תורת העולה/חלק ג/פרק נב

פרק שנים וחמישים

בענין מוסף שבועות על הטענה החמישית שהיא מצד יציאת כח אל הפועל אם היה העולם נברא, וכבר נתבאר התשובה על זה שפעולת הנבדל אינה מצד יציאת כח אל הפועל, ומה שפועל בקצת העתים הוא מצד הרצון, כי מאחר שאינו גוף אין לו כחנוית גופניות כלל, כמו שנתבאר מדברי הרב המורה שהבאתי לעיל פרק מ"ה. כל זה נגלה לנו בענין מוסף של שבועות, שאז נגלה להם במתן תורה שהשם יתעלה נבדל מן החומר, ואינו גוף, ולא כח כגוף, כמו שאמר להם בעשרת הדברות (שמות כ ד) לא תעשה לך פסל וכל תמונה וגו' ונאמר (דברים ד טו) כי לא ראיתם כל תמונה, וראו שאין פעולותיו כפעולת בעל חומר, ואז השיגו תשובת טענה זו, ולכן מקריבין מוסף שבועות, והיה יום טוב באותו יום לנוח בו ממלאכה לזכור בו ענין החדוש, וששבת השם יתעלה מכל מלאכתו.

וכבר נתבאר בענין הפסח למה לא נאסר כל מלאכה ביום טוב כמו שנאסרה בשבת, והנה מצינו (ירושלמי פסחים ד א) בכל יום שמקריבין קרבן מוסף נאסרה בו המלאכה, ואפילו בחול המועד נאסרה בו המלאכה מדרבנן, מה שאין בראש חודש. והטעם בזה כי כל ימי המוספים הם לזכרו דברים מה שנעשו כבר, כמו בשבת שהיה לזכרון כי ששת ימים עשה השם (שמות כ יא), וכן הרגלים באו לזכרון, פסח לזכרון יציאת מצרים, ושבועות למתן תורה, ובסוכות כי בסוכות הושבתי את בני ישראל (ויקרא כג מג), ואף ראש השנה ויום הכפורים שבאו בהן המוספים ואינן לזכרון, מכל מקום אין ענינן ניכר, כמו בראש חודש, שאנו רואים שינוי מצד צבא השמים שמתחדשת הלבנה בהן, והוא לזכרון בין עינינו, ולכן לא הוצרכה התורה לאסור בהן מלאכה שינוחו בו, ועל ידי זה יזכרו במה שעבר, כי ענין חדוש הלבנה מספיק הזכרון.

והוא הטעם שנתפרשו בו נסכיו ומנחותיו יותר מבכל המוספים, כי כבר כתבתי חלק ב' פרק ט"ז כי הנסכים והמנחות היו מורים שהשם יתעלה משפיע על העולם, והעמיד המציאות על עמ' סז' יפה תקונו וחונן אותו מטובו בכל יום ויום ולכן לא רצה לומר בראש חודש כמנחתו וכנסכו האמורים כבר, כי אז נראה שקרבנו היה מורה על דברים כבר נתבארו במוספי שאר יום טוב ושבת. אבך כתבו בפני עצמו להורות כי ענינו מורה על עצמו ואינו נלמד מדבר אחר, אלא שעל ידי חדוש הלבנה אנו רואים בכל חודש, שהשם יתעלה חונן בטובו את עולמו, ומשפיע עליו המציאות כפי הראוי כפי שהוא הענין בחדוש הלבנה.

והנה היו שלשה מוספים אלו שוין במספרן ובפרטן עד שמוסף ראש חודש ופסח ושבועות הם כולם שני פרים ואיל אחד ושבעת הכבשים ושעיר אחד לחטאת להיות כי בענין ראש חודש נגלה שינוי מערכת העליון, כמו שכתבתי מענין הפוך תנועותיהם אשר נגלה מפרטי קרבנות ראש חודש כמו שנתבאר לעיל בענינו. וכן היה בענין יציאת מצרים ומתן תורה שראו ישראל נסים נגלים, וראו שינוי ובטול כחות צבא השמים וכן במתן תורה שקרע להם ז' רקיעים והראה להם שאין עוד מלבדו כמדרשם ז"ל (פסיקתא רבתי כ ג), ולכן בא ענין מוסף שלהם בשוה, כי משותפים הם בדבר זה. ובהוראה אחד מורים על ענין חדושו של עולם, מה שאין כן בשאר מוספים כי אף מוסף שבת שמורה על חדוש העולם בעצמו, מכל מקום אינו מורה על בטול כחות העליונים והפסדן אחר שנתהוו כמו אלו המוספים, ולכן היו פרטי קרבנות שאר הימים חלוקים מאלו. ודי בזה מה שרצינו בזה הפרק.