אליהו רבא יח

קומי רני בלילה שפכי כמים לבך לראש אשמורות שפכי כמים לבך לנוכח פני ה׳ (איכה ב-יט). ברוך המקום ברוך הוא שרחמיו מרובים הם על ישראל לעולם, אע״פ שסרחו במעשיהם לפני הקב״ה והקב״ה כועס עליהן אעפ״כ רחמים שלו עליהם בכל יום תמיד, שנאמר: חסדי ה׳ עולם אשירה לדור ודור אודיע אמונתך בפי (תהילים פט-ב). וכן הוא מפורש בקבלה על ידי ישעיהו הנביא - עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו (ישעיה מג-כא).

ואומר: בכל צרתם לו צר (ישעיהו סג-ט). - אין לי אלא צרת ציבור.

צרת יחיד מנין?

תלמוד לומר יקראני ואענהו (תהילים צא-טו).

אם כן למה נאמר בכל צרתם לו צר?

אלא אמר הקב״ה: בכל צער וצער שיש לישראל אני עמהם, שנאמר: לו צר. אל תקרי לו אלא לי. שנאמר: ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר (ישעיהו מט-ג). לכך נאמר: קומי רני בלילה וגו׳

מאי שפכי כמים לבך נוכח פני ה׳?

מכאן אמרו, כל תלמיד חכם שיושב וקורא ושונה ועוסק בתורה, הקב״ה יושב כנגדו ויושב וקורא עמו, שכאן נאמר: נוכח פני ה׳ ולהלן הוא אומר: ויחנו אלה נוכח אלה וגו׳ (מלכים א כ-כט). מה להלן פניהם של אלו נוכח פניהם של אלו ופניהם של אלו נוכח פניהם של אלו, אף כאן. (הקב״ה יושב נוכח התלמיד חכם כביכול, ישועות יעקב).

אחריו מה כתיב שם?

ויהי ביום השביעי ותקרב המלחמה ויכו בני ישראל את ארם מאה אלף רגלי ביום אחד (שם). ואילולי שהדבר כתוב (אלמלי לא נכתב ברוח הקודש הפסוק בהדיא ״נוכח פני ה׳״) אי אפשר לאומרו, וכל האומרו היה חייב מיתה.

דבר אחר - שפכי כמים לבך נוכח פני ה׳

ומה תלמוד לומר?

אלא לפי שרחמיו של הקב״ה מרובין על ישראל לעולם, בין על הרשעים שבהן בין על הצדיקים שבהן.

ומנין תדע לך שהוא כן?

צא ולמד מדוד מלך ישראל שמאהבה שאהב אותו ומשמחה שמח בו, שיגר לו דברים ביד נתן הנביא. שנאמר: ויהי בלילה ההוא ויהי דבר ה׳ אל נתן לאמור לך ואמרת אל עבדי אל דוד וגו׳ האתה תבנה לי בית לשבתי כי לא ישבתי בבית וגו׳ (שמואל ב ז ד-ו). כל הענין עד ונאמן ביתך וממלכתך עד עולם לפניך כסאך יהיה נכון עד עולם וככל החזיון הזה כן דיבר נתן אל דוד (שם). ומכאן אמרו, כל הסועד עם חבירו אפילו פת במלח או ירק או תמרים או גרוגרות או אפילו טובל עמו בציר (רוטב) אע״פ שיש לאותו סועד מאה סעודות בכל יום כסעודת שלמה בשעתו, אפילו הכי יחזיק לו טובה לחבירו בפניו. (שה׳ החזיק לו טובה לדוד על רצונו הטוב לבנות בית אף שהשמים ושמי שהשמים לא יכלכלוהו, ישועות יעקב). לכך נאמר: כי לא ישבתי בבית וגו׳.

כיון ששמע דוד כך מיד היה בא וישב לו לפני השכינה ושחה מלא קומתו ארצה ואמר: אבי שבשמים יהי שמך הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים ותהא לך קורת רוח מישראל עבדיך בכל מקומות מושבותם. על שהגדלתנו ורוממתנו וקידשתנו וקילסתנו וקשרת לנו כתר של דברי תורה מסוף העולם ועד סופו.

התורה שעשיתי לפניך - משלך עשיתי.

וגמילות חסדים שעשיתי לפניך - משלך עשיתי.

ואפילו הכי, בשכר תורה שעשיתי קמעא לפניך הקניתי לי העולם הזה וימות בן דוד ועולם הבא, שנאמר: ויבוא המלך דוד וישב לפני ה׳ וגו׳ (שמואל ב ז-יח).

משלו משל למה הדבר דומה, למלך שהיה לו עבד והיה המלך אוהב אותו אהבה גמורה, ובכל יום ויום היו מכניסין אותו לפניו. המלך עושה לו כבוד בפני כל עבדיו, ומשיב אותו העבד לפני המלך ואומר לו: אדוני המלך, מה מלאכה עשיתי לפניך יותר מכל שאר עבדיך, ומה קורת רוח מצאת ממני יותר מכל שאר עבדיך שאתה עושה לי כל הכבוד הזה לפני עבדיך, לכך נאמר: ויבוא המלך דוד וישב לפני ה׳ ויאמר מי אנוכי ומי ביתי ה׳ אלוקים כי הבאתני עד הלום.

נאמר כאן הלום, ולהלן הוא אומר: גושו הלום כל פינות העם (ש״א יד-לח). ואומר: אל תקרב הלום (שמות ג-ה). מה הלום שנאמר להלן לשון מלכות ושררה, אף הלום שנאמר כאן לשון מלכות ושררה.

תדע לך שכן הוא, שברוב מעשים טובים שמצא הקב״ה בדוד עתיד להושיב אותו לימין השכינה, שנאמר: נאום ה׳ לאדוני שב לימיני וגו׳ (תהילים קי-).

כיצד?

עושה אדם תורה קמעא לפניך אתה שמת שכרו באלף אלפים לטובה ואין שום בריה יודעת.

עושה אדם צדקה וגמילות חסדים קמעא לפניך אתה כופל אתה לו שכרו באלף אלפים פעמים לטובה ואין כל בריה יודעת, שנאמר: ותקטן עוד זאת בעיניך ה׳ אלוקים וגו׳ וזאת תורת האדם וגו׳ (ש״ב ז-יט). זאת תורת האדם שיעשה קמעא לפניך ה׳ אלוקים.

ועוד דבר אחד אמר לפניו: ומה יוסיף דוד עוד לדבר אליך ואתה ידעת את עבדך ה׳ אלוקים (שם שם-כ).

אשרי מי שיודע בלבבו מהו אצל אביו שבשמים, וכל מעשיו הוא עושה בבטחון על אביו שבשמים.

אשרי מי שהוא ירא שמים בסתר ונשען ובוטח במי שהוא מגן ותריס (פי׳ זה הקב״ה), שנאמר: וידבר דוד לה׳ את דברי השירה הזאת וגו׳ אלוקיי צורי אחסה בו וגו׳ ותיתן לי מגן ישעך וגו׳ עד סוף השירה. (ש״ב כב).

מעשה בכהן אחד שהיה ירא שמים בסתר, וכל מעשיו הטובים שהיה עושה היה עושה בסתר. והיה לו עשרה בנים מאשה אחת שישה זכרים וארבע נקבות. ובכל יום ויום היה מתפלל ומשתטח ומבקש רחמים ומלחך לשונו עפר כדי שלא יבוא אחד מהן לידי עבירה ולידי דבר מכוער.

ואמרו, לא יצתה אותה שנה ולא שנית ולא שלישית יד שבא עזרא והעלה הקב״ה על ידו את ישראל מבבל ואותו הכהן עמהם. ולא נכנס הכהן ההוא לעולמו עד שראה כהנים גדולים ופרחי כהונה מבניו ומבני בניו עד חמישים שנה. ואח״כ נכנס אותו הכהן לבית עולמו, ועליו הכתוב אומר: בטח בה׳ ועשה טוב (תהילים לז-ג).

וכך אמר הקב״ה לישראל: בניי, וכי יש יכולת בהבלי מכחישי התורה ליתן לעובדיהם אכילה ושתייה ומזונות בעו״הז? ואין צריך לומר בעו״הב.

אבל אתם בני ישראל לקחתי אתכם אצלי משום שהכל שלי והכל מעשה ידיי. ולא עוד, אלא שאני יושב על כיסא הכבוד שלי שליש היום אני קורא ושונה ושליש היום אני דן את הדין ושליש היום אני עושה צדקה וזן ומפרנס ומכלכל לכל באי עולם ואת כל מעשי ידיי שבראתי בעולמי, שנאמר: בטחו בה׳ עדי עד כי בי׳ה ה׳ צור עולמים - ששני עולמים שלי. לפיכך כל הבוטחים בשמך באמת לא יבושו לעולם, שכך הבטחתנו על ידי עבדיך הנביאים, שנאמר: ברוך הגבר אשר יבטח בה׳ והיה כעץ שתול על מים ועל יובל ישלח שרשיו ולא יראה כי יבא חם והיה עלהו רענן ובשנת בצרת לא ידאג ולא ימיש מעשות פרי (ירמיהו יז ז-ח). ואומר: והיה כעץ שתול על פלגי מים (תהילים א-ג).

אשריהם הצדיקים שכך בטחונן שהן בוטחין על אביהם שבשמים שברא את העולם בחכמה בבינה בדעה ובהשכל, לכך נאמר: והיה כעץ שתול על פלגי מים וגו׳.

משלו משל למה הדבר דומה - למלך שהביא עבדו דורון לפניו איפה של חטים, אם טחנה ולא ביררה - הרי זה דבר מגונה.

אם ביררה ולא טחנה - הרי זה דבר מגונה.

ביררה וטחנה ולא הוציא ממנה סולת - הרי זה מידה בינונית.

אבל אם ביררה וטחנה הרי זו מידה שלימה.

כך תלמידי חכמים דומים בעולם הזה בדברי תורה, קרא אדם ולא שנה - הרי זה דבר גנאי.

שנה ולא קרא - הרי זה דבר גנאי.

קרא ושנה ולא שימש תלמידי חכמים - זו מידה בינונית.

אבל אם קרא אדם תורה נביאים וכתובים ושנה משנה הלכות ואגדות ושימש תלמידי חכמים - זו מידה שלימה. לכך נאמר: בעת ההיא יובל שי לה׳ צבאו-ת (ישעיה יח-ז). כדי לעשות רצון אביהם שבשמים כמו במנחה לפני המלך.

וכן הוא אומר: ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה כל עץ מאכל לא יבול עלהו ולא יתום פריו (יחזקאל מז-יב).

ומהו העץ אשר יעלה בנחל זה?

אלו תלמידי חכמים שיש בהם תורה ומקרא ומשנה הלכות ואגדות ומעשים טובים ושימוש תלמידי חכמים והכל (העכו״ם) משכימין ויוצאין לפני הגבורה ועובדין לבניהן של ישראל ולתלמידי חכמים מכאן ומכאן, והכל יהא מתוקן ומונח לפניהם.

משלו משל למה הדבר דומה - למלך בשר ודם שהיו עבדיו ובני ביתו מסובין לפניו וצבר צבורין לפניהם שאין להם סוף. כך תלמידי חכמים בעולם הזה בדברי תורה, כיון שקראו את המקרא ושנו את המשנה ודברי תורה מתוק עליהם - הקב״ה מרחם עליהן ונותן בהם חכמה ובינה ודעה והשכל לעשות מעשים טובים ותלמוד תורה. והכל יהא מתוקן לפניהם, לכך נאמר: ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה כל עץ מאכל לא יבול עלהו וגו׳.

מה זית זה אין עליו נושרין לא בימות החמה ולא בימות הגשמים - אף תלמידי חכמים גם בניהם הם תלמידי חכמים, שנאמר: שיר המעלות אשרי כל ירא ה׳ וגו׳ (תהילים קכח-א). יכול אתה לומר אף העבדים אף הגרים בכלל אשרי, דאם לא כן היה לו להכתוב שיאמר אשרי החכמים ותלמידיהם ומלמדיהם. אלא מן המקרא שלאחריו לא תוכל לומר כך מדכתיב יגיע (תלמידי חכמים שיגעים בתורה, ז״ד) כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך.

מעיד אני עליי שמים וארץ שכל תלמיד חכם שאוכל משלו ונהנה מיגיע כפו ואינו נהנה משל ציבור כלום הרי הוא בכלל אשרי. וכל שולחן שאין תלמיד חכם נהנה ממנו אינו מבורך, שנאמר: אין שריד לאכלו על כן לא יכיל טובו (איוב ב-כא). ואין שריד אלא תלמיד חכם, שנאמר: ובשרידים אשר ה׳ קורא (יואל ג-ה).

אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך אשתך תהא כגפן שהוא עושה פירות, ולא כגפן שאינו עושה פירות.

ואימתי תהא אשתך כגפן שהוא עושה פירות?

כל זמן שאשתך תהא בירכתי ביתך.

מה כתיב בתרי?

בניך כשתילי זיתים. מה זית זה יש בו זית לאכילה וזית ליבש וזית לשמן ושמנו דולק בכל הנרות, כך כל זמן שאשתך בירכתי ביתך היא אינה דומה אלא לגפן זו שאינה זזה ממקומה לעולם. ובניה דומין לזית, מהן בעלי מקרא מהן בעלי משנה מהן בעלי תלמוד מהן בעלי משא ומתן נבונים יודעי בינה. כל דבר בעתו, לכך נאמר: אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך בניך כשתילי זיתים.

שניה לה - אשה שמהלכת בשוק ומדברת עם כל אדם. היא גורמת רעה לעצמה ושיהיו בניה רעים ומתחייבת בעצמה ובבניה. מכאן אמרו אשה רעה גורמת רעה לעצמה ולבניה שיהיו בניה בעלי מומין.

כיצד?

אם היא מתגברת על בעלה גורמת לעצמה שהוין בניה בעלי מומין. פעם בחוץ פעם ברחובות היא גורמת לעצמה ושיהיו כל בניה רעים בעלי מומין. ואם לא קוצה (מפרישה) חלה בטהרה או פשעה לה מהנידה האמורה בתורה גם היא גורמת רעה לעצמה ולבניה שיהיו כל בניה בעלי מומין ואינה מוציאה קורת רוח לעולם. ובשביל מעשיהן המקולקלין הוין להם בנים חגרים אלמים וסומין אחד מהן שוטה ואחד מהן רשע. (פ׳ כמחז״ל במסכת נדה הרואה באותו מקום הוין לה בנים סומין, המנשק באותו מקום הוין לה בנים אלמים וכו׳, זיקוקין דנורא).

תדע לך שכן הוא, שכל זמן שתלמידי חכמים בבית המדרש ודברי תורה מתוק עליהם מתוך כך הקב״ה מרחם עליהם ונותן בהם חכמה ובינה ודעה והשכל לעשות מעשים טובים ותלמוד תורה.

צא ולמד מתינוק הזה, כשדנין אותו אין דנין אותו לא מתחילה שנולד ולא משעה שגומלין אותו מן החלב עד שמכניסין אותו בבית רבו. כיון שבא אדם בבית רבו למקרא ולמשנה ואח״כ הניח הכל ופורש והולך לו אז דנין אותו, שנאמר: מי האיש החכם ויבן את זאת ואשר דבר פי ה׳ אליו ויגידו על מה אבדה הארץ וגו׳ ויאמר ה׳ על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם וגו׳ (ירמיהו ט יא-יב).

אבל עם עוסק במקרא ומשנה ואינו פורש הכל אוהבין אותו ומרחמין עליו, שנאמר: ראה חיים עם אשה אשר אהבת כל ימי חיי הבלך וגו׳ כי הוא חלקך בחיים ובעמלך אשר אתה עמל תחת השמש (קוהלת ט-ט).

ומנין לתורה שהיא משולה לאשה?

שנאמר: מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה׳ (משלי יח-כב).

וכיון שלומד את התורה הרי זה מביא טובה לעולם כי יכול הוא יבקש רחמים ויתפלל לפני הקב״ה ויפקפק (לפתוח) את הרקיע ויביא מטר לעולם, לכך נאמר: מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה׳. ואומר: כי כאשה עזובה ועצובת רוח קראך ה׳ ואשת נעורים כי תמאס אמר אלוקייך וגו׳ ובחסד עולם רחמתיך אמר גואלך ה׳ (ישעיהו נד ו-ח). ובזמן שישראל עוסקין בתורה ועושין צדקה ומשפט הקב״ה שמח בהן ומגיד להן ששמחתן תהא עד סוף הדורות, שנאמר: כן בחר ה׳ בציון אוה למושב לו זאת מנוחתי עדי עד וגו׳ (תהילים קלב יג-יד).

אמר להם הקב״ה לישראל: בניי וכי מה שמחה יש לו לאדם אלא בדברי תורה בלבד.

הא, כל שמח בכסף בזהב ובאבנים טובות ומרגליות מה שמחתו בהן לאחר שעת מיתה, הלא לאחר שמחתך מות. אם כן מה יתרון לכל שמחתך. אבל אתם בניי בואו ושמחו עם התורה שמחה שלימה כדרך שאני משמח בכם לעד ולעולמי עולמים, שנאמר: כי אם שישו וגילו עדי עד (ישעיהו סה-יח).

לחודשיו יבכר כי מימיו מן המקדש המה יוצאים (יחזקאל מז-יב).

מהו לחודשיו יבכר?

למחדשי תורה. שמחדשים את התורה בכל יום תמיד. כבן שהוא בכור לאביו ולאמו שהכל שמחים בו.

כיצד?

אם יש לאדם בן בכור בבית רבו, אם יש בו תורה שמחה מחדשת לו בכל יום תמיד. עליו הוא אומר: בן חכם ישמח אב וגו׳ (משלי י-א).

אבל אם פשע הבן בחכמה ומוציא חכמתו לדברים של בטלה ואביו אינו מיסרו, עליו הכתוב אומר: חושך שבטו שונא בנו וגו׳ (משלי יג-כד).

דבר אחר:

לחודשיו יבכר - למכבדי תורה שמכבדים את התורה בכל יום תמיד.

כיצד?

עיר שיש בה עובדי כוכבים ויש בה עשרה בתים מישראל שמדגימים ומעריהים בבית הכנסת ובבית המדרש אע״פ שהעובדי כוכבים חונים נגד סביבותיהם אפ״ה הם מכבדים אותם ויראים מהם, שנאמר: על כן יכבדוך עם עז (ישעיהו כה-ג).

מהו כי מימיו מן המקדש המה יוצאים?

מפני שמצוה קלה הרי היא כחמורה וחמורה הרי היא כקלה, וכן אלו ואלו רפואה הן לישראל בין בעוה״ז בין לימות בן דוד ובין לעוה״ב. שנאמר: והיה פריו למאכל ועלהו לתרופה. ובזמן שישראל עוסקים בתורה ועושים צדקה ומשפט הקב״ה שמח בהם ומגיד להם ששמחתו בהם אלף אלפים לטובה כפליים יותר מהם, שנאמר: אל גינת אגוז ירדתי (שה״ש ו-יא). מה אגוז זה יש בו ארבעה בתים, כך כל חכם וחכם מישראל שיש בו דברי תורה לאמיתו יש בו ארבעה דברים:

חכמה,

ובינה,

דעה,

והשכל.

משלו משל למה הדבר דומה - למלך שהוא בא לכמה ימים ושנים תוך ביתו, כשהוא בודק את עבדיו אינו בודקם לא על כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות, אל אומר פלוני עבדי קרא ושנה?

אם אמרו לו שהוא קרא ושנה, והעדיף על חבריו שעשה תשובה.

מיד מודה לו המלך ומשמח עמו, לכך נאמר: אל גינת אגוז ירדתי לראות באבי הנחל לראות הפרחה הגפן הנצו הרימונים. אלו מעשים טובים ותלמוד תורה שחכמי תורה מצפים להם.

והכל מאין בא?

מלפני הקב״ה, שידיו פשוטות לעושי תשובה. והכל שלו והכל מעשה ידיו. ולא הניח הקב״ה דבר שלא גילה לישראל, שנאמר: סוד ה׳ ליראיו (תהילים כה-יד).

ואומר: כי לא יעשה ה׳ אלוקים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים (עמוס ג-ז).

ולא יראה כי יבא חם והיה עלהו רענן ובשנת בצרת לא ידאג ולא ימיש מעשות פרי (ירמיהו יז ז-ח).

מאי ולא יראה כי יבוא חום?

לומר לך שכל העוסק בתורה אינו רואה מידת פורעניות בין בעוה״ז בין לימות בין דוד ובין לעוה״ב.

ומאי והיה עלהו רענן?

שיצא קורת רוח ממנו בעולם (שמגן בתורתו על העולם,ז״ד שם).

שבזמן שישראל עושים רצונו של מקום מה נאמר בהם?

זית רענן יפה פרי תואר קרא ה׳ שמך (ירמיהו יא-טז), לכך נאמר: ולא יראה כי יבוא חום והיה עלהו רענן ובשנת בצורת לא ידאג ולא ימיש מעשות פרי.

משלו משל למה הדבר הדומה -

לעשרה בני אדם שבאו במסיבה אחת. אחד הביא דגים גדולים, השני הביא דגים קטנים, השלישי הביא מיני מלוחים, הרביעי הביא תפלים, החמישי הביא כרוב ותרדים שלוקים, השישי הביא ביצים, השביעי הביא גבינה, השמיני הביא בשר שור, והעשירי הביא בשר עופות. כל אחד ואחד הביא אכילה אחת על השולחן, וכל אחד ואחד נטל מכל עשר אכילות והלך לביתו - כך כיון שבאו עשרה בני אדם לבית הכנסת ולבית המדרש ולומד כל אחד ואחד מהם עם חבריו דבר אחד או פסוק אחד או הלכה אחת, נמצא ביד כל אחד ואחד מהם שהוא נוטל עשר הלכות או עשרה דברים והולך לביתו בעשרה דברים או עשרה פסוקים או עשרה הלכות. לפיכך הייתי אומר ישב אדם ויעסוק בתורה ובמעשה מרכבה ובכל מידות טובות שבעולם ויניח הכל וילך לבית הכנסת ולבית המדרש ובכל מקום שמחדשים בו תורה בישיבת בית הכנסת ובישיבת בית המדרש שמחה מתחדשת להקב״ה בכל יום תמיד.

וכן הוא מפורש בקבלה על ידי הנביא ישעיהו בן אמוץ ה׳ אלוקים נתן לי לשון למודים לדעת לעות את יעף דבר, יעיר בבוקר בבוקר יעיר לי אוזן לשמע כלימודים. ה׳ אלוקים פתח לי אוזן וגו׳ ואדע כי לא אבוש (ישעיהו נ ד-ז). אלה הדברים דיבר ישעיה הנביא על ישיבת בית הכנסת ועל ישיבת בית המדרש ועל חידושה של תורה.

על חידושו מהו אומר?

חדשים לבקרים וגו׳ (איכה ג-כג).

וכן כשבאו פושעי ישראל לעקור מלכות בית דוד מישראל והשיבו אותו תשובה (שאין הבן מבת שבע ימלוך תחתיו, ואין הקב״ה מקבל תשובתו, והוא לא יבנה בית המקדש. ז״ד). ומתוך התשובה שהשיבו אותו באה השכינה למעלה מדוד השיבה ואמרה לו: דוד בני תזכה לשלושתם, עליך נאמר: נשבע ה׳ ולא ינחם (תהילים קי-ד).

בוא וראה כמה גדול כוחה של תשובה שהיא ממלכת את בני האדם בעולם וקושרת לבני האדם קשרים בראשיהם ומרפאה את החולה מאליו ומצלת אותו מכל יגון ואנחה וממלטת אותו מדינה של גיהנום.

ובזמן שישראל עושים רצונו של אביהם שבשמים וחוזרים בתשובה שלימה לפניו מה נאמר בהם?

שובו בנים שובבים נאום ה׳ (ירמיהו ג-כב).

אשרי אדם שהוא ירא שמים מתוך שפל רוח מתוך ענוה מתוך התשובה ומתוך הדין.

דבר אחר:

קומי רוני בלילה - אין רוני זו אלא של תורה, שנאמר: אתה סתר לי מצר תצרני רני פלט תסובבני סלה (תהילים לב-ז).

ומה כתיב בתריה?

שמחו בה׳ וגילו צדיקים והרנינו כל ישרי לב (שם שם-יא).

ושמא תאמר עד אותה שעה לא היתה שמחה להם לצדיקים, הלא מצינו שהיתה להם שמחה בימי דוד ובימי שלמה ובימי אנשי כנסת הגדולה.

ומנין שהיתה להם שמחה בימי דוד ובימי שלמה?

שנאמר: ויאכלו וישתו לפני ה׳ ביום ההוא בשמחה גדולה (ד״ה א כט-כב).

ומנין שהיתה להן שמחה בזמן אנשי כנסת הגדולה?

שנאמר: ויזבחו ביום ההוא זבחים גדולים וישמחו כי האלוקים שמחם שמחה גדולה (נחמיה יב-מג).

אשריהם הצדיקים שאין השונא שולט בהם ובמעשה ידיהם, שכן מצינו במשכן שעשה משה שלא שלט בו שונא ולא נהפך שולחנו על פניו.

אבל במשכן שעשה שלמה שלט בו שונא ונהפך שולחנו על פניו (חורבן הבית). אבל מקדש האחרון שעתיד הקב״ה לבנותו בעגלא ובזמן קריב לא יקרע ולא ישלוט בו שונא לעולם, והקב״ה יהא דר בו לעולמי עולמים.

צא ולמד מה בן סיעתו של משה לסיעתו של שלמה - בסיעתו של שלמה מה הוא אומר?

ובבוא משה לפני ה׳ וגו׳ (שמות לד-לד).

ובסיעתו של שלמה מה הוא אומר? וכל בני ישראל רואים ברדת האש וכבוד ה׳ על הבית (ד״ה ב ז-ג). ואומר: שמחו בה׳ וגילו צדיקים (תהילים לב-יא). ואומר: יעלזו חסידים בכבוד (תהילים קמט-ה). ואומר: יסור יסרני י-ה (קיח-יח). וכן באוהל מועד בחורב מהו אומר, זאת התורה אדם כי ימות באוהל (במדבר יט-יד). ואומר: ה׳ חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר (ישעיהו מב-כא).

פעם אחת הייתי עובר ממקום למקום ושנת בצורת היתה. ומצאני אדם אחד ואמר לי: רבי, מאיזה מקום אתה?

אמרתי לו: בני ממקום פלוני אני שכולם חכמים ורבנים.

ואמר לי: רבי, שב במקומי שאני מראה אותך ואני נותן לך חיטים ושעורים וכל מיני קטניות.

אמרתי לו: בני, אם אתה נותן לי אלף אלפים דינרי זהב אין אני מניח מקום תורה.

אמר לי: רבי, מפני מה?

אמרתי לו: מפני שכל אותם בני אדם שאתה רואה אותם בעולם שמפרנסים את עצמם ועומדים במקום שאין בו דברי תורה ולאחר שעה מתים והולכים להם. לפי שאין מלווים לאדם לבית עולמו אלא דברי תורה ומעשים טובים בלבד, שנאמר: בהתהלכך תנחה אותך ובשכבך תשמור עליך והקיצות הוא תשיחך (משלי ו-כב). ואומר: והלך לפניך צדקך כבוד ה׳ יאספך (ישעיהו נח-ח). ואומר: ולך תהיה צדקה לפני ה׳ אלוקיך (דברים כד-יג).

וכל זמן שישראל עוסקים בתורה ועושים רצון אביהם שבשמים, הקב״ה בעצמו נפנה אליהם לברכה, שנאמר: אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף.

ואין השקפה אלא לברכה, שנאמר: השקיפה ממעון קודשיך וגו׳ וברך את עמך (דברים כו-טו).

וכל זמן שאין ישראל עוסקים בתורה ואין עושים רצונו של מקום, ח״ו נפנה עליהם לקללה, שנאמר: ותגדל עד צבא השמים ותפל ארצה מן הצבא ומן הכוכבים ותרמסם וגו׳ וצבא תינתן על התמיד כפשע ותשלך אמת ארצה ועשתה והצליחה (דניאל ח י-יב).

הא למדת, אם השליכו ח״ו ישראל את דברי תורה לארץ - מיד עשתה והצליחה מלכות העכו״ם.

בוא וראה שלא כמידת בשר ודם מידת הקב״ה, בשר ודם קללתו מרובה מברכתו. אבל הקב״ה אינו כן ברכתו מרובה מקללתו. כשבירך הקב״ה את ישראל ברכן מא״לף ועד תי״ו מכם בחוקותי עד קוממיות (ויקרא כו). וכשקיללן מוי״ו עד מ״ם ואם לא תשמעו עד נעלה נפשם (שם). כיוצא בדבר אתה אומר, וכל ישראל עברו את תורתך וסור לבלתי שמוע בקולך ותתך עלינו האלה והשבועה אשר כתובה בתורת משה עבד האלוקים כי חטאנו לו (דניאל ט-יא).

מה תלמוד לומר?

אלא, ללמדך שעברו עליה מאל״ף ועד תי״ו.

בוא וראה כמה גדול כח פשעה של תורה, שלא חרבה ירושלים ולא חרב בית המקדש אלא בפשעה של תורה, שנאמר: בפשע יעקב כל זאת.

ואין זאת - אלא תורה, שנאמר: מי האיש החכם ויבן את זאת וגו׳ על מה אבדה הארץ ויאמר ה׳ על עזבם את תורתי.

ברוך המקום ברוך הוא שבחר בכם בישראל מתוך שבעים לשונות ונתן בכם חכמה בינה דעה והשכל שתהיו בוטחים בו בכל עת ובכל שעה.

דבר אחר:

קומי רוני בלילה וגו׳ - אין רוני זו אלא הודאת היסורים.

כיצד?

עושה אדם כל מה שהוא עושה ובאו עליו יסורים - יעמוד בחצי הלילה וישבח וירומם ויגדל ויקדש לשמו של מי שאמר והיה העולם ברוך הוא, שנאמר: חצות לילה אקום להודות לך וגו׳ (תהילים קיט-סב).

ומהיכן היה דוד יודע לכוון חצות לילה?

אלא כך אמרו חכמים: כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד וכשהגיע חצות לילה רוח צפונית מנשבת בו והתחיל הכינור לנגן מאליו, לכך נאמר: חצות לילה וגו׳ ואומר: מכסה פשעיו לא יצליח וגו׳ (משלי כח-יג). כדי להציל מידיו כל מה שעשה.

וכן כשבאו עליו יסורים לטובתו הם באים עליו כדי להציל מידיו כל מה שעשה.

לא יאמר בלבו אני צדיק אני ישר גומל חסדים אני, עליי יבואו יסורים?

אל יכמרו דברים (אל יחמם לבו לדבר דברים לפני המקום, ישועות יעקב) במקום כשאינו יכול לדבר ואל ידבר דברים, אלא יסתכל אדם בעצמו ויודיע לעצמו שלא לשום אדם נושא הקב״ה פנים, שנאמר: בני בכורי ישראל (שמות ד-כב).

ולהלן הוא אומר: בנים אתם לה׳ אלוקיכם (דברים יד-א).

כשהוא מייסרן אינו מייסרן אלא לאמיתן, וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו וגו׳

וכי יש לך אדם בעולם שהוא רוצה שיחטא בנו?

חס ושלום, שנאמר: כי ה׳ אלוקיכם הוא אלוקי האלוקים ואדוני האדונים.

דבר אחר:

קומי רוני בלילה - אין רננה זו אלא שמחה, שנאמר: רנו ליעקב שמחה (ירמיהו לא-ו). ואומר: רני ושמחי בת ציון (זכריה ב-יד). ברננות הרבה ושמחי בשמחות הרבה.

מפני מה?

כי הנני בא ושכנתי בתוכך וגו׳ (שם).

ואומר: רני בת ציון וגו׳ הסיר ה׳ משפטייך וגו׳ (זכריה ג יד-טו). ואומר: ויראני ה׳ ארבעה חרשים וגו׳ (זכריה ב-ג).

ואלו הן:

בן דוד,

בן יוסף,

ואליהו,

וכהן צדק (הוא שם בן נח).

ברוך המקום ברוך הוא שבחר בחכמים ובתלמידיהם, ומקיים עליהם במידה שאדם מודד מודדין לו. כמו שהם יושבים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות בכל יום וחוזרים ושונים לשם שמים, ויראין שמים בלבבם, ומחזיקים דברי תורה על פיהם, ומקבלים עליהם בשמחה עול מלכות שמים - כך כביכול הקב״ה נותן להם שמחה לצדיקים בעל כורחם שלא בטובתם, שנאמר: נתת שמחה בליבי מעת שאנן ותירושם רבו (תהילים ד-ח).

משלו משל למה הדבר דומה -

למלך שהיה לו גן עצים סמוך לתוך ביתו וטובל הגינה ומעדרה ומשקה אותה מים מהשקוי (מהבור או מהנהר) ונותן לה זבל בזמנה. כל עץ ועץ שיש בה ימי זקנותו יפים מימי בחורותיו. כך כל חכם וחכם מישראל שיש בו דברי תורה לאמיתו - ימי זקנותו יפים לו מימי בחורותיו, שנאמר: לא יבנו ואחר ישב לא יטעו ואחר יאכל כי כימי העץ ימי עמי וגו׳ ואומר: לא יגעו לריק וגו׳ (ישעיהו סה כב-כג). ואומר: וקוי ה׳ יחליפו כח וגו׳ (שם מ-לא). דבר זה עתיד להיות בסוף ונעשה מקצתו היום.

דבר אחר:

קומי רוני בלילה - אין רננה זו אלא דרך שבח. כל זמן שישראל עושים רצון אביהם שבשמים אף הוא בא והשביח את שמו הגדול בפניהם, שנאמר: רוני עקרה לא ילדה וגו׳ (ישעיהו נד-א). ואומר: ובאו וריננו במרום ציון (ירמיהו לא-יא). לפיכך הייתי אומר, חייב אדם שיברך וישבח וירומם ויגדל ויקדש לשמו של מי שאמר והיה העולם ברוך על כל טובות ורעות הבאות לו לאדם.

הא כאי זה צד?

פגע בו ארי ולא אכלו?

יברך וישבח וירומם ויגדל ויקדש לפני מי שאמר והיה העולם ברוך הוא שמא לארי היה מזומן וחס עליו הקב״ה ולא אכלו.

פגע בו דוב ולא אכלו ולא הכהו?

יברך וישבח ויגדל וירומם לפני מי שאמר והיה העולם ברוך הוא שמא לדוב היה מזומן וחס עליו הקב״ה ולא אכלו ולא הכהו.

פגע בו כלב ולא נשכו?

יברך וישבח ויגדל וירומם לפני מי שאמר והיה העולם ברוך הוא שמא היה מזומן לכלב וחס עליו הקב״ה ולא נשכו.

פגע בו נחש או עקרב ולא עקצוהו?

יברך וישבח ויגדל וירומם לפני מי שאמר והיה העולם ברוך הוא שמא לנחש ועקרב היה מזומן ולא עקצוהו.

הכהו קוץ במקום בשר ולא הכהו במקום גידים ועצמות?

יברך וישבח וירומם לפני מי שאמר והיה העולם שהכהו קוץ במקום בשר ולא הכהו במקום גיד ועצם.

וכל המתפלל ונותן הודיה על הקלות כאילו הודה על החמורות.

למה?

שהקב״ה פורע מן הקלות ומן החמורות, שנאמר: על זאת יתפלל כל חסיד וגו׳ (תהילים לב-ה).

פעם אחת היו רבותינו יושבים ואומרים מהיכן אליהו בא. מהם היו אומרים מזרעה של רחל, ומהם היו אומרים מזרעה של לאה. עד שהם יושבים ואומרים בא אליהו ועמד לפניהם.

אמר להם: רבותיי, אני איני אלא מזרעה של רחל.

ואמרו לי: תן סימן לדבריך.

אמרתי להם: לא כך כתוב ביחוסו של בנימין?

ויערשיה ואליה וזכרי בני ירוחם (ד״ה א ח-כז).

אמרו לי: לא כהן אתה? ולא כך אמרת לאשה האלמנה, אך עשי לי משם עוגה קטנה (חלה הנאכלת לכהן) והוצאת לי ולך ולבנך תעשי באחרונה (מ״א יז-יג).

אמרתי להם: אותו תינוק (בן האלמנה) משיח בן יוסף היה, ורמז רמזתי לעולם שאני יורד תחילה לבבל ואחר כך יבוא בן דוד. (פירוש: ולכן אמרתי לעשות לי עוגה בראשונה ולבנה באחרונה לרמוז שאני בא בראשונה והוא אח״כ, אבל לא לשם חלה שאין אני כהן, ישועות יעקב).

לראש אשמורות (איכה ב-שם). אפילו עני שבישראל ויש בו תורה ומעשים טובים, נח לו להקב״ה יותר מאחאב מלך ישראל, שנאמר: טוב ילד מסכן וחכם ממלך זקן וכסיל וגו׳ (קוהלת ד-יג). ואומר: תפילה לעני כי יעטוף ולפני ה׳ ישפוך שיחו (תהילים קב-א).

עמד דוד בתפילה לפני הקב״ה ואמר לפניו: רבונו של עולם אלמלא לא כתבת לנו בתורתך על שלשים ורבעים (שמות לד-ז).אין אדם חי על פני האדמה ונחרב כל העולם כולו.

אבל מה עשית לנו בחכמתך ובתבונתך - כתבת לנו שלשים ורבעים בו בעולם עד סוף כל הדורות. בודאי ה׳ ארך אפיים ורב חסד.

מפני מה?

מפני שאתה רחום וחנון. אתה ארך אף אתה חסיד, ואתה צדיק ואתה דן אותם לבני אדם איש כדרכיו ומשלם אתה לבני אדם כל אחד ואחד איש כמעשיו ומקיים אתה עליהם במידה שאדם מודד מודדים לו.

מפני מה?

מפני שאתה חפץ בטובה ואין אתה חפץ ברעה.

חפץ אתה בטובה לעשותה בשמחה - ואין אתה שוקד ברעה לעשותה באנחה, שנאמר: כי לא א-ל חפץ רשע אתה לא יגורך רע וגו׳ (תהילים ה-ה). ואומר: ממעמקים קראתיך ה׳ וגו׳ (שם קל-א).

ועוד אמר דוד לפני הקב״ה: רבונו של עולם עני במה יקרא שמו לפניך, בשלמא העשיר יקרא שמו לפניך על שם ממונו (שהוא נדיב לב ועל ידי זה צדקתו עומדת לו להיות לזכרון לפני ה׳ בזה ובבא, ישועות יעקב) על שום כסף וזהב על אבנים טובות ומרגליות על שם כל כלי חמדה שבעולם, אבל העני במה יקרא שמו לפניך?

אלא יקרא שמו על שם בנו.

כיצד?

עמד בנו וקורא בתורה בבית הכנסת.

אומרים זה בן מי הוא?

זה בן איש פלוני עני הוא, ונמצאו הרבים מברכים שמך הגדול על ידיו.

עומד בנו ושואל הלכה בבית המדרש.

אומרים זה בן מי הוא?

בן איש פלוני עני הוא, ונמצאו הרבים מברכים לשמך הגדול על ידיו בבית המדרש.

הא למדת, שאין הקב״ה נותן בנים בעלי תורה אלא לעניים, שנאמר: אל תגזול דל כי דל הוא ואל תדכא עני בשער כי ה׳ יריב ריבם וקבע את קובעיהם נפש (משלי כב כב-כג).

פעם אחת הייתי עובר ממקום למקום ומצאני זקן אחד,

אמר לי: רבי, מפני מה בעלי בתים של ישראל נעצרים על הבנים מהיות להם?

אמרתי לו: בני, מפני שהקב״ה אוהבם אהבה גמורה ושמח בהם ומצרפם כדי שיבקשו רחמים על בנים.

אמר לי: רבי, לא כן הוא אלא, מפני שיש להם טינא בלבבם ונושאים הרבה נשים שלא לשם פריה ורביה.

אמרתי לו: בני, הרבה בעלי בתים יש לנו וחמודים הם (חביבים ונחמדים במעשיהם טובים, ישועות יעקב) ואין להם אלא אשה אחת ואעפ״כ הם נעצרים על בנים מהיות להם בנים. ותדע לך שכן הוא, צא ולמד מאברהם אבינו ומשרה אמנו שהיו עקרים שבעים וחמש שנים והרבו רחמים (תפילה) עד שבא יצחק להם ושמחו בו.

וכן צא ולמד מיצחק ורבקה שהיו עקרים עשרים שנה והרבו רחמים עד שבאו שניהם יעקב ועשו להם ושמחו בם. וכן צא ולמד מרחל שהיתה עקרה י״ד שנה מב׳ ילדה עד שהרבתה רחמים ובאו שניהם לה ושמחה בהם. וכן צא ולמד מחנה שהיתה עקרה והרבתה רחמים עד שבא שמואל לה ושמחה בו. אלא על כרחך צריך אתה לתפוס מידה הראשונה שאמרתי לך מתחילה מפני שהקב״ה אוהב אותם אהבה גמורה ושמח בהם, לפיכך מצרפם כדי שירבו ברחמים לפניו.

דבר אחר:

לראש אשמורות - אפילו עיר קטנה שבישראל שיש בה תורה טובה לפני הקב״ה יותר משומרון (שהיא עיר גדולה) שאין בה תורה, שנאמר: אנוכי שלומי אמוני ישראל וגו׳ (שמואל ב כ-יט). אפילו עיר קטנה.

מכאן אמרו, אם יש בו באדם דרך ארץ ומקרא בלבד - מוסרים לו מלאך אחד לשמרו, שנאמר: הנה אנוכי שולח מלאך לפניך לשמרך וגו׳ (שמות כג-כ).

קרא אדם תורה נביאים וכתובים - מוסרים לו שני מלאכים, שנאמר: כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך (תהילים צא-יא).

אבל קרא אדם תורה נביאים וכתובים ושנה משנה ומדרש הלכות ואגדות ושימש תלמידי חכמים - הקב״ה משמרו בעצמו.

משלו משל למה הדבר דומה -

למלך שהיה מהלך בדרך - ובנו עמו.

הולך במדבר - ובנו עמו.

וכיון שהגיעו לחמה ולשרב עמד אביו עליו ועשה צל לבנו כדי שלא יגיע בו החמה ובשרב - וכן הקב״ה, שנאמר: ה׳ שומרך ה׳ צלך על יד ימינך (תהילים קכא-ה).

אבי שבשמים יהא שמך הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים ותהא לך קורת רוח מישראל עבדיך בכל מקומות מושבותם, שאלמלא לא כתבת ואמרת הדבר הזה מי יכול לכותבו ולאומרו כמו שאמרת, שנאמר: הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל (שם).

משלו משל למה הדבר דומה -

למלך בשר ודם שהיה יושב על כיסאו וכלי זהב מונחים לפניו והיו עליהם תאנים וענבים רימונים ואגוזים תמרים וגרוגרות תפוחים ואתרוגים, וישב עליהם והניחם תאנים וענבים בפני עצמם.

רימונים ואגוזים בפני עצמם.

תמרים וגרוגרות בפני עצמן.

תפוחים ואתרוגים בפני עצמן.

עד שהוא נפנה לכאן ולכאן באה הרוח ובללה אלו באלו.

וכך שנו חכמים במשנה, עשרה יוחסין עלו מבבל: כוהנים, לוים, ישראלים, חללי (כהנים שנולדו מן הפסולות לכהונה), גרי, חרורי (עבדים משוחררים), ממזרים, נתינים(גבעונים שמלו בימי יהושע, ונאסרו לבא בקהל), שתוקי(ילד שלא יודעים מי האבא), ואסופי (תינוק שנאסף מן הרחוב).

אם הניח הקב״ה את ידו מישראל שניים ושלושה דורות זה אחר זה היו מתערבים אלו העשרה זה בזה והיו כשאר עמים. ואתם כפויי טובה, מפני מה אין אתם מודים ומברכים ומשבחים לאביכם שבשמים שתפס אתכם בשתי ידיו על שתי זרועותיו והוא זהיר בכם שלא תבואו לידי פסול, שנאמר: אני ה׳ הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן ותהילתי לפסילים (ישעיהו מב-ח).

ומפני מה אתם עושים דברים מכוערים ודברים שאינם ראויים ומבעטים בייסורים הבאים עליכם?

אבל מה אעשה שכבר גזרתי עליכם שאתם תהיו בניי ועבדיי, שנאמר: בני בכורי ישראל (שמות ד-כב). ואומר: בנים אתם לה׳ אלוקיכם (דברים יד-א). ואומר: כי לי בני ישראל עבדים (ויקרא כה-נה). ואומר: לכן כה אמר ה׳ צבאו-ת הנני צורפם ובחנתים וגו׳ (ירמיהו ט-ו). ואומר: וישב מצרף ומטהר כסף וטיהר את בני לוי וזיקק אותם כזהב וככסף והיו לה׳ מגישי מנחה בצדקה (מלאכי ג-ג).

פעם אחת הייתי מהלך בתוך הגולה של בבל ונכנסתי לעיר גדול של ישראל ואין שם עכו״ם כלל. ומצאתי שם מלמד תינוקות אחד, וישבו לפניו מאתיים נערים שרובם בני שמונה עשרה שנה ובני עשרים שנה. ולשנה האחרת חזרתי לשם ומצאתי את התלמידים ואין רבם ביניהם, אלא בן אחד בלבד שהוא היה הן בן בנו. שבשביל מעשיהם המקולקלים של אותם נערים מת רבם ומתה אשתו ומת בנו ומת בן בנו ומתו כל אותם הנערים שרובם בני שמונה עשרה ובני עשרים. ולא נשתיירו רק הקטנים, והייתי בוכה ומתאנח עליהם שעד בא אליי מלאך מהשמיים ואמר לי: מפני מהאם ע אתה בוכה ומתאנח?

אמרתי לו: וכי לא אבכה ואתאנח על אלו שבאו לידי מקרא ומשנה ועכשיו הלכו להם והיו כלא היו?

אמר לי: לא יפה עשית שאתה בוכה ומתאבל ומתאנח עליהם.

אמרתי לו: מפני מה?

ואמר לי: שהם היו עושים דברים מכוערים ודברים שאינם ראויים ומקולקלים בעצמם. והיו מוציאים שכבת זרע חינם והם לא היו יודעים בעצמם שהמיתה משיגתן. ומה ששנו חכמים במשנה, ולא יתייחד אדם אחד עם שתי נשים אבל אשה אחת מתייחדת עם שני אנשים אין הלכה כן, שאם יבוא עליה אחד בעבירה אין כאן עדות שלימה. אבל אשה אחת מתייחדת עם ג׳ אנשים שאם יעמוד אחד מהם בעבירה יש כאן עדות שלימה. וזהו ההפרש בין ב׳ לג׳. וגם זו ששנינו אשה אחת מתייחדת עם ג׳ אנשים לא שנינו אלא בג׳ אנשים תלמידי חכמים וגדולים. אבל בפריצים - אפילו עם מאה אנשים לא תתייחד אשה אחת עמהם. ועוד שנו חכמים במשנה, רווק לא ירעה את הבהמה ולא ישבו שני רווקים בטלית אחת, וזהו ההלכה רווחת בישראל.

כל מי שעסקו עם הנשים לא יתייחד עם הנשים כגון, הסררים (מיני כלים לנקות בגדי הנשים), והסרקת (מסרקות לנשים לסירוב ראשן), והנקרות (כלי שעושים משיערות הסוס לסרוק בו), והגרריים (כלי שמגררות בו בשרן נ״א גרריים - עושי מלאכת משי לקישוטי נשים), והחייטים, והרוכלים, הספרים, והכובסים (הנ״ל פירוש ישועות יעקב). ואם רוצה אתה ללמוד וחפץ אתה בדברי תורה צא ולמד מראשו של עניין תחילת מעשים כולם, כשעמדו אבותינו על הר סיני לקבל עליהם את התורה אמר לו הקב״ה למשה שיאמר לישראל שיקדשו את עצמם שני ימים, שנאמר: וקידשתם היום ומחר וגו׳ (שמות יט-י). בא משה ואמר להם שיכינו עצמם שלושה ימים, שנאמר: היו נכונים לשלושת ימים אל תגשו אל אשה (שמות יט-טו). ולא משה בלבד אמר להם לישראל בדלו עצמכם מהעבירה ומגזל ומכל דבר מכוער כדי שתהיו טהורים בשעה שתעמדו על הר סיני, אלא גם יהושע אמר להם לישראל שיבדלו מהעבירה ומגזל ומכל דבר מכוער ויהיו בקדושה ובטהרה כשיעברו בירדן, שנאמר: ויאמר יהושע אל העם התקדשו כי מחר יעשה ה׳ בקרבכם נפלאות (יהושע ג-ה) ואומר: הכינו לכם צידה כי בעוד שלושת ימים אתם עוברים את הירדן הזה לבוא לרשת את הארץ (שם א-יא).

וכי צידה היו ישראל צריכים שם?

והלא אינן היו אלא אוכלי המן שני מלקטים אותו בבוקר ומניחים אותו עד הערב ולערב היו אוכלים אותו מיד.

אלא מה תלמוד לומר הכינו לכם צידה?

אלא כך אמר להם: עשו תשובה כדי שתכנסו לארץ שנתן הקב״ה לאבותיכם ותאכלו מתבואתה, שנאמר: ויאכלו מתבואת ארץ כנען

בשנה ההיא מה כתיב בתריה?

ויהי בהיות יהושע ביריחו וישא עוניו וירא איש עומד לנגדו וגו׳ ויאמר לא כי אני שר צבא ה׳ עתה באתי וגו׳ ויאמר שר צבא ה׳ אל יהושע של נעליך מעל רגליך כן המקום אשר אתה עומד עליו קודש הוא וגו׳.

לפיכך הייתי אומר, אשר אדם שמרבה ומפלפל בטורח ומעט בסחורה ויושב והוגה בדברי תורה בכל יום תמיד.

וכן הוא מפורש בקבלה על ידי דוד מלך ישראל, שנאמר: אחת שאלתי מאת ה׳ אותה אבקש שבתי בבית ה׳ כל ימי חיי לחזות בנועם ה׳ ולבקר בהיכלו

וכשיצאו לעשות מלחמה בעי נפלו מהם שלושים ושישה צדיקים, שנאמר: ויכו מהם אנשי העי כשלושים ושישה איש וגו׳. ובאו יהושע והזקנים ונפלו על פניהם ארצה לפני ארון ה׳, שנאמר: ויקרע יהושע שמלתיו ויפל על פניו ארצה לפני ארון ה׳ עד הערב הוא וזקני ישראל

אמר לו הקב״ה: יהושע קום לך למה זה אתה נופל על פניך, חטא ישראל.

אמר לו: רבש״ע אמור לי מי הוא אותו האדם שעשה מעשה זה.

אמר לו הקב״ה: מה זה יהושע וכי אני אדבר אליך היום לשון הרע? לך אתה ותעמיד שנים עשר שבטים ותשלך עליהם גורל והוצא מהן אותו שעשה אותה מעשה.

מיד הלך יהושע וחילק להן לישראל לשנים עשר שבטים והשליך עליהם גורל והוציא מהם עכן.

באותה שעה בכה עכן בכיה גדולה, ואמר: אוי לי אף החרם שנטלו חבריי מן המדינים נתנו חבריי למשה ואני לא נתתיו לו, לפיכך באה עליי זאת הבושה והכלימה גדולה.

מיד אמר לו עכן ליהושע: מה זה יהושע בגורל אתה בא עליי? השלך גורל על אלעזר ועל איתמר וכי לא על אחד מהם יפול הגורל?

מיד אמר לו יהושע: בני, מפני מה אתה אומר כך אל תוציא לעז על הגורל, מפני שארץ ישראל עתידה להתחלק על ידי הגורל. אלא עשה תשובה ותן תודה כדי שתבוא לעולם הבא.

מיד ויען עכן את יהושע יאמר אמנה אנוכי חטאתי לה׳ אלוקי ישראל וכזאת וכזאת עשיתי ואראה בשלל אדרת שנער אחת טובה ומאתיים שקלים כסף ולשון זהב וגו׳ ואחמדם וגו׳ (שם ז כ-כא).

מיד רצו העם והביאו ונתנום לתוך ידו של יהושע וזרקם יהושע לארץ ואמר: על אלה יפלו שלושים ושישה צדיקים - רוב סנהדרי גדולה. וטרף אותם בפניו, שנאמר: ויקחום מתוך האוהל ויביאום אל יהושע ואל כל בני ישראל ויציקום לפני ה׳ (שם).

מיד אמר לו הקב״ה ליהושע: מה עשית יהושע אני אמרתי אצרוף בניי ועבדיי, כדי שידעו בי שאני מכיר לב כל אחד ואחד ואתה השלכת את כליו לפניי. בני, לא עשית כהוגן.

והיה יהושע מתאבל לו עליו עד לבסוף אמר לשון הרע על הקב״ה, שנאמר: ויאמר יהושע אל העם לא תוכלו לעבד את ה׳ כי אלוקים קדושים הוא א-ל קנא הוא לא ישא לפשעכם ולחטאותיכם (שם כד-יט).

אמר לו הקב״ה ליהושע: מה זה יהושע שוב אמרת לשון הרע לפניי, לא אני הוא שאמרתי לפני משה רבך מתחילה, ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול (שמות לב-י). וכיון שעמד לפניי בתפילה והזכיר שמותם של אבותיהם מיד שמעתי את תפילתו, שנאמר: ויחל משה את פני ה׳ אלוקיו ויאמר למה ה׳ יחרה אפך בעמך וגו׳ זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך וגו׳ וינחם ה׳ על הרעה וגו׳ (שם שם יא-יד). וכי לא אני הוא שאמרתי למשה רבך אכנו בדבר ואורישנו ואעשה אותך לגוי גדול וגו׳ (במדבר יד-יב). כשבא דבר גדול בישראל ע״י מרגלים ועמד משה בתפילה לפניי להזכיר שמותם של אבותיהם, שמעתי את תפילתו מיד. וכיון שאמר לפניי סלח נא לעון העם הזה וגו׳ (במדבר יד-יט). סלחתי, שנאמר: ויאמר ה׳ סלחתי כדבריך (שם שם -כ). וכי לא אני הוא שכתבתי לדורות הבאים אחריך, מי א-ל כמוך נושא עון ועובר על פשע לשארית נחלתו לא החזיק לעד אפו כי חפץ חסד הוא ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו וגו׳ (מיכה ז יח-יט).

והשיב יהושע לפני הקב״ה: לא אמרתי כך לישראל אלא כדי לאיים אותם כדי שייראו מפניך שלא יחטאו ויעבדוך בלבב שלם.

באותה השעה היה הקב״ה מגפף ומנשק את ידיו של יהושע על חכמתו ועל בינתו.

מיד אמר יהושע לישראל: שכרי מכם (בשבילכם זכיתי שהקב״ה מחבב אותי), בשביל שאני מדבר עמכם בכל שעה ושעה ליראה את ה׳ ולעבדו בלבב שלם.

ועליהם נאמר: תחת גערה במבין מהכות כסיל מאה (משלי יז-י). ואומר: הוקר רגלך מבית רעך פן ישבעך וישנאך (שם כה-יז). בודאי יהא אדם יודע בפני מי או עומד ומה דבר מדבר לפני מי ש הוא גדול ממנו. ושנו חכמים במשנה, אל תרצה את חברך בשעת כעסו.

אבל יבקש רחמים על בעלי בתים שבישראל שבשביל דרך ארץ שיש להם שיעסקו בה.

ועל אחת כמה וכמה שיבקש רחמים על בעלי הבתים שיש בהם דברי תורה שיעסקו בה.

ויבקש רחמים על עוסקים עם הציבור שיעסקו עמם לשם שמים, שמשלם להם הקב״ה שכר בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא.

וכן להעוסקים בדרך ארץ באמונה, שאין בעלי בתים נעקרו מהעולם ויורדים לארץ (מנכסיהם) אלא בשביל גסי הרוח.

אימתי?

בזמן שיראל אוכלים ושותים ובועטים מתוך הטובה ואינם עוסקים בדרך ארץ ודברי תורה, ועליהם הכתוב אומר: תחת שלוש רגזה ארץ וגו׳ תחת עבד כי ימלוך ונבל כי ישבע לחם וגו׳ (משלי ל כא-כב). כל אלו הדברים אינם באים אלא בשביל גסי הרוח, שנאמר: לפקוח עיניים עוורות וגו׳ ( ישעיהו מב-ז).

שמעוני אחי ועמי שלא תבואו לגסות הרוח, אלא יסתכל אדם בעצמו וידע שלאחר מיתה יהא רימה ותולעה ועפר. וישא עיניו לשמים ויאמר מי את ברא אלה חמה ולבנה כוכבים ומזלות וארבע רוחות השמים וכל מעשה בראשית שברא אותם הקב״ה בחכמתו ובתבונתו. וכל אחד ואחד מהם תלויים במאמר שפתיו, שנאמר: בדבר ה׳ שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם כונס כנד מי הים נותן באוצרות תהומות ייראו מה׳ כל הארץ ממנו יגורו כל יושבי תבל כי הוא אמר ויהי הוא ציוה ויעמוד וגו׳ (תהילים לג ו-י).

ויסתכל אדם במעשה ידיו של הקב״ה באדם ובבהמה ועוף השמים ובדגי הים, שמזונות כל אחד ואחד בידו. ונשמת כל אחד ואחד מסורים בידו, שנאמר: כה אמר הא-ל ה׳ בורא השמים ונוטיהם רוקע הארץ וצאצאיה נותן נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה (ישעיהו מב-ה).

לפיכך הייתי אומר, חייב אדם שישבח ויברך וירומם ויגדל ויקדש לשמו של מי שאמר והיה העולם ברוך הוא על נפש רוח ונשמה שהוא נותן בערב לבעל הפיקדון, ולבוקר מחזירה אותה אליו, שנאמר: אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש (איוב יב-י). ואומר: בידך אפקיד רוחי פדיתה אותי ה׳ א-ל אמת (תהילים לא-ו).

לעולם יהא אדם נאה בביאתו, חסיד בישיבה, ערום ביראה, ומרבה שלום עם אביו ועם אמו ועם רבו שלמדו מקרא ומשנה, ואפילו עם כל אדם שבעולם, שנאמר: מענה רך ישיב חמה (משלי טו-א).

אשרי האדם שאין בו עבירה ואין בו עון, ויש בו מעשים טובים ותלמוד תורה ושפל ברך וענוה עליו אומר הקב״ה: זהו הדר עמו במרום, שנאמר: כי כה אמר רם ונשא שכן עד וקדוש שמו מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים (ישעיהו נז-טו).

וכן אמרו חכמים, מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך.

הא כיצד?

עשה אדם דברים מכוערים ודברים שאינם ראויים - מעשיו מרחיקים אותו מהשכינה, שנאמר: כי אם עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלוקיכם וחטאותיכם הסתירו פנים מכם משמוע (ישעיהו נט-ב).

אבל אם עשה אדם מעשים טובים מקרבים אותו אצל השכינה, שנאמר: כי כה אמר רם נשא וגו׳ ואת דכא ושפל רוח וגו׳ (שם נז-טו).

ולא יאמר אדם בלבו - הואיל ואין בי עבירה ואין בי עון וחטא אתגאה על הבריות ואתגדל עליהם ביותר.

אלא יאמר כך - לא אעשה כן כדי שיתמלאו ימיי.

וידע האדם שרוח נמוכה ורוח שפלה נוח לפני הקב״ה יותר מכל הזבחים שבתורה, שנאמר: זבחי אלוקים רוח נשברה לב נשבר ונדכה אלוקים לא תבזה (תהילים נא-יט).

מכאן אמרו חכמים, אם אדם מקריב עולה - שכר עולה בידו, מנחה שכר - מנחה בידו, אשם - שכר אשם בידו, שלמים - שכר שלמים בידו.

אבל כל מי שדעתו שפלה עליו מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב כל הזבחים שבתורה, שנאמר: זבחי אלוקים רוח נשברה. זבח לא נאמר אלא זבחי.

וכן אמר יעקב אבינו ליוסף: בני, אל תאמר הואיל ואני מלך ואין בי עבירה ועון וחטא אתגאה על הבריות ואתגדל עליהם ביותר, אלא אמר לו - בני, אל תעשה כן כדי שיתמלאו ימיך.

ולא נתן הקב״ה לאדם חכמה בינה דעה והשכל אלא לקדש שמו הגדול, שנאמר: וימררוהו ורבו וגו׳ ותשב באיתן קשתו ויפזו זרעי ידיו מידי אביר יעקב משם רועה אבן ישראל וגו׳ (בראשית מט כג-כד).

אבל אתם בשר ודם אין לכם לב לדעת את ה׳ לעסוק בתורה ומעשים טובים עליכם נאמר: אם ה׳ לא ישמור עיר שוא שקד שומר וגו׳ (תהילים קכז-א). ואומר: על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשו המזכירים את ה׳ אל דמי לכם וגו׳ (ישעיהו סב-ו).

שפכי כמים לבך נוכח פני ה׳ - מה מים אלו רבים לכל באי עולם, כל בכל אבריך צריך לעשות אדם רצונו של הקב״ה.

(דבר אחר) שפכי כמים לבך - מה מים אלו חיים לכל באי העולם כך בית ישראל אני כפרתם - בכל מקומות מושבותם אין מתקיימים אלא בדברי תורה.

דבר אחר:

מה מים הללו חיים הם לכל באי עולם - כך דברי תורה חיים הם לכל באי עולם.

מה מים הללו אין בניינו עולם אלא במים - כך אין העולם עומד אלא במים.

מה אלמלא מים אין העולם יכול לעמוד - כך אלמלא ישראל והתורה לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר: כה אמר ה׳ אם חא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי (ירמיהו לג-כה). ואומר: כי זאת הברית אשר אכרות את בית ישראל וגו׳ נתתי בריתי בקרבם ועל לבם אכתבנה והייתי להם לאלוקים והם יהיו לי לעם (ירמיהו לא-לב).

(דבר אחר) שפכי כמים לבך - מה מים הללו אדם נותן זרעים בארץ ומעביר עליהם מים מצמיחים ומגדלים פירות וחיים מהם בני אדם וכל באי עולם - כן יהיו בני ישראל לעתיד, שנאמר: כי אצוק מים על צמא וגו׳ (ישעיהו מד-ג).

מכאן אמרו חכמים, באותה שעה יחלקו ישראל לארבעה כתות: זה יאמר לה׳ אני, וזה יקרא בשם יעקב, וזה יכתוב ידו לה׳, ובשם ישראל יכנה (שם שם ה).

זה יאמר לה׳ אני - אלו צדיקים גמורים.

וזה יקרא בשם יעקב - אלו בני הרשעים.

וזה יכתוב ידו לה׳ - אלו רשעים שפרשו מדרכם הרעה וחזרו ועשו תשובה.

ובשם ישראל יכנה - אלו גרי אמת.

(דבר אחר) שפכי כמים לבך - מה מים הללו מקוה טהרה הם לישראל ולכל אשר נברא בעולם, שנאמר: כל דבר אשר יבוא באש וטהר וגו׳ וכל אשר לא יבוא באש תעבירו במים ( מדבר לא-כג). כך תורה מקוה טהרה היא לישראל בכל מקומות מושבותם.

בוא וראה כמה גדולה כוחה של התורה שמטהרת את פושעי ישראל בזמן שעושים תשובה אפילו מע״ז שבידם, שנאמר: וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טמאותיכם ומכל גלוליכם וגו׳ (יחזקאל לו-כה).

ואין מים אלא תורה, שנאמר: הוי כל צמא לכו למים וגו׳ (ישעיהו נה-א).

ואין טהרה אלא דברי תורה, שנאמר: אמרות ה׳ אמרות טהורות וגו׳ מזוקק שבעתיים. (תהילים יב-ז).

(דבר אחר) שפכי כמים לבך - מה מים הללו הולכים בנהר ושוב אינם חוזרים, כך כל אחד ואחד מישראל שעשה מריבה עם חבירו לא ישמור עליו קנאה ונקמה בלבבו ולא יתגאה עליו ודברי תורה לא ימנע ממנו, שנאמר: אל תצא לריב מהר פן מה תעשה באחריתה וגו׳ (משלי כה-ח).

ואל תהא רגיל להשיב דברים כנגד בית דין של מעלה שאם יזדקק לך להוכיחך אי אתה יכול לעמוד בתוכחה.

ריבך ריב את רעך וסוד אחר אל תגל (משלי כה-ט).

הא כיצד?

עבר אדם עבירה בשנה זו, כיון שהגיע יום הכיפורים והתוודה עליה - מחל לו הקב״ה עליה. על כן אל תזכיר לו החטא לאחר שעשה תשובה. שכן אמרו חכמים, מאה חנופים ולא אחד מגלה פנים (אף שאסור להחניף מכל מקום נוח לו יותר להחניף מאה פעמים מלבייש את חבירו ולהלבין פניו אפילו פעם אחת לפי שאין לו חלק לעולם הבא, ישועות יעקב).

וכך שנו חכמים במשנה, אם היה בעל תשובה לא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים.

ואם היה בן גרים לא יאמר לו זכור מעשה אבותיך, שנאמר: וגר לא תונה (שמות כב-כ). ואומר: לא תלך רכיל בעמיך (ויקרא יט-טז).

לא תלך רכיל בעמיך - שלא תהא רך בפיך וקשה בלבבך.

(דבר אחר) מה רוכל זה יש עמו מאה מיני בשמים, אף כל חכם וחכם מישראל יש בו כמה מאות דברי תורה לאמיתן. יש בו מאה מחשבות של מקרא, ומאה של משנה, ומאה מיני תשובות של תלמוד, שנאמר: מי זאת עולה מן המדבר וגו׳ מכל אבקת רוכל (שה״ש ג-ו). - והם כמשה ואהרון וכל הדומים להם.

וכיוצא בהם אתה אומר אצל רשעים כמו דתן ואבירם, הרשעים שנתכוון כל אחד ואחד מהם לעשות מריבה עם חבריהם ויש בהם מאה מחשבות של גזל ומאה של עריות ומאה של שפיכות דמים, שנאמר: לתאוה יבקש נפרד וגו׳ (משלי יח-א). מפני שמספרים לשון הרע הארץ ועולה כנגד כיסא הכבוד, שנאמר: שתו בשמים פיהם ולשונם תיהלך בארץ (תהילים עג-ט).

מפני מה עולה לשון הרע עד כיסא הכבוד?

מפני שמכירים בה ועוברים עליה. (שיודעים רבונם שצוה שלא לדבר לשון הרע ומתכוונים למרוד בו, ישועת יעקב).

(דבר אחר) לא תלך רכיל בעמיך - ארבע מידות יש באותו מקרא, שתי מידות של צדיקים ושתי מידות של רשעים.

שתי מידות של צדיקים כיצד?

צא ולמד ממשה ואהרון שנתכוונו ועשו שלום בין ישראל ואביהם שבשמים, ובין ישראל תלמיד חכם לעם הארץ. ובין חכם לחכם, ובין אדם לחבירו, ובין איש לאשתו. ומתוך דרכיהם הטובים נקבע להם שם טוב ולבניהם ולבני בניהם עד סוף כל הדורות, שנאמר: הוא אהרון ומשה (שמות ו-כו).

שתי מידות של רשעים כיצד?

צא ולמד מדתן ואבירם הרשעים שנתכוונו ועשו מחלוקת בין ישראל ואביהם שבשמים ובין ישראל עם הארץ לתלמיד חכם ובין חכם לחכם ובין אדם לחבירו ובין איש לאשתו. ומתוך דרכיהם הרעים נקבע שם רע להם ולבניהם ולבני בניהם עד סוף כל הדורות, שנאמר: הוא דתן ואבירם (במדבר כו-ט).

(דבר אחר) למה היה צריך לומר הוא דתן ואבירם?

אלא, הן הם שאמרו למשה במצרים מי שמך לאיש שר ושופט עלינו (שמות ב-יד).

הוא דתן ואבירם שאמרו לו למשה במצרים, ירא ה׳ עליכם וישפוט אשר הבאשתם את ריחנו בעיני פרעה וגו׳ (שמות ה-כא). שנאמר: ויפגעו את משה ואת אהרון ניצבים לקראתם (שם שם-כ). ולהלן הוא אומר ודתן ואבירם יצאו ניצבים וגו׳ (במדבר טז-כז).

נאמר כאן ניצבים ונאמר להלן ניצבים מה ניצבים האמור להלן הם דתן ואבירם - אף ניצבים האמור כאן הם דתן ואבירם. הוא דתן ואבירם שהותירו מן המן, שנאמר: ויותירו ממנו אנשים עד בוקר וגו׳ (שמות טז-כ). ולהלן הוא אומר: הנה שני אנשים עוברים נצים וגו׳ (שמות ב-יג). מה אנשים האמור להלן הם דתן ואבירם אף אנשים האמור כאן דתן ואבירם.

מכאן אמרו, כל מה שאתה יכול לתלות ברשעים תלהו עליהם.

וכי מה טיבו של אדם של אדם שמתכוון ועושה מריבה על מי שאמר והיה העולם?

אלא בא הכתוב ללמדך, שכל מי שעושה מריבה על תלמידי חכמים כאילו עושה מריבה על מי שאמר והיה העולם, שנאמר: הוא דתן ואבירם קריאי העדה אשר הצו על משה ועל אהרון בעדת קרח בהצותם על ה׳.

ולפי שידעו דתן ואבירם במשה ואהרון שכשרים הם ובני העולם הבא הם, עמדו עליהם להרגם בלשונם.

וכן יודעים היו דואג ואחיתופל בדוד מלך ישראל שכשר הוא ובנן העולם הבא הוא עמדו עליו להרגו בלשונם, שנאמר: יכרת ה׳ כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות (תהילים יב-ד). לפי שהיא העבירה הגדולה.

ברוך המקום הברוך הוא שאין לפניו משוא פנים כשם שחלקו לו כבוד לאחיתופל וקראו לו יועץ, שנאמר: ועצת אחיתופל אשר יעץ בימים ההם כאשר ישאל איש בדבר האלוקים וגו׳ (שמואל ב טז-כג).

וכשם שחלקו לו כבוד לדואג האדומי וקראו לו גיבור, שנאמר: מה תתהלל ברעה הגיבור (תהילים נב-ג).

כמו כן לפי גודל כבודם כן הוא גודל פורעניותם, לכן כתיב בתריה הוות תחשוב לשונך כתער מלוטש עושה רמיה וגו׳ גם א-ל יתצך לנצח יחתך ויסחך מאוהל ושרשך מארץ חיים סלה וגו׳ (שם ד-ז).

גם א-ל יתצך לנצח - בין בעולם הזה ובין בימות בן דוד.

יחתך ויסחך מאוהל - זה בית המדרש. ואמרו חכמים, שכך אמר דוד אף שיחתן לא תזכר בבית המדרש.

ושרשך מארץ חיים סלה - זהו העולם הבא שהצדיקים חיים וקיימים בה לעולם ולעולמי עולמים.

ברוך המקום ברוך הוא שבחר בחכמים ובתלמידיהם ובתלמידי תלמידיהם, ומקיים עליהם במידה שאדם מודד מודדים לו. כשם שהם יושבים בבית כנסת ובבית מדרש ובכל מקום שהוא וקוראים ושונים לשם שמים ויראה בלבבם, ומחזיקים דברי תורה בפיהם ומקיימים את הפסוק טוב לגבר כי ישא עול בנעוריו וגו׳ (איכה ג-כז).

כך כביכול, אפילו אם הם שאלו את כל העולם כולו בשעה אחת - הוא נותן להם, שנאמר: אספרה אל חוק ה׳ אמר אלי בני אתה וגו׳ שאל ממני ואתנה גוים נחלתך ואחוזתך אפסי ארץ (תהילים ב ז-ח).

אבל מידת הרשעים - אינו כן. שנאמר: לא כן הרשעים כי אם כמוץ אשר תדפנו רוח ( שם א-ד).

ברוך המקום ברוך הוא שאין לפניו משוא פנים, כשם שהרשעים מספרים לשון הרע ועולה עד כיסא הכבוד כן יורדים מלאכים מפי הגבורה ונוטלים אותם הרשעים ומשליכים אותם לתוך עומקה של גיהנום.

באותה שעה משיבה גיהנום ואומרת לפני הקב״ה: רבש״ע אין לי יכולת לפרוע להם כפי עונש שלהם ואין כל העולם כולו יכול ליתן להם די פורענותם. בעל לשון הרע הזה חטא מהארץ עד לרקיע שגר בו חיציך מלמעלה תחילה ואחר כך יקבל ממני גחלי רתמים מלמטה, שנאמר: מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה חצי גיבור שנונים עם גחלי רתמים (תהילים קכ ג-ד).

ואין גיבור אלא הקב״ה יתברך שמו לעולם ולעולמי עולמים, שנאמר: האל הגדול הגיבור והנורא (דברים י-יז). - גיבור הוא ועושה נוראות. ואומר: ה׳ כגיבור יצא (ישעיהו מב-יג).

רשעים גמורים הרי הם בתוך הגיהנום כציר ומורייס בתוך הקדירה. מה קדירה זו כיון שנותנים בתוכה ציר או מורייס מיד היא נחה, כך הגיהנום כיון שנותנים בה פושעי ישראל מי היא נחה.

כיצד?

כיצד כשהיא מתרגשת אומר לה הקב״ה: ועל מה את מתרגשת?

אמרה לפניו: רבונו של עולם תן לי המכירים בה (בתורה) ועוברים עליה.

והיה הקב״ה משיא (דוחה) לגיהנום בדברים ואומר לה: שמא אין לך מקום בשביל פושעי ישראל.

באותה שעה אמרה גיהנום לפניו: רבש״ע והלא נשבעת לי להרחיב אותי ,שנאמר: לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חוק וירד הדרה והמונה ושאונה ועלז בה (ישעיהו ה-יד).

ואין לכן אלא שבועה, שנאמר: לכן נשבעתי לבית עלי (ש״א ג-יד).

ומה תלמוד לומר וירד הדרה והמונה?

אלו שעוברים עבירה בחדרי חדרים במקום הטמון ואומרים מי רואנו ומי יודענו, שנאמר: והיה במחשך מעשיהם ויאמרו מי רואנו ומי יודענו (ישעיה כה-טו). ואומר: ויאמרו לא יראה י-ה ולא יבין אלוקי יעקב (תהילים צד-ז). ואומר: הראית בן אדם אשר זקני בית ישראל עושים בחושך וגו׳ עזב ה׳ את הארץ (יחזקאל ח-יב).

ברוך המקום ברוך הוא שאין לפניו משוא פנים כשם שהם עוברים עבירות בחדרי חדרים ובמסתרים ובמקום חושך וטמון, כך הקב״ה יחפש עונותיהם מתוך אורות ונרות, שנאמר: בעת ההיא אחפש את ירושלים בנרות ופקדתי על האנשים הקופאים על שימריהם האומרים בלבבם לא ייטיב ה׳ ולא ירע (צפניה א-יב). לכך נאמר הדרה.

(דבר אחר) הדרה אל תקרי הדרה אלא חזרה, שחוזרים על העבירות ועושים אותם כמה פעמים. לכך נאמר: הדרה.

מאי המונה?

אלו שהולכים המונים המונים, חמישה חמישה, ועשרה עשרה וגונבים וגוזלים ומונים זה בפני זה. ואין להם בושה לא מפמליא של מעלה ולא מפמליא של מטה ונשבעים לשקר ומכחשים בבית דין, לכך נאמר: המונה.

ומהו שאונה?

זה שלום - כל אותם הדברים אינם עושים אותם אלא מתוך השלום, לכך נאמר: שאונה.

ומאי ועלז בה?

זה הגיהנום שמשמח ברשעי ישראל ואז הרי היא נחה מיד.

ואתם צדיקי עולם שעשיתם לי רצוני בתורתי בכל יום ויום בואו וראו במפלתם של רשעים גמורים שבישראל וברשעי עכו״ם מכחישי התורה כמו כן הוא, שנאמר: תזרם ורוח תשאם וגו׳ ואתה תגיל בה׳ בקדוש ישראל תתהלל (ישעיה מא-טז).

(דבר אחר) לא תלך רכיל בעמך

ברוך המקום ברוך הוא שאין לפניו משוא פנים, כשם שהקב״ה יהי שמו הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים מגלגל לפניו מידת הרחמים ומעביר מלפניו מידת הדין ולא שומר קנאה ונקמה בלבבו על ישראל בכל מקומות מושבותם ודברי תורה אינו מונע מהם. כמו כן יעשה כל אחד ואחד מישראל לחבירו, שנאמר: לא תשנא את אחיך בלבבך הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא, לא תקום ולא תטור את בני עמך ואהבת לרעך כמוך אני ה׳ (ויקרא יט יז-יח).

מה תלמוד לומר בלבבך?

בשנאה המיושבת בלב.

יכול באחד מן האב או מן האם הכתוב מדבר או שיכול שאינו מדבר אלא כנגד הקב״ה שאין לו אחים אלא ישראל, שאינו שונא אותם לא בעולם הזה ולא לימות בן דוד ולא לעולם הבא. אלו צדיקי עולם שעושים תורתו בכל יום תמיד שהקב״ה קורא אותם אחי ורעי, שנאמר: למען אחי ורעי אדרבה נא שלום בך (תהילים קכב-ח).

הוכח תוכיח את עמיתך (שם)

יכול אפילו אם אתה יודע שהוא רשע ושונאך אעפ״כ אתה חייב להוכיח אותו?

תלמוד לומר הוכח תוכיח את עמיתך - לעמיתך שהוא אוהבך ושהוא עמך בתורה ומצוות אתה חייה להוכיח אותו, אבל לרשע שהוא שונאך אין אתה חייב להוכיח אותו. וגם אי אתה רשאי להוכיח אותו, שנאמר: יוסר לץ לוקח לו קלון ומוכיח לרשע מומו, אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך (משלי ט ז-ח).

מאי ולא תשא עליו חטא?

א״ר אליעזר בן מתיא אם יש בו דבר שאתה יודע בו אמור לו בינו לבינך ואל תהא חוטא בו, לכך נאמר: ולא תשא עליו חטא.

כיוצא בדבר הרי הוא אומר בנפול אויבך אל תשמח ובכשלו אל יגל לבך, פן יראה ה׳ ורע בעיניו והשיב מעליו אפו (משלי כד-יח). ולהלן הוא אומר באבוד רשעים רינה (משלי יא-י).

כיצד יתקיימו שני כתובים הללו?

אלא תלמיד חכם שנצחך היום במלאכה (לגרוס בהלכה) ולמחר בא דבר לידו (שנכשל גם הוא בדבר הלכה) אל תשמח בו, שנאמר: פן יראה ה׳ ורע בעיניו.

אבל אם אחד מישראל שהוא רוצה לשמוח במפלתם של רשעים באותם המבקשים לעשות רעה לישראל חבירו שהם רשעים גמורים - מותר לשמוח ברעתם.

ושמא תאמר מנין לך לומר כך, תדע לך שכן הוא. צא ולמד מנבל הכרמלי שבאו אצלו אותם העשרה תלמידים של דוד וראו אצלו כל אותה הסעודה הגדולה, ולא רצו להנות ממנה משם שאמרו להם שלא ביקש זה אלא להורגם.

ברוך המקום ברוך הוא שאין לפניו לא עולה ולא שיכחה ולא משוא פנים - כשם שביקש נבל הכרמלי מיתתם של תלמידי חכמים לפיכך נפל ברוח לאחר עשרת הימים, שנאמר: ויהי כעשרת העמים ויגוף ה׳ את נבל וימת (ש״א כה-לח). אם מרובים הם יאמר כארבעים או כחמישים, ואם מועטים הם יאמר כארבעה או כחמישה.

מה תלמוד לומר ויהי כעשרת הימים?

אלא, אלו עשרת הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים שנתן להם הקב״ה לישראל לעשות תשובה למחול להם על כל עוונותיהם, כך נתן לנבל לעשות תשובה ולא עשה. לכך נאמר: ויהי כעשרת הימים ויגוף ה׳ את נבל וימת.

וכי מה כתיב בענין של אחריו?

וישמע דוד כי מת נבל ויאמר ברוך ה׳ אשר רב את ריב חרפתי מיד נבל ואת עבדו חשך מרעה ואת רעת נבל השיב ה׳ בראשו, וישלח דוד וידבר באביגיל לקחתה לו לאשה וגו׳ ותלך אחרי מלאכי דוד ותהי לו לאשה (ש״א כה לט-מג). בודאי עליו נאמר: יכין וצדיק ילבש (איוב כז-יז). וזה אחריתו של עולם.