תורת העולה/חלק ג/פרק כה

פרק חמשה ועשרים

אמרו, אחר כך עלה לרגל הימנית, חתכה ונתנה למי שזכה בה, נתבאר כי הרגל הימני הוא נקרב עם העוקץ, וזכה בה הכהן המקריב אחר הידיים, מטעם שנתבאר פרק כ"א, על כן היה גם כן ניתוחו מיד אחר הידיים, והיו שני הביצים עם הרגל, להיות כי הביצים הם כלי ההולדה, ולכן היו נשארים ברגל הימני שהיה נקרב עם העוקץ, וכבר נתבאר למעלה שבא הרמז על ענין עקיצה ואסכרה שנברא עם המאורות, כמו שדרשו ז"ל (ירושלמי תענית ד ג) למארת כתיב חסר וי"ו, וידוע שאמרו רבותינו ז"ל (שם) שביום רביעי היו מתענין אנשי המעמד שלא יפול אסכרה בתינוקות, ולכן היה כלי ההולדה עם הרגל הנקרב עם העוקץ, לרמוז כי עיקר עקיצה הוא בתינוקות הקטנים הבאים מן כלי ההולדה. אמנם, נשארו הביצים עם הרגל ולא עם העוקץ, להרחיק מן העקיצה, ולהשמר ממנה, כי בזכות הקרבת הקרבן היו נצולים מן המתות המשונות שהוא האסכרה, ולזה היו מתענין אנשי מעמד שהן העומדים על הקרבן, ולזה בא הביצים עם הרגל להורות על רגל הילדים כאשר נתבאר.

ואמרו אחר כך קרעו ונמצא כולו גלוי לפניו, כבר כתב הרב המורה (ב כב) והבאתיו לעיל(כב) כי כל מה שתחת גלגל הירח אפשר לאדם ליתן עליו סבה ועמד עליו אריסטוטלוס, אמנם, מה שלמעלה מן הירח, והוא טעם תנועת הגלגל והתולה בהן, אי אפשר לעמוד עליו אלא בסברא לבד. ולזה אמרו כי אחר ניתוח הראש והכרעיים והידיים והרגל הימניף שכולם רומזים על ברואים עליונים גדולים ונפלאים שאין בדעת האדם להשיגן, אמרו, כי אחר כך היה הכל נגלה לפניו, כי הברואים השפלים אפשר לאדם להתבונן בהן, ואף על פי שנשאר עדיין בבהמה הקרבים שהיו מורים על השמים עצמן, מכל מקום זהו דבר נגלה, שאו מרום עיניכם ותראו את השמים והוא דבר נגלה מצד מציאותו, אך דברים הנעלמים ממנו כבר נרמזו ונחתחו, ולכן אמרו שמעתה הכל גלוי לפניו.

אמרו, נטל את הפרד ונותנה על בית שחיטת הראש מלמעלה, כבר כתבתי (כא כד) ענין הראש כי הוא מורה על לויתן העתיד להיות ממנו ארסטון לצדיקים, ואף כי הוא מרוחק אצל הפילוסופים שיהא דבר נכבד נברא לתכלית שפל, ולכן מאנו הנחם שיהו עמ' לו' יפה הגלגלים נבראו לתחתונים, ובהיות כי הלויתן והשמים הם שקולים בבריאה, כמו שכתבנו בפרק שעבר, הדבר שוה בשניהם, אם האחד נברא לצורך בני אדם, הוא הדין שנוכל לומר גם כן בשני, ולכן היה נותן הפדר שהיא יריעה פרושה כמו השמים הנמתחים כיריעה, על בית שחיטת הלויתן שהוא הראש, להורות כי שחיטת הלויתן המקווה לצדיקים הוא כדמות היריעה הפרושה עליו, במה ששניהם נבראו לצורך בני אדם הצדיקים, ולכן היו נפסדים ביחד והיו מכפרין בהקרבתן על ישראל המקריבים הקרבנות, להורות כי כולן נבראו בשבילן, וכמו שדרשו ז"ל (ויקרא רבה לו ד) בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית כו'.

ונטל אחר כך הקרבים ונתן למי שזכה בהן להדיחן, והכרס היה מדיחין מבית ומחוץ עד שבאה בין מים למים, כמו שנאמר ברקיע ויבדל בין מים למים (בראשית א ז), ואמרו רבותינו ז"ל(בראשית רבה ד א) הוגלדה הטפה האמצעית ונעשה ממנו השמים ושמי השמים, כי כבר נתבאר פרק שלשה ועשרים שהקרביים היו דוגמתן. ואמרו הקרביים מדיחין אותו שלשה פעמים על שלחנות של שייש שיש בין העמודים, וידוע שאמרו רבותינו ז"ל (חגיגה יד ב) שאמר רבי עקיבא כשתגיעו לאבני שיי טהור אל תאמרו מים מים שנאמר דובר שקרים וגו', וכונתן בזה על השמים שהם אבני שייש טהור, כידוע מה שנאמר (איוב כו" יו) עמודי שמים ירופפו, ולכן קראם אבני שייש, כעמודי שש, ולכן היה מדיחין על שלחנות של שייש שבין העמודים. וענין הדחה שלהם הוא הרמז על מה שנאמר (שם ט"ו טו) ושמים לא זכו בעיניו, ומצד זה בא להן ההפסד.

והיו נרחצין בשלשה מימות, כי ידוע שהחכמה נחלקת לשלשה חלקים טבעיות, למודיות, אלקיות, וכל חכמה נקרא מים, כמו שנאמר (ישעיה נ"ה א) הוי כל צמא לכו למים, ולכן באו שלשה חכמות נגד שלשה מימות, וכדרך שכתב הרב המורה חלק א' פרק ל"ו, כי מה שנאמר (שמות י"ט טו) היו נכונים לשלשת ימים, היה הרמז בזה על ג' חכמות אלו, וכל החכמות נלקחות מצד השמים כמו שיתבאר, ולזה הוצרכו הקרביים לבא במים ג' פעמים ועל כן נטילת ידיים גם כן שלשה פעמים, כי הבא לטהר לא יטהר רק בשלשה מימות אלו.

והיו נרחצין על שולחן של שיש, להיות השלחן מורה על תורה שבעל פה, כמו שכתבנו חלק א' ובה חכמות אלו כלולות וממנה באים, והיה דבר זה כולו נרמז בקרביים המורים על השמים, למה שידוע כי העמידה על כל חלקי החכמה אינה כי אם מצד השמים, לימודיות, היא חכמת התכונה היא בשמים, ואלקיות גם כן לא עמדו עליהם רק מצד תנועת השמים כמו שנאמר (ישעיה מ' כו) שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלא, ודוד עליו השלום אמר כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך וגו'. גם החכמה הטבעיות, התלויה בשפלים אשר בעולם התחתון נתלית בשמים, כי על ידי תנועותיו יתמזגו היסודות אשר בתוכו, ומתהוים המורכבים בעלי הטבעים, על כן היה הקרביים נרחצים בשלשה מימות אלו, ונראה לי שזהו כוונת רבי עקיבא במה שהזהיר תלמידיו שלא יאמרו מים מים שתי פעמים, כי אז יראה מהם שהחכמות אינן אחא ב', ויחסרו החכמה השלישית שהיא חכמת אלקיות, ויאמרו כי אין אלו-ה ממעל שהוא נבדל מן הגלגלים, ויחשוב שנפש הגלגל הוא אלו-ה כמו שהוא דעת מקצת כופרים, או יחשוב שהעולם נפל במקרה ואין אלו-ה בשמים כמו שחשב אפיקורס וסיעתו. לכן אמר שלא יאמרו מים מים שני פעמים, אלא יאמר מים פעם אחת שאז אפשר לומר שכולל כל החכמות במים אחד, כמו שתאמר במלת חכמה, ותכלול בו הכל, או יאמרו מים מים מים שלשה פעמים וזה כולל כל החכמות.