תורת האדם/עניין עטיפת הראש
וחייב בעטיפת הראש כיצד עריכה
אבל חייב בעטיפת הראש, מדקאמר ליה רחמנא ליחזקאל: "ולא תעטה על שפם" – מכלל דכולי עלמא מיחייבי.
אמר שמואל כל עטיפה שאינה כעטיפת ישמעאלים אינה עטיפה. עד כמה? מחוי רב עד גבי דיקנא.
פירוש עטיפת הראש – כיסוי הראש, דמאן דאזיל בלא עטיפה בשבת קרינן פריעת הראש והתם אמרינן ומכסה ראשה כאבל, שנאמר אבל וחפוי ראש. ומדכתיב על שפם למדו שצריך להתעטף ראש וזקן עד גבי דיקנא הוא שער שעל הלסתות. ועטיפה זו למעלה מן החוטם וישמעאלים נראין עדיין שמחזירין קצה המצנפת על פיהם ועל ראש החוטם שלהם וקורין אותו אל לתאם ועיקריה דכתיב ולא תעטה שפם.
ובירושלמי: 'לא תעטה על שפם' מכאן שצריך לכסות פניו וליכסיניה מלרע דלא ליהוון אמרן פומיה הוא חשיש, ואמר רב מתתיה: עטיפת הראש בטלית או בסודר שפיר דמי, דאביי אשכחיה לרב יוסף דקא אזיל ואתי בביתיה בשבת ופריס ליה סודרא ארישיה אמר ליה לא סבר לה מר אין אבילות בשבת? אמר ליה הכי אמר רבי יוחנן: דברים שבצינעא נוהג.
כתב הרב ר' יצחק בן גיאת ז"ל:
- וצריך לפרוע את ראשו ומאי פריע גדול שער וגילוי הראש ממגבעתו וסודרו וכיוצא בהן, ומתעטף בעטיפת ישמעאלים. דתניא ראשו יהיה פרוע זה גדול שער דברי ר' אליעזר; ר' עקיבא אומר: נאמרה הויה בראש ונאמרה הויה בבגדים, מה להלן דבר שהוא חוץ מגופו אף כאן דבר שהוא חוץ מגופו. ואוקימנא בכיסתא וסודרא – פירוש: מגבעתו וסודרו, שהן מונחין על ראשו והן חוז מגופו, וכך מנהג והלכה.
עד כאן למד הרב ז"ל אבל ממצורע, ואין תלמודו מתחוור, דהא עטיפת הראש באבל ובמצורע מיכתב כתיבי ולא גמרי מהדדי לעטיפה, ובר מעטיפה חדית רחמנא מילתא אחריתי במצורע, וראשו יהיה פרוע, וליתה להא באבל.
והני מילי כל היום, אבל כשבאין אחרים ומנחמין מגלה את ראשו מאותה עטיפה לכבוד הרבים, עד שפוטרן, כדתניא באבל רבתי, וכדכתבינן לעיל בענין השורה.