תנחומא על סדר ואלה תולדות יצחק
א. [ עריכה ]
ילמדנו רבינו על מה היו השלמים באים כך שנה רבי חייא בר אבא בשם רבי יהודה כל המביא שלמים מביא שלום לעולם, אמר ר' אליעזר בשעה שהיו זבחים בעולם היה שלום משחרב בית הזבחים אין לך יום שאין בו קללה ופורעניות, ארשב"י לעולם השלמים לשום שלום הן באין, ואמר רשב"י גדול הוא השלום שדברה התורה דברי בדאי בשביל שלום ואי זה כה תאמרו ליוסף אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם (בראשית, נ) ואין אנו מוצאים שצוה כלום מכל הדברים האלה אלא לפי שהיה יודע חסידותו של יוסף ולא היה חושדו ומחזיק אותו כשופכי דמים, בא וראה כח השלום שבשעה שנתטלטלה שרה מיד פרעה ליד אבימלך ונתעברה ביצחק היו אומות העולם אומרים הלבן מאה שנה יולד אלא היא מעוברת מאבימלך או מפרעה והיתה חשד בלבו של אברהם על אלו הדברים מה עשה הקב"ה אמר למלאך הממונה על יצירת הוולד עשה כל אקונין שלו כדמות אביו כדי שיעידו הכל שהוא בנו של אברהם מנין ממה שקראו בענין אלה תולדות יצחק בן אברהם ממשמע שהוא אומר יצחק בן אברהם איני יודע שאברהם הוליד את יצחק ומה ת"ל אברהם הוליד את יצחק שכל הרואה אברהם היה אומר בודאי שאברהם הוליד את יצחק ממה שהיה קלסתר פניהם דומין זה לזה לכך נאמר אברהם הוליד את יצחק:
ב. [ עריכה ]
אלה תולדות יצחק, זשה"כ גיל יגיל אבי צדיק ויולד חכם ישמח בו (משלי, כג) כנגד מי אמרו שלמה לא אמרו אלא כנגד יצחק שבשעה שנולד יצחק היו הכל שמחים, שמים וארץ חמה ולבנה כוכבים ומזלות, ומפני מה היו שמחים שאלמלא לא נברא יצחק לא היה העולם מתקיים שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי (ירמיה, לג) ואין בריתי אלא יצחק שנאמר ואת בריתי אקים את יצחק (בראשית, יז):
ג. [ עריכה ]
אלה תולדות יצחק, למה חזר ואמר אברהם הוליד את יצחק אלא שהיו מרננין אחריהם ואומרים אפשר זקן בן מאה שנה וזקנה בת תשעים שנה מולידין אין זה בנה אלא שהביאה אותו מן השוק, וכן אתה מוצא בשעה שגמל אברהם את יצחק עשה משתה וזימן כל גדולי המלכות אף שרה קראה כל נשותיהן לסעודה, מה עשו אותן הנשים עכשיו יודע הדבר אם הוא בנה ואם לאו, כל אחת ואחת הביאה בנה עמה ולא הביאה מניקתה, מיד היו הבנים בוכין וכל אחת אומרת שכחתי ולא הבאתי מניקתי, באותה שעה היה שופע ויורד חלב מדדיה של שרה ונטלה כל בניהן והניקה אותן שנאמר הניקה בנים שרה (בראשית, כא) וכן כולן אומרות באמת הניקה בנים שרה ולכך נאמר אברהם הוליד את יצחק:
ד. [ עריכה ]
אלה תולדות יצחק אברהם הוליד את יצחק, זש"ה עטרת זקנים בני "בנים ותפארת בנים אבותם" (משלי, יז) הצדיקים מתעטרין בבני בניהם ובניהם מתעטרין באבותם כיצד אברהם נתעטר בזכות יעקב כשהשליך אותו נמרוד לתוך הכבשן ירד הקדוש ברוך הוא להצילו, אמרו מלאכי השרת רבש"ע לזה אתה מציל כמה רשעים עתידין לעמוד ממנו אמר להן הקב"ה בשביל יעקב בן בנו שעתיד לעמוד ממנו אני מצילו מנין א"ר ברכיה שכך כתיב לכן כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם (ישעיה, כט) פדאו מן הכבשן הרי נתעטרו אבות בשביל בנים, ומנין שנתעטרו בנים בשביל אבות בשעה שיצא יעקב מאצל לבן רדף לבן אחריו ונגלה עליו הקדוש ברוך הוא בדרך וא"ל השמר לך מדבר עם יעקב מטוב עד רע (בראשית, לא) כיון שבאו להתוכח זה עם זה מה יעקב אומר ללבן לולי אלהי אבי אלהי אברהם ופחד יצחק היה לי הוי זכות אברהם הצילהו ליעקב, אבל יצחק נתעטר באברהם ואברהם נתעטר ביצחק
ה. [ עריכה ]
אלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק, זשה"כ כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכל ל' תקום אתך למשפט תרשיעי (ישעיה, נד) אתה מוצא ישראל אומרים לפני הקב"ה רבון העולמים ראה האיך העכו"ם משתעבדין בנו אין להם מלאכה אחרת אלא יושבין ומתיעצין עלינו שנא' שבתם וקימתם הביטה אני מנגינתם (איכה, ג) אמר להן הקדוש ברוך הוא מה הן מועילין גוזרין עליכם גזירות ואני מבטלן ושוברן שנא' אני מנגינתם כד"א (בראשית, יד) וברוך אל עליון אשר מגן צריך וגו', ויצו פרעה לכל עמו לאמר כל הבן הילוד היאורה וגו' (שמות, א) ורוח הקודש צווחת (איכה, ג) מי זה אמר ותהי ה' לא צוה פרעה צוה ה' לא צוה אלא וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ, המן בקש להשמיד את כל היהודים וה' לא בקש (אסתר, ט) ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים וגו' בלק ובלעם בקשו לקלל את ישראל וה' לא בקש שנאמר (דברים, כג) ולא אבה ה' אלהיך לשמוע אל בלעם וגו', לפיכך כתיב מי זה אמר ותהי ה' לא צוה, הוי כל כלי יוצר עליך לא יצלח, אדריאנוס אמר לרבי יהושע גדולה הכבשה העומדת בין שבעים זאבים, אמר ליה גדול הוא הרועה שמצילה ושומרה ושוברן לפניה, הוי כל כלי יוצר עליך לא יצלח:
ו. [ עריכה ]
אברהם הוליד את יצחק, א"ר יצחק אין לך דור שאין בו לצנין בשעה שגזז נבל את צאנו שלח דוד את נעריו אצלו לומר תנה נא את אשר תמצא ידך לעבדך ולבנך לדוד (שמואל א, כה) השיבם נבל (שמואל א, כה) מי דוד ומי בן ישי היום רבו עבדים המתפרצים איש מפני אדניו ולקחתי את לחמי ואת מימיו ואת טבחתי אשר טבחתי לגוזזי ונתתי לאנשים אשר לא ידעתי אי מזה המה, מיד חזרו אצל דוד וספרו לו דברי נבל, עמד דוד וזיין עצמו וכל גבוריו לילך אל נבל להשחיתו, ולאביגיל אשת נבל הגיד נער אחד מהנערים לאמר הנה שלח דוד מלאכים מהמדבר לברך את אדונינו ויעט בהם, כששמעה כך התקינה הדורון והלכה אל דוד שנאמר (שמואל א, כה) ותמהר אביגיל ותקח מאתים לחם ושנים נבלי יין וחמש צאן עשויות וחמש סאים קלי ומאה צמוקים ומאתים דבלים ותשם על החמורים וגו' (שמואל א, כה) ותאמר לנעריה עברו לפני הנני אחריכם באה ולאישה נבל לא הגידה כל אותו הענין, וכתיב (שמואל א, כה) ויהי כעשרת הימים ויגף ה' את נבל וימת, מיד (שמואל א, כה) וישלח דוד וידבר באביגיל לקחתה לו לאשה, ולאחר שהביאה פירש דוד ממנה שלשה חדשים כדי לידע אם היתה מעוברת מן נבל ואם לאו, לאחר ג' חדשים בא עליה ונתעברה הימנו, והיו ליצני הדור מליצים ואומרים מן נבל היא מעוברת, מה עשה הקב"ה צוה המלאך הממונה על יצירת הולד ועל צורתו ואמר לו לך וצר אותו בדמות דוד אביו כדי שיעידו הכל שדוד הוא אביו, מנין שכן כתיב (שמואל ב, ג) ויהי בכורו אמנון לאחינועם היזרעאלית ומשנהו כלאב לאביגיל אשת נבל הכרמלי מה תלמוד לומר כלאב שהיה כולו אב שכל הרואהו אומר דוד אביו של זה, וכן אברהם היה דומה ליצחק, ולא היו מכירין הבריות בין אב לבן עד שבקש אברהם ואמר רבש"ע הפרש בין אב לבן, והפריש ביניהם הזקנה לכך נאמר ואברהם זקן ולכך כתיב אברהם הוליד את יצחק: