תנחומא על סדר ויהי בימי אמרפל
ו. [ עריכה ]
ויהי בימי אמרפל. ילמדנו רבינו גר שנתגייר ערב פסח כיצד אוכל פסחו, כך שנו רבותינו ב"ש אומרים טובל ואוכל פסחו לערב, א"ל ר"ש בן לקיש חביב הגר לפני הקב"ה מן אותן אוכלוסין שעמדו על הר סיני, למה שכל אותן אוכלוסין אלולי שראו הקולות והלפידים וברקים וההרים רועשים וקול שופרות לא קבלו עליהם מלכות שמים, וזה לא ראה אחד מכולם ובא ומשלים עצמו להקדוש ברוך הוא וקבל עליו עול מלכות שמים יש חביב מזה, מעשה באונקלוס הגר ששאל לזקן מה חביב הגר לפני הקב"ה שכל חבתו כתב בו שנאמר ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה (דברים, י), אמר לו יעקב אבינו לא תבע מן הקדוש ב"ה אלא ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש (בראשית, כח), ורבותינו אמרו חביב הגר שהכתיב הקדוש ברוך הוא כבודו על ידי הנביא שנאמר למה תהיה כגר בארץ (ירמיה, יד) , אמר הקב"ה אני מחבב את הגרים והרשעים הללו באים להזדווג לאברהם אבי הגרים או להם שסופם ליפול לפניו הה"ד ויהי בימי אמרפל, ומי היה זה נמרוד ולמה נקרא שמו אמרפל על שאמר לאברהם פול לתוך כבשן האש:
ז. [ עריכה ]
ויהי בימי אמרפל, כך פתח ר' תנחומא בר אבא חרב פתחו רשעים ודרכו קשתם להפיל עני ואביון לטבח ישרי דרך חרבם תבא בלבם וקשתותם תשברנה (תהלים, לז), חרב פתחו רשעים זה קין שפתח בהריגת הבל אחיו קודם שנהרג אדם בעולם, חרבם תבא בלבם זה למך שהרגו, ד"א חרב פתחו רשעים זה חנון בן נחש כיצד כיון שמת אביו וישלח דוד לנחמו ביד עבדיו וגו' (שמואל ב, י) ויקח חנון את עבדי דוד ויגלח את חצי זקנם ויכרות את מדויהם בחצי עד שתותיהם וישלחם (שמואל ב, י) מיד שלח חנון לארם נהרים וישכור מהם שלשים ושנים אלף רכב חוץ מן רבי רבבות אוכלוסין שהיו לו ובאו וחנו כלם במקום אחד, אמר ליה הקדוש ברוך הוא רשע בחרב פתחת חרבך תבא בלבך, עמדו יואב ואבישי והרגו כלם שנא' ויגש יואב והעם אשר עמו למלחמה בארם וינוסו מפניו (שמואל ב, י), ד"א חרב פתחו רשעים אלו ארבעה מלכים אמרפל וחביריו שעדיין לא היתה מלחמה בעולם באו אלו ופתחו בחרב ועשו מלחמה, אמר להם הקב"ה אתם פתחתם בחרב להפיל עני ואביון חרבם תבא בלבם, עמד אברהם והרגם:
ח. [ עריכה ]
ויהי בימי אמרפל. ילמדנו רבינו, הכותב כל נכסיו לעבדו במתנה מהו שיצא לחירות, כך שנו רבותינו הכותב כל נכסיו לעבדו יצא לחירות, ואם שייר קרקע כל שהוא לא יצא לחירות, רבי שמעון אומר לעולם הוא בר חורין עד שיאמר כל נכסי נתונין לפלוני עבדי חוץ מחפץ אחד שבהן מעשה באחד שהלך למדינת הים והיה לו בן אחד יושב ועוסק בתורה בארץ ישראל, כיון שהגיע זמן מיתתו כתב כל נכסיו במתנה לעבדו וכתב לבנו שיהא בורר לו חפץ אחד מכל נכסיו שנתן במתנה לעבדו, כיון שמת כנס העבד את כל הממון ונטל אותו עם כתב המתנה ובא לו לארץ ישראל ואמר לו מת אביך וכתב לי דיאתיקי מכל נכסיו בלבד שתברור לך חפץ אחד מן הכל, מה עשה הבן הלך אצל רבו וספר לו המעשה, אמר לו רבו אביך חכם גדול היה ובקי בדינין אמר אם אניח כל נכסי ביד עבדי הרי הוא גונב אותן ומפסידן, אלא אני כותבן לו במתנה כדי שיזהר בהן ויהיה בני בורר לעצמו חפץ אחד מן הכל, ועכשיו לכשתלך עמו לבית דין ויוציא אותו דאיתיקי אמור לפני בית דין רבותי כך צוה אבי שאני בורר לעצמי חפץ אחד מכל, איני חפץ בעולם אלא עבד זה ותקנה את הנכסים ואת העבד עשה כך מסרו בית דין בידו את הנכסים ואת העבד, שעבד שקנה נכסים העבד והנכסים של רבו, ושלמה אמר (קהלת, ב) כי לאדם שטוב לפניו נתן חכמה ודעת זה האב, ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס זה העבד, לתת לטוב לפני האלהים זה הבן, לפי שהקדוש ב"ה משמר ממונן של רשעים לצדיקים, כך אמר הקדוש ברוך הוא הריני משים תחרות בין המלכים כדי שיבא אברהם ויטול ממונן מנין ממה שקראו בענין ויהי בימי אמרפל, עשו מלחמה את ברע שהיה רע לשמים ולבריות, ברשע שנעשה רשע, שנאב שהיה שונא לאב שבשמים, שמאבר שאמר אעלה באבר על במתי עב, כל אלה חברו אל עמק השדים שהיתה מניקה אותן כשם ששדים מניקין את התינוק, הוא ים המלח שבעונם נעשה אותו עמק למים מלוחים וכן הוא אומר (תהלים, קז) ארץ פרי למלחה למה מרעת יושבי בה, וישובו ויבואו אל עין משפט יתברך שמו של הקב"ה שכתוב בו מגיד מראשית אחרית (ישעיה, מו) ע"י שעתיד משה ליטול משפטו בקדש ע"י המים לפיכך נקרא מקדם עין משפט, ויכו את כל שדה העמלקי לכמה דורות נולד עמלק:
ט. [ עריכה ]
"ויהי בימי אמרפל", זש"ה זה שאמר הכתוב (תהלים, מד) בך צרינו ננגח בשמך נבוס קמינו. אמר רבי יצחק ב' שנים כ' עשרים אלו כ"ב אותיות שבהם נתנה התורה, אמר אברהם רבש"ע אלולי ששתפת כבודך עמי ועזרתני מה אדם אחד כנגד תשעה מלכים וחיילותיהם, אלא אתה נותן ליעף כח אלה ברכב ואלה בסוסים ואני בשמך תרום קרני, מנין שכך כתיב ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו ויכם וירדפם עד חובה אשר משמאל לדמשק, רבותינו אמרו הלילה נחלק מאליו, רבי בנימין אמר הקדוש ברוך הוא שהיה יודע עתיו ורגעיו נכנס בו כחוט השערה הוא חלקו, אמר לו הקב"ה לאברהם אתה עשית הרג בשונאי מחצי הלילה עד הבקר חייך אני אעשה הרג בשונאי בניך מחצי לילה עד הבוקר ובמדה זו אני פורע להם, הה"ד (שמות, יב) ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור בארץ מצרים מבכור פרעה היושב על כסאו עד בכור השבי אשר בבית הבור וכל בכור בהמה, לכך נאמר ויהי בימי אמרפל. א"ר יהושע דסכנין סימן נתן לו הקדוש ברוך הוא לאברהם שכל מה שאירע לו אירע לבניו, כיצד בחר באברהם מכל בית אביו שנאמר (נחמיה, ט) אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם והוצאתו מאור כשדים ושמת שמו אברהם, ובחר בבניו משבעים אומות שנאמר (דברים, יד) כי עם קדוש אתה לה' אלהיך ובך בחר ה' אלהיך להיות לו לעם סגולה מכל העמים אשר על פני האדמה. לאברהם נאמר לך לך, ולבניו נאמר (שמות, ג) אעלה אתכם מעני מצרים אל ארץ הכנעני והחתי והאמורי והפרזי והחוי והיבוסי אל ארץ זבת חלב ודבש. לאברהם נאמר ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה ואברכה מברכיך, ולבניו נאמר (במדבר, ו) יברכך ה'. לאברהם נאמר ואעשך לגוי גדול, ולבניו נאמר (דברים, ד) ומי גוי גדול. אברהם כתיב בו (יחזקאל, לג) אחד היה אברהם, וישראל (דברי הימים א, יז) ומי כעמך ישראל וגו'. לאברהם נאמר ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה לגור שם כי כבד הרעב בארץ, ולבניו כיון ששבו למצרים (בראשית, מג) והרעב היה בארץ. אברהם על ידי הרעב ירד למצרים, ואף בניו על ידי הרעב ירדו למצרים שנאמר (בראשית, מב) וירדו אחי יוסף עשרה לשבור בר ממצרים. אברהם כשירד נזדווגו לו המצרים ויראו המצרים את האשה כי יפה היא מאד, אף לבניו (שמות, א) הבה נתחכמה לו פן ירבה והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שונאינו ונלחם בנו ועלה מן הארץ. אברהם נזדווגו לו ארבעה מלכים, אף לישראל עתידין כל המלכים להתרגש עליהם שנאמר (תהלים, ב) למה רגשו גוים ולאמים יהגו ריק ואומר יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו. מה אברהם יצא הקב"ה ונלחם בשונאיו שנ' (ישעיה, מא) מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו יתן לפניו גוים ומלכים ירד יתן כעפר חרבו כקש נדף קשתו, אף כך עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות לבניו שנאמר (זכריה, יד) ויצא ה' ונלחם בגוים ההם כיום הלחמו ביום קרב: