תורת העולה/חלק א/פרק יט
פרק תשעה עשר עריכה
נשוב למה שהיינו בו (פרק יז), לבאר שני הפרחים שבקנה ימיני ושמאלי. הפרח הימיני נגד אמונת התפלה, שיש להתפלל להשם יתברך ושלא לשום אמצעי. וזאת האמונה נתבארה בספר בראשית, שמצינו כל האבות התפללו אל השם יתברך בלי אמצעי כלל. וכבר אמרו (ברכות כו ב) תפילות אבות תקנום. ומצינו אברהם שהתפלל במעשה סדום, ויצחק התפלל על רבקה אשתו, ויעקב התפלל, כמו שדרשו ז”ל (סנהדרין צה ב) (בראשית כח) ויפגע במקום. ולזה כיון יעקב באמרו (שם ל) התחת אלקים אנכי אשר מנע וגומר. להורות כי אף אמצעי אין לאדם לשום בינו לבין אלקינו, לכן חרה אף יעקב על רחל שרצתה לשומו אמצעי בינה לבין אלקיו, באמרה הבה לי בנים. וידע שרחל לא נישתטית שיעקב הוא הנותן, אלא שכוונה בדרך האמצעי, ואפ”ה חרה עליה, וכל זה מבואר.
והפרח השמאלי בא להורות על אמונת הבחירה שנתבאר בספר משנה תורה, כמו שנאמר ראה אנכי נותן לפניכם וגו'. ורבים כאלה בספר משנה תורה המורים על הבחירה, כמו שנאמר מה ה' אלקיך שואל מעמך וגו'. וכל זה מורה על הבחירה.
ושלשה גביעים שבימין הם אותיות אל"ף בי"ת גימ"ל, ושבשמאל הם יו"ד כ"ף למ"ד. וזה בדרך שאבאר לך, כי נראה כי גביעי המנורה היו נמנים בקנים על דרך המספר, וזה כי היו שלשה הראשונים נמנים א' ב' ג', כי הם היו הג' הראשונים, ובקנה שני היה ד' ה' ו'. עמ' כא': למברג ובקנה העליון היה ז' ח' ט'. ומצד שמאל היה הקנה של מטה נמנה גם כן בדרך מספר, ג' גביעים הראשונים היו נמנים י' כ' ל'. ובסדר מספר אי”ק בכ”ר הם במקום א' ב' ג'. והשניים היה מ' נ' ס' הם במקום ד' ה' ו', והשלישים היו ע' פ' צ' במקום ז' ח' ט'. והיו מורים על מספר הגביעים, וג' אותיות ק' ר' ש' היו שלשה גביעים הנשארים בקנה האמצעי בגוף המנורה כמו שנתבאר, ויתבאר. והיה הדבר נמנה בדרך מספר הא”ב, גם כי נרמז בכל ג' אותיות מהם דבר חדש, א' ב' ג' שבקנה שלמטה בימין היו מורים על ו' ימי בראשית שבהם נברא העולם, שהיה הקנה ההוא רומז על אותו ספר כמו שנתבאר (פרק יז). ובקנה השמאלי נגדו היו אותיות י' כ' ל', כמו שנאמר (בראשית ב) ויכל אלקים ביום השביעי. והוא מורה על הפסד העולם באלף השביעי.
וכבר ידעת שדרשו ז”ל (ע"ז ג ב) שהקדוש ברוך הוא שט בי”ח אלף עולמות. וכתב הבחיי פרשת במדבר (ו לה, ושם י”ח אלף) שי”ח יובלות העולם עומד. וכן כתב האבן עזרא פרשת נח (בראשית ח כב), לכן היו הגביעים בקנים י"ח, שאם נמנה הגביעים מתחלת הקנה הימיני שהוא למטה, ונספר כל הקנים שמימין ואחר כך משמאל מלמעלה למטה, כי כן דרך המספר, מאחר שהתחיל מקנה שלמטה שבימין, אם כן יהיה תחלה א' ב' ג' שהוא תחילת הבריאה, וסופן י' כ' ל' והוא סוף העולמות, והוא נרמז בספר משנה תורה, והוא אמרו (דברים לג) אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה' מגן עזרך ואשר חרב גאותיך ויכחשו אויבך לך ואתה על במותימו תדרוך. כמו שדרשו ז"ל (סנהדרין צה ב) באותן אלף שנה שהקדוש ברוך הוא יחדש בהן עולמו, צדיקים מה הם עושין, עושה להן כנפים כנשרים ושטים על פני המים, וזה על במותימו תדרוך. והמים הם המים העליונים אשר ממעל לרקיע, והכנפים שעושה להם הקדוש ברוך הוא הם ככנפי המלאכים, שנאמר בהן (יהושע ז) שש כנפים לאחד. וזה מבואר. ועוד יתבאר לקמן ענין מאמר זה. ובהיות כי התורה היתה כלי אומנתו של הקדוש ברוך הוא, שבה נסתכל וברא העולם (ב"ר א א), ועל כן בא הרמז במניין אותיותיה.
ואחר כך חזר ובא טפח חלק, נגד הסיפורים שחטאו ומרו את רוח קדוש יעקב, והוא כולל הסיפור מפרשת מרגלים, ופרשת מרים שדברה באחיה, ופרשת קרח, שכל זה לא היה רק תלונות בני ישראל. וראוי להיות כולו כלול בטפח חלק אחד. ואחר כך חזר והיה טפח כפתור ושני קנים יוצאים ממנו, אשר בכל קנה היה שלשה גביעים כפתור ופרח. הכפתור האמצעי היה מורה על עיקר אחד, שהשם יתברך הוא מסולק מן החסרונות, והוא נרמז י"פ י' פעמים באותו סיפור של פרשת מי מריבה שהשם יתברך מסולק מן החסרונות. לכן היתה ההקפדה כ"כ גדולה, באמרו (במדבר ח) יען לא האמנתם בי להקדישני וגו'. בענין הכאת הסלע.
והואיל ובא לידי, אפרש אותה הפרשה ואסלק ממנו הקושיא שנתקשו בה כל המפרשים. וכבר הביאו בעל העקידה כל הדברים בספרו בארוכה. ואכתוב בזה גם דעתי הקלושה ושבעים פנים לתורה. ותחילה אעיר על הספיקות הנופלות באותו סיפור. ובמה נשתנה ממעשה שהיה בחורב, ועל ידי זה יתגלה לנו תעלומות חכמה.
- הספק הראשון, השם יתברך צוה למשה (שם ח) הקהל את העדה וגומר. ונאמר (שם) והשקית את העדה וגו'. ובשעת העשייה אמר (שם י) ויקיהלו משה ואהרן את הקהל וגו'. ולבסוף אמר (שם יא) ותשת העדה ובעירם. ואחר כך חזר ואמר (שם יב) לכן לא תביאו הקהל הזה. וברור שדבר זה לא נפל במקרה לשנות בספור אחד, שנים או שלשה פעמים מעדה לקהל ומקהל לעדה.
- הספק השני, שאמרו להן (שם י) המן הסלע הזה נוציא לכם מים ויך את הסלע וגומר. הנה מעשיו סתרו דבריו שאמר, המן הסלע נוציא לכם וגו'. דמשמע שהיה נמנע אצלו הוצאת המים. והנה הכאת הסלע היה מורה שרצונו להוציא להם מים. ומדרשם ז"ל בזה הוא ידוע (רש”י).
- הספק השלישי, כי בחורב נאמר (שמות יד) קח את זקני ישראל ומטך אשר הכיתה וגו'. וכאן אמר הקהל העדה.
- הרביעית, ששם נאמר ושתה העם. ולא נאמר בעירם, אף כי גם שם נתרעמו ואמרו להמית אותנו ואם מקנינו בצמא, וכאן נאמר ותשת העדה ובעירם.
- החמישית, כי למה לא נאמר בחורב ששתו.
ולזה אני אומר כי כל זה מורה על חטאם שנעשו עליה, והיא היתה שני דברים, האחד שהשם יתברך אמר להם להקהל העדה, והם קרואי העדה זקני ישראל כמו שהיה בחורב, ולא הוצרך לפרש כאן שהם הזקנים, כי כבר היו ישראל באותו זמן מסודרים בזקניהם ושופטיהם, וידעו מי הם עיני העדה, ולכן אמר סתם עדה, מה שאין כן בחורב שהוצרך לפרש שיקח הזקנים לבד. וכוונת השם יתעלה היתה להראות להם הנס הגדול בהוצאת מים מן הסלע, והיה מספיק להם זאת בראיית הזקנים כמו שהיה בחורב, כי אין כל אדם זוכה לראות נסים נגלים תמיד, ואמר והשקיתה את העדה ואת בעירם, למה שאירע לבסוף שלא שתו רק העידה ובעירם, בדרך שאבאר אם ירצה השם. אבל כוונת השם יתעלה היתה להשקות את כל העם כמו שנעשה בחורב, אך משה ע"ה על רוב מסר עצמו על הצבור, וגם כי כעסו הביאו לידי טעות, ועל ידי זאת הבין דברי הקדוש ברוך הוא, שהוא לא היה רצה להשקות רק הזקנים ולא שאר העם, וחשב שהחטא גרם להם שהקדוש ברוך הוא לא רצה לתת להם מים רק לזקנים שבהן, וכדי שיראו כל ישראל שלא היה החסרון מצד הנותן רק מצד המקבלים החוטאים, לזה נאמר ויקהילו משה ואהרן את כל הקהל וגו'. להורות להם שאף שביכולת השם יתעלה ליתן מים, בעיניהם יראו ומשם לא ישתו בעבור חטאם, רק שיוציא מים לזקנים שבהם. ואפשר שכיוון שיתחרטו על עוונותיהם על ידי זה, ולזה אמר להם שמעו נא המורים המן הסלע הזה וגו'. כלומר וכי מן הסלע הזה נוציא לכם לכולכם מים, זה נמנע לנו מאחר שלא נצטוינו להוציא רק לזקנים שבכם, ויך את הסלע פעמיים, כדי להוציא מים לזקנים שבהן.
והנה בזה יש חילול עמ' כב' למברג השם מצד שני דברים, האחד שיחשבו כי קצרה יד השם לתת מים לכולן רק לזקנים שבהן, וגם יש לחשוב שיש משא פנים בדבר ליתן לזקנים ולא לשאר העם. השנית, כי מי שלא הבין כוונתו, חשב כי לא נקהלו אל הסלע להראות להם הנס, אלא אדרבה להוכיחם על פניהם, כמו שנאמר המן הסלע וגומר. דמשמע שהיה נמנע אצלו, גם הכאתו על הסלע היה להראות נמנעתו אצלו, שהרי אף על ידי הכאה לא יצאו מימיו, וכך יבינו ההכאה שהיתה להראות הנמנע ולחזק דעתו במה שאמר המן הסלע וגו'. ועוד אף למי שיבין כוונתו מאחר שיצאו מים רבים לשתות כל הקהל, בודאי הוא דרך מקרה בעלמא, שהרי הוא לא רצה להוציא רק מים מועטים לצורך הזקנים בלבד, ואף המאמינים בנס יאמרו כי מה שחשבו משה לנמנע, היה מצד שלא האמין ביי' שיעשה נס כזה. ולכן נאמר יען לא האמנתם וגו':
ולכן נאמר ותשת העדה ובעירם. רצה לומר כי העדה ובעירם שתו בשוה, אין הפרש ביניהם, כי כאשר שתתה הבהמות באשר חשבה הדבר למקרה שמצאו מים, כן שתו העדה, רצה לומר אף הזקנים שבהן, כל שכן שאר הקהל. לכן נאמר כאן ששתו מה שלא נאמר בחורב, כי במעשה זה לא יצא להם שום תועלת רק השתייה בלבד, מה שאין כן בחורב שהיה להם תועלת הנס שראו. ולכן נאמר גם כן לכן לא תביאו את הקהל, זו שהקהלת, הזכיר להם עונותם בשעת עונשם, ועל ידי זה גרמתם חס ושלום חלול השם, ונאמר גם כן מריתם פי וגומר. במה שהקהלתם קהל, ואני לא צויתי אלא העדה, ואפשר שטעות זה גם כן גרם להם שהוצרכו להכות הסלע פעמיים ולא יצאו מים על ידי דבור. כי כבר כתב הרב המורה חלק שני פרק חמשה ושלשים, כי רוב האנשים אשר הם אצל הנס, מבטלין כח הנס כי מחלישין ומטרידים דבקות הנביא באלקיו. וכמו שהאריך שם בפירוש שם טוב. ולזה אלו עשה משה כאשר צוהו השם לעשות בפני הזקנים לבד, היו יוצאין המים על ידי דבור, מה שלא היה כן כשהיה רוב עם שטרדוהו והוצרך להכות פעמיים, אם כן כל המרי בא להם ממה שהקהילו הקהל, ובזה חטאו משה ואהרן. ולכן נענשו שניהן אף על פי שהיתה כוונתן טובה, מכל מקום אחד שוגג ואחד מזיד בחילול השם יתעלה ויתברך, כן נראה לי פירוש הפרשה אשר ממנה נתבאר שהשם יתברך מסולק מן החסרונות, והוא הכפתור האמצעי.
הקנה הימיני היה רומז על ספר אלא שמות, ובו כפתור הוא עיקר אחד, שהיא תורה מן השמים, שמבואר שבאותו ספר נאמר ענין מתן תורה, שהיה נראה לכל העם כי מן השמים דבר עמהם השם יתברך, וכל העם ראו את הקולות ואת הלפידים כו'. ובו היה פרח אחר שהוא אמונת ביאת המשיח, כי אז ראה כל העם כי השם יתברך גואל ישראל, כמו שנאמר (שמות ב) וישמע אלקים את נאקתם וגו'. ושלח משה נאמן ביתו לגואלם, וה"ה שראוי להאמין לקץ המקוה, וכמו שאמר השם יתברך למשה, אהי"ה אשר אהי"ה, ודרשו ז"ל שיהיה השם יתברך עמהן בגלות זה כמו שהיה עמהן בגלות מצרים.
ובו היה שלשה גביעים, הם אותיות ד' ה' ו', להורות על מניין הגביעים כמו שכתבתי לעיל, שהם היו ד' ה' ו' במניין, ובאו גם כן לרמוז על אמונת הפרח שהיא ביאת המשיח כדי לחזקו, שיהא יד על כס י-ה מלחמה לה' בעמלק, ומאחר שהשם עדיין אינו שלם רק הוא י"ה (תנחומא תצא) כמספר ד' ה' ו', לכן על כרחנו צריכין להאמין בביאת המשיח שיהא הכסא והשם שלם, ובאמת שבפירוש זה הוא סוד כוונת רבי הלל שאמר (סנהדרין סח ב) אין משיח לישראל, שכבר אכלוהו בימי חזקיהו. רצה לומר שמצד ישראל לא יבא משיח מאחר שהם חוטאים, אך השם יתברך יביא משיח למען שמו הגדול לבל יתחלל בגוים, וכמו שאמר הנביא ישעיה (ישעיה כט) וירא כי אין איש וישתומם כי אין מפגיע ותושע לו זרועו וצדקתו היא סמכתהו. ויחזקאל אמר (יחזקאל כו) כה אמר יי' לא למענכם אני עושה וגו'. וקדשתי את שמי הגדול וגו'. וזהו אמרו שכבר אכלוהו בימי חזקיהו, כמו שאמרו במסכת שבת (נה א) שבימי חזקיה כבר נשלם זכות אבות, ולכן נאמר (שמות כ) בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וגו'. רצה לומר בכל מקום אשר אזכיר שמי שלא יתחלל בגוים אבא וגו'. וכמו שאמר יהושע (יהושע ז ט) ומה תעשה לשמך הגדול. ועל דרך זה נאמר (עמוס ה) נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל. ונאמר במקום אחר (שם ט) אקים (את) סכת דוד הנופלת. כי ישראל מצד זכותן לא תוסיף קום, אך השם יתברך למען שמו הגדול יקים אותה, ומה שאמר שם (סנהדרין צח ב) אמר רב יוסף שרי ליה מרא להלל, חזקיהו אימת הוי בבית ראשון, וזכריה מתנבא בבית שני, שנאמר (זכריה ט) גילי מאוד בת ציון וגו'. הנה מלכך יבא לך וגו'. הנה רב יוסף תפס על רבי הלל, שלא חשש על כבוד ישראל, והוכיח זה מדברי זכריה שאמר הנה מלכך יבא וגו'. דמשמע מצד זכותם כו', וכבר ביארתי זה בפירוש הגדות פרק חלק יעויין שם. או נאמר שכיוון במספר של ד' ה' ו', שאז כשיצאו ממצרים הוצרכו לעדות י"ה, כמו שנאמר (תהלים קכב ד) שבטי י"ה. וכמו שדרשו ז"ל (שה"ש ד כד) במה שנאמר במספר הראובני השמעוני וכן בשאר השבטים, כי בא להעיד עליהם שלא נמצא פסול בזרעם.
הקנה השמאלי היה מורה על ספר הששי היא ספר שאחר ויהי בנסוע, ובו כפתור אחד מורה על עיקר שליחות השליח, כי בו היה נגלה שליחות השליח במעשה קרח, כמו שאמר (במדבר יו) בזאת תדעון כי יי' שלחני וגו'. וכן היה נרמז בלקיחת המטות שפרח מטה אהרן בתוך מטותם, והפרח מורה על אמונת תחיית המתים, שהיה נגלה על ידי מעשה קרח שהארץ פתחה את פיה, כמו שעתיד להיות שהארץ תפתח עצמה ויקומו שוכני עפר. והוא אמונת תחיית המתים, ובהדיא אמרו (סנהדרין קי א) על בני קרח, מקום נתבצר להם בגיהנם, רצה לומר שנשארו בגובה מקום אחד כשנפלו לארץ, ואמרו במדרש (במדבר רבה קרח יח יא) שחנה עמ' כב:' למברג אמרה, ה' מוריד שאול ויעל על מתי קרח.
ושלשה גביעים היו בקנה זה, נגד אותיות מ' נ' ס', להורות המספר כמו שנתבאר. והיו מורים גם כן על מה שנאמר במעשה קרח, וכל העם נסו וגו'. ואפשר לומר כי נרמז עוד מלת מ' נ' ס', כי היה רומז על ערי מקלט ודיניהם האמורים באותו חלק, והיו אותיות מ' נ' ס' נגד אותיות ד' ה' ו' שבקנה הימיני, כי י"ה שהוא הנרמז במלת ד' ה' ו' הוא מ' נ' ס' של ישראל כמו שנאמר (ירמיה יו) ומנוסי ביום צרה.
אחר כך חזר להיות טפח חלק נגד הספור שאחר פרשת מי מריבה, שחזרו ישראל לחטא, והוא סיפור מלחמת מלך ערד לאחר שמת אהרן בהר ההר, ושנשלח בהן הנחשים השרפים בעבור חטאם, ואומר לפי דרכינו כי רבים מקשים באותו סיפור למה שינה משה דבר השם יתברך שצוה לו לעשות שרף, כמו שנאמר (במדבר כא) ויאמר ה' אל משה עשה לך שרף ושים אותו על נס והיה כל הנשוך וראה אותו וחי. ומשה לא עשה כן, שהרי נאמר ויעש משה נחש נחשת וישמהו על הנס והיה אם נשך הנחש את איש והביט אל נחש הנחשת וחי. וכבר האריכו המפרשים ובפרט בעל העקידה כתב טוב טעם בזה, ואקח גם כן מן הבא בידי והנראה לי. כי מלבד זה יש לדקדק כי השם יתברך אמר והיה כל הנשוך וראה אותו וחי, וגבי עשייתו של משה נאמר והיה אם נשך הנחש את האיש והביט אל הנחש הנחושת וחי. הרי שלשה שינוים בזה ממה שנאמר אצל הצוואה האחד אמרו והיה אם נשך. השני הנחש את איש. השלישי והביט אל הנחש.
על כן אומר כי השם יתברך חשש לכבוד משה שלא יתלוננו עוד עליו, ואולי יבואו מזיקין אחרים לנשכן על חטאן, לכן אמר ליה הקדוש ברוך הוא שיעשה לו שרף, ואחשוב שזה השרף לא דווקא נחש אלא כל דבר השורף, ולזה אמר עשה לך שרף, רצה לומר לו לכבודו, באולי יתנשכו עוד ממזיקין אחרים על חטאתם, יראו אל השרף ויתרפאו, וזה אמרו וראה אותו כח הנשוך בין מנחשים בין משאר מזיקין, אבל משה לרוב חיבתו של ישראל, אמר שלא יקדים להם פורענות על העתיד לבא, דוגמא שעשה להם בתחלת שליחתו, שנאמר לו אהי"ה וגו'. שא"ל משה רבינו עליו השלום (ברכות ט ב) דיו לצרה בשעתה. כן אמר גם כאן שלא יקדים להם פורענות, גם כי מחל על כבודו ולא עשה רק נחש נחשת לתקן העבר ולא חשש להבא, על כן אמר והיה אם נשך הנחש את האיש, רצה לומר אותו האיש הפרטי שכבר התלונן וחטא, כבר אז ראה אל הנחש וחי. וכל זה היה נרמז באותו טפח חלק שמורה על חטא, ונכלל בזה סיפור מלחמת סיחון ועוג.
עוד היה טפח שבו כפתור ושני קנים יוצאים ממנו נגד ספור פרשת בלעם, והכפתור האמצעי הוא מורה על עיקר הנבואה שהיה נגלה על ידי בלעם, ששרתה עליו הנבואה לכבוד ישראל, ואין זה צריך ביאור. וכבר ביארתי בספר מחיר יין בעזרת האל יתברך אמרו, אבל באומות קם ומנו בלעם.
והיה הקנה הימיני היוצא ממנו נגד תורת כהנים, ובו כפתור מורה על עיקר שכר ועונש, שהרי כל תורת הכהנים מלא מזה, להביא כופר נפשם על חטאתם אשר יעשו בשגגה, כל שכן אם יעשו בזדון שיענשו. וידוע שהרבה מצות ועונשין בעריות ובדומיהן שנאמרו באותו ספר. וידוע (סוטה יא ב) כי מדה טובה מרובה ממדת פורענות, ואם גלוי שהשם יתעלה יענוש על עוברי עבירה, ה"ה שישכיר לעושי המצות.
ובקנה זה היה פרח אחד, לרמוז כי שלמות האנושי נקנה במצוה אחת, כי כמו שמצינו שיענש ויכרת האדם בעשותו אחת מאלה, ה"ה שישיג השלימות בעשותו אחת מן המצות, והיה בקנה זה שלשה גביעים נגד זח"ט על דרך המניין, כי אלו הגביעים היו זח"ט, והיה רומז גם כן כי ארבע ועשרים מתנות כהונה נתנו לכהנים בעבודתן, והם מניין ז"ח"ט", ועוד כי זח"ט רצה לומר כי שבעה פעמים מחטא הכהן, רצה לומר שבע הזאות היה מזה מן הקרבנות ביום הכפורים ובשאר עבודות וכן במצורע, וכל זה מוזכר באותו ספר של תורת כהנים. והטעם של שבע הזאות, נראה בדרך שאמרו (יומא נג ב) בעבודת יום כפורים, וכך היה מונה אחת, אחת ואחת כו'. כי כבר אמרו סוף החליל (סוכה נב א) שבעה שמות נקרא ליצר הרע, והם שבע הזאות, כמו שנאמר (יחזקאל לו) וזרקתי עליכם מים טהורים. והיו שבע הזאות לכפר על שבעה שמות של יצר הרע, שהם שבע מדרגות זו למעלה מזו, כמו שהאריך בזה בעל העקידה פרשת כי תצא, ובארנו תהלה לאל בארוכה במחיר יין שלי, ולכן היה מונה אחת, אחת ואחת כו'. לשתף שם יצר טוב עם יצר הרע לכפר עליו. ולקמן (חלק ג) בעבודת יום כפור יתבאר עוד טעם אחר.
הקנה השמאלי היה נגד ספר ויהי בנסוע, ובו נשלמו הקנים, והיה בו כפתור אחד, להורות על עיקר השגחת ה' יתעלה, כמו שנאמר (במדבר י) ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך מפניך. וזהו על צד ההשגחה הגדולה של השם יתברך על ישראל, כי אין השגחה גדולה מזו להפיל האויבים לפני ישראל, ומהם לא יחסר איש, כמו שהיה במלחמת מדין ובשאר מלחמותיהן כשהיו כשרין וזכאין. ולהיות כי השגחת השם יתברך בדרך כלל ובדרך פרט, על כן אמר ויפוצו אויביך. שהם כלל אויבי ישראל, ועל הצד הפרט אמר וינוסו משנאיך מפניך. ופרח שבו הוא רומז על שלא תנוסח התורה, וזה נאמר ובנוחה יאמר בלשון עתיד ולא אמר ובנוחה אמר, להורות שהדבר לא ישתנה לעתיד, ואמר ובנוחה יאמר ולא אמר ובנוחו יאמר, שהרי על הארון דלעיל קאי, שנאמר ויהי בנסוע, אלא אמר ובנחה על זאת התורה שלא תשתנה. ולזה כיון באמרו ויהי בנסוע הארון ויאמר משה קומה יי'. להורות כי שם יי' משותף בתורה, ושמותיו מונחים בארון, וכשם שהשם יתברך לא ישתנה לעולמים, כן התורה לא תנוסח.
ושלשה גביעים שבקנה היו ע' פ' ץ' על צד המניין, במקום ז"ח"ט כמו שנתבאר. ובא גם כן הרמז על עניין הספר שאמר ויפוצו עמ' כג' למברג אויביך וגו'. כי אותיות פצע וחבורה שהשם יתברך יכה אויביו, ואחר כך חזרו להיות טפחיים חלק, נגד שני סיפורים שבאו אחר זה סוף ספר במדבר, שהם מעשה שטים ומלחמת מדין ופרשת אלה מסעי וחלוקי הארץ אשר בו סיפורים אלו חלקים מגביעים כפתורים ופרחים נשארו שלשה טפחים שבהן כפתור ופרח, שלשה גביעים נגד ספר משנה תורה שבו שלשה סיפורים, משנה תורה ופרשת השיר ופרשת זאת הברכה נגד שלשה טפחים הנשארים, ובו כפתור אחד שהוא מורה על עיקר הנשאר, שהוא ידיעת השם בעתיד, אשר כל משנה תורה מלא מזה כמו שנאמר כי תוליד בנים וגו' וקם העם וזנה וגו' השחת תשחיתן אחרי וגו' (דברים לא טז) ופרשת האזינו כולה מדברת מזה. גם הפרח שבה מורה על הקבלה מן האבות, כמו שאמר להם משה בבאור פרשת אתם נצבים (דברים ד) ולא אתכם לבדכם אנכי כורת את הברית הזאת וגו' כי אשר ישנו פה וגו'. והרבה פסוקים כאלה מורים על אמונת זאת.
ושלשה גביעים הנשארים הם אותיות שר"ק הנשארים עד כי בקנה האמצעי הוא אותיות תשר"ק כמו שביארתי, להורות כי תכלית התורה ביאת המשיח שיחזרו לאדמתן ויקיימו התורה כראוי, כח בזמני הגליות אי אפשר לקיימה, כי עול השיעבוד מעכב, וכל זאת מבואר. ונראה כי זהו כוונת הפסוק שאמר (שם לג) יי' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן וגו'. ודרשו ז"ל (ע"ז ב ב) מאי בעי בשעיר ומאי בעי בפארן כו'. ויש להקשות למה נקט אלו שתי אומות יותר משאר אומות, ובעל העיקרים מאמר ראשון פרק עשרים יישב דבריהם וע"ש. ולי נראה שבא להורות כי תחלת התורה היתה מסיני וסופה תהיה משעיר ופארן, והם עשו וישמעאל, והוא בביאת הגואל שיטול הקדוש ברוך הוא המלוכה מהם, ואז יהיה זריחת התורה לגמרי.
ועוד אפשר לפרשו לענין קבלת האמונה, אמר שיי' מסיני בא, רצה לומר שקבלו אלהותו בסיני וזרח למו לישראל יותר ממה שזרח לשעיר ופארן. ורצה לומר בזה כי אף שישראל ועשו וישמעאל כולן היו בני אברהם אבינו שהיה ראש המאמינים, ונאמר בו (בראשית יח יט) כי ידעתי כי יצוה את בניו וגו'. והנה כל אלו קבלו האמונות מאברהם בשוה, ולזה נמצא כי אף שעשו וישמעאל טועין ומכניסין דברים זרים באמונתן ועובדין עבודה זרה, מכל מקום כולם מודים באלוה שהוא מנהיג העולם, וזה להם בטבע כי מנהג אבותיהם שהוא אברהם בידיהם, ולזה מודים בזה יותר משאר עובדי עבודה זרה, שכולן היו עבודתן לכוכבים ולצבא השמים, והיו כופרים באלהים ממעל. מכל מקום ישראל מכירין האמת ומשיגים האמת על אמתתו, ועובדין השם יתברך באמונה שקבלו מאברהם באמתות ונתקיים בידו בסיני, ועל זה נאמר יי' מסיני בא וגו'. וכל זה היה נרמז בענין הקנה האמצעי שבמנורה שהיו אותיות תשר"ק בקנה ההוא. להורות כי עיקר קיום התורה יהיה לעתיד בזמן ביאת המשיח, והיו כל הקנים פונים אל נר המערבי, כי לכולן תכלית אחד פונים להדדי, ועל ידי כולם התורה נשלמה.
ואמרו (מנחות כט א) אבן היה לפני המנורה, ובו שלשה מעלות שעליו כהן עומד ומטיב הנרות ומניח עליו כלי שמנה כו'. האבן הוא מורה על כלל העולם שעמד על אבן שתייה, כדאמרינן ביומא (נד ב) ולכן היו הו שלשה מעלות והם שלשה חלקי העולם שעומדים בזכות התורה, וכמו שנאמר (ירמיה לג) אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי. ולכן היה האבן מונח לפני המנורה, הרומז על התורה כמבואר. ולפי שהמנורה הטהורה היה מורה על כל חלקי התורה ופרטיה וכלליה, לכן נאמר כן עשה משה את המנורה. ואמרו גם כן במדרש (ספרי) מלמד שבחו של אהרן שלא שינה, כי דבר גדול הוא המקיים כל התורה כולה ועושה אותה כמצוה. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (שבת כא א) כי מבלואי בגדים של כהנים היו עושין פתילות למנורה, והוא מבואר הגנות, אם לא שבא להורות לנו ענין נאות, וזה כי בגדי כהנים היו מורים על ענייני המצות ומעלות המדות כמו שיתבאר לעתיד, וכבר אמרו רבותינו זכרונם לברכה במנחות (סב א) שירי מצוה מעכבין הפורענות. ולזה היו בלואי בגדיהם המרמז על שירי מצוה, מאירים ומזהירים במנורה, להורות כי אף שירי מצוה שבתורה, ממלאים הבית אורה והם מצילים מן הפורענות, והוא דמות החושך אשר הוא בבית בהעדר האור, וזה בסוד המנורה בעזרת השם יתעלה נותן התורה, והוא יתן לי ולכל ישראל עוז ותעצומות לזכות לאורה של ביאת הגואל, אשר לקויו ומיחליו שמורה.