תורת העולה/חלק ב/פרק מז
פרק שבעה וארבעים עריכה
פירש אחר בענין הבגדים, אפשר שענין בגדי הכהנים, שהיו דוגמת צבא מעלה, היו מורים על כנפי הנפרד, שנאמר (ישעיה ו ב) שש כנפים לאחד בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו ובשתים יעופף. וידוע כי הבגדים נקראו כנפים, שנאמר (רות ג ט) ופרשת כנפיך על אמתיך. וכתב הרב המורה פרק שלשה וארבעים חלק ראשון, כי מה שנאמר (ישעיה ו ב) בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו. כלומר שסבת מציאותו, רצה לומר המלאך, נסתרת נעלמת מאד, והוא פניו, וכן הדברים אשר הוא סבתן, רצה לומר המלאך אשר הם רגליו, כמו שביארתי בשתוף שם רגל, הם גם כן נעלמים, כי פעולת הנבדל היא נעלמת, לא יתבאר ענינים אלא אחר למוד. והם משני סבות, רצה לומר מצדנו, ומצדם. רצה לומר קושי המושג וקצר המשיג, ובשתים יעופף עתיד אני לבאר, עד כאן לשונו.
ובארו שם פרק תשעה וארבעים חלק ראשון, שרצה לומר שלפעמים יציץ ולפעמים יעלים כמו העוף המעופף, וכמו שכתבו המפרשים שם. ומעתה הציץ והמצנפת הם הכנפי' המכסים פניו, שהם סבת מציאותו מאת ה', ולכן היה כתוב על הציץ (שמות לט) קודש לה'. שהוא ממציא את הכל.
אבנט ומכנסי', מכסות את רגליו, ולכן אמר (זבחים פח א) שהאבנט מכפר על הרהור הלב, מהיכא דאיתא, רצה לומר הרהורים שאדם חוטא בהן בעיונו בהשגת אלו.
מעיל וכתונת, נגד ובשתים יעופף כו'. חושן ואפוד נגד שני דברים, שהם בחשמל, או נגד מה שנאמר (יחזקאל א ח) וידי אדם מתחת כנפיהם. ובספר הזוהר פרשת ויחי (ריז א) בכמה אתר אסתכלנא באילן מנא דקדושה, דכתיב (ויקרא טז ד) בגדי קדש הם ועשו בגדי קדש. מאי קדוש הכא, אלא הכי תנינן קדושה אינון בכל אתר, והא כתיב בגדי קודש הם. ועשית בגדי קודש. כגוונא דלעילא, דתניא כהן גדול לעילא, כהן גדול לתתא, לבושא דיקר לעילא, לבושא דיקר לתתא, עכ”ל. וכל זה היה בכהן גדול שהיה לובש שמונה בגדים. אמנם כהן הדיוט היו הדברים לאחדים בידו, ולכן היה משמש בארבע בגדים, כי השתים שבכהן גדול, הם אחד בכהן הדיוט, כי מצדו הכל הוא אחד, מצד קוצר השגתו, ואם כן אינן אלא ארבע בגדים, ואפשר שכהני הדיוט, היו מרמזים על פני החיות שהן ארבע.
הנה התבאר לך ענין הכהנים שהיו רומזים על צבא מעלה, הן בעבודתן הן בקדוש ידים ורגלים, וכשירות של מעלה, כך הוא שירות של מטה, ואף בגדיהם היו מורים עליהם, כדרך שנתבאר, והלוים משוררים, דוגמת הגלגלים המקבלים מצבא מעלה, שהוא עבודת הכהן, ועל ידי זה העולם השפל מתקיים, והוא ענין ישראל במעמדן, וכמו שנתבאר ויתבאר בפרק שאחר זה.