הלכה א עריכה
הנותן עירובו בסוף אלפים אמה של תחום אם היה ביתו סמוך לחומה יכנס [אם] לאו לא יכנס נתנו [חוץ לתחום] אמה אחת אם היה בתוך אלפים אמה שלו עירובו עירוב ואם לאו אין עירובו עירוב.
הלכה ב עריכה
בראשונה היו בני טבריא מהלכין את כל חמתה ואין בני חמתה באין אלא עד מקום הכיפה עכשיו בני טבריא ובני חמתה חזרו להיות עיר אחת.
הלכה ג עריכה
אנשי עיר גדולה מהלכין את כל עיר קטנה [ואין אנשי] עיר קטנה מהלכין את כל עיר גדולה אימתי בזמן שהיו בתוך אלפים אמה שלהן לא היו בתוך אלפים אמה שלהן אין להם אלא אלפים אמה בלבד [ואנשי עיר קטנה אין להם אלא אלפים אמה בלבד].
הלכה ד עריכה
עיר של רבים שחרבה ונשתיירו בה גדודיות גבוהות עשרה טפחים אף על פי שאין צורות פתחי' ניכרים הרי זו מתעברת להיות כעיר. עיר של יחיד ונעשית של רבים [ודרך] הרבים עוברת בתוכה כיצד מערבין אותה [נותן] לחי מכאן ולחי מכאן או קורה מכאן וקורה מכאן [ומערבין] ונושאין ונותנין באמצע ואין מערבין אותה לחצאין אלא או כולה או מבוי בפני עצמה [עיר] של רבים והרי היא של רבים ואין לה אלא פתח אחד מערבין את כולה.
הלכה ה עריכה
סוכת החג רבי יהודה מחייב [בעירוב] ובמזוזה וחכמים פוטרין ר' יהושע אומר מערבין [בככר] שלם אפי' הוא כאיסר אפי' לא ניטל [הימנו אלא] כדי דמוע וחלתו יתר ע"כ ה"ז אסור.
הלכה ו עריכה
מי שיש לו ה' חצירות בעיר א' אם היה משתמש בכולן ה"ז אוסר את כולן ואם לאו אין אוסר אלא מקום דירתו בלבד א"ר יהודה מעשה בבן [נשיא] שהיו לו ה' חצירות באושא [ולא היה אוסר אלא מקום דירתו בלבד].
הלכה ז עריכה
ה' חבורות מקצת שרוין בחדרים ומקצת שרוין בעליות טרקלין שלהן כחצר לבתים שנים ששותפין זה לזה בין ביין בין בשמן אינן צריכין לערב היו ג' זה שותף לזה ביין וזה שותף לזה בשמן צריכין לערב רש"א א' יין וא' שמן אין צריכין לערב אלעזר בן תדאי אומר אסורין עד שיערבו.
הלכה ח עריכה
אב [ובניו] נשיו וכלותיו [ועבדיו ושפחותיו בזמן שאין עמהן דיורין בחצר אין] צריכין לערב מבוי שלהן בין כך וכך [צריך לחי] וקורה.
הלכה ט עריכה
עם הארץ שהיו מוליכין אצלו עירוב מוליך לו כהן ככר תרומה ויושב ומשמרו ומחשיך עליו ואוכלו ובא לו ובשביעית ה"ז מותר שלא נחשדו על השביעית.
הלכה י עריכה
בית שמניחין בו עירוב א"צ להפריש ככר מערבין בבית ישן מפני דרכי שלום אם היה שם רבו או [אדם] גדול או שהיה משיא את בנו ורצה לנהוג בו כבוד הרשות בידו מצוה על אדם לבטל רשות אם היה אדם גדול הרשות בידו.
הלכה יא עריכה
אנשי חצר ששכח א' מהן ולא עירב עליו לבטל [רשות] אם היה בית האבל או בית המשתה ורצו לבטל רשותו הרשות בידו.
הלכה יב עריכה
ג' שהיו שרוין בחצר ומת אחד [מהן ונפלה ירושה לאחד מן השוק עד שלא חשכה אינו אוסר משחשכה ה"ז אוסר היה לא' מן השוק בית באותה חצר ומת נפלה ירושה לא' מבני חצר עד שלא חשכה ה"ז] אוסר משחשכה [אין] אוסר הרי ששכח ולא עירב וחזר והוציא בין בשוגג בין במזיד הרי זה אוסר דברי ר"מ ר' יהודה אומר במזיד אוסר בשוגג אינו אוסר [מי שבטל רשותו וחזר והוציא בין בשוגג בין במזיד הרי זה אוסר].
הלכה יג עריכה
א' שלא עירב נותן [רשות] לאחד שעירב ושנים שעירבו נותנין [רשותן] לאחד שלא עירב ושנים שלא עירבו נותנין רשותן לשנים שעירבו או לא' שלא עירב אבל [אין] א' שעירב נותן רשותו לא' שלא עירב [ולא] שנים שעירבו נותנין רשותן לשנים שלא עירבו [ולא] שנים שלא עירבו נותנין רשותן לשנים שלא עירבו שכ"ז שהיו שנים שרויין בחצר ושכח א' מהן ולא עירב ה"ז אוסר.
הלכה יד עריכה
ישראל [המחלל את השבת בפרהסיא אין צריך [יכול] לבטל רשות וישראל שאינו מחלל את השבת בפרהסיא צריך [יכול] לבטל רשות ישראל נותן רשות ומבטל רשות ובנכרי עד שעה שישכור] כיצד [מבטל רשות] אומר רשותי [נתונה] לך רשותי מבוטלת לך ואין צריך לזכות.
הלכה טו עריכה
[חצר] של נכרי הרי הוא כדיר של בהמה מותר להכניס ולהוציא מחצר לבתים [ומבתים לחצר וכלים ששבתו בחצר מותר לטלטלן בחצר היה ישראל א' שרוי בתוכה ה"ז אוסר מפני שהיא כחצרו] ראב"י אומר לעולם [אינו אוסר עד שיהו] ב' ישראלים אוסרין זה על זה והלכה כדבריו.
הלכה טז עריכה
הגוסס אע"פ שאינו יכול לחיות ה"ז אוסר קטן אף על פי שאין יכול לאכול כזית ה"ז אוסר קסדור הבא לעיר עד ל' יום הרי זה אוסר מיד [אימתי בזמן שייחדו לו בית דירה לא ייחדו לו בית דירה] או שאין עמהן דיורין [בחצר] אין אוסר אכסנאי [לעולם] אין אוסר.
הלכה יז עריכה
אנשי חצר ששכח א' מהן ולא עירב והיתה לו אכסדרה על פתחו בזמן שמגופפת מותרת לו ואסורה לכל בני חצר אם [אין] מגופפת אסורה לו ואסורה לכל בני [חצר] כלים ששבתו בחצר מותרין לטלטל בחצר אנשי חצר ששכחו ולא עירבו אסור [להכניס ולהוציא] מחצר לבתים ומבתים לחצר וכלים ששבתו בחצר מותרין [לטלטל בחצר].
הלכה יח עריכה
[חמשה חצירות פתוחות למבוי] אסור להכניס ולהוציא מחצר למבוי [וממבוי לחצר כלים ששבתו בחצר מותרין לטלטל בחצר שבמבוי אסורין ר"ש מתיר וכן היה ר"ש אומר מותר להכניס ולהוציא ממבוי לחצר ומחצר לגג ומגג לקרפף שכל זמן ששכחו ולא עירבו כולן רשות אחת הן אמר רבי כשהייתי לומד תורה אצל ר"ש בתקוע היינו מוליכין שמן באלונטית מחצר לגג ומגג לקרפף ומקרפף לקרפף אחר עד שמגיעין אנו למעין והיינו רוחצין שם א"ר מעשה בשעת סכנה שהיינו מעלין ס"ת מחצר לגג ומגג לגג אחר והיינו קורין בו] אמרו לו אין שעת הסכנה ראיה.
הלכה יט עריכה
שתי חצירות זו לפנים מזו החיצונה של רבים והפנימית של יחיד חיצונה צריכה עירוב והפנימית אין צריכה עירוב [הפנימית] של רבים והחיצונה של יחיד הפנימית צריכה עירוב והחיצונה אינה צריכה עירוב ר"ע אוסר את החיצונה שדריסת הרגל אוסרתה [וחכ"א אין דריסת הרגל אוסרתה] היו שתיהן של רבים ונתנו את ערובן בחיצונה ושכח א' בין מן החיצונה בין מן הפנימית ולא עירב שתיהן אסורות נתנו עירובן בפנימית ושכח א' מן הפנימית ולא עירב [הפנימית אסורה] מן החיצונה ולא עירב שתיהן אסורות דברי ר"ע וחכ"א [הפנימית מותרת והחיצונה] אסורה אחד שתי חצירות זו לפנים מזו ואחד ג' דיוטאות זו למעלה מזו בד"א בזמן שדרך הפנימית לצאת על החיצונה ועל מקצתה ודרך העליונה לירד על התחתונה ועל מקצתה חמש חצירות פתוחות לבית שער ושכחו ולא ערבו מותרין בחצירות ואסורין בבית שער חמש דיוטאות פתוחות לאלקט ושכחו ולא נשתתפו מותרין [בדיואטות ואסורין באילקטו].