תוספתא/נגעים/א


הלכה אעריכה

אמר רבי יוסי שאל יהושע בנו של רבי עקיבה את רבי עקיבה אמר לו מפני מה אמרו מראות נגעים שנים שהן ארבעה אמר לו ואלא מה יאמרו א"ל יאמרו מקרום ביצה ולמעלה טמא. אמר לו ללמד שמצטרפין זה עם זה. אמר לו יאמרו מקרום ביצה ולמעלה טמא ומצטרפין זה עם זה. א"ל ללמדך שאם אינו בקי בהן ובשמותיהן לא יראה את הנגעים. ראב"י אומר משם רבי חנניא בן חכינאי שאמר משום ר"ע מנין אתה אומר כהן שהוא בקי בנגעים ולא בנתקים ובנתקים ולא בקרחות באדם ולא בנגעי בגדים ולא בבתים במראה ראשון ולא במראה שני במראה שני ולא במראה שלישי לא יראה את הנגעים עד שיהא בקי בהן ובשמותיהן ת"ל (ויקרא יד) זאת התורה לכל נגע הצרעת ולנתק ולצרעת הבגד ולבית ולשאת ולספחת ולבהרת ולהורות א"ר נתן לא שיהא ר"ע אומר של סיד דיהא הימנו אלא של שאת דוהא הימנו. שאי אפשר לפסיון שיטמא בתחלה. אבל אפשר לפסיון שיטמא בן יומו. כיצד צד בהרת ובה סימני טומאה החליטו והלכו להן סימני טומאה ובא לו אצל הכהן ופטרו ואחר כך נולד לו פסיון זה הוא פסיון שהוא מטמא בן יומו.

הלכה בעריכה

ארבע מראות שעור ובשר נטמא בהן. ובהן השחין והמכוה והקרחת והגבחת מטמאין בהן. הפסיון מטמא אע"פ שאינו מאותו מראה אלא ממראה אחד ובלבד שיהא מארבע מראות. המחיה מטמא בכל מראה אפילו לבנה בשחור ושחורה בלבן. ושער לבן מטמא בכל מראה לבן ואפילו במראה סיבות ששער לבן והנתקין מטמא בכל אפילו לבנים בשחור ושחורים בלבן. ומטמאין בשיעור צהוב דק שמראיו כתבנית הזהב.

הלכה געריכה

הבגדים והעורות מטמאין בירקרק שבירוקין ובאדמדם שבאדומים. ואיזה הוא הירקרק שבירוקין. ר"א אומר כשעוה וכקורמן. סומכוס אומר ככנף טואס וכחוץ של דקלי. ואיזה הוא אדמדם שבאדומים כזהורית יפה שבים והפסיון שלהם כיוצא בהן ואין בהם מראה פתיך מראה גבוה שבהן כמראה צל בחמה. מראה עמוק שבהן כמראה חמה בצל.

הלכה דעריכה

ר' ישמעאל אומר מראות נגעים ששה עשר. ר' חנניא סגן הכהנים אומר מראות נגעים שנים עשר. ר' דוסא בן הרכינס אומר מראות נגעים שנים וששה. עקביא בן מהללאל אומר מראות נגעים שבעים ושנים.

הלכה העריכה

מי שנסמית אחת מעיניו אינו רשאי לדין שנאמר (ויקרא יג) לכל מראה עיני ואומר (דברים כא) ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע מקיש ריבים לנגעים מה נגעים לכל מראה עיני הכהן אף ריבים לכל מראה עיני הכהן. בית האפל וחלונותיו מגופות מפתחין לאותן חלונות ורואין את נגעו. סדין המקומט מפשטין את קומטיו ורואין את נגעיו. נראית הנגע בחדרין או בסדקין אין נזקק לו. סילקו הרי הוא כקמוט שנפשט. וכבית הסתרים שנתגלה. כאורגת בעומדין לשתי דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר כטווה לשמאלית. אמר רבי נראין דברי ר' מאיר בימין ודברי רבי יהודה בשמאל. כשם שנראה לנגעו כך נראה לתגלחתו שנאמר (ויקרא יד) והתגלח ונאמר (שם) גבות עיניו מה גבות עיניו במראה ולא בבית הסתרים אף כל שערו שנראה פרט לבית הסתרים.

הלכה ועריכה

כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו דברי רבי מאיר וחכ"א אף לא נגעי ביתו בגדיו וקרוביו כל הנדרים אדם מתיר חוץ מנדרי עצמו. רבי יהודה אומר אף לא נדרי אשתו וחכמים אומרים צריך שיאמר בינו לבינה והלא נדרים הן אלא שבינה לבין אחרים. ורואה הוא קדשיו ומעשרותיו של עצמו ונשאל הוא על הטהרות ועל הטומאות של עצמו.

הלכה זעריכה

אין דנין שני דינין כאחד ואפילו נואף ונואפת אלא דנין את הראשון ואחר כך דנין את השני. ואין נמנין על שני דברים כאחד. ואין שואלין ב' דינים כאחד אלא נמנין על הראשון ואח"כ נמנין על השני נשאלין על הראשונה ואח"כ נשאלין על השניה.

הלכה חעריכה

אין משקין שתי סוטות כאחד שלא יהא לבה גס בחברתה ורבי יהודה אומר לא מן השם הוא זה אלא משום שנא' (במדבר ו) והקריב אותה הכהן אחת הוא מקריב ואין מקריב שתים.

הלכה טעריכה

אין שורפין שתי פרות בבת אחת משנעשית אפר מביא אחרת ושורף על גבה ואינו חושש. ואין עורפין שתי עגלות כאחת ורבי אליעזר אומר אם היתה מדה מכוונת בין שתיהן שתיהן מביאות שתי עגלות. ואין עושין ג' עיירות הנדחות בארץ ישראל שלא להחריב את ערי ישראל אבל עושין אחת או שתים. אנשי עיר הנדחת אין דנין שנים מהם כאחד אלא דנין את הראשון ואחר כך דנין את השני.

הלכה יעריכה

לעולם אין הכהן רשאי לטמאו עד שיהיו עיניו בו ובעור הבשר שחוצה לו עודה מסגירו או פוטרו נולד בו נגע אחר הרי זה נזקק לו ואם משהסגירו נולד לו נגע אחר אין נזקק לו לטומאה ולטהרה אלא עד סוף שבוע. הלך נגעו אפילו לאחר שלש שנים הרי הוא בטומאתו עד שיאמר לו כהן טהור הוא.

הלכה יאעריכה

נאמן הכהן לומר נגע זה פשה נגע זה לא פשה. אם בהרת קדמה את שער לבן ואם שער לבן קדם את הבהרת. ונאמן הוא על נגעי כהן שראהו בתחלה נזקק לו בסוף שבוע ראשון.

הלכה יבעריכה

ראהו בסוף ראשון נזקק לו בסוף שבוע שני. נזקק לו בסוף שבוע שני נזקק לו בסוף שבוע שלישי. מת או שחלה. כהן אחר נזקק לו ולא יאמר לו לך ושוב אלא נזקק לו מיד. כהן שטימא את הטהור וטיהר את הטמא ונזקק לו בסוף שבוע אע"פ שטימא את הטמא וטיהר את הטהור לא עשה כלום. לענין טומאה הוא אומר טמא הוא וטמאו הכהן. לענין טהרה הוא אומר טהור הוא וטהרו הכהן. וזה אחד מן הדברים שעליהן עלה הלל מבבל.