תפארת ישראל על מידות א

משנה מידות, פרק א':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין

משנה א

בשלשה מקומות הכהנים שומרים בבית המקדש: מדאורייתא. ולא מפחד גנבים. רק מפני הכבוד שומרים שם יום ולילה. [עי' מ"ש בס"ד ריש תמיד]:

בבית אבטינס: עלייה היתה עיג שער המים בדרום העזרה, ושם מרקחין הקטורת. וגם בית הטבילה היה בצדו ע"ג השער [כך כתב הרמב"ם ריש פ"ה דמדות]:

ובבית המוקד: שניהן היו בכותל צפון של עזרה. בבית המוקד היה מדורה גדולה מעצים שמרבין להבה שיתחממו בה הכהנים שהולכים יחף על רצפה של שיש. ובבית הניצוץ שהיה למערב מבית המוקד, היה מבעירין עצים שנוצוציו מתקיימין זמן מרובה, שכשתכבה האש שבמערכה [דאין סומכין על הנס שנזכר בפ"ה דאבות דלא כיבו הגשמים וכו']. יבעירוהו משם [עי' פ"א דתמיד סי' ג'] ולפיכך נקרא בית הניצוץ, ר"ל שניצוציו מתקיימין הרבה:

והלוים: שומרים:

על ארבע פנותיו: נגד הזוית ממש:

מתוכו: ר"ל וכולן מבפנים לחומת הר הבית:

חמשה על חמשה שערי העזרה: למ"ד רק ה' שערים היה לעזרה. ואפילו למ"ד ז' שערים היה לעזרה [כלקמן מ"ד], אפ"ה לא היו שומרים רק על ה' אלו, דאינך ב' מדהיו תכופין לשאר השערים א"צ שמור. [ועי' רמל"מ פ"ח מבחירה שכ' טעם אחר]:

על ארבע פנותיה מבחוץ: דלפי שאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד, להכי שומרים כאן מבחוץ שכשיקשה על השומר העמידה, יוכל לישב שם. [ומלת בחוץ לפע"ד אשומרי שערים נמי קאי, דגם שומרי השערים שומרים מה"ט מבחוץ, דרק שערי הר הבית לא נתקדשו [כירושלמי פ"ז דפסחים], אבל בשערי העזרה, רק שער נקנור לא נתקדש [כפסחים פ"ה ב']. אבל שאר שערי עזרה נתקדשו [ועי' ברמל"מ פ"ז מבחירה הי"ג]:

ואחד בלשכת הקרבן: היא היתה במערבית דרומית בבית המוקד הגדול [כלקמן מ"ו]:

ואחד בלשכת הפרוכת: ששם אורגים הפרוכת. ולא ידעתי מקומה. וכפי הנראה היתה תוך רווח העזרה. ואפשר שהיתה אחת מל"ח תאים שסביב ההיכל:

ואחד לאחורי בית הכפורת: ר"ל אחורי ק"ק, ששם הכפורת מונח על הארון. ונ"ל דמשום דעיקר קדושת ק"ק הוא רק מדיש שם גלוי שכינה, כמ"ש ודברתי אתך מעל הכפורת, משו"ה נקרא הק"ק בית הכפורת:

משנה ב

איש הר הבית: שר הר הבית. שהיו כמה שרים ממונים על השומרים, ומתחלפים בכל לילה לסבב על השומרים, וראש שעל כולן נקרא בן ביבאי, ע"ש הראשון שהיה שמו כך [כיומא כ"ג א']:

היה מחזר על כל משמר ומשמר: בכל לילה היה ביד א' מהשרים ההם מפתחות לפתוח שערי הר הבית והעזרה, כדי לחזור על כל משמרות כהנום ולויים לראות אם נעורים:

ואבוקות דולקין לפניו: מדלא קאמר ונושאים אבוקות לפניו, משמע שהאבוקות עומדות במקומן בפנסין סביב, שלא יתכבו ברוח. ובשבת הדליקום שם מע"ש. ומשו"ה היו האבוקות דולקות, כדי שכשהשומר ער, יראה להשר ויקום לפניו:

שלום עליך: דאולי נחלש ולא יכול לקום, או אולי בעל מחשבות הוא. לפיכך דורש השר בשלומו, שאם הוא ער יענהו. [וי"ג שאינו עומד ואומר לו איש כו'. ור"ל כל שאין השומר עומד ואומר להשר, אתה איש הר הבית שלום עליך. ניכר וכו'. וק"ל אמירה למה. הרי כשקם לחוד כבר ניכר שהוא ער]:

ניכר שהוא ישן: ר"ל כבר ניכר שהוא ישן, מדלא השיבו:

חובטו במקלו: בפקיע שבהמקל [כיומא כ"ג א']:

ורשות היה לו: הכל לפי פשע שינתו:

לשרוף את כסותו: ר"ל רק כסותו העליון שמסתמא התחתל בו, ובא עי"ז לשינה. וגם דמסתמא לא הניחו לעמוד ערום. [ואין כאן משום בל תשחית, כמקרע על מת יותר מדאי [כב"ק צא ב']. דנ"ל דכל שהוא משום קנסא, הו"ל כלצורך אדם, דאין בו משום בל תשחית [כשבת ק"א ב' וחולין פ"ה ב']. תדע דהרי גם ההורג בהמה שלא לצורך עובר משום בל תשחית [כחולין ד"ז ב'], ואפי' לגרום לה טריפות אסור מה"ט [כרש"י מ"ז די"א א'] ואפ"ה קאמר שאול המלך [שמואל א' י"א פ"ז] ככה יעשה לבקרו. ואי"ל אין למדין מן המלכות [כירושלמי כלאים דט"ו ב']. ליתא, דזה רק בבני מלכים שהולכין בשרירות וכדקאמר התם, משא"כ שאול המלך צדיק גמור היה, דכתיב גביה בתר הך מעשה, בן שנה שאול במלכו, ודרשינן [יומא ד"כ ב'] כבן שנה בלי חטא]:

והם אומרים: שאר השומרים כששומעין בלילה צעקת הנלקה אומרים וכו'. ועי"ז נזהרים טפי, והיינו דקמ"ל הכא:

קול בן לוי לוקה ובגדיו נשרפים שישן לו על משמרו: אבל כהן שישן על משמרו קנסוהו באופן אחר, ולא במלקות, ושריפת כסותו דכתיב וקדשתו. צריך שינהג בו כבוד, [כגיטין דנ"ט ב]. [ואע"ג שמצינו שגם הכהן בשרצה להטעות הממונה בהפייס היה לוקה בפקיע, [כיומא כ"ג א']., התם בצנעא, וכת"ח שסרח שאין מבזין אותו בפרהסיא (וכמ"ק י"ז א'). וגם בל"ז התם פשע טובא, משא"כ הכא איכא אונס שינה. וכ"ש דלא ק' מכהן שחייב מלקות, דאפי' כה"ג לוקה (כסנהדרין די"ח ב'), וכ"כ בשימש בטומאה, שפוצעין מוחו בגזרין, (כפ"ט דסנהדרין), וכ"כ בשאר חייבי מיתות שלא חששו לכבודו., בהנך כולה טעמא מדפשע טובא וחייב כן מדאורייתא, משא"כ הכא מדרבנן, ואף שהוא אונס קנסוהו, אבל בכהן חששו לכבודו לבלי לבזותו כ"כ בפרהסיא. וכו לא משכנו אותו על השקלים, משום כבודו, (כירושלמי פ"א דשקלים מ"ג). וכן משמע לישנא דמתני', דקאמר בן לוי לוקה. ואע"ג דאמרינן (תמיד דכ"ז ב') דבכ"ד מקומות נקראים כהנים לויים. לשון תורה לחוד וכו' (כחולין קל"ז ב'). ולפי מ"ש לעיל סי' י"ג. דאיש הר הבית לא היה המפתחות של עזרה בידו, וא"כ לא היה יכול לסבב כלל בפנים להשגיח על משמרות הכהנים שהיו לפנים בעזרה, ודו"ק]:

פעם אחת מצאו את אחי אמא ישן ושרפו את כסותו: נ"ל דאע"ג דמדות ראב"י היא [כיומא דט"ז א'] אפ"ה בהא פליג את"ק וס"ל שלא הלקוהו בפקיע, דלא קנסוהו כ"כ בתרתי, דהרי אפי' היה חייב מלקות מדינא, אינו לוקה ומשלם [ככתובות ל"ח]. וקמ"ל נמי דאפי' השומר נכבד, לא חששו לו:

משנה ג

חמשה שערים היו להר הבית: היא החומה החצונה שמקיף הביהמ"ק:

משמשין כניסה ויציאה: לפי שירושלים בדרום העזרה היה [כיחזקאל מ' פ"ב] לפיכך היה רוב הכניסה ויציאה שם, וגם רוב תשמישי העזרה היה שם, להכי הוצרך בצד זה ב' שערים, ונקראין שערי חולדה, שבמקדש ראשון היתה חולדה הנביאה רגילה לקרוא שם נבואותיה באזני רוב העם הנכנסים ויוצאין שם:

קיפונוס מן המערב: אפשר שנקרא קופינוס, ע"ש שהיה שם אחורי ק"ק גנת וורדין שנקרא כך בלשון יון. ועשוהו שם לכבוד הק"ק שהיה לפניו במזרח [ובשלטי גבורים פ"ג כתב, דקיפוס בלשון יון גן, ופינוס ר"ל עבודה. דהיינו עבודת הגן, וא"כ היה צ"ל קיפוספונוס. רק דדרך לשון יון כשמחבר ב' מלות שסופו של זה דומה כראשיתו של זה יקצר המלה. כגון כשירצו לומר "טבע הזהב" צ"ל בלשון יון בשלימות "דינאמוס קריסוס" אבל יקצר היווני ויאמר דינאקריסוס. ה"נ יקצר ויאמר תחת "קיפוספונוס, קיפונוס"]. וי"א שנקרא כך ע"ש אותו שהתנדב לבנותו, וכשער נקנור (כיומא פ"ג מ"י):

טדי מן הצפון: נקרא טדי, שהוא תרגום של סוד והצנע, מדעשוי שער זה למי שנכנס או יוצא בהצנע, כבעל קרי כשיצא [כשלהי פרקן], וכדומה לזה. [אב"י ול"מ נ"ל שנגזר ממלת, ?deum Te שפירושו שיר תודה, ור"ל שער המשוררים. וזה לפע"ד פי' הפייט בטעמים יעידוך, ועי' תוי"ט בשם רבעתוס']. וי"ג טרי מפני שהיה משקוף של שער זה עשוי מב' אבנים זקופות זה כנגד זה, כזה*, שהוא בדוגמת משולש, ובלשון יון נקרא משולש טרי. ונ"ל דלהכי היה משולש שמשונה מצורת שאר השערים, כדי שיהיה לסימן להרוצה לכנוס או לצאת בהצנע למקום שאין רגל בני אדם מצוי שם בפנים ובחוץ. [ובש"ג (שם) דטרי בלשון יון ר"ל חלש. דהיינו שער החלש, מדהיה ב' אבנים שבמשקוף שלו תמוכים זה על זה, כאילו כל אחד חלש מלעמוד מבלי תמיכת חבירו. או שנגזר ממלת שהוא בל"י קיץ. מדהיו מסתופפים תחתיו בקיץ, משום שהיה שער הזה בצפון שהוא מקורר ומעודר קרני השמש]:

לא היה משמש כלום: ר"ל רק לפרקים לבעל קרי. ובש"ג [שם] כ' הגאון מהו' משה קאזי זצ"ל דר"ל שלא היה תשמיש של שער זה מיוחד לכניסה ויציאה בקביעות, רק לפרקים לחתנים ואבלים, כנזכר בפרקי דר"א:

שער המזרחי עליו שושן הבירה צורה: כשעלו בני הגולה ציירו ממעל לשער זה את שושן הבירה, מדהיתה המטריפולין של מלך פרס, ועשו כן לכבוד המלכות, לומר שלמלכות ההוא שייכים. או כדי לפרסם לרוב הבאים למקדש גם דרך שם להשתחוות נגד ההיכל, שמלך פרס בנה הבית, ולהיות לו זכר נגד שער ההיכל שמכוון כגד שער זה:

שבו כהן גדול השורף את הפרה: וה"ה כהן אחר כשעושה הפרה. רק רגילה להעשות ע"י כה"ג [כפרה פ"ג מ"ה]:

ופרה וכל מסעדיה: כל המסייעים וכל הסומכין לעשייתה:

יוצאים להר המשחה: הוא הר הזיתים שבמזרח ירושלים ששם שורפין פרה האדומה, ולכן יוצאין בשער המזרח:

משנה ד

שבדרום שער הדלק: סמוך למערב היה. ונקרא שער הדלק, משום שבו מכניסין עצים למערכה. וי"א משום שבו מכניסין בכל יום אש הדיוט למזבח, דאע"ג שכבר ירד אש משמים על המזבח כשנתחנך, אעפ"כ מצוה להביא בכל יום אש למזבח מההדיוט [כעירובין דס"ג א']. [ואילה"ק הרי יכולין להביא אש מבית הניצוץ ומבית המוקד. נ"ל דהנהו לא חשיבי אש של הדיוט מדהודלקו משל קודש. ואי"ל א"כ האיך התחממו שם הכהנים, דאף דמעילה ליכא, איסורא מיהו איכא (כביצה דל"ט א'). י"ל כך התנו על השלהבת דעת ב"ד מתחלה, כמו שהתנו על המלח ועל העצים שיהיו הכהנים נאותים מהן [כשקלי' פ"ז מ"ז)]:

שני לו שער הבכורות: שבו מכניסין הבכורות. ונ"ל שלפי שהבכורות כולן לכהנים, כמו כל ק"ק ושלא יטעו עי"ז לומר שיפסל כשישחטנו לבכור בדרום, להכי קבעו שער לכניסתו על שמו בדרום, להודיע כי הוא כשאר קדשים קלים לשחטו בדרום:

שלישי לו שער המים: הוא הי' לעומת המזבח, להכניס שם בדרך ישר את המים לנסך על המזבח בחג הסוכות. דמדנשאב בשמחה יתירה, להכי נאות להכניסו בדרך ישר [ועי' לקמן ספ"ב]:

שבמזרח שער נקנור: הוא שנדב דלתות ההם [כיומא פ"ג מ"י]:

אחת לשכת פנחס המלביש: שם יושב הממונה להלביש ולהפשיט שם לכהנים בגדי כהונה. ומפני שהממונה הראשון נקרא פנחס, נקראו כולן כך [ועי' מ"ש שקלים פ"ה סי' ב']. ונ"ל דלהכי היתה לשכה זו בצפון השער, כדי שיהי' סמוך לבית המטבחיים, שכשילבישו הכהן, ילך מיד להמטבחיים לעשות הקרבן:

ואחת לשכת עושי חביתין: שלשין ואופין שם הי"ב חלות שמקריבין בכל יום משל כה"ג מחציתן בבוקר ומחציתן בערב:

משנה ה

ושבצפון שער הנצוץ: עי' לעיל סי' ג':

ועלייה בנויה על גביו: ב' כותנים היו מזה ומזה נשער, לצד פנים בעזרה, והיינו אכסדרה, רק שעלייה שאינה מקורה בנוייה על הב' כתלים. [ומ"ש הר"ב שהעלייה זו בולטת לצד הר הבית, וכוונתו כדי שיהיה יכול השומר לישב שם. אבל תמהני מנ"ל הא. גם א"צ לזה, דהרי היה פתוח לחיל וכדמסיק, ותנן (מע"ש פ"ג מ"ח) לשכות הבנויות בקודש ופתוחות לחול תוכן חול. וכ"ש הכא דהיה עלייה והרי גגין ועליות לא נתקדשו. ורק גג ההיכל נתקדש (כפסחים דפ"ה ב'). אמנם המפרש (תמיד דכ"ו ב') כתב שהיה מקצתה בעזרה]:

והלוים מלמטן: והוא אחד ממקום השמירות שהיו הלויים שומרים בשערי העזרה, כלעיל במשנה א':

ופתח היה לו לחיל: שעלייה זו לא היתה פתוחה לעזרה, רק היה לו פתח ואצלו מדריגות שיורדין ממנו לחיל, והחיל הוא הרווח שמקיף סביב לעזרה מבחוץ. משום שבין חומת הר הבית לחומת העזרה היה ההר משפע ועולה, ועל אותו השפוע היה שוב בין ב' החומות חומה נמוכה, שוה לקרקע שלמעלה ממנה [ועל החומה נמוכה זאת היה הסורג גבוה י"ט]. ואותה החומה נמוכה נקראת חיל [כמו חיל וחומה יחדו [איכה ב' פ"ח]. ומפני שהרצפה שלפנים מחומה נמוכה מזו, שוה לראש החומה הנמוכה ונדמה כעובי אותה החומה, להכי נקרא כל הרווח ההוא גם כן בשם חיל:

שני לו שער הקרבן: שבו מכניסין ק"ק ששחיטתן בצפון:

שלישי לו בית המוקד: עי' לעיל סי' ג'. [ובציור רתוי"ט בסוף המסכת נרשם בית המוקד מכווץ ממש מול המזבח בצפון, וזה טעות מבורר מהמדפיסים, דבלתי ספק לא נעלם מרבינו הסוגיא (יומא רט"ז ב'), דקחשיב כלי רוחב העזרה לעומת המזבח, ולא קחשיב בית המוקד. ואעפ"כ נ"ל שלא היה בית המוקד רחוק מהמזבח להלן לצד מערב, כמו שציירו המדפיסים בציור ביהמ"ק בש"ס. רק היה סמוך למקום המטבחיים ששם מצויין הכהנים תדיר, כדי שיוכלו למהר לשם להתחמם כשיתקררו, ולמהר לחזור לעבודתם]:

משנה ו

כקיטונות פתוחות לטרקלין: טרקלין הוא טירת מלכים שהוא בנוי ברווח גדול [עי' מ"ש בס"ד פסחים פ"י סי' נ"א, למה נקרא כך]. וקיטונות הם חדרים קטנים הפתוחים לחדר הגדול [ערוך]:

וראשי פיספסין מבדילין בין קדש לחול: ראשי קורות שרחבות כפיסת היד יוצאות מזה ומזה בכותלי מזרח ומערב באמצע הכותל מן התקרה עד הרצפה, להבדיל בין גבול הקודש לחול. שד' לשכות שהיו בו, היו ב' בקודש וב' בחול, וא"כ היה הרווח שבבית המוקד החצי שבולט לחיל חול. ולהכי היה צריך היכר שם כדי לידע עד היכן אסור לישב ועד היכן אוכלין ק"ק:

ומה היו משמשות: ד' לשכות הנ"ל:

היא היתה לשכת טלאי קרבן: שם היו תמיד עומדים ו' טלאים מבוקרין [כערכין פ"ב מ"ה]. ושם היה שומר א' של לוים [כמשנה א'], [ולא הזכירו התנא לעיל מ"א בפירוש כמו שלא הזכיר שום מקום כששמר הלוי לבד שם. ורק מקום שהיה שמירה כפולה מכהן ומלוי, שם מודיע לנו התנא חשיבות הכהן, שלא היו שומרים יחד רק זה למעלה וזה למטה, כבבית הניצוץ, וזה בפנים וזה מבחוץ כבבית המוקד. עוד נ"ל שבלשכת הקרבן וכ"כ בכל מקום שהיתה השמירה במקום קדוש, היו השומרים מתחלפין משעות לשעות, כדי שלא יצטרך השומר לעמוד כל הלילה (ועי' מ"ש תמיד פ"א מ"א)]:

דרומית מזרחית היא היתה לשכת עושי לחם הפנים: שם לשין ואופין אותן במקום הקודש. ונ"ל דהנך ב' לשכות מדעשויות לדברים קדושים, להכי הכינום בדרום של בית המוקד, דהיינו בחצי שלפנים שהיה קדוש. ואתיא כמ"ד דלחה"פ נאפות בפנים [כמנחות פי"א]:

בה גנזו בני חשמונאי את אבני המזבח ששקצום מלכי יון: כשמשלו היוונים על ישראל בימי אנטיוכוס, הקריבו הרשעים לע"ז על המזבח הקדוש שבביהמ"ק, כרי להכעיס לישראל. וכשנגאלו ע"י חשמונאי ובניו, גנזו אבני אותו המזבח בזאת הלשכה. [ונ"ל דמדהיו האבנים משוקצין, לכן היתה הלשכה זאת בחציה שבחול. ואילה"ק אמאי הרסו המזבח, הרי בכל דוכתא מחובר לקרקע הרי הוא כקרקע (כלעיל סי' מ"ה), והרי קרקע עולם לא נאסר (כע"ז מ"ה א'). ואת"ל דאע"ג שלא נאסר, אפ"ה מכוער הדבר להקריב עליו לשמים. עכ"פ ק' כיון דמדינא מותר להקריב עליו, האיך הרסוהו ועברו על לא תעשו כן לה' אלקיך (ספרי). נ"ל מדעשו כן לכבוד שמים אינו דרך השחתה ושרי. (כרמב"ם פ"א מבחירה). א"נ נ"ל דלהכי היו רשאין לקעקע כל בנין המזבח, משום שכשנכנסו עכו"ם להיכל, נעשה הכל גם המזבח חולין מדכתיב ובאו בה פריצים וחללוהו (כע"ז נ"ב ב'). ומה דקאמר התם נתברינהו, ופי' רש"י דהיינו לבטלן ע"י עכו"ם. היינו הכל מדרבנן, דלא גרע ממשתחוה להר דאבניו אסורים למזבח (כע"ז דמ"ו ב') והיינו הכל מדרבנן, אבל מדאורייתא לא נאסרו כלל]. ובאותה לשכה מכרו ג"כ החותמות לקרבנות [כתמיד פ"ג מ"ג], רק הכא קמ"ל למה היתה בחול, והתם קמ"ל מה היתה משמשת תדיר:

צפונית מערבית בה יורדים לבית הטבילה: כהן שראה קרי כשישן בבית המוקד ונטמא, יורד דרך לשכה זו במחילה לבית הטבילה. ומה"ט היתה גם זו בחציה שבחול. ובאותה לשכה היה ג"כ מדורות בית המוקד הקטן שיתחמם שם הכהן שטבל, שאינו טהור עדיין עד שיעריב שמשו. ובבית המוקד הגדול התחממו הכהנים הטהורים [כתמיד פ"ג מ"ג]:

משנה ז

ואחד פתוח לעזרה: דלצד צפון פתוח לחיל ולצד דרום פתוח לעזרה:

פשפש קטן היה לו: ר"ל פתח קטן היה בתוך דלת הגדול של השער:

שבו נכנסין לבלוש את העזרה: שבכל בוקר קודם שיתחיל בעבודה נכנסין בפתח קטן הזה, ולחפש ולבדוק אם כל כלי השרת הם במקומן כראוי [כפ"א דתמיד מ"ג]:

משנה ח

בית המוקד כיפה: ר"ל לא כחדר עליית בית הניצוץ שהיה בלי תקרה על גביו, וגם תחתיו היה אכסדרא שלפני השער לצד פנים. אבל בית המוקד היה מקורה עם גג עגול, ורווחו מתפשט יותר מעובי התימה לצד פנים ולצד החיל:

ובית גדול היה: ר"ל מתחת לגג העגול היה בית גדול ורחב, ומדהיה לו כותלים סביב ומקורה, להכי נקרא בית. ומדהיו ד' לשכות בתוכו להכי נקרא גדול:

מוקף רובדין של אבן: ר"ל בתוך הבית המוקד היה סמוך לכותלים סביב בנין אבנים יוצאת כמין אצטבא ומדרגה סביב. ועל גבה היה שוב שורה אחרת קצרה משורה שתחתיה. וכן היה שורה ע"ג שורה עד הרובד העליון כעין מדריגות. וברובד העליון היו ישנים זקני הבית אב שישמש למחר. ובאצטבאות האמצעים היו ישנים שאר הכהנים. רק למטה מהאצטבאות על רצפת בית המוקד היו ישנים הכהנים הרכים עדיין בשנים, וכדמסיק לקמן. [ונ"ל שפתחי הד' לשכות היו מבינות גובה האצטבאות הנ"ל, באופן שרווח הלשכות בעצמן היה תחת רובדי האצטבאות, והאצטבאות היו גגי הלשכות אבל אחורי הלשכות לא היה בולט כלל לחוץ אחורי כותלי בית המוקד. אולם המפרש למסכת מדות פ"א מ"א כתב, שב' לשכות מאלו הד' היו מזה ומזה לשער בחיל, וב' האחרות היו מזה ומזה לשער בעזרה. נמצא שכל הד' לשכות היו חוץ מבית המקד. וכ' עוד שבית המוקד עצמו עלייה היה ממעל להשער. ולא זכיתי לכוון דבריו עם מ"ש בריש תמיד דרק אבטינוס וניצוץ עליות היו. אבל בהמוקד הממונה בא ודופק והן פותחין לו. ותו אין מובן לפי דבריו מאי דאמרינן (יומא י"ז א') טלאי צדודי הוה מצדד]:

וזקני בית אב ישנים שם: ר"ל השרים של הבית אב שישמש מחר, משום כבודן ישנים למעלה. [ולהמפרש הנ"ל שכל הבית המוקד עלייה היה, היו מותרים לישן שם בכל מקום, דעליות לא נתקדשו, וא"כ ל"ל פספסין. ולרתוי"ט ריש תמיד שהיו ישנים בחציה של חול. על כרחך דס"ל שלא היה עלייה רק כדברינו הנ"ל, שהיה בנוי על הארץ, וקצת רווחו בולט לקודש, וקצתו בולט לחול]:

ומפתחות העזרה בידם: נ"ל דר"ל ברשותן, שלא היה אדם רשאי לטלן מתחת הטבלא בלי רשותן, [ועי' רמל"מ פ"ח מבחירה סוף ה"ב שנתקשה בזה]:

ופרחי כהונה: ר"ל הכהנים שהגיעו לעבודה ועדיין רכים בשנים:

איש כסתו בארץ: ר"ל היו מניחין כרים וכסתות שלהן למטה מהרובדין. ולא היו הכל ישנים, רק א' היה נעור, ומתחלפין משעה לשעה. [כך משמע מש"ס (תמיד כ"ו ב') דקאמר סגי בחד שומר. משמע דרק א' היה נעור. עוד נ"ל שהיו מתחלפין (בד') [בג'] משמרות הלילה הנזכרין בריש ברכות (ד"ג א'). ועי' פ"א דתמיד מ"א ומ"ש שם]:

משנה ט

אמה על אמה: למטה מהרובדין בהחצי שבחול, שהרי א' הי' ישן על הטבלא וכדמסיק:

וטבלא של שיש וטבעת היתה קבועה בה: בהטבלא, כדי לטלטל הטבלא ע"י הטבעת:

ושלשלת שהמפתחות היו תלויות בה: דשלשלת נמי הי' קבוע בטבלא בעבר הפנימי שלה. ותחת הטבלא גומה מרובעת והשלשלת והמפתחות תלויין לתוכה:

הגיע זמן הנעילה: לנעול שערי העזרה:

ונטל את המפתחות מן השלשלת ונעל הכהן מבפנים ובן לוי ישן לו מבחוץ: שהלוי *) עמד לשמור בחיל על שער בית המוקד:

אירע קרי באחד מהם: והרי בעל קרי משתלח מב' מחנות, ואסור לשהות בהר הבית [רמל"מ פ"ז מבחירה הט"ו]:

יוצא והולך לו במסיבה: כעין כבש הי' שיורד בה למערה:

ההולכת תחת הבירה: כל המקדש כולו נקרא בירה:

והנרות דולקים מכאן ומכאן: בהמערה:

רבי אלעזר בן יעקב אומר במסיבה ההולכת תחת החיל: דס"ל שלא היה המחילה ההיא רק תחת החיל:

יוצא והולך לו בטדי: הוא שער הבית שבצפון. ומסקנת דברי ראב"י הוא, דס"ל שאינו רשאי לשוב לאחיו הכהנים אחר שטבל, מדלא העריב שמשו עדיין, ורק מותר לכנוס למחילה לטבול, דמחילות לא נתקדשו [כפסחים פ"ה ב']. אבל לרבנן לא היה המחילה שטבל בה יוצאת לחיל, ולהכי מדלא אפשר, מותר לשוב לבית המוקד, ולהמתין מלצאת עד שהשערים נפתחים [כתמיד פ"א]: