פתיחת התפריט הראשי

פרק ז

ואולם דרך האמת והישר לבחינת תשובה תתאה – ה"א תתאה הנ"ל, הם שני דברים דרך כלל. האחד הוא לעורר רחמים העליונים ממקור הרחמים על נשמתו ונפשו האלקית שנפלה מאיגרא רמה, חיי החיים ברוך הוא, לבירא עמיקתא, הן היכלות הטומאה והסטרא אחרא, ועל מקורה במקור החיים, הוא שם הוי"ה ברוך הוא, וכמו שכתוב: "וישוב אל הוי"ה וירחמהו". פירוש, לעורר רחמים על השפעת שם הוי"ה ברוך הוא שנשתלשלה וירדה תוך היכלות הסטרא אחרא הטמאים להחיותם על ידי מעשה אנוש ותחבולותיו ומחשבותיו הרעות, וכמו שכתוב: "מלך אסור ברהטים", ברהיטי מוחא וכו', היא בחינת גלות השכינה כנ"ל. וזמן המסוגל לזה הוא בתיקון חצות, כמו שכתוב בסידור בהערה עיין שם ביאורו. וזהו שכתוב שם: "נפלה עטרת ראשינו אוי נא לנו כי חטאנו". ולכן נקרא הקדוש ברוך הוא מלך עלוב בפרקי היכלות, כמו שכתב הרמ"ק ז"ל, כי אין לך עלבון גדול מזה. ובפרט כאשר יתבונן המשכיל בגדולת אין סוף ברוך הוא ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין, כל אחד ואחד לפי שיעור שכלו והבנתו, יתמרמר על זה מאד מאד.

והשני, לבטש ולהכניע הקליפה וסטרא אחרא, אשר כל חיותה היא רק בחינת גסות והגבהה, כמו שכתוב: "אם תגביה כנשר" וכו', והביטוש וההכנעה עד עפר ממש זוהי מיתתה וביטולה. והיינו על ידי לב נשבר ונדכה ולהיות נבזה בעיניו נמאס וכו'. וכמו שכתוב בזוהר הקדוש על פסוק "זבחי אלקים רוח נשברה לב נשבר ונדכה" וכו', כי כל קרבן מן הבהמה הוא לשם הוי"ה, היא מידת הרחמים. אבל לשם אלקים, היא מידת הדין, אין מקריבין קרבן בהמה, כי אם לשבר ולהעביר רוח הטומאה והסטרא אחרא, וזהו רוח נשברה.

והאיך נשברה רוח הסטרא אחרא? כשהלב נשבר ונדכה וכו'. והאיך נשבר הלב ונדכה? הנה מעט מזעיר הוא על ידי סיגופים ותעניות בדורותינו אלה, שאין לנו כוח להתענות הרבה כדוד המלך כמאמר רז"ל על פסוק "ולבי חלל בקרבי", שהרגו בתענית. אך עיקר הכנעת הלב להיות נשבר ונדכה והעברת רוח הטומאה וסטרא אחרא, הוא להיות ממארי דחושבנא בעומק הדעת, להעמיק דעתו ובינתו שעה אחת בכל יום או לילה לפני תיקון חצות, להתבונן במה שפעל ועשה בחטאיו בחינת גלות השכינה כנ"ל, וגם [גרם] לעקור נשמתו ונפשו האלקית מחיי החיים ברוך הוא והורידה למקום הטומאה והמוות, הן היכלות הסטרא אחרא, ונעשית בבחינת מרכבה אליהם לקבל מהם שפע וחיות להשפיע לגופו כנ"ל. וזהו שאמרו רז"ל: "רשעים בחייהם קרויים מתים", כלומר שחייהם נמשכים ממקום המוות והטומאה (וכן מה שכתוב: "לא המתים יהללו" כו' אינו כלועג לרש חס ושלום, אלא הכוונה על הרשעים שבחייהם קרויים מתים, שמבלבלים אותם במחשבות זרות בעודם ברשעם ואינם חפיצים בתשובה כנודע).

ואף מי שלא עבר על עוון כרת וגם לא על עון מיתה בידי שמים, שהוא הוצאת זרע לבטלה וכהאי גוונא, אלא שאר עבירות קלות, אף על פי כן מאחר שהן פוגמים בנשמה ונפש האלקית, וכמשל פגימת ופסיקת חבלים דקים כנ"ל, הרי בריבוי החטאים יכול להיות פגם כמו בלאו אחד שיש בו כרת או מיתה. ואפילו בכפילת חטא אחד פעמים רבות מאד, כמו שהמשיל הנביא החטאים לענן המאפיל אור השמש, כמו שכתוב: "מחיתי כעב פשעיך", הם עבירות חמורות [המבדילים] בין פנימית השפעת שם הוי"ה ברוך הוא לנפש האלקית, כהבדלת ענן עב וחשוך המבדיל בין השמש לארץ ולדרים עליה על דרך משל. "וכענן חטאתיך" הן עבירות קלות שאדם דש בעקביו, המבדילים כהבדלת ענן קל וקלוש על דרך משל. והנה כמו שבמשל הזה, אם משים אדם נגד אור השמש בחלון מחיצות קלות וקלושות לרוב מאד, הן מאפילות כמו מחיצה אחת עבה ויותר. וככה ממש הוא בנמשל בכל עוונות שאדם דש בעקביו, ומכל שכן המפורסמות מדברי רז"ל שהן ממש כעבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים, כמו העלמת עין מן הצדקה, כמו שכתוב: "השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל" כו', ובליעל היא עבודת אלילים וכו'. והמספר בגנות חבירו היא לשון הרע, השקולה כעבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים. וכל הכועס כאילו עובד עבודה זרה. וכן מי שיש בו גסות הרוח, וכהנה רבות בגמרא. ותלמוד תורה כנגד כולן, כמאמר רז"ל: "ויתר הקב"ה על עבודה זרה" וכו'.

ולכן סידרו בקריאת שמע שעל המיטה לקבל עליו ארבע מיתות בית דין וכו'. מלבד שעל פי הסוד כל הפוגם באות יו"ד של שם הוי"ה כאילו נתחייב סקילה, והפוגם באות ה"א כאילו נתחייב שריפה, ובאות וי"ו – כאילו נתחייב הרג, ובאות ה"א אחרונה – כאילו נתחייב חנק. והמבטל קריאת שמע פוגם באות יו"ד, ותפילין – באות ה"א, וציצית – באות וי"ו, ותפילה – באות ה"א וכו'. ומזה יכול המשכיל ללמוד לשאר עוונות וחטאים, וביטול תורה כנגד כולן.