תורת האדם/שער אבל

שער האבל

עניין קרובים המתאבלים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

תנו רבנן: כל האמור בפרשת כהנים כהן אינו מטמא להם אבל מתאבל עליהם ואלו הן אביו ואמו בנו ובתו אחיו ואחותו ואשתו הוסיפו עליהן אחיו מאמו ואחותו בתולה מאמו ואחותו נשואה בין מאביו בין מאמו כשם שהוא מתאבל אשתו כך אשתו מתאבלת עליו ואשתו שאמרו כשרה ולא פסולה ואשתו ארוסה נמי אינו מטמא להן כדאמרן הילכך אינו מתאבל עליה אבל שאר כל הקרובים אפילו פסולין כדתנן ובנו לכל דבר חוץ ממי שיש לו מן השפחה ומן הנכרית ותנן נמי ואחיו לכל דבר וכו וכשם שמתאבל עליהם כך מתאבל על שניים שלהם דברי ר' עקיבא ר' שמעון אומר אינו מתאבל אלא על אבי אביו ועל בן בנו וחכמים אומרים כל שמתאבל עליו מתאבל עמו מאי עמו עמו בבית אבל שלא בפניו אין מתאבל על שני שלו כי הא דאמר ליה רב לר' חייא בריה וכן אמר רב הונא לרבה בריה באפה נהוג אבלותא דלאו באפה לא תנהוג אבלותא פי' בפני אשתך נהוג אבלות על חמיך שלא בפניה לא תנהוג אבלות ויש מן הראשונים שאמרו שאלו האמורין בפרשה כהן מטמא להם אבלות שנוהג עליהם ביום ראשון מן התורה הוא כדבעינן למימר קמן אבל אלו שהוסיפו עליהם אין אבלותם אלא מדברי סופרים לפיכך אחים מן האם ואחות נשואה אפילו מן האב וכן אחות ארוסה ואנוסה ומפותה שאלו כולן אין כהן מטמא להן והן תוספת חכמים בכלל אחותו נשוא כלן אבלות שלהן מדברי סופרים וכן השניים נפני הקרובים ודאי מדברי סופרים הוא לפיכך אין אבלותן של אלו כולן דוחה יום טוב שני ועד אנו עתידין לברר זה הענין לפנינו בשער הזה בר חמוה דמר עוקבא שכיב סבר למיתב עליה שבעה ושלשים על י רב הונא לגביה אמר ליה צורניתא קא בעית למיכל לא אמרו לכבוד אשתו אלא חמיו וחמותו בלבד דתניא מי שמת חמיו וחמותו אינו רשאי לכוף את אשתו להיות כוחלת ולהיות פוקסת אלא כופה מטתה ונוהגת עמו אבלות ותניא אידך אף על פי שאמרו אין אדם רשאי לכוף את אשתו להיו כוחלת ולהיות פוקסת באמת אמרו מוזגת לו את הכוס ומצעת לו את המטה ומרחצת לו פניו ידיו ורגליו קשיאן אהדדי אלא שמעמינה כאן בחמיו וחמותו כאן בשאר קדובים שמעמינחיי תניא נמי הכי לא אמרו לכבוד אשתו אלא חמיו וחמותו בלבד איכא מאן דאמר וכן לא אמרו לכבוד בעלה אלא חמיה וחמותה בלבד דהא בריתא רישא קתני חמיו וחמותו וסיפא קתני וכן היא שמת חמיה וחמותה וכיון דאוקימוריש דדוקא קתני חמיו וחמותו לאפוקי שאר קרובידידיה סיפא נמי דוקא היא למעוטי שאר קרובים דידה שאינה נוהג עמואבלות אלא על חמיה וחמותה ואיכא מאן דאמר כיון דבריתא תניא לא אמרו לכבוד אשתו אלא חמיו וחמותו ולא קתני ולא אמרו לכבוד בעלה אלאחמיה וחמותה שמעמינח לכבוד בעלה נוהגת עמו אבלות ובריתא דקתני חמיהאו חמותה אידי דקתני רישא המיוקתני סיפא חמיו ובגמרא לא ד קין כלום מינה משום דקתני חמיו וחמותו לומ דדוקא בחמיו בלחוד דאיכא למימר חח מיניהו נקטאלא מדאשכחן בריתא אחריתי דקתני מוזגת לו את הכוסוכו י דייקינן מינה הילכך לגבי אשה בקרוב בעלהדלא מישטמיטתנאלמיתני אינה מתאבלת עמו אלא עלחמיה וחמותה שם על כל הקרובים שלו היא מתאבלת דלא גרעה בכבוד בעלה מכל הקרובי שמתאבלין על שניים שלהן לתניא האשה שמת ומירח או בקרובי בעלה לא תכחול ולא תתקשט נוהגת עמו כדרך שהוא נורא וכן הוא חמיו או אחד מקרובי אשתו אינו להתקשט אלא נוהג עמה בדרך שהיא וזוהחיצונח משובשת היא ואין למדין אלא שיש לומר רישא דוקא קתני קרובי בעלה נוהגת עמה אבלות סיפא קתני קרוביאשתו לומר דבכל קרובים אינה כופח וכי קתני נוהג עמה כדרך נוהגת עמו אמת חמיו בלבד ולצדדין שנויתותהא זאת הבריתא סיוע לדעת המחמירין באבלות אשה על קרובים ושוב מצאתי בירושלמי הרי שמת חמותו אינו כופה לא לכחול ולא אלא נוהג עמה כדרך שהיא נוהגת עמו וכן היא שמת חמיה אוחמותה או אחד מקרובי בעלתאינה לא בוחלת ולא פוקסת אלא גוהגת עמו כדרך שהוא נוהג ושמואל אמר לא שנו אלא חמיו וחמותו הא בשאר בל הקרובים לא ועכשואם נסמוך על הגמ הזו שלא יהא בהטעות ספרים נתבררה ספקתנו שהיא מתאבלת עמו על כל קרובי בעלה אף על פי שהוא אינו נוהג עמה אלא על חמיו וחמותו והרמב זל כתב אבל שאר קרובי כגון שמת אחי אשתו או בנה והאשת שמת אחי בעלה או בנו אין מתאבלין זה עם זה וכן יראה לי שאם מתה אשת קרובו בעל קרובתו כגון שמתה אשתו או בעל אינו חייב להתאבל עליהם וכן כל כגון שמתיאשת בנו ובעל בתו אינו להתאבל עליהם וכן כל כיוצא בזה הרב זל שלא אמרו בקרובי קדושין חמץ בלבד וזה נכון הוא חוץ מקרובי לאשתוכפי הסברא האחרונה שבתבנו שהחמירו בכבוד הבעל יותר משאר

טקסט זה לא נשלם עדיין... את/ה מוזמנ/ת להשלים זאת. לכל שאלה ניתן לפנות בדף השיחה