תורת העולה/חלק ג/פרק מז

פרק שבעה וארבעים

כבר נתבאר שלדעתי, כוונת חכמינו ז"ל, באמרם ששבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם, הוא גם כן מה שנתבאר בפרקים שעברו מענין הספיקות והטענות, שטענו המכחישים על בריאת העולם, ואביא לך ענינם פרק זה.

וזה לשון הגמרא פרק אין בין המודר (נדרים לט ב), תניא שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם ואלו הן, תורה, תשובה, גן עדן, גיהנם, כסא כבוד, בית המקדש, ושמו של משיח. תורה דכתיב (משלי ח כב) השם קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז. תשובה דכתיב בטרם הרים וגו' תשוב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם. גן עדן דכתיב (בראשית ב י) ויטע אלקים גן בעדן מקדם. גיהנם דכתיב (ישעיה ל חייג) כי ערוך מאתמול תפתה. כסא כבוד דכתיב נכון כסאך מאז. בית המקדש דכתיב (ירמיה יז ) כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשינו. שמו של משיח דכתיה יהי שמו לעולם לפני שמש ינון שמו. עד כאן לשון הגמרא. וכן הוא בפסחים פרק מקום שנהגו (נד א) ובפרקי רבי אליעזר פרק שלישי.

הנה מבואר, כי אין הכרח ברוב הפסוקים אלו, שדברים אלו היו קודם שנברא העולם, שהרי התשובה שנאמר בה בטרם הרים ילדו (), אפשר לומר שנברא ביום ראשון או ביום שני, שהרי ההרים לא נתגלו עד יום שלישי, שנאמר ותראה היבשה (בראשית א , ואז נולדו ההרים ונתגלו, ואף אם נאמר שכל הדברים נבראו ביום ראשון, כמדרשם ז"ל בפסוק (בראשית בט) ד) ביום עשות השם אלקים ארץ ושמים, ודרשו גם כן (ב"ר א יט) , את השמים ואת הארץ לרבות תולדותיהן, ואמרו (שם יב ג) משל לגנן כו', מכל מקום אינו מוכרח שנבראו קודם בריאת העולם, אלא שמקרא זה נאמר גם כן לענין התגלות הדברים, שהתשובה נתגלית קודם לידת ההרים ככל ספור מעשה בראשית, וכן קשה לגבי גן עדן וגיהנם ושמו של משיח שאין ראיותיהן מוכרחים.

ועוד דמה שמביא ראיה מערוך מאתמול תפתה, הוא נגד אמרם במדרשם (ב"ר ד ח) שאש של גיהנם נברא בשני, ולמדו אותו ממקרא זה שנאמר ערוך מאתמול תפתה, איזה יום שיש לו תמול ואין לו שלשום, הוי אומר זה שני.

ובב"ר ריש בראשית ששה ששה דברים קדמו לבר"ע,יש מהן שנבראו, ויש מהן שעלו במחשבה לבראות, התורה, וכסא כבוד נבראו, תורה מנין שנאמר ה' קנני ראשית דרכו וגו', כסא כבוד מנין, דכתיב נכון כסאך מאז, האבות, ובית המקדש, ושמו של משיח עלה במחשבה לברותף האבות מנין, שנאמר כענבים במדבר וגו', ישראל מנין שנאמר זכור עדתך קנית קדם, בית המקדש מנין שנאמר כסא כבוד מרום מראשון (ירמיה יז יב) וגו', שמו של משיח שנאמר יהי שמו לעולם (תהלים מב יז) וגו', רבי אבא בר זעירא אמר אף התשובה, שנאמר בטרם הרים ילדו (תהלים ד ב), אבל איני יודע אם התורה קדמה לכסא הכבוד או הכסא קודם לתורה, אמר רבי אבא בר כהנא, התורה קדמה, שנאמר ה' קנני ראשית דרכו (משלי ח כב), קודם לאותו שכתוב נכון כסאך מאז. רבי חנינה ורבי ירמיה בשם רבי שמואל אמרי, מחשבתן של ישראל קדמה משל כולן.

והנה לך כמה שנוים במדרש ממה עמ' נט' יפה שבא בתלמוד, והכל יתבאר לפי דרכינו זה, שכוונו אל שבעה טענות שיש לטעון על חדוש העולם, ואי אפשר לקיימו אם לא בסתירות שבעה טענות אלו, והן קודמין לענין בריאת העולם, ולולי הן אי אפשר להתקיים בידינו.

ואולי שלזה כוונה חכמת אלקים לברא העולם בשבעה ימים כפשט המקרא, הן על דרך המדרש שהכל נברא ביום אחד, ומספר הימים אינו רק כפי התגלות הכחות זה אחר זה, על דרל הרב המורה פרק ג' חלק ב', שמנין הימים אינה רק הגדת המדריגות הנמצאים, וכמו שכתב בעל עקידה פרשת בראשית על זה. הנה על כל פנים בא המספר השבעה ימים נגד השבעה טענות אלו ותשובותיהן, כמו שיתבאר אחד לאחד למצוא חשבון.

ונראה שלכן אמר קהלת (א ב) שבעה הבלים, לרמוז כי המקיימים קדמות העולם מצד טענות אלו הוא הבל, ולכן בחקרו בספר ההור ענין העולם על דרך מחקרי הפילוסופים, וזכר שם כל דבריהם, כמבואר שם למעיין בו, הקדים תחלה ואמר כי חקירות אלו הכל הבל, ואינן אלא להשיב לאפיקורס, ולישב הדברים אצל השכל האנושי, וסיים הספר (קהלת יב יג) את האלקים ירא, ואת מצותיו שמור, רצה לומר כי אף שלא תעמוד על האמת מצד קוצר שכלך ומיעוט ידיעתך, מכל מקום אלקים ירא וגו', ואפשר שכוון באלקים ירא, אל בריאות העולם, שנאמר ברא אלקים אשר מזה ימשוך לשמור מצותיו, כי זהו יסוד התורה והאמונה וכמו שנתבאר.

והנה כוונו ז"ל טענות ותשובות אלו בשבעה דברים אלו, שאמרו שנבראו קודם בריאות העולם, ואמרו שהתורה היא אחת מהן נגד טענה ראשונה, ונגד מעשה יום ראשון, וזה כי טענותן הראשונים הוא מצד התנועה, כי כל תנועה תדקם לה תנועה, וכבר נתבאר תשובת טענה זו כי הבריאה לא היתה בזמן ובתנועה, רק בדבר ה' שהוא רצונו, ונברא הכל בעת, אבל לא בזמן, וכמו שהארכנו למעלה בזה, ולזה אמרו כי התורה קדמה לבריאות העולם, והתורה זה ענינה שאינה נתלית בזמן כי היא ההשכלה שאין נתלית בזמן, וכמו שהאריך בזה בעל העקידה פרשת פנחס שער פ"ה כי ההשכלה לא תכנס תחת הזמן כי פועל השכל לא יתחלק בשום פנים, ומה שלא יתחלק לא ישערהו הזמן. ועם שהוא לא ישכיל הדבר, כי אם אחר עמוד האדם עליו מעט או הרבה מהזמן, לא היה זה מצד השכלת השכל, רק מצד שהכחות ההיולנות צריכות זמן להפשיט ההיולני', ולהעלותן אל כח המדמה הקרוב, ואז ישכילם בפתע, כלומר בלי זמן כו', הרי שאין התורה נתפסת בזמן, ואם כן הבריאה שהיתה גם כן בדבר השם והשכלתו ורצונו, אין לה תלייה בזמן אשר ממנו נולד התנועה, ואם כן נתבטל הטענה הראשונה מצד התורה, ונגד זה היה בריאת יום אחד, כי נאמר בה בראשית ברא אלקים וגו', והארץ היתה תהו ובהו וגו', ויאמר ויהי אור וגו'. הנה שנברא ביום ראשון האור שרומז אל התורה הנקראת אור, וכמו שבא במדרש רבתי( ג ה) ובפירושי הקדמונים ז"ל, ולכן כתבו שחמשה פעמים כתוב אור בפרשה נגד חמשה חומשי תורה.

ואפשר לפרש כי שיעור הכתובים כך הוא לפי זה, בראשית בריאות שמים וארץ והארץ היתה תהו עמ' נט:' יפה ובהו בלי תורה, כמו שאמרו (סנהדרין צז א)שית אלפי הוי עלמא שני אלפים תהו, שהוא הזמן הנמשך מבריאת עולם עד זמנו של אברהם ויצחק, ובהו הוא הזמן שנולדו בו האבות שנעשה תורה לבהו, וחושך על פני תהום, הוא נגד גלות מצרים, שהיתה חושך על פני תהום אלו בני ישראל, שנברכו בברכות תהום רובצת תחת, ואמר שנחשכו פניהם, בגלות, ואמר ורוח אלקים מרחפת על פני המים, היא רוחו של משיח, כמדרשם ז"ל (ב"ר ב ה) הוא משה רבינו עליו השלום, שהושלך על פני המים ואף בקריעת מי הים היה רוח השם מרחפת על פני המים, ואז אמר השם יתעלה, יהי אור, ואומר וירא אלקים את האור כי טוב, ויבדל בין האור ובין החושך. ראה האור כי טוב היא התורה ויבדל בין האור ובין החושך הוא עולם הבא, ועולם הזה, וקרא לאור יום כמו שנאמר הנה יום בא לה' וגו', ולחושך קרא לילה, הוא עולם הזה, כמו שנאמר תשת חושך ויהי לילה בו תרמוש כל חיתו יער, ואמר שמבדיל בין ישראל המושלים ביום, ובין האומות העולם המושלים בלילה.

אמר ויהי ערב ויהי בוקר להיות העולם הזה קודם לעולם הבא, ואמר שהוא יום אחד, כי הוא ביחד יום אחד, והוא כי שני עולמות צריכים להיות יחד כמו שנאמר משפטי ה' צדקו יחדיו, שהוא ענין עולם הבא ועולם הזה, כמו שכתב בעל עיקרים ריש מאמר א' ולכן אמר יום אחד, ולא אמר יום ראשון. הנה נתפרשה הפרשה יפה עם ענין התשובה הראשונה.

נגד טענה השנייה שטען הפלוסוף שלא יתהווה דבר מלא דבר, ואם העולם הזה נברא יהיה לו חומר ממנו נתהוה כו', וכבר קדם התשובה בזה, כי אף לדעת הקדמות יקשה בזה, כי איזה דבר יתחייב גשם, מבלתי גשם, וכמו שנתבאר למעלהף ולזה אמרו שכסא כבוד נברא קודם שנברא העולם, וידוע כי השמים נקרא כסא כבוד, וכמו שכתב הרב המורה חלק א' פרק ט', והוא נברא מבלתי גשם, והוא תשובות טענותיהן, ונגד זה הוא בריאת יום שני, שנאמר בו יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים (בראשית טא ו), שכבר נתבאר שהרקיע הוא הכסא, ועוד שכתב בעל העקידה ובעל יסוד עולם כי אלו המים העליונים הם השכלין הנבדלים וצבאות מעלה, ואמר שיהיה רקיע ביניהם, ובין מים התחתונים, אף על פי שאינו מצד טבע וסבות הנמצאות, והוא מבואר כי זהו תשובות טענה שנייה.

ונגד טענה השלישית שטענו, כי חומר הגלגל אין בו מן ההפוך כו', שכבר נתבאר טענת תשובה זה במה שכתבנו, כי אין זה מנגד כלל כי אף על פי שאין בתנועה זו מן ההפוך, ואין לה סבות הפסד, מכל מקום היה לה סבות ההוייה, מאחר שלא היתה הוייה זו על צד הטבע, וכמו שקדם, וזהו שרמז במה שאמרו שגן עדן נברא קודם שנברא עולם, וידוע כי הגן אשר בעדן הוא מקום קיום הנשמות, אשר יפסדו ויקיימו בתענוג בלתי תכלית, אף על פי שמתחלה נבראו באדם, והוא המרומז בבריאת יום שלישי, שנאמר בו (בראשית א) תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע, עץ פרי עושה פרי, ואז נברא הגן, ובהיות כי קיימו וקבלו כל החכמים, שענין הגן כפול בעליונים ובתחתונים ובתחתון הוא קיום הגופות, בסוד המלבוש אשר מתלבש הנפש, כאשר כתב הזוהר, והרקנ"ט (דף מט ב) קראו כתונת דרבנן, ושם יעלו למעלה למתיבתא דרקיעא, על כן נאמר כי טוב שני פעמים ביום שלישי, כי הוא טוב מצד הגוף ומצד הנפש.

נגד הטענה הרביעית שהיא מצד נושא האפשרות המתפעל, אשר חייבו מזה ענין קדמות העולם, והתשובה בזה כתבנו, שמאחר שהשם יתעלה המשכיל והמושכל, אם כן הכל הוא מצדו, על זה רמזו בשמו של משיח, כי נקרא בשם רבו ונקרא א-ל(?), כמו שדרשו רבותינו ז"ל, ורמזו בזה כי הכל נברא ונאצל מצד השם יתעלה ומשמו, שמורה על עצמותו ועל גדולתו, ועל זה רומז ענין בריאת יום רביעי, שנברא בו השמש שהיא גם כן שמו, שנאמר בו לפני שמש ינון שמו, ושמו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר שמש ומגן השם צבאות.

ונראה שלזה רמז המקרא, יהי מאורות ברקיע השמים, הרומז על שני משיחים שיתגלו לעתיד, והוא משיח בן דוד, ומשיח בן יוסף, ואמר שיהיו ברקיע השמים, על דרך שנאמר (איוב כ ד) אם יעלה לשמים שיאו, ואמר שהם יבדילו בין היום ובין הלילה, דהיינו בין האומות העולם, המושלים בעולם הזה, ובין ישראל המושלים לעולם הבא. ואמר והיו לאותות שהם יעשו אותות ומופתים בשמים וארץ, ואמר למועדים לימים ושנים כי בימים ההם לא יאמר חי השם אשר העלה מארץ מצרים, כי אם אשר העלה מצפון ומים (ירמיה טז יד) וגו', ודרשו ז"ל (מדרש משלי ט ב) שכל המועדים יהיו בטלים כו', ואם כן יהיו למועדים שישתנו אז, ובוודאי לא יגרעו ימי הגאולה העתידה עמ' ס' יפה משאר ימי מגילת תענית שקבעו יום טוב בהן, לזכור בהן הימים שנעשו בהן ניסים, ואמר לימים ושנים, על משפט ימי גוג ומגוג שנאמרו בהן ימים ושנים, ואמרו (עדויות ב י)משפט גוג ומגוג שנים עשר חודש.

או אפשר שרמז על שני כיתות מלכי ישראל שהיו מיודא(?) ומיוסף, ואמר שהיו למועדים וימים ושנים, כידוע ממלכי ישראל ויהודה שאלו ואלו היו קובעין חדשים ושנים, זה לשם הקדוש ברוך הוא, וזה לשם הבעל.

ואמר (בראשית א טז) ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה, הנה דוד הוא הקטן, ונאמר במלכותו כירח יכון עולם ועד בשחק נאמן סלה, וכבר ידוע שמלכות בית דוד נמשל ללבנה והוא מושל בלילה וביום, כי ימשלו בעולם הזה ובעולם הבא, כענין הלבנה מושלת ביום ולילה, ואמר ואת הכוכבים, רומז על צדיקים שיהיו עמו הנמשלים לכוכבים, כמו שנאמר (דניאל יב ג) ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד. אמנם, המאור הגדול הוא השמש הנמשל למלכות בית יוסף, כמו שנאמר ביוסף (בראשית לז ט) והנה השמש והירח, והשמש הוא יעקב, והוא יוסף, ואמר שאינו מושל רק ביום שהוא עולם הבא, כי מאחר שמשיח בן יוסף יהרג כמקובל באומה, הנה שכרו שמור לעולם הבא, ועוד אפשר שאמר שיהיו מושלים ביום ובלילה, שהם ישראל ושאר האומות, ויבדילו בין האור ובין החושך, רצה לומר בין הדעות האמיתיות הנקרא אור ובין החושך שהם הדעות הזרות והנפסדות, כמו שנאמר (קהלת ב יד') הכסיל בחושך הולך, ואמר כי השם ראה כי טוב הוא ואין להרהר אחר מדתו בזה שיהרוג משיח בן יוסף, ויהי ערב ויהי בקר יום רביעי, רצה לומר כי על זה מורה ענין ערב ובקר מיום רביעי.

ואפשר כי על ענין זה כוונו, בענין קטרוג הלבנה שאמרה (ולין ס ב), אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד, כי בוודאי זהו תחלת דברו של דוד המלך עליו השלום בשמעו שיחלוק המלכות, כמדרשם ז"ל שדרשו במסכת שבת סוף פרק במה בהמה (נו ב) שכשאמר דוד אתה וציב' תחלקו השדה, יצאה בת קול ואמרה רחבעם וירבעם יחלקו המלוכהף הנה בוודאי לא נמנע מלהרהר כזה, שאי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד של ישראל, כידוע, שזה גורם להן חורבן הארץ, הבית, והגלות, וכמו שאמרו שם, שאלמלא לא קבל דוד לשון הרע, לא נחלק מלכות בית דוד, ולא עבדו ישראל עבודה זרה, ולא גלינו מארצינו, ובא לו המענה לכי ומעטי את עצמך, כידוע שמלכות ישראל היה עשרה שבטים ומלכות בית דוד היו שני שבטים, והנה בדרך זה היה אפשר להתקיים, מאחר שבני יודא היה נכון להיות ראויים להכנע ולהשתעבד לפני מלכות ישראל, ולא להתגרות בהן מלחמות, וכמו שנאמר בתחילת מלכות ירבעם ורחבעם ויהי דבר האלקים אל שמעיה וגו' אמור אל רחבעם בן שלמה וגו', כה אמר ה' לא תעלו ולא תלחמון עם אחיכם בני ישראל וגו', ובא לו השאלה וכי משום שאמרתי דבר הגון כו' ובא לו התשובה לך ומשל ביום ובלילה, והוא ענין שנתבאר, גם מה שנאמר יקראו צדיקים על שמך, היינו שמקטינים עצמם בעולם הזה לנחול עולם הבא, כי יאי עניותא לישראל וכו', כן מטעם זה הטוב לך שתקטן מלכותך שלא ירום לבבו על מלכותו, ולא ישכח אלקים עשהו, כמו שנאמר וישמן ישורון (דברים לב טו) וגו', ומטעם זה נמצא שהיו מלכי יודא יותר שלימים וצדיקים ממלכי ישראל, גם נאמר בו לממני בך ישראל ימים ושנים, רוצה לומר שמאחר שנשאר לך שבט יהודה, שכל ישראל נקראים על שמו, גם הימים ושנים יקראו ישראל על מלכותך שמזכירין ומתפללין כל ימיהם על מלכות בית דוד, ואף כי היו מעברים החדשים והשנים בירושלים תחת מלכות בית דוד, שהיו מונים אחריהם כל ישראל זה יספיק לך ובהיות כי כל זה לא היה מפייסו, ואמר שאמר לו הקדוש ברוך הוא הביאו עלי קרבן שמעטתי הירח, רוצה לומר שיספיק לו שהיה לירושלים מקום המקדש והקרבנות, שלא היה למלכי ישראל, וזהו העיקר, וזהו הענין הקרבן שמקריבין בראש חודש, צוה השם יתעלה להקריב קרבן בר"ח שהוא רומז למלכות בית דוד שיתחדש כמו הלבנה, וכמו שדרשו ז"ל במדרש (שמות רבה טו כו) החודש הזה לכם (שמות יב ב), שהוגיע הקדוש ברוך הוא לישראל שאין המלכות קיים להם רק שלשים דור, ובכיות כי קודם שנחלק המלכות לא היה נודע טעם קרבן ראש חודש, אלא היה נעלם, לכן אמר הביאו עלי כפרה, וכבר נתבאר לעיל פרק כ”ב ענין הגדה זו בדרך אחרת, ואתה תבחר, ואולי שניהם כאחד טובים. ועוד תתבאר בדרך שלישי אצל מוסף ראש חודש לקמן, אם ירצה השם יתעלה.

ונגד הטענה החמישית שהיא יציאת הכח אל הפועל, וכבר מבואר התשובה בזה, שפעולות עמ' ס:' יפה נבדל אינו מצד יציאת כח אל הפועל, רק מצד הרצון לבד, אמרו כאן התשובה, לרמוז כי אף בפעולות התחתונות נמצא כזה, שיוציא האדם פעולותיו, ואינן מצד יציאת כח אל הפועל, רק מצד הרצון לבד, וזהו ענין התשובה, שאמרו ז”ל (קידושין מט ב) המקדש אשה, אמר לה על מנת שאני צדיק גמור, אף על פי שהוא רשע הרי זו מקודשת, שמא הרהר תשובה בלבו, הנה בעל תשובה הוא מצד הרצון לבד, ואין שם דבר המוציא מן הכח אל הפועל, כי האדם הוא בחיריי, אין שם מכריח מחוץ תכריחנו על התשובה, כי אין לומר האהבה או היראה שבשבילו שב בתשובה הוא הוציאו אל פעול התשובה, כי זהו גם כן היה אצלו בידיעתו בעודו שלא שב, הנה אין שם שנוי רק הרצון בלבד, שהוא מהרהר לשוב בתשובה מאהבה, או מיראה, מה שלא עשה בראשונה, ואם כן, נגלה מבעל תשובה עניו פעולת הנבדל, שהיא מצד הרצון ולא מצד יציאת כח אל הפועל.

ואפשר שלזה כוונו במקום שבעלי תשובה עומדים אפילו צדיקים גמורים אינם עומדים, כי מקום פעולתם הוא בעליונים ולא בתחתונים. והנה דבר זה נרמז גם כן בבריאת יום חמישי שברא התנינים הגדולים, ודרשו ז”ל בפרק המוכר את הספינה (ב”ב עב ב), שאף לויתן זכר ונקבה בראם, ראה הקב”ה שאין העולם מתקיים, צינן הזכר והג הנקיבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבא, והנה לפי שכבר נתבאר בדברי הראשונים ז”ל דברי הרשב”א שביאר הגדה זו על לוית השכל עם הנפש, כמו שהאריך בזה רבינו בחיי (בראשית א כא) ובעל העקידה ושאר מפרשים ז”ל, לא אאריך בזה רק אומר כי מה שלא נברא תחלה הזכר מצונן והנקבה מלוחה, הוא להורות על ענין בעל תשובה כי בתחלה נבראו שניהם כאחד, ואפשר לפעמים הנקבה גוברת ותמשיך הזכר אחריה לילך בתאוותיה, ושיגבר כח החומרי על כח השכלי. אמנם, כשיתבונן האדם על תכליתו נעשה בעל תשובה, והורג הנקבה מצנן הזכר מעצמו וישוב, הרי ענין בעל תשובה נרמז בבריאת יום חמישי.

ואמר שהם נבראו מן המים, כמו שנאמר (בראשית א כ) ישרצו המים כי התורה נרמזת במים, ואמרו ז”ל (תענית ז א) הטעם כי התורה היא כמים שאין רצין למקום גבוה רק במקום שפל, ומתוך זה יעמוד אדם בתשובה, כמו שנאמר לב נשבר ונדכהוגו', אבל בגסות נאמר (משלי טז ה) תועבת השם כל גבה לב.

ואמר ישרצו המים, ר”ל מדת הענוה עם התורה, ישרצו נפש ייה ר”ל הוא החכם הכולל בתורה וכמו שדרשו במקום אחר תוצא הארץ נפש חיה, זו רוחו של משיח, ואומר ועוף יעופף על פני רקיע השמים, הם התלמידים אשר יעופפו בשכלם, להתבונן שמים לרום וארץ לעומק, ואמר ויברא אלקים את התנינים הגדולים, רומז על הצדיקים ובעלי תשובה, כמו שכתבנו, ואמר ויברא אלקים לרמוז כי האדם צריך בזה עזר אלקי, וכמו שאמרו סוף החליל (סוכה נב ב), יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, ואלמלא הקב”ה עוזר וכו'.

והנה הטענה השישית שהיא בטול סבות המונעים והמביאים לשנות רצון השם יתעלה, שהתשובה בזה שהיה הכל ברצונו הקודם, שיברא בעת שנברא, וזהו מרומז מענין בית המקדש שהוא רומז על ענין העולם ומנהגו, כמו שנתבאר חלק א' מאמר זה שענין בית המקדש שהוא רומז על כל העולם בכלליו ופרטיו, והענין שהכל נמשך מרצון השם יתעלה ומחכמתו, להיות בעת הויתו בעניני השינוים אשר נתהוו בעלום, כהוויית הנפלאות, ואף לדעת הקדמות יתחייבו, ליתן להם סבות טבעיות, ואין חדש תחת השמש, אלא הכל נמשך מצד סבותיו הטבעיות, הקרובים והרחוקים, וכמו שהיה על דעת הפילוסוף שמאמין, שהכל קודם כקדימת השם יתעלה ברצונו הקדום, הוא הדין ענין הבריאה, לדעת המאמר בחדוש העולם, וכל זה נרמז מענין בריאת אדם שכתוב בו (בראשית א כו) נעשה אדם בצלמנו, כי נעשה בלשון פועל עבר, ר”ל כי כבר נעשה דבר זה, שהאדם כדמותנו ובצלמנו, ואמר זה להורות שהכל נמשך מצד רצונו הקדום בענין הבחירה הנשארת באדם, אף על פי שידיעת השם יתעלה העתיד משני חלקי האפשר הוא קיים, והוא מצד סגולות אותה הידיעה, כמו שנתבאר, וזהו אמרו כדמותנו בצלמנו, ר”ל כדמותנו שנברא העולם ממנו מצד רצוני הקודם, אע”פ שנברא בעת מה, והיה אפשר מציאותו קודם לכן, כן יהיה האדם נשאר בבבחירתו, עם ידיעת העתיד הקיים, ואמר בצלמנו להורות שהוא עולם קטן כדמות אדם גדול עם השם יתעלה, וכמו שנתבאר כל זה בתחלת חלק ב.

ונגד טענה השביעית, שהיא מצד שלמות הפועלים שהתשובה בזה שאנו נסכל אופני החכמה כו' כמו שקדם, על כן אמרו שנברא גיהנם קודם שנברא העולם, כי הוא דבר שנסכל בו אופני החכמה, ועניני בריאותו לא הוזכר בתורה, כמו עמ' סא' יפה שהוא בענין גן עדן שהוא מוזכר בתורה, להיותו שכלי ודבר הזכרתו בענין עולם הנברא, אשר בו יתבוננו בינה, על דרך שבארו כל המפרשים, שיש בענין גן עדן ענינים נסתרים, מה שאין כן בענין גיהנם, שהוא ענין נעלם נסכל חכמתו ממנו לנגד זה היתה בריאת יום השבת שכבר נתבאר למעלה ריש חלק ב' שעל ידי השביתה המורה על הפסד העולם, אנו עומדים על החדוש, אמו שכתבנו שם (פרק ג). אם כן, על כרחינו צריכים לומר שחכמתו נעלמה ממנו בסבת הפסדו באלף ה-ז', ואם כן אע”פ שפעולותיו שלימים בתכלית השלימות, אפילו הכי אינו מוכרח שיהיו כן לעולמים.

מאחר שנתבאר ענין מאמר זה, על דרך שכתבנו, לא יקשה עלינו דבר התלמוד עם דברי ב”ר שאמרו בתחלה ששה דברים נבראו כי הטענה החמישית והשישית הם כמעט דבר אחד, ובתשובת טענה שישית נכלל גם החמישית, ולכן לא חשב בתחלה רק ששה. אמנם, רבי אבא רצה לברר דבריו ואמר שהן שבעה, לכן מנה גם התשובה עמהן, שהוא נגד הטענה שחמישית.

אמנם שאמרו שכסא הכבוד והתורה נבראו והאחרים עלו' במחשבה להבראות, להיות כי אותן התשובות והטענות היו בפועל מפי הנביאים שכתבו המקראות המורות על עניני הטענות והתשובות, ומצד אותן התשובות לבד היו הפוקרים חולקים. אמנם, הטענות האחרות נלקחו מדברי ארסטוטלוס ותלמידיו האחרונים, אשר הוסיפו רשע וחכמה להרע מכל מה שהיו לפניהם, ועל כן אמר שעלה במחשבה אלו הטענות, ולכן רמזו בדבריהם טענותיהם ותשובתם, ולזה נחלקו שם אם התורה קדמה לכסא הכבוד, או להיפוך, להודיע איזה טענה ותשובה קדמה, והנה לא מנו בב”ר גן עדן וגיהנם אלא מנו אבות, כסא הכבוד, וישראל, נגד טענה שלישית, והשביעית, נגד גן עדן נקט האבות שיושבים בגן עדן נהנים מזיו שכינה, והוא בעצמו תשובת הגן, וישראל נגד תשובת גיהנם שהוא גם כן דבר שמוסכל חכמתו, כי אם תצדק מה תתן לו, ואם כן מכאן תתעורר שאלת התכלית על כל נברא, מאחר שכולן נבראו לצורך ישראל, ובבריאתם גופא נעלם סיבת תכליתן, וכבר האריך בזה המורה חלק ג' (פרק כה) בענין תכלית העולם וכתב שאינו רק רצון לבד, ואין לך סכלות חכמתו גדולה מזה.

ואחר הקדמות אלו, אומר שמן הנראה שזאת כוונת התורה בעניני המוספים, שבאו מספריהם נגד שבעה טענות ותשובות אלו שנפלו בענין הבריאה, אשר מתוכן יוסיף אדם אומץ, וילמוד תוספות בינה בענינים ההם ונבאר עניניהם כפי מה שבא סדרן, בפרשת פנחס זה אחר זה.