תורת העולה/חלק ג/פרק כג

פרק שלשה ועשרים

נחזור לסדר ההקרבה, אחר כך היו מקריבין החזה והגרה ושתי הדפנות, נגד מעשה יום השלישי, החזה והגרה נגד (בראשית א יא) תדשא הארץ דשא, שהוא עיקר מאכל בהמה, כמו שנאמר מצמיח חציר לבהמה, והוא ענין הגרה כמו שנאמר מעלת גרה(ויקרא יא ג) בבהמה אותה תאכלו, והוא מפורסם גם כן שהוא כלי המאכל, והיתה החזה נקרבת עם הגרה, לפי שענין הדשאין הם נחלקים לשני מינים, דשא מזריע זרע שהוא מאכל הבהמה שהם מעלין גרה, וחלק השני עץ עושה פרי, שהוא מאכל בני אדם, והוא נגד החזה שהוא החלק הנכבד מן הבהמה למאכל בני אדם. גם כי החזה הוא המקום שנכנסים שם הקנה והושט, שהם כלי המאכל, לכן היה נקרב עם הגרה, ושתי הדפנות נגד מלאכת השני שנגמרה ביום השלישי, והוא מה שנאמר (בראשית א ט) יקוו המים אשר מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה. והיה ענין זה נרמז בענין הדפנות, כמו שנאמר (ירמיה ה כב) אשר שמתי חול גבול לים חזק נתן ולא יעבור. והם כמו הדפנות המעמידים מה שבתוכו, ואף כי אז נראו שתי הדפנות שהם שמים וארץ, וכמו שיתבאר לקמן, ובזה היה נשלם הרמז על מלאכת יום השלישי, מלאכת היום נרמזת בגרה וחזה, שגדול הדשא הוא ביום, בעת היות השמש על הארץ, ומלאכת הלילה בדפנות, באשר כי תגבורת המים בלילה יותר מביום.

ואחר כך היה כהן אחד נושא הקרביים, והשני הסולת, נגד מלאכת יום השני, שנבראו בו שני דברים, שנאמר בו (בראשית א ו) ויאמר אלקים יהי רקיע בתוך המים וגו', ונאמר ויעש אלקים את הרקיע (בראשית א ז), הנה דרשו ז”ל (בראשעת רבה ד ב) אף על פי שנבראו השמים ביום ראשון קרשו ביום השני, והוא מאמר יהי רקיע, והבדלה בין מים למים היא הבריאה השנייה,לזה באו הקרביים והסולת, הקרביים שהוא הכרס העליון המכסה שאר האיברים הפנימיים, כמו שנאמר (ויקרא ג ג) החלב המכסה את הקרב, והוא הקרום המכסה את הקרביים, והוא נגד השמים שנקרשו בשני, כדרך מה שנאמר עוטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה, ונאמר (ישעיה מ כב) וימתחם כאהל לשבת, וכן כתבו הראשונים ז”ל שהקרום המפסיק בין האיברים הפנימיים העליונים לתחתונים, הוא כדמות השמים בעולם, שהם כדמות הקרב המכסה, ואף כי היה בחלל הקרביים הלב, שהוא מורה על כדור העליון, כמו שכתב הרב המורה פרק ע”א חלק א', גם היה בכלל הקרביים, הכרעיים שהם מורים על תנועת השמים, כמו שיתבאר לפנינו, והבדלת המים נגד הסולת כי הבדלה זו כבר פירש הרב המורה ז”ל פרק ל' חלק ב' שנאמר על חלק השני מן האויר, אשר בו יתהווה המטר, ופירוש הרקיע, הוא החלק השני מן האויר, אשר בו יתהוו המים, כמו שבאר הרב שם, ואף אם נאמר שפירוש רקיע הוא השמים, מכל מקום יתפרש בדרך זה כי הוויית המטר הוא על ידי תנועת השמים, כמו שאמרו ז”ל במסכת תענית (ט ב) שהמטר יורד מלמעלה, רצה לומר, שהעיקר הווית הוא מכח תנועת השמים, אשר על ידו יתהווה קור וחום בעולם, והוא ענין חלוק האויר לשלשה חלקים כמו שידוע, וזה אמרו ויהי מבדיל וגו', רצה לומר, שבסבתו יהי הבדל בין מים למים, וזהו ענין הסולת, שהוא הקמח שעושין ממנו הלחם שעליו חיחה האדם, והוא נתהווה בסבת המטר, ואף כי הסולת כטיפי המטר וככפור על הארץ שהיא דוגמתו ואף כי הסולת מורה על העצמיים הפרדים, אשר גורמין ההוייה בחלוק האויר שהוא הרקות הנמצא לדעת המדברים, וכמו שנתבאר לעיל חלק ב' פרק י”ח, ובשאר פרקים שעברו, ובזה היה נרמז מלאכת יום השני

ואחר כך באו אל החביתין, והיין, נגד מאכת יום ראשון שנבראו בו שני דברים, האחד, בריאת שמים וארץ וארבע יסודות שנבראו אז, והשני עמ' לג:' יפה בריאת האור, שנאמר ויאמר אלקים יהי אור (בראשית א ג), החביתין מורין על בריאת היסודות ושמים וארץ, כמו שנתבאר לעיל פרק ט' ופרק י' חלק זה, והיין נגד הויית האור שהוא הויית הנמצאות הנמשל באור, והוא דוגמת היין, כמו שכתבנו לעיל מענין הנסכים. שני דברים אלו נגד דברים שנבראו ביום ובלילה אחד, ובהן נשלמו שלשה עשר כהנים שהיו עובדים בתמיד, נגד שלשה עשר פועלים שפעלו בכח שעליהם בשבעת ימי בראשית, זהו שרצינו לבאר בענין הקרבת התמידין כסדר המוזכר במשנה. אמנם, ניתוחין יתבאר בפרקים הבאים.