תוספתא/טהרות/י


הלכה אעריכה

רבן גמליאל אומר משתגמר מלאכתן והלכה כדבריו. הגומר את זיתיו בן יומן חזרנו לדברי ב"ש ולדברי ב"ה ר' יעקב אומר מוחל משקה הוא ומפני מה טיהרו מוחל היוצא מן הזיתים עד שלא תגמר מלאכתו מפני שאינו אדם רוצה בקיומו. ור"ש אומר מוחל מי פירות הוא ומפני מה אמרו מוחל היוצא מעיקת בית טמא לפי שא"א לו לצאת ידי צחצוחי שמן. המוחל היוצא מן השמן טמא מן המעטן טהור כנסו ועשאו עיקל טמא.

הלכה בעריכה

העוטן זיתיו בין בשני הבדין כיון שנגמר אחד מהן הוכשר לקבל טומאה. המוסק זיתיו בגליל העליון ועתיד לזרוק לגליל התחתון אין מקבלין טומאה עד שיורידם לגליל התחתון אם עד שלא מסקן חשב עליהן טהורין. משמסקן חשב עליהן הוכשרו לקבל טומאה עודהו הגומר את זיתיו ועתיד למוכרן טהורין ליפותן בעלין טמאים.

הלכה געריכה

הלוקח מעטן [של] זיתים מן העובד כוכבים אם יש מסיק על פי האדמה יעשו בטהרה מן העובד כוכבים נאמן לומר גמרתיו. היתה לו אום של זיתים ומבקש לעשותם בטהרה אע"פ שהוא עתיד להוסיף קב אחד או שני קבין הרי אלו טהורין ובלבד שלא יערים ואם הערים הרי אלו טמאין.

הלכה דעריכה

העוטן זיתיו ברשות ע"ה ונעל וחתם אינו חושש שמא יש שם מפתח אחר וחותם אחר ואע"פ שבא ומצא מפתח פתוח וחותם מקולקל טהור חותם שאמרו אפי' טיט ואפי' קיסם. היו שם חורין וסדקין אינו חושש שמא מושיט את הקנה ומסיטן היו שם חלונות של ד' טפחים נדונין כפתחים.

הלכה העריכה

העוטן זיתיו בתוך ביתו עושה להן מחיצה מן הארץ ועד הקורות ובלבד [שלא יהו] ניסוטין מחמת המחיצה רשב"ג אומר אם היתה גבוה י"ט אע"פ שאינה מגעת לקורות טהורה והעוטן בית הבד כעוטן בתוך ביתו.

הלכה ועריכה

הגומר את זיתיו ושייר קופה אחת יתננה לעיני הכהן ויוליך את המפתח מיד דברי ר"מ ור' יהודה אומר כל אותו היום ור"ש אומר מעת לעת יתר על כן אמר ר"ש אפי' גמר את זיתיו ערב שבת שש שעות יוליך לו את המפתח מיד ולמוצאי שבת בשש שעות ר"ש בן יהודה אומר משם ר"ש לא נחלקו ב"ש וב"ה על המניח זיתים בכיפש שימר ע"ה וטומאות שאין מוכשרים על מה נחלקו על שהניחן ליכתש שב"ש אומר אין מוכשרין וב"ה אומר מוכשרין.

הלכה זעריכה

הזית שפצעו בידים טמאות הוכשר סופתו במלח ולא הוכשר שמן ר' יהודה אומר הוכשר היתה לו אום [של] זיתים ועתיד להופכו כיון שתקע בה [את] היתד אע"פ שיש בה גושין הרבה הרי אלו אינן חיבור. משהפכם נעשו אום רבי אומר אינו חבור ור' יוסי בר' יהודה אומר חבור.

הלכה חעריכה

גרגרין שנשרו במים נעשו אום רבי אומר אינו חבור ור' יוסי בר' יהודה אומר חבור. אם עד שלא נגמרה מלאכתן חישב עליהן ורצה ליטול מהן בד אחד או ב' בדין ב"ש אומרים קוצה בטומאה ומחפה בטהרה ומוליך לבית הבד וב"ה אומר מחפה בטומאה ובלבד שלא יעקור את כל האום אלא מקום שנהגו להניח כדי בד מניח כדי בד בידידה מניח כדי בידידה חתכו מניח כדי חתכו ובלבד שלא יעקור את האום ואם עקר את כל האום הרי אלו טמאין. ר' ישמעאל בר' יוסי אומר משם אביו אע"פ שעקר את כל האום הרי אלו טהורים ובלבד שלא יערים ואם הערים הרי אלו טמאין והעוטן בבית הבד כאילו עוטן בתוך ביתו.