תורת העולה/חלק ג/פרק נז

פרק שבעה וחמשים

בעשור לחדש השביעי הזה מקרא קודש וגו', והקרבת עלה להשם ריח נחוח פר בן בקר אחד איל אחד כבשים בני שנה שבעה תמימים יהיו לכם ומנחתם סולת בלולה וגו' עשרון עשרון וגו' שעיר עזים אחד חטאת מלבד חטאת הכפורים ועולת התמיד ומנחתה ונסכיהם. וכתב הרמב”ם פרק י' מהלכות תמידים, ביום כפורים מקריבין מוסף כמוסף ראש השנה פר ואיל, ואיל זה נקרא איל העם, ושבעה כבשים כולן עולות, ושעיר חטאת, והוא נאכל לערב, ועוד מקריבין שעיר חטאת והוא נשרף, שבן זוגו שעיר המשתלח, וכתס עוד ריש הלכות יום כפור, ביום הצום מקריבין שני תמידים כסדר בכל יום, ומקריבין מוסף העם, ועוד מקריבין פר לחטאת והוא נשרף, ואיל לעולה, ושניהם מכהן גדול, נמצאו כל הבהמות הקריבין ביום זה הם חמשה עשר, שני תמידים, ופר, ושני אילים, ושבעה כבשים, כולן עולות, ושני שעירי חטאת, אחד נעשה בחוץ ונאכל לערב, והשני נעשה בפנים ונשרף, פר כהן גדול לחטאת והוא נשרף, עד כאן לשונו. והנה היום הקדוש הזה קרבנותיו מורים על הטענה השביעית מאחר שפעולות השם יתעלה הם שלמים בתכלית השלימות, ונמשכים אחר חכמתו, יתחייב שפעולותיו יהיו תמידים, וכבר כתב הרב המורה התשובה בזה, כי אין אנו משיגים אופן חכמתו, עד שנדע פעולותיו הנמשכות מהן, כמו שנתבאר לעיל פרק מ”ג, והנה על זה מורים ענייני היום הקדוש, שהשם יתעלה נתרצה אז לישראל, ולמשה אמר סלחתי כדבריך, והוריד הלוחות השניות, הנה נתחבט משה הרבה, עד שמחל לו הקב”ה עוונות ישראל, ולא נעתר לו השם יתעלה עד יום כפורים, כי עת לכל חפץ, ומצינו כי פעולת השם יתעלה ומשפטו הם בדרך אחד, וכמו שפעולותיו שלימים כן משפטיו שלמים, כמו שאמר משה רבינו עליו השלום, הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט א-ל אמונה ואין עול, וכבר באר הרב המורה ענין פסוק זה, כי כמו שיש לתמוה מתכלית שלימות פעולתו כן יש לתמוה על שלימות משפטו, כמו שכתב שם חלק שלישי בטעם המצות, ועל כן בא ענין היום להורות כי אף שמשפטיו הם בתכלית השלימות נמשכים אחר חכמותיו, מכל מקום לא יתחייב שיהיו תמידים, שהרי לא נמחל להם העון עד יום ידוע והוא יום כפור, וכבר אמרו ז”ל עבר אדם על מצות לא תעשה ועשה תשובה, תשובתו תלויה ויום כפורים מכפר, הרי אף שמעשה אדם שלמים ועשה תשובה, אפילו הכי(?) הכל תולה עד התגלות הרצון, והוא יום מיוחס לזה, והוא יום כפורים והוא מכפר, וכן הדין בפעולותיו עמ' עד:' יפה שנתחדשו, ואינם תמידים, אף על פי שהן נאצלות מחכמתו, והיה קרבן מוסף כקרבן מוסף ראש השנה, להיות כי שניהם מורים משפטי השם יתעלה עם האדם, ולא בשאר הנמצאות, והוא מצד שהוא פר אחד, ואיל אחד, ולא שני פרים כמו שנתבאר בקרבן מוסף ראש השנה, והיה ביום הקדוש עוד שני שעירים, אחד להשם ואחד לעזאזל, להורות על הכוונה הזאת, כי כבר כתבתי אצל קרבן ראש חודש, כי אלו השעירים הם מורים על שני כיתי הרוחניים, אשר ממונים על הרע ועל הטוב, אשר מצד זה נמשכים משפטי השם כי לולי הבחירה אשר ביד האדם ושהיה מוכרח על מעשיו, לא יצדקו משפטי השם להעניש ולהשכיר. אמנם, בהיות הבחירה בידו, משפטי השם הם שלמים וצדקו יחדיו, ובהיות כי המגיע לאדם הוא מידו לו, ע”ז היו השעירים נחלקים על פי הגורל היה מורה כי אין מכריח למעלה, רק הכל נמצא מכח הכנת המקבלים, ודבר זה נוהג בכל הנמצאות, כי כל אחד מקבל כפי הכנת חומרו, שאפשר לו ע”פ גורלו בלא הכרחת נותן הצורות ית', וכמו שנתבאר כל אחד למעלה, וכן הוא הדבר נוהג בענין בחירתו, שהכל על פי גורלו והכנתו בעת הולדו, ובחירתו הטובה שמכין עצמו, ובידו להכין עצמו, שיפיל עליו הגורל להשם או לעזאזל, ואין מכריח עליו מלמעלה, ולכן היה לסימן טוב כשעלה הגורל השם בימין, כאמרם ז”ל, וכבר הבאנו המאמר בלשונו בענין הטבת הנרות למעלה, כי אז ימין השם רוממה, ונגלה כי ימין האדם גוברת, והטוב נמצא יותר מן הרע, שהוא השמאל הנקראת יד כהה. ועוד נתבאר בענין גורל השעירים על מה שדרשו ז”ל, והארץ היתה תהו ובהו וגו', תהו ובהו על רוע חלקה אמרה העליונים חיים והתחתונים מתים כו', וזהו שעיר אחד להשם ושעיר אחד לעזאזל, כי שני חומרים הם, שמאחד מהן נתהווה השמים, ומשני נתהווה הארץ כמו שנתבאר למעלה בענין קרבן ראש חודש, והם שני השעירים המורים על ענין החומרים אשר שעירים ירקדו שמה. הנה, כל הנמצאות כולן והוויית כולן, נרמזים בענין גורלות שני השעירים, קטן וגדול שם הוא, ונרמז על ידי הגורל, שהכל נעשה בשלמות ובאמת כפי גורלן, ומכל מקום לא היה פעולתן תמידים, אלא כפי רצון השם יתעלה בעת הבריאה, ולכן היה נעשית ביום הכפורים המורה על זה, כמו שנתבאר, ובהיות כי היום גדול וקדוש הוא בענין קרבנותיו ובעבודותיו, ובעונותינו אין לנו מקדש וכהן שיכפר בעדינו, אמרתי להעלות הנה סדר יומא, ולדבר בו כפי מעוט שכלי, בטעמים הנמשכים הנופלים בו על פי כוונתו, כדי שיעסוק האדם בו ביום הקדוש, ויצא בזה ידי חובתו.