תורה וחיים/הקדמת בן המחבר

הקדמת בן המחבר

את הכל עשה יפה בעתו, גם את העולם נתן בלבם מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלהים מראש ועד סוף (קהלת ג' י"א).

בפסוק זה מבאר החכם מכל האדם מצב בריאת כדור העולם הגדול, וכן אדם העולם קטן השולט עליו. והוא אומרו, 'את הכל עשה יפה בעתו', כי האלהים ב"ה ברא את עולמו בתכלית השלימות הגמורה מבלי חסרון ח"ו, כי השלם בלתי בעל תכלית, יצא מתחת ידו רק השלימות. ובכל תקופה ותקופה מבריאת העולם והלאה, בני התקופה ההיא רואים את העולם יפה לפי עתם. וגם אחרי כן אשר יבואו בני האדם להמציא המצאות ולחדש חדשות, גם זה יפה בעתם ויפה לתקופתם, שהכל עשה יפה בעתו.

'גם את העולם נתן בלבם', הכוונה שנתן בלבם לחקור במושכלות, להכיר ולדעת מה היתה הכוונה בבריאת העולם הגדול והקטן, למה ועל מה. למצוא הנקודה המרכזית שעליה יסובבו אופני המכונות האדירות הללו, אשר ברא ויצר האלהים יתברך שמו. אך לא מצאו אנשי חיל את ידיהם לדעת פתרון החידה והחקירה הזאת, על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת. והוא אומרו 'מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלהים מראש', מבראשית ברא אלהים שמים וארץ, 'ועד סוף' הוא האדם שהוא סוף הבריא'.

והחקירה הזאת נעלמה מהם. ומאז נפרדו הגוים בארצותם, וכל אומה לקחה לה דרך לעצמה לפתרון החידה הזאת, וכולמו הלכו בה כדמיון ההולך בחשך הממשש קיר פעם כה ופעם כה, ומאומה לא ישא בעמלו, ולא ידעו במה יכשלו.

וזה החילם לעשות מימות קין והבל. 'ויהי הבל רועה צאן', התרחק מהישוב להתבודד במדבר, כדי שתהיה עבודתו וחקירתו שלימה ומחשבותיו דבוקים בו ית' תמיד (עיין מ"ש חז"ל במד"ר על פס' ה' צדיק יבחן, ובמה בוחנו, בצאן). 'וקין היה עובד אדמה'. לא חקר ועבד רק לאדמה, איך לחיות ובמה לחיות. וכן באו אחריהם דור המבול ודור הפלגה, ואל אותה ההכרה האלהית כי לו לה' לבד תכרע כל ברך ותשבע כל לשון לא הגיעו. כי לא שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך רק בארץ, פשטו את הרגל לחקירות האלהיות, ונלקחו לעבוד את האדמה, טעו בחושבם לרדת לסוף עומקה של הבריאה. וסוף כל סוף לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלהים מראש ועד סוף, ובאמצעות חקירתם הגיעו לא רק איך לחיות ובמה להחיות, כי אם גם איך למות ובמה להמית.

וזה כוונת חז"ל במד"ר, בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון, נטלו והחזירו על כל אילני ג"ע, ואמר לו, ראה מעשי כמה נאים ומשובחים הם וכל מה שבראתי בראתי בשבילך, תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי. עכ"ל.

כאן פתרו את החידה, 'ראה מעשי', חקור אחרי מעשי המיוחסים לי, ותראה כמה נאים ומשובחים. והכל נברא בשבילך. ובריאתך גם אתה בשבילך. בשביל לתת דעתך. 'והזהר שלא תקלקל את עולמי'. שאם תטה החקירה מזה, מהכל מה שבראתי בשבילך בראתי, אז לא יצא מהחקירה רק קלקול העולמות. כמו שאנו רואים בתקופתנו זאת.

ולא כן חלק האומה הישראלית הדוגלת ב'תורה צוה לנו משה', היא היא הפותרת הבעיה הזאת, כי תורת ה' תמימה מחכימת פתי, ואך על ידה יכולים להכיר ההכרה הברורה שהיא תכלית הבריאה לדעת ולהכיר מי שאמר והיה העולם. התורה מתחלת בראשית בריאת שמים וארץ, אמר אלהים יהיה אור. ואחר שנברא האור כי טוב, באו הנבראים זה אחר זה, לומר שעיקר הבריאה כולה להשתוקק לאותו האור הזך והזוהר המשתלשל ממקור האור העליון ב"ה, וזהו יסוד קיום העולם ומלואו.

וכמ"ש רבינו אור החיים הקדוש שם על פסוק 'ויכולו השמים והארץ וכל צבאם', וז"ל, ומקובלני מפי זקני תורה, כי טעם שעשה ה' העולם כדורי, הוא כדי שיעמוד ויתקיים בהשואת כחי חלקיו.

ופי' של דברים הוא, יש לך לדעת שאין תשוקה בעולם עריבה וחביבה ונחמדת ונאהבת ונתאבת ומקוות לנבראים, בפרט לחלקי הרוחני המכיר ויודע בחי' אור האלהות בהדבקות, כאורו ית', ואליו יכספו כל נפש חיונית המגעת להכיר קצת מנועם אורו ית', תצא נפשם לחזות בנועם ה'. ויש לך לדעת, כי כל אשר ברא ה' בעולמו, יצר בו ה' בחי' ההשכלה וההבחנה כפי בחינתו, ב"ח מדברים, ובלתי מדברים, וצומח, ודומם, יש לכל אחד כח מההשכלה להכיר יוצרו כפי השגתו. ובזה תשכיל לדעת העמדת העולם באיזה דבר הוא תלוי ועומד מבלי התנועעות, כי ה' גלה סודו אל יריאיו, ובאמצעות ההערות הנאמרים הושג המורגש.

והוא כי באמצעות אורו הנערב והמקווה אשר יסובב כדורית העולם בהשואה, וכל חלק וחלק מהסובב של העולם יתעצם בכח אש התשוקה הבוערת בו להתקרב לבחינת כללות נוצר המקוה, ולהיות כי כל בחי' סבוב העולם השוה בו שיעור התשוקה, בין מצד מה שממנו, כי אין תאות חלק אחד רבה על חבירו וכו', אלא הכל בהשואה, וכל חוט השערה מכל חלקי הסובב של העולם יתעצם להתקרב ומושך לצד הפונה אליו, ובאמצעות התעצמות הנמשך מכל סביבות כדוריות העולם, נמצא העולם עומד וקיים וכו'.

ואפשר כי לזה רמזו ז"ל בטעם אמריהם וז"ל, דקיימי ולא ידעי על מה קיימי וכו'. וזהו סוד קריאתו 'חי העולמים', והוא סוד פני מלך חיים. עכ"ל הקדוש והטהור.

הראית לדעת שזהו תכלית כל הבריאה והנבראים לבסוף, להשתוקק לאותו אור הנעלם.

וזה לדעתי מ"ש חז"ל בב"ר, על פס' 'ויקרא אלהים לאור יום', אלו מעשיהם של צדיקים. 'ולחשך קרא לילה', אלו מעשיהם של רשעים. ע"כ.

והוא, כי הנה ידוע אשר אור השמש המאיר לארץ ולדרים, וחודר גם לחדרי חדרים, היא החדרתו לכל המקומות, היא ע"י הבן אדם הקורע חלונות וחרכים נגדו, ובזה מפלש נתיב לקרניו להכות בלב הזויות האפלות והפנות החשוכים. וכל מה שמוסיף ומרחיב הפתחים, כן מרבה להביא האור ולגרש האופל. וכנגד זה, אם מקצת סוגר וסותם חלונותיו, ממעיט וממעט האור ומציר צעדיו. כן הוא לב האדם באשר הוא אדם לפני אורו יה המטהר ומזכך נשמתו, שבכל מה שפותח חדרי לבבו, כן יגדל כחה והארתה של הנשמה ויתמלא הבית אורה. ואפשר שלזה מכונים הדברים האמורים בדניאל 'וכוין פתיחן ליה בעליתיה'.

ובכל מה שסוגר סגור לבו, כן מחשיך וחוסם לפני נימי נשמתו ויהיה ממשש בצהרים כאשר ימשש העור באפילה. והוא ית' החפץ חסד, נתן לנו את התורה והמצות אשר על ידם נפתח את הבריח המבריח בעד לבנו הערל.

וזהו כונתם במאמר הנז"ל ויקרא אלהים לאור יום, אלו מעשיהם של צדיקים. שגרמו במעשיהם להאיר נשמתם באור האלהים. ולחשך קרא לילה, אלו מעשיהם של רשעים, שמכבסבים ומטמטמים את לבם, ויהי במחשך מעשיהם, בדיעותיהם ועלילותיהם בימי חלדם.

אבינו הזקן סבא קדישא בחקירתו, הכיר את כל אלה, ועמד במלחמה ? בקרבם את האמונה היקרה הזאת, לידע ולהודיע שהוא אל הוא היוצר הוא הבורא. וכי על זה התחכם ונטע אהלו ופתח אהלו? לארבע רוחות השמים, והכניס אורחים מבני דורו, שכל מאוים היה רק לעבוד את האדמה ולהשתחות לאבק שעל רגליהם.

הוא בצדקתו פזר נתן לחמו לפניהם ויקרא שם בשם ה' אל עולם, לאחר שהיה מאכילן ומשקן היו מברכין אותו, ואמר להם, לי אתם מברכין, ברכו לבעל הבית שנותן לכל הבריות וכו', שליט בשמים ובארץ, ממית ומחיה וכו'. והיה אומר להם, אמרו ברוך המבורך לעולם ועד (מדרש תנחומא פ' לך לך).

וראתה חכמה העליונה, שאחד היה אברהם שהגיע מעצמו לכל זה, ומה יעשו הבאים אחריו, כי על כן נטע חיי עולם בתוך האומה הנבחרת, בתתו להם את תורתו תורת אמת, להחיות עם רב, היא ת? להם שד זבת חלב ודבש להניק גורותיהם, ולא ידבק לשון יונק אל חכו. וממנה יבינו אל פעל ה' ומעשה ידיו, להבין ולהשכיל בתכלית הבריאה ליראה ולאהבה את ה' הנכבד והנורא, כן האדם אשר יעצרנו הגש"ם, ויצר רע מנעוריו, ולפתח רובץ לו החטאת, לא יגיע אל היראה ואל האהבה, כ"א ע"י השמירה והעשיה, וכמ"ש ושמרתם ועשיתם, ושמרתם זו משנה, ועשיתם כמשמעו (רש"י ז"ל). השמירה היא לנטור ולשנן שלא יסורו הדברים האלה מקרבו, וכמ"ש 'רק השמר לך ושמר נפשך מאד, פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך', וזהו 'ושננתם לבניך', 'כי לא תשכח מפי זרעו'. 'ועשיתם', כמשמעו, שאין השמירה בלב מועילה רק בהצטרף לה העשיה בפועל. שלא יהיה יהודי בלבו ונכרי במעשיו.

כל זה תלוי בחינוך הכשר שהוא יסוד היסודות ויסוד התורה. בא וראה מה בין הימים ההם לזמן הזה. בימים ההם היו כל ילדי ישראל עוברים דרך פתח אחד הלא הוא פתח בית המדרש. שם טעמו בקצה משענת בינתם ביערת דבש חכמת התורה. ובזה נתנו אומן לדבריה, גם אחרי עוזבם פתחיה, שבכל משך ימיהם מתדפקים על אהבתה וחוקרים ודורשים אחרי הליכותיה הליכות אלי מלכי בקדש, ומרחוק ה' נראה להם, כי אחרי אשר תקעה שרשיה בלבם מחזיקים במעוזה, וישימו לאל דברי משנאיה ומנדיה המכחישים הקמים עליה, ומים רבים הם התאוות הנמבזות וחמודות הבשר לא יוכלו לכבות את אהבתה. כי בבתי נפשם טמונה שפעתה. ואף בהשכלתם בחכמות חיצוניות, השכל החדש לא יתגבר על המושכל הרוחני שקבלו בקטנותם וינקו באות נפשם. הם היו בעלי בתים למופת. ובשבתות ובמועדים נפתחים לחם השמים ותנח עליהם הרוח והמה בכתובים.

בזמן הזה, בתקופה המוזרה הנקראת בשם חמור נוער, שרק החומר הוא הנוער, ואזי תכרע כל ברך תשבע כל לשון, [ובלי הגזמה יכולים לדמותה עוד אל המשמרה כלבים צועקים, הב הב, הב לן חיי, הב לן מזוני,] כי האבות שאכלו בוסר יקהו את שני גוריהם רק בלימודים חיצוניים כי בהם יביאו טרף לביתם. מקטנותם נעקרים מכרם ה' צבאות, ולא שתו ולא לעו לא ידעו ולא יבינו, התורה מה ? והמצוה למה ? והיהדות על מה ? סיר הבשר והבצלים נעשה להם חומת ברזל בינם לבין הסגולות היקרות אשר לא ידעום מתחילה, ולא שערום מחשבותיהם.

וכאשר גדלו הנערים ותפקחנה עיניהם, יפנו עורף למחצבתם, ויכחשו באמיתת התורה, כי רוחה לא באה בנפשם פנימה, ולא האירה מאפל לבם, ויצרם רע מנעוריהם. מה יהיה עמהם. ומה נקות מהם בדורנו זה, העומד בעקבות דמשיחא, שהרוחות הרעות באות ונושבות, וחוצפא יסגי, מיום ליום ומחדש לחדש, והתשוקות הגסות והמדות הרעות מתעוררים ומתגעשים, וכענן כבד עומדים נגד הזיו והזוהר של זריחת האורה האלהית.

וההבדל בין דור לדור רב מאד בולט וניכר, גם מיום ליום ומחדש לחדש. אף כי גם בדורות הראשונים היה הבדל רב ומרחק גדול בין דור לדור, כמו שאמרו בירושלמי בשם רבי, שכשם בין קדש הקדשים לבין חולי חולין, כך בין דורינו לבין דורו של רבי יוסי. מ"מ, הם לא היו רק בבחינת ירידה. ונחנו, בבחינת נפילה.

ודור הולך ודור בא, ואנחנו מחשים ומחכים לאותו ניצוץ המאיר ולאותה המשמרה האחרונה. שהאשה, היא כנסת ישראל, מספרת עם בעלה, הוא הרוח האלהי והשפעתו הכבירה. ותינוק יונק משדי אמו, מזיו התורה הרוחנית ורעיונותיה הנשגבים. כמ"ש 'וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך'. ואז יכרתו ויאבדו אותם החוחים והקוצים הסובבים השושנה העליונה. ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים.

ולולי ה' שהשאיר לנו שריד, כמעט ח"ו התורה נשכחה מישראל, הם השרידים אשר ה' קורא ומעמיד בכל קהלות ישראל, המה אנשי המופת העומדים בפרץ להלחם ולעמוד על נפשם למען הרמת קרן התורה, לשמור ולעשות. וגם אחרי כן אשר סעו המה למנוחות הניחו הגות לבם וניב שפתם חרות על הלוחות, למען ישתו בצמא את דבריהם. הדורות הבאים אחריהם. אחד מיחידי סגולה הללו הוא עט"ר מו"ר אבי אבי זלה"ה רכב ישראל ופרשיו, הנודע לתהלה במפעליו הגשמיים והרוחניים (עיין הלאה בתולדותיו), בשכלו החד ובניבו העז ובמתק שפתיו ועמדתו שעמד ונהל קהלתו בתורת אמת שהיתה בפיהו בכל משך ימי חיי חלדו חל"ב זיע"א.

וגם אחרי כן, הלא אצל להם ברכה, את הכל יפה עשה בעתו בהניחו אחריו הספה"ק ישמח לבב פסקים ושו"ת שי"ל בשנת התשי"ב. ועוד נתן לנו תורת אמת תורה וחיים (כבר התחלתי בהדפסתו בחיים חייתו של הרב המחבר עט"ר זלה"ה), מכיל רעיונות זכות והשקפות טהורות המבוססים על פסוקי התנ"ך ומאמרי חז"ל, בו אצר אהבה לתורה שהיא היתה אושרו ועושרו, חסד צדקה ורחמים ברכה ושלוםלצאן מרעיתו אשר למענם הקריב חייו החומריים. ובשר צדק בקהל רב להעלותם על במותי החיים הרוחניים וההארה האלהית כי היא אם כל חי, ובלבם סלל מסילות לגמול חסד, לעשות צדקה לרחם על הדלים והאביונים. ולהיות חטיבה אחת וכלי מחזיק ברכה ממקור הברכות. ושלום מאדון השלום, וה' יברך את עמו בשלום אמן.

ואמת אגיד כי בריאת הספר הזה היה כעין בריאת יש מאין. יען שא"א זצ"ל, כל מה שחדש לא היה בכוונה אל ההדפסה. וזה דרכו בחלותו, שכל מחשבה קדושה היה מצרפה אל המעשה, במה שלקח גליון נייר מן הבא בידו, והיד כותבת ככל העולה על רוחו, וכאשר נברא החומר התחלתי לסדרו ולשכללו עד שקבל צורה כזו דבר נאה ומתקבל (גם פה הייתי זנב לארי החי, במה שהדפסתי בסופו איזה גרגרים משלי, מה שכתבתי בילדותי. ואם שגיתי את"ם, כי לא חזרתי עליהם דקשה למיגמר בעתיקתא) ובאו. לעזרתי בהעתקה והגהה, תלמידי היקרים, שתורתם אומנותם, הנאהבים והנעימים, נבונים וחכמים, כה"ר יצחק עבו, וכה"ר אבא עובדיה, וכה"ר שלום זכרי יזיי"א. אתה ה' תשמרם. וכצנה רצון תעטרם. וזכות התוה"ק וזכות הרב המחבר תגין בעדם, אכי"ר.

ויה"ר מלפניך ה', שיהיו דברי אלה אשר דברתי לכבוד נשמתו הקדושה והטהורה. קרובים אל ה' ויאיר לנו. כי לא תשכח התורה הזאת מפי ומפי זרעי, בני ובנותי הישרים בלבותם, ה' עליהם יחיו, ומפי זרע זרעי מעו"ע, אמן.

זכור אזכור נשמת בתי העלובה, מרגלית טובה, הישרה והתמימה, אשר שכנה דומה, רבת המעלות, ותפארת הבתולות, רבקה ז"ל, שנקטפה במבחר ימיה, בת ט"ו שנה, בשנים עשר יום לח' שבט, של שנה הנזל"ק. והניחה האב הנכאב, בוכה ומתנה על ימי עלומיה, כי לא ראתה בטובה, ושמחתה ערבה, רבות בנות עשו חיל, והיא עלית על כולנה. תמ"ך ותנצב"ה.

ועתה שמע אלהינו אל תפלת עבדך. זכור רחמיך ה' וחסדיך. וחנני בחסדיך כרוב רחמיך. ברוב שרעפי בקרבי ישעשעו נפשי תנחומך. שלח אורך ואמתך, והושיעה נא צאן מרעיתך. ועקבות משיחיך הניעמו בחילך אל הר קדשך ואל משכנותיך. ישישו בך כל מבקשיך. ויאמרו תמיד אין כמוך באלהים ה', ואין כמעשיך. ואני אשיר עזך ותרנן לשוני צדקתך.

החו"פ בע"א לחדש אדר, בשנת אבוא ביתך אשתחו"ה אל היכל קדשך ביראתך.

ע"ה דוד עובדיה ס"ט

בנו ותלמידו של המחבר זלה"ה