תורת העולה/חלק ג/פרק כח

פרק שמונה ועשרים

עריכה

נראה עוד שזהו כוונת מחלוקתן פרק קמא דתענית (ט ב) ובעירובין פרק מי שהוציאוהו (מה ב), תניא רבי אליעזר אומר כל העולם ממי אוקינוס שותין שנאמר (בראשית ב ו) ואד יעלה מן הארץ והשקה את פני האדמה, אמר ליה רבי יהושע, והלא מי אוקינוס הם מלוחים, אמר ליה ממתקין הם בעבים, רבי יהושע אומר כל העולם כולו ממים עליונים הוא שותה, שנאמר (דברים יא) למטר השמים תשתה מים, והאריכו שם פרק קמא דתענית בראיות וישובי הכתובים לשני הסברות, ואמרינן התם כמאן אזלא הא דתניא מים עליונים במאמר הן תלויין ופירותיהן מי גשמים, שנאמר מפרי מעשיך תשבע הארץ, כמאן, כרבי יהושע.

הנה כבר כתבתי תחילת דברינו ריש חלק א'. שדעת רבי אליעזר בענין הליכת השמש כדעת הפילוסופים הנגלים כמו שנתבאר שם, וכן הוא בהיות המטר לא נטה מדבריהם כלל, ואמר שסבת המטר הוא האד העולה מן הארץ וממתקו בעבים, כמו שכתב הפלוסוף וכמו שכתב הרב המורה חלק ב' פרק ל' ובספר שערי שמים שער ב' מאמר א'. אמנם, רבי יהושע שהלכה כמותו בכל מקום נגד רבי אליעזר סובר שהמטר הוא ממים עליונים אלו שאמרנו, וזה כי ידוע שסבת המטר הוא רוח המוליך העבים ממקום למקום, אשר יהיה שם הרוח ללכת, והוא סימן המטר עד שתמה שלמה באמרו (משלי כה יד) נשיאים ורוח וגשם אין וגו', והוא ידוע ומבואר שכל גשם תקדמנו רוח.

ודעת רבי יהושע היא הנאותה לדעתי, אחר שאקדים לך הקדמות קצרות מועילות לדברינו, וזה כי כתב בעל שערי שמים מאמר א' שער ח' מענין הרעש כי הרוח העושה אותו, כשתמצא במקום ההוא מים תעלהו בתנועתו ופעמים ירבה המים היוצאים משם עד שישקיעו המקום ההוא, עכ"ל. הרי לך שהסכימו החכמים הפלוסופים כי הרוח תגיע המים ממטה למעלה על הארץ, והוא מבואר נגלה גם כן בגלי הים. השני כתב בעל השערים שם שער א' כי כתב אריסטוטלוס כי האויר יש לו תנועה סבובית, ומתנועע עם יסוד האש על ידי תנועת הגלגל, וכן כתב הרמב"ם ז"ל בספר המדע פרק ד' (יסודי התורה הלכה ה ו) כי הרוח סובב תמיד עם יסוד האש על ידי תנועת הגלגלים. השלישית כתב בעל השערים בשם הפלוסוף, כי האדים העולים אשר הם סבת כל הוה, עולים בקצות העולם אשר שם יתהוו אותן האדים, ומקרא מלא מעלה נשיאים מקצה הארץ ברקים למטר עשה מוצא רוח מאוצרותיו.

ומעתה מבואר דעת רבי יהושע, כי הוא סובר כי זאת התנועה הגלגלית המסבבת סביב העולם עם יסוד הרוח הנקשר באש, מעלה המים העליונים אשר מתחת לארץ למעלה מן הארץ בתנועתה, ומהם נתהווה המטר על פני הארץ, והנה הוא סבה טבעית נאותה מאד, בנוייה על דרכי עמ' לט' יפה הפילוסופים בענין תנועות היסודות וסדרן, והנה הפלוסופים נבאו ולא ידעו מה, כי הם הבינו שסבת המטר הוא האד העולה מקצה הארץ וממנו נתהוו המים ברום האויר והוא דעת רבי אליעזר. אמנם, רבי יושע סובר שהרוח החזק בקצה הארץ מעלה מים ממש לרום הרקיע והוא המטר, והוא כענין עליית המים בסיבת הרעש.

והוא כוונת אמרם בב"ר (ד ז) בפרשת ויעש אלקים את הרקיע ( ), כאן הרעיש בן זומא את העולם הלא במאמר נבראו שנאמר (תהלים לג ו) בדבר השם שמים נעשו, הנה בן זומא הקשה שנאמר ברקיע עשייה ובמקום אחר נאמר שנברא באמירה, אם כן אנו צריכין לומא ששני רקיעים הם, רצה לומר, כי הרקיע שנאמר בו עשייה הוא הארץ כמו שנתבאר בפרק שלפני זה, ועל ידי זה הרעיש העולם, רצה לומר, כי על ידי הווית הרעש שבארנו גילה סוד המים העליונים והתחתונים בדרך שנתבאר, ועל ידי זה העמיד התלמידים בהווית המטר, שנתהווה מענין רעש המים, והוא ענין הרעיש העולם שאמרו.

ואל תתמה לדעת רבי יושע אם יש שם מים בפועל, למה העבים לא יריקו אותן למטה מיד בקצה הארץ, כי זהו אינו רק ברצון השם יתעלה להולכים למקום אשר יהיה רצונו להמטיר שם, כמו שנאמר והמטרתי על עיר אחת ועל עיר אחת לא אמטיר, ואף כי יש לזה סבה טבעית, דמיון אבן הקלע המושלך למעלה אשר לא ירד מיד למטה, עד אשר יכלה כח הזורק, וכן בענין מים אלו המושלכים למעלה בסבת תנועת הרוח, אשר לא ירדו אלא אחר כלות הרוח וכחו, ואפשר שעל זה אמרו (ב"ר ד ב) שמים עליונים במאמר הם תלויים, וכבר נתבאר בספר עקידה ענין אמרם בעשרה מאמרות נברא העולם, שהם כולם דברים טבעיית ויהיה מאמר זה כאחד מהן.

ודע, שאמרו בגמרא, לרבי יושע ואד יעלה מן הארץ מאי עביד ליה, מלמד שעבין מתגברין ועולין עד לרקיע, ופותחין פיהם בנאדות ומקבלן מי מטר שם, שנאמר (איוב לו כז) יזוקו מים לאדו וגו', גם זאת היא סבת המטר אשר אמרנו כי כבר כתבו הפלוסופים, שהאויר נחלק לשני חלקים ובחלק האמצעי הנקרא רקיע נתהווה המטר, אם כן אפשר כי על ידי תנועה הסבובית לא יתגלגל רק חלק העליון מן האויר, ומוליך עמה המים העליונים ולא ירדו למטה בסבת תנועתו החזקה, כמו שנתבאר מאבן הנזרק בקלע, והנה הם מסבבין כענין זה סבוב העולם, אמנם כשאד עולה מן הארץ עד לרקיע, שהוא החלק האמצעי מן האויר, ופותחין פיהן כנאד ומקבלין מי מטר רצה לומר שהקדוש ברוך הוא שם בטבע האד העולה להמשיך אליו המים העליונים, שלא יסובו בלכתן אלא ירדו לארץ, והנה כל זה דבר טבעי, כי אנו רואין באבן מאגניט שמושך אליו הברזל, והרבה סגולות הדומין לזה, כל שכן ששם הקדוש ברוך הוא טבע כזה בענין הויית המטר, שהוא גדול מבריאת שמים וארץ כמוזכר בדבריהם ז"ל פרק קמא דתענית (ט ב).

נראה עוד, כי על פי שני סבות הורדת המטר אמרו פרקי רבי אליעזר פרק חמשה העבין שואבין מים מן התהומות, שנאמר מעלה נשיאים מקצה הארץ (תהלים קלה ז), ובמקום שיפקוד להם הקדוש ברוך הוא להעלו' ולהמטיר שן מגשימים, אך הארץ מתעברת וצומחת כאשה אלמנה שהיא מעוברת מזנות, אבל כשירצה הקדוש ברוך הוא לברך צמחה של ארץ וליתן צידן של בריות, פותח אוצרו הטוב שבשמים וממטיר על הארץ, שהם מים זכרים. ומיד הארץ מתעברת בכלה, שהיא מתעברת מבעלה, וצמחה של ברכה שנאמר (דברים כח יב) יפתח השם לך את אוצרו הטוב וגו', כוונו כי אם יורד המטר מצד הטבע שהאויר מורידן למטה מצד שאבו אותן כנזכר, אז הם בלא השגחה והם אינן של ברכה, אבל כשיורדין מצד ההשגחה, אז הם של ברכה ונקראו מים זכרים, כאשר הם מצד הפועל העליון יתעלה, לא מצד הטבע שהוא מצד המקבל, שהוא גדר הטבע כידוע למשכיל.

ועל כרחינו אנו צריכים לומר כזה, ושאין המים זכרים או נקיבות רק מצד זה שנתבאר, שהרי פרק שלשה ועשרים שם כתב בענין המבול ז"ל בשבעה עשר בו ירדו מי המבול על הארץ שהם מים זכרים, ועלו מן התהומות שהם מים נקבות ונתחברו אלו עם אלו כו', וידוע כי י המבול לא ירדו מאוצרו הטוב שבשמים להיות קרויין מים זכרים, אלא בדרך שנתבאר כי מצד שירדו על פי ההשגחה קרויין זכרים וזהו אוצרו הטוב, וכמו שנאמר ולך אדנ-י החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו. אמנם, אשר עלו אחר כך מן התהומות היה בטבע, כמו שאמרו אין לך טפה יורדת מלמעלה שאין התהום מעלה נגדו טפיים, ולזה נקראו נקבות.

מכל זה נתבאר שדעת רבי יהושע בנוייה על דעתי, בענין המים העליונים אשר עמדנו עליו מענין נתוח הקרבן, כאשר נתבאר סוף פרק כ"ו, מסכים לדעת הפלוסופים בכל עמ' לט:' יפה דבריהם, ואין בין דברי רבי יהושע לדעתן אל שרבי יהושע שם בפועל מה ששמו הם בכח, והוא מבואר למשכיל.

ואמרו סוף פרק שלישי דתענית (כה ב) אמר רבי אליעזר כשמכנסכין מים בחג תהום אומר לחבירו אביע מימך, קול שני רעים אני שומע, שנאמר (תהילים מב) תהום אל תהום קורא לקול צינוריך וגו', אמר רבה לדידי חזי לי האי רדיא דמיא לעגלא תלתא, ופרטה שפתותיה וקימא בין תהומא תתאי לתהומא עילאי, עלאי אומר חשור מימך תתאי אומר אביא מימך שנאמר הנצנים נראו בארץ, נראה כי התהום התחתון הם המים אשר יתהוו מהמטר הן לדעת רבי אליעזר הן לדעת רבי יהושע, והתהום העליון הם המים אשר בעבים שיריקו על הארץ והם חושרים ומפילים אותן על הארץ, ואמר שהמלאך אשר ביניהם דומה לעגלה ורדיא שמיה, מאן מלאכא רבנן שהן הרודים המושלים בעליונים ותחתונים, לכן אמר שרדייה שמיה ודומין לעגלה מרבק, ואומר שפתיו מפורטים רצה לומר פתוחין, רצה לומר שעל ידי תפלתן ותורתן פותחין שפתותיהם ועל ידי זה הגשמים יורדין והוא ידוע.

ובב"ר פרשת בראשית (ד ד), אמר רבי יוחנן נטל הקדוש ברוך הוא כל מימי בראשית ונתנן חצין ברקיע וחצין באוקיינוס, הה"ד פלג אלקים מלא מים, פלגא, הרקיע דומה לבריכה ולמעלה מן הבריכה כיפה מזעת טיפות עבות, והן יורדין לתוך מים מלוחים ואינן מתערבין, הנה גלו לנו בזה המאמר ענין הגשמים והמים העליונים והתחתונים, כי השמים התחתונים הם כבריכה ובהן המים העליונים ככיפה עליהם, ומאדים העולים מן הבריכה הכפה מזעת ויורדין טפים, והוא ענין הגשם ובדרך שבארתי, וכן אמרו במדרש תהילים (יט ד), מזיע המים העליונים גשמים יורדין, והוא מבואר על פי מה שנתבאר.

עוד אמרו שם אמר רבי יהושע כחלל שבין מים התחתונים לרקיע, כך יש חלל בין רקיע למים העליונים, עכ"ל. והוא מבואר לפי דברינו כי כן הוא האמת, והוא גם כן אמרם שתלויין במאמר וכאויר, והוא מבואר לכל משכיל, וכל זה היה נרמז בענין נתוח הקרבן, כי דופן השמאלית היה נחתך מיד אחר הדופן הימנית, המורה לנו ביטול היבשה וכסוי המים שעליה, כי הויית שמים תלוי בזה, והוא דופן השני בדרך שנתבאר לעיל סוף פרק ששה ועשרים.