תוספתא (וילנא)/ברכות/א/ד
תוספתא
עריכה(ד)מאימתי קורין את שמע בשחרית?
אחרים אומרי' (אומרים):
כדי שיהא <ממנו> [רואה] חבירו ברחוק ד' אמות ומכירו.
מצותה עם הנץ החמה כדי שיהא סומך גאולה לתפלה, ונמצא מתפלל ביום.
(ה)אמר רבי יהודה:
פעם אחת הייתי מהלך אחר ר"ע (רבי עקיבא) ואחר ר"א (רבי אלעזר) בן עזריה, הגיע זמן קריאת שמע, כמדומה אני שנתייאשו מלקרות, (ו) אלא (*ו)
ב) שעוסקין בצרכי צבור. קריתי ושניתי, ואח"כ (ואחר כך) התחילו הן, וכבר נראתה חמה על ראשי ההרים.
פירושים
עריכהמצפה שמואל
עריכה(ד) ח: ירושלמי פ"א (פרק א) ד:
(ה) יא. ירושלמי שם:
(ו) עי' (עיין) ירושלמי ברכות רפ"ה (ראש פרק ה').
(*ו) עיין מיימוני פ"ב מהל' (מהלכות) ק"ש (קריאת שמע) הל"ה (הלכה ה) וטור שו"ע (שולחן ערוך) או"ח (אורח חיים) סימן ע' ס"ה. ועי' (ועיין) ביאורי הגר"א או"ח (אורח חיים) סימן ע' ס"ק (סימן קטן) ו':
נוסחאות מכתב יד
עריכהב) מפני שהן עסוקין כו':
חסדי דוד
עריכהכמדומה - נ"ל (נראה לפרש) דהכי פירושו שכשראה ר"י (רבי יהודה) שהגיע זמן ק"ש (קריאת שמע) דהיינו סמוך להנץ וראה את ר"ע (רבי עקיבא) וראב"ע (רבי אלעזר בן עזריה) לא היו קורין דומה לו שנתייאשו מלקרות ובקש לומר להם הגיע זמן ק"ש (קריאת שמע) של שחרית ואח"ז (אחרי זה) ראה שעוסקין בצרכי ציבור ולכן קרא ר"י (רבי יהודה) בזמנו עם הותיקין והם התאחרו לקרות עד שכבר נראתה חמה על ראשי ההרים ובזה מדויק הלשון מה שאמר ר"י (רבי יהודה) וקריתי ושניתי פי' (פירוש) שהי' (שהיה) זמן רב בין ק"ש (קריאת שמע) שלו לק"ש (קריאת שמע) של ר"ע (רבי עקיבא) וראב"ע (רבי אלעזר בן עזריה)