תמיד עכשווי - מקאמות מקראיות/האטד וכבשת הרש

מאת: ד"ר שלמה בכר

הלוך הלכו העצים מפלך אל פלך,// לבחור להם עץ, שיסכים להיות מלך.// "ודאי יש כזה", התעקשו לתומם// חיפשוהו בלילה, ביקשוהו יומם// אצל אבימלך, גדעון ויותם.// שוחחה המשלחת עם כל צמח ראוי,// ומשיח אל שיח פחת הסיכוי.// כי מי שהוא עמוס בכל טוּב// כגון זית וָגפן, תאנה או חרוב// הפנה את גבו ליוזמה בסירוב.//

במשל של יותם, אילנות האיכות// סרבו לקבל על עצמם עול מלכות.// וויתרו מרצונם על שליטה וסמכות,// כדי שלא ייאלצו לשאת בשליחות.//

אך שליטה ושליחות עברו מהפך// מאז ימי שפוט השופטים בתנ"ך.// וכיום כבר אין עץ שלמלך נמשח.// כי נכבש שביל חדש אל סבכי הממשל// משמעות חדשה נטענה במשל.// ושליחות שהייתה פעם לב השיטה// התחלפה בתשוקה עזה לשליטה.// אל מרכז הגינה נכנסים מעתה// קוצי סרק רדודים מקצווי המטע.// ודווקא עצים עמוסים בכל טוּב// כגון זית וָגפן, תאנה או חרוב// עמוקי שורשים, נדחים בסירוב,// כי תמיד קל לרוץ כשהמַצָע מנותק.// מעכשיו משתנים חוקי המשחק// כלל חדש משתרש תחת זה שנדחק:// הרוצה לשלוט בעולם העצים// אין לו צורך בפרי, די לו רק בקוצים.//

כך הגיע לגמר עוד אילן מועמד.// זה עצו של יותם, הלא הוא האטד.// מסביבו אין ידיד, הוא שוכן לבדד// ועל פני אחרים יתרון לו אחד,// שקוצו כלשונו מתער הוא חד.// בעצת יועציו// הוא הסווה עוקציו.// וכמומחה לתקשורת כלל עולמית// עיצב לו יחצן חזוּת עממית// וּבקורטוב של תרמית// הוא שיפר לו תדמית.// אזר עוז האטד והכריז ברוב מרץ:// "רק אני אוכל לעמוד בפֶרץ.// אם אני אבָחֵר ישגשג אז היער.// בין אזוב לבין ארז אקטין את הפער.// בְצִלִי כל עץ יהיה צמח מוגן,// כי טוב האטד לעצים שבגן".//

את בדיו הוא הניף מול המון אוהדים// שבלעו את כל סיפורי הבדים.// ובעודו כובש את דרכו אל צמרת.// הוא נתן לכל עץ הבטחה אחרת.//

נדלקה אז עליו חבורה מתלהבת// ובלהט קראה: "קום הצת השלהבת.// עץ גזעי, שיצריו כקוציו כה עזים// בוא תמשול מאזוב ועד ארזים".// סוף דבר, רוב סוחף ומוחץ// בחר באטד, השנון כמו חץ.//

אך נבחר, וקוציו שהיו רדומים// נשלפו אל מול בוחרים המומים// ומי שהפיח ביער תקווה// כִסַח את תומכיו מפרי עד עלווה.// הציגם עירומים, חשופים עד ערווה.//

בקטע הזה הסיפור עוד לא תם.// עוד פרק נוסיף למשלו של יותם.// כך יוכלו העצים שביער לחשוף// איך 'עבדו' עליהם יחצנים עד הסוף.//

לאחר שעל כול מתחריו הוא גבַר// אל משל נתן האטד אז חבַר// (הלא זה המשל הידוע לכול// על עשיר, על כבשה, ועל רש חסר-כול).// ובקבלת הפנים באתר המפגש,// כמסופר בִמְשל נתן במפורש// העשיר לאורח הכין, כנדרש,// סעודת ניצחון... מכבשת הרש.// ובהזדמנות חגיגית, במֶחוָה מתוקשרת// השליך האטד לתומכיו עצם גרומה, למזכרת.//