תורת העולה/חלק ג/פרק מה

פרק חמשה וארבעים

תשובות הפרטיים יתחלקו לתשובות מיוחדות, על הטענה הראשונה שאמר שכל תנועה תקדם לה תנועה ואם כן, אם יהיה העולם מחודש, אם כן נמצא עמ' נד:' יפה תנועה קודם תנועה הראשונה, וכמו שנתבאר מדבריו, הנה אשיב כי הבריאה לא היתה בתנועה וזה כי כבר כתב הרב המורה פרק י"ג חלק ב' כי פעולות הצורות אינו כפעולות החומר שהם לא יתחדשו ראשון ולזה אין תנועה להן, ואמנם יתחדשו ויפסדו בלא זמן וכו', מה שאין כן בפעולות החומר, שצריך בהתמזגות והתחדש בהדרגה והיותו בתנועה ובזמן.

ומעתה אומר מאחר שבריאת העולם היה מאין גמור, אם כן לא היה כאן דבר שיתמזג ויתחדש ראשון, ראשון בתנועות המתהוות רק השם יתעלה ברא מאין היש בפתע פתאום, וכהרף עין הכל נעשה, כמו שנאמר בדבר ה' שמים נעשו, ואף הדבור אינו כי אם דרך העברה, והכוונה בו כי ברצון השם יתעלה שמים נעשו, והוא הנקרא דבר השם כמו שביאר ספר המורה סוף חלק ב' פרק מ"ח ומעתה לא נאמר בהתחדשות כזה שהיה בתנועה, רק כי הוא אמר ויהי (שם ט), ומשם ואילך נמשכה התנועה והזמן, ולכן גם הם מכלל הנבראים כי הזמן נברא, כאשר כתב הרב בעצמו פרק י"ג חלק ב' וכמו שכתב החכם אבן עזרא, אשר לזה נאמר ששת ימים עשה השם (שמות כ יא) וגו' ולא נאמר בששת.

ודע כי כבר אמרו הפלוסופים שהעת אינו זמן, ואין הזמן מחובר מן העת, כי יחס העת אל הזמן, כיחוס הנקודה אל הקו, וכמו שמרבוי הנקודה לא יתחבר הקו, כן הוא ברבוי העתות לא תמצא זמן, אבל כמו שהנקודה המחשבית מדבקת חלקי הקו זה בזה, ככה העתה מדבק העבר עם העתיד, וכמו שמבואר כל זה חלק א' פרק ע"ג בהקדמה שלישית מן המדברים. אם כן, מאחר שהבריאה היתה בעתה, שהוא מדבק העבר שקודם הבריאה עם העתיד לאחר הבריאה, לא יחוייב עלינו שהיתה בזמן רק שהיתה בעת, והיא אינה זמן, ומשם ואילך התחילה הדברים להתנועע, ונתחדש הזמן, ושיער בתנועה ההיא יום ולילה, ואף על פי שלא נתלו המאורות, ולא נעשה הרקיע לפי פשוטו של מקרא, מכל מקום שיער הזמן בתנועת הנבראים, אחר החדוש יש מאין, וזהו סדר זמנים שאמר רבי סימן (ב"ר ג ח) שהיה קודם לכן, וכמו שנתבאר פרק ארבעה ועשרים, זהו הנראה לי בתשובת טענה ראשונה

והנה מצאתי לרלב"ג ז"ל בספרו מלחמת השם מאמר ששה פרק כ"א ופרק נ' שהאריך במליצות פלוסופים ולסוף העלה מה שכתבתי כי בריאת עולם היתה בלי זמן, והרוצה לעמוד על דבריו יעיין שם כי לא ראיתי תועלת להאריך בהן, מאחר שכללתי דבריו בקצרה נלקח מדברי הרב המורה ז"ל, וברוך המלמד אדם דעת ילמדני לכוין אל האמת.

הטענה השנייה, שטענו שאם היה חומר ראשון הוה יהיה לו חומר ממנו יתהווה כו', והוא דעת הפלוסופים האומרים שלא יתהווה דבר מלא דבר כמו עמ' נה' יפה שמבואר בדברי הרב המורה חלק ב' פרק י"ג, כבר כתב בעל עיקרים מאמר ראשון פרק כ"ג תשובה בזה, כי אף לפי דעת הפלוסופים שהעולם קודם ונתחייב בדרך עלה ועלול, איזה דבר יתחייב להתהוות גשם מבלתי גשם, כמו שהקשה הרב המוה פרד כ"ב חלק ב' ואם ישוב עלינו הפלוסוף, שהוא מצד רבוי השתלשלות, ורבוי השכלות שבשכל נבדל, עד שמצר השכילו את עלתו, הושפע ממנו שכל נבדל, ומצד השכילו את עצמו הושפע ממנו גלגל, או שישיב תשובה אחרת בזה, כמו שהאריך בזה בעל נוה שלון מאמר ראשון פרק י"ז אם כן על צד החדוש נוכל לומר בדרך זה, שלא נתהווה דבר מלא דבר אלא נתהווה בדרך חדוש כמו שהם מאמינים הקדמות והחיוב, ואין לך יש מאין גדול מזה שישתלשל דבר חומרי גשמי, מדבר רוחני בתכלית שאפשר להיות והוא הא-ל יתעלה, אף כי נבראו האמצעיים תחלה, מכל מקום תחלת הבריא' מאין היתה, ונראה שזהו דעת חכמינו ז"ל שקראו החדוש יש מאין, כי אף על פי שהצורה הנפרדת הוא היש האמתי, מכל מקום הוא נקרא אין, וחכמי קבלה קראו ספירה העליונה אין.

והנה תשובה זאת תספיק לדעת בן סיני המאמין בקדמות העולם בדרך השתלשלות הנזכר. אמנם בן רש"ד ימאן זה שישפיע דבר גשמי מדבר שאינו גשמי, כמ"ש סוף פרק מ"ב ואם כן אין להביא ראייה מדעתו בקדמות לדעת החדוש, מכל מקום נראה להשיב גם כן על דעתו בזה, וזה כי הוא יאמין שהשמים לא הוים ולא נפסדים ואינן מפעולות פועל, אמנם, מצד תנועתן צריכים אל מניעים שישלימו פעולתם, כמו שהאריך בעל שם טוב בדבריו פרק י"ד חלק ב', אם כן אותו הכח שנתן בן רש"ד לגשם, שאמר שהוייתו תמידית כל שכן שלא יסלק מאת השם יתעלה, ושיכול לבראו מאין, מאחר שאינו מכת הנמנע אצל השכל, ושלא יתואר השם יתעלה בו, כמו שכתבנו לעיל שלא בא מופת על קדמות, אם כן אינו נמנע שנברא, ואם כן נוכל לומר שנברא, ואף על גב שאינו מצד סיבה טבעית שישתלשל גשם מלא גשם, מכל מקום כך רצה הא-ל יתעלה שיהא גשם כי מאחר שהוא מאמין שהיה גשם בב"ת ולא נברא, וזה אינו דבר טבעי שיהיה שום גשם נצחי, כל שכן שנוכל לומר שהי' בעל תכלית ושנכר' מאין, ושהוא ראוי להאמין בענין גשם.

הטענה השלישית שאומר כי חומר הגלגל אין בו מן ההיפוך, כי התנועה הסובבית אין הפך לה כמו שהתבאר, ואמנם ההפוך הוא היא בתנועה הישרה כמו שהתבאר במופת, אמר וכל מה שיפסד אמנם סבת הפסדו מה שבו מן ההתהפכות, ואחר שהגלגל אין בו מן ההתהפכות אינו אם כן נפסד, ומה שאינו נפסד אינו מתהווה כו', ואת האמונה אינו מנגדת כלל לענין האמונה בחדוש העולם כי כבר באר הרב המורה שם, כי אמונתו שהעולם לא יפסד אף כי נתהווה, וכמו שהאריך שם, ואף אם יפסד לא יפסד כדרך דבר טבעי הנפסד, על כן טענה זו חלושה לקיים על ידה אמונת הקדמות, ואין צריך להשיב עליה יותר ממה שהשיב עליה הרב, ולקמן פרק מ"ו נכתוב עוד אם ירצה השם, להראות שיש התהפכות בגלגל, מה שמבטל טענותיהן בזה.

הטענה הרביעית אשר טענו בזה, יאמר שכל מתחדש תהיה איפשרות חדושו קודמת על חדושו בזמן, ואם כן העולם כולו קודם שהיה לא ימלט מהיות חדושו קודם לכן, איפשר או מחויב או נמנע, כמו שכתבנו לעל(?) בטענותיהם. הנה כתב החכם הרב המורה וזה לשונו, וחשבו קצה משכילי המדברים שהוא התיר זה הספק, ואומר האיפשרות הוא אצל הפועל לא בדבר המתפעל, וזה אינו כלום, מפני שהם שתי אפשרות, כי כל מחודש איפשרות חדושו קודם לו, וכן הפועל אשר חדשו היה בו אפשרות שיחדש מה שחדש קודם שיחדשו, אם כן הם שתי אפשרות בלא ספק, אפשרות בחומר שיהא כך, ואפשרות בפועל שיפעל כך, עכ"ל.

וכבר התבאר בתשובותינו על הטענה השנייה איך אפשר לומר עמ' נה:' יפה שנתהווה דבר מלא דבר, ושהוא על דרך שמאמינים הפלוסופים הקדמות, בדרך זה נתבאר על דרך החדוש, וכמו שקדם, אם כן תמהני בטענה זאת כי אין לך אפשרות מצד המתפעל גדול מזה, אלא שהדבר שנתהווה ממנו הכל אם הדבר ההוא הוא הסבה הראשונה, אם כן מצדו היה אפשרות ההויה, ואל תטעה לומר, אם כן היה צד אפשרות מצד הא-ל יתעלה, שאם כן תקשה בזה על אמרם שמצדו היה אפשרות בפועל, אלא על כרחינו אנו צריכים להודות שמה שאנו אומרים אפשרות אצל נושא השם יתעלה, אינו על צד שאנו אומרים אותו בפעלים אחרים שיהא על מד נושא המקרים, אלא בדרך זה נוכל לומר על דרך המתפעל גם כן, ואל יקשה לך לומר שמצד השם יתעלה היתה הסבה המתפעלת, ושממנו נתהווה הכל, כי זהו דרך כל החכמים המקובלים, אשר מאמינים שמצד אצילות שפע האורה, כשלהבת קשורה בגחלת, נתהוו כל הברואים, ואף דרך הפלוסופים כן הוא, אשר צריכים להודות שהכל נתהווה מאת הסבה הראשונה, על ידי השתלשלות הסבות.

ועוד אוסיף לך דברים, וזה כי כבר ידעת פרסום המאמר אשר אמרו הפלוסופים בשם יתעלה, והוא אמרם שהוא השכל, והמשכיל, והמושכל, ושאלו השלשה ענינים בו יתעלה הם עניין אחד אין רבוי, וכמו שהאריך בזה הרב המורה פרק ס"ח חלק א', הנך רואה שדברים שכליים שהם בפועל תמיד, הפועל שהוא המשכיל, והמתפעל שהוא המושכל הם ענין אחד, ואם כן, מאחר שהודה הרב לדברי המדברים באמרם שהתירו בספק, שהאיפשרות שהוא מצד הפועל הוא מצדו, אם כן גם האיפשרות שהוא מצד המתפעל הוא מצדו, מאחר שהבריאה היתה מצד השכלת השם יתעלה את עצמו, ורצונו הוה הפועל והמתפעל, אף על פי שאחר כך נשתלשל הסבוב האמצעי, מכל מקום איפשרות הבריאה היתה מצד השם יתעלה.

ועוד כתב הרב המורה חלק א' פרק ס"ט כי אף שנתבאר בחכמה הטבעית המצא הסבה לכל מה שיש לו סבה ושהם ארבעה חומר וצורה והפועל והתכלית השם יתעלה בפעולותיו הוא הפועל והוא הצורה והוא התכלית ואצלו הם דבר אחד כמו שהאריך שם, ואם כן איפשר לומר שגם כן סיבה החומרית שהיא מצד המתפעל נכללת בזה, מאחר שבריאתו ואצילתו לעולם הוא מצד ההשכלה, ואם כן הוא דבר אחד, והוא מבואר למבין. ואחר שנים רבות שכתבתי זאת הענין, מצאתי לרבי אהרן שכתב בפירוש לתורה כמעט הענין הנזכר, וזה לשונו דעת חכמי המחק' על דעת תורתינו היא, שהעולם בכללו נברא בריאה ראשונה מעצם האלקות, מטבע בחומרו וצורתו כאחד, מבלי שינוי שום חלק מחבירו, לכן היה בתכלית הכללות והפשיטות, לערך חלקיו המתהוים ממנו כדמיון האלקות, אלא שהא-ל יתעלה עלה ומחוייב המציאות, והנברא עלול ואפשרי המציאות, ונקרא בלשום חכמים ז"ל כתר עליון וכבוד ראשון, וממנו נתהוו כל חלקי המציאות, נפרד כל אחד לעצמו, כמלאכים וגלגלים והיסודות וכל המורכב מהן כל מין נפרד לעצמו, ובדרך זה לא נברא העולם מהעדר הגמור שזהו נמנע, גם לא נברא מנמצא קודם, אלא נברא מדבר מתייחס באלקות כמו שהנחנו, ובריאה ראשונה מעצם היה ענין רוחני דק מאד, בפשיטות הגמור אחר עצם האלקות, וממנו נשתת כל חלקי העולם רוחני וגשמי בהדרגה שלימה, אם כן אין כאן דבר נמצא בו שאין יחס מן האלקות, ואיך יתכן להמציא דבר בזולת יחס אלקות, והאלקות אין תכלית לו, לא במקום ולא בזמן, כי מלא כל הארץ כבודו, והוא מקומו של עולם ומזה תבין סוד ברוך כבוד ה' ממקומו, וגם יובן מזאת הסברא אפשרות השגחת הא-ל בזה המציאות בכלל ובפרט עכ"ל.

הרי החכם הנזכר הסכים לענין אשר נתבאר והוא האמת בעצמו, כי השם יתעלה ראשית הכל, עמ' נו' יפה ואליו ישוב הכל, יתעלה שמו לנצח.

הטענה החמישית, שהיא יציאה מן הכח אל הפועל, כבר נתבאר בדברי הרב שאינה טענה, מאחר שהשם יתעלה הוא בפועל תמיד, אם כן אין בו יציאה מן הכח אל הפועל, ומה שנתחדשה הבריאה אחר שלא היתה, היה מצד הרצון לבד ודברי הרב מספיקין בזה אין להוסיף עליהן.

והטענה השישית, והיא מצד המביאים והמונעים הגורמים שינוי הרצון כו', כמו שנתבאר לעיל טענותיהן, איני יודע מהו המונע מלהשיב בזה, כי כל זה היה נמשך מצד רצון השם יתעלה הקודם בקדמותו לבריאת עולם בעת שהיה, ומאחר שנתבאר לעיל שרצון השם יתעלה הוא עצמותו, אין בו דבר נוסף, אם כן הכל נמשך מחכמתו ורצונו הקדום, בלי שינוי כלל, ואל ישיב עלינו החולק אם כן לא היה אפשר לבריאת עולם קודם היותו, וכבר הקדמנו שכל מתחדש צריך להיות אפשר הוייתו קודם היותו, שאם לא כן לא תתהוה כי כבר אמרנו שרצון הא-ל יתעלה היה להיות בזה העת שנתהוה ולא קודם לכן, אף על פי שהיה איפשר קודם לכן, והנה אף על פי שאין אנחנו משיגים הסבה, למה היה רצון השם יתעלה כך, כי זה אי אפשר להשיג, מאחר שרצונו עצמותו, והוא כדרך הידיעה בעתידות, שהשם יתעלה יודע כל הדברים, בהניח הבחירה על שתי צדדים באיפשרות, שכתב הרב שאי אפשר להשיג, והיא ידיעה סגולית, וכן נאמר ברצון הבריאה, ואם כן הוכרחנו לומר, שעל כל פנים לא היה שינוי רצון, אחר שהכל נמשך מצד עצמות השם יתעלה, שהוא רצונו הקדום, שרצה שיהיה כך בעת כל, אף על פי שהיה איפשרות קודם לזה או אחריו, לא רצה השם יתעלה אלא כך.

וכזה אמרו רבותינו ז"ל בענין הנסים, שלא היה בהן שינוי רצון בעת הוייתן, אלא שהכל היה נגזר מעת הבריאה, כמו שאמרו במדרשם ז"ל (ב"ר כא ו) וישב הים לאיתנו (שמות יד כז), לתנאו הראשון, מלמד שהתנה הקדוש ברוך הוא עם הים שיקרע לפני ישראל, ואמרו שם לא עם הים לבד התנה כו'.

ואל זה כוונו באמרם (ב"ר ג ט) מלמד שהקדוש ברוך הוא היה בונה עולמות, ואומר דין הניין לי ודין לא הניין לי, כי כוונו בזה על אפשרות בניית עולמות בתחלה ושלא היה מצד העת שנתהווה, אלא שהקדוש ברוך הוא היה בונה ומחריבן, ואמר יהניין לי דין והוא אמיתת הרצון המסוגל בזה.

הטענה השביעית, אשר טענו מאחר שפעולותיו הם על צד השלמות אם כן צריכין להיות תמיד, כבר כתב הרב שהוא חיוב חלוש מאד ואמת אתו. לכן נספיק באלו תשובות עד יבא מורה צדק, או יערב בעזר העוזר האמיתי יתעלה, עד שבאורו נראה אור, ודי למשכילים בזה.