תוספות יום טוב על תרומות ב

<< · תוספות יום טוב · על תרומות · ב · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה א

אין תורמין מטהור על הטמא. מ"ש הר"ב דאנן בעינן שיתרום מן המוקף. כדתנן בספ"ק דחלה. והכא בתרומה גדולה. אבל תרומת מעשר לא בעינן כדתנן במ"ה פרק ב דבכורים:

[*באמת אמרו כו'. כ' הר"ב כל היכא כו'. ומוכח לה ממשנה י"א פ"ד דב"מ כמ"ש שם בס"ד]:

ערימה. פי' הר"ש כרי:

משנה ב

ומזיד לא עשה כלום. לשון הר"ש לא עשה כל עיקר דאפילו ההיא גריוא הדר לטבלה ור' נתן בר אושעי' אמר לא עשה כלום לתקן את השיריים אבל תרומה הוי. בריש האשה רבה. ובפרק ה' פסק הרמב"ם כר"נ בר אושעיא:

היה מפריש עליו כו'. פירש הר"ב על שאר מעשרותיו. וכך כתב הר"ש. ולפירושם נראה דבמעשר טבל טמא איירינן וכן מפרש הר"ש לדרבי יהודה בטמא לחוד. אבל הר"ב דמפרש בדר' יהודה שהוא טבל או שהוא טמא. משמע דדינא דטבל לחוד ולא לענין טומאה מתניא. וכן יראה מדברי הרמב"ם בפירושו. וקשיא אם כן אמאי לא עשה כלום. אדרבה הרי כתב במשנה ה דפרק דלעיל בשם ספרי דכשמקדשו בתוכו עושה ממנו תרומה גדולה. ואין לומר דדוקא תרומה גדולה עושה אבל לא תרומת מעשר והכא ברוצה להפריש (על) תרומת מעשר כדכתב על מעשרותיו. דמאי שנא. ועוד שכך כתב הר"ב בפירוש בריש פרק ה בדיבור ואם למעשר ראשון וכו'. והרמב"ם בחיבורו פ"ג העתיק הך ספרי לענין תרומת מעשר. ומיהו לפי מה שפירשתי לעיל בדברי הרמב"ם שצריך שיחשוב שיעור התרומת מעשר שבו ואח"כ יפריש עליו למקום אחר אבל כשמפריש מן הסתם נמצא שמפריש תרומת מעשר עצמו על טבל אחר. ואין תרומתו תרומה כלל. איכא לפרושי דה"נ בהכי מיירי [*כשיש בטבל הזה יותר מהשיעור שצריך להפריש וכדתנן היה מפריש עליו והולך הרי שאינו עושהו בבת אחת לתרומת מעשר על הטבל האחר שרוצה לעשותו עליו ולפיכך אינו דומה להא דאמרינן בגיטין פרק כל הגט דף ל כור מעשר יש לך בידי כו' חוששין שמא עשאו תרומת מעשר על מקום אחר והיינו כגון שיש לו עוד ט' כורין מעשר טבל כדפירש"י שם [שמא] עשאו תרומת מעשר על תשעה כורים שיש לו בביתו מעשר הטבול לתרומת מעשר. ע"כ. ולפיכך צריך שיחשוב שיעור התרומת מעשר שבו ואם שגג מה שעשה עשוי ויפרוש אח"כ. ולפי שהר"ב והרמב"ם והר"ש כולם פה אחד פירשו בהדיא טבול לתרומת מעשר והרמב"ם הביא הפסוק ונחשב לכם תרומתכם וגו' לראיה וזה הפסוק על סתם מעשר נאמר לפיכך אין אנו יכולים לפרש משנתנו לפי דרכם של אלו המפרשים ז"ל בכגון שהוא טבול גם כן לתרומה גדולה דהקדימו בן לוי לכהן לאחר שנתמרח כדתנן ברפ"ז דברכות ועל תרומה גדולה שבתוכה קאמר שצריך לחשוב כו'. והשתא אפי' כשמפריש בבת אחת שאינו אלא כור אחד ויש לו ט' כורים מעשר וכו' דלא משמע כן לפי דבריהם ואינו [נ"ל צ"ל ואני] חושב דתרתי הכריחום ז"ל שלא לפרש כן חדא דזה פשיטא ואצ"ל הוא ועוד דלישנא דמפריש עליו והולך דייק כפי פירושם כפי מה שדקדקתי בו כאשר כתבתי]. ואע"ג דלהרמב"ם כבר שנאו לעיל חזר ושנאו כאן מפני שני דברים שנתחדשו בו חדא לחלק בין שוגג למזיד ועוד פלוגתא דר' יהודה. וכ"ש שיש לפרש כן להר"ב דלא נשנית לעיל כלל. ומ"ש הר"ב על מעשרותיו. ה"ה על טבל גמור להפריש תרומה גדולה כספרי דלעיל. אלא דסתם בן לוי יש לו מעשרות ואין להם נחלת שדה וכרם כל כך. ולא נתכוין הר"ב לפי' הר"ש. והרמב"ם בחיבורו פ"ה חזר מפירושו דהכא ומפרש לכולה מתניתין לענין טומאה וגם פסק כר' יהודה דלא כמ"ש בפירושו [*והכ"מ הביא לו ראיה מהירושלמי ועיין במשנה ה פ"ק דעדיות]:

משנה ג

המעשר והמבשל וכו'. מדשנאן בחד בבא ש"מ דמעשר במזיד אסור לו לעולם כמו מבשל ואע"ג דמבשל עביד איסורא דאורייתא ומעשר לא עביד [איסורא] דאורייתא כדתנן בפ"ה דביצה [*ומיהו בפ"ב דביצה דף יז ומייתי לה הר"ש מוקמינן להמעשר בדאית ליה פירי אחריני והמבשל משום איסורא דשבת. ע"כ. ולפי לישנא דסוגי' דהתם משמע דלא קתני להו בהדדי דפריך תחילה ממעשר והדר ממטביל [והדר ממבשל] אבל בפרק הניזקין תמהו התוספות אמאי פריך כך ממילא נמי א"ל דבבא בפני עצמה היא המעשר כדנקט התם אלא המקשן דפריך ממעשר ברישא [לא] הוצרך למנקט כולה מלתא. ולכן נ"ל הא דשנאן יחד משום דתרווייהו מידי דמיכל. ועיין במשנה ד פרק ג דביצה]:

הנוטע כו' יעקור. מה שאין כן בבישול שאי אפשר לעקור הבישול וכן במעשר שכבר ניתקן מן התורה:

ובשביעית בין שוגג כו' יעקור. פירש הר"ב שנחשדו ישראל על השביעית כו'. גמרא פ' הניזקין דף נד ופירש"י איכא למיחש מתוך שהדבר ניכר אתי למשרי נטיעה בשביעית. והרמב"ם כתב בפרק א' מה' שמטה אם תאמר בשוגג יקיים יאמר המזיד שוגג הייתי:

משנה ד

אין תורמין ממין על שאינו מינו. מפורש בסוף פרקין בפירוש הר"ב. ועיין מ"ש שם:

משנה ה

תורמין בצל קטן שלם. פירש הר"ב לפי שהוא מתקיים. וכך כתב הר"ש ואם כן הך פלוגתא פירושא דפלוגתא דרישא הוא והוא דוחק. אלא דבפ' כיצד מברכין דף לט ע"ב מייתי להך מתניתין וקאמר מאי לאו בהא קמיפלגי דמ"ס חשוב עדיף ומ"ס שלם עדיף. היכא דאיכא כהן לא פליגי דחשוב עדיף כי פליגי דליכא כהן דתנן כל מקום שיש כהן וכו'. משמע ודאי דמסיק כמו שפירשו ומיהו איכא למימר דלדחיי' בעלמא קאמר ליה אבל קושטא דמלתא דהך מתניתין דבצל פלוגתא באפי נפשה ובין אין שם כהן או יש שם כהן פליגי בשלם וחשוב הי מינייהו עדיף כדסלקא דעתא דמאי לאו. וכן פירשו הרמב"ם בפירושו ובחבורו פ' ה':

משנה ו

[*ותורמין זיתי שמן כו' ויין שאינו מבושל כו'. וכל זה מדברי רבי יהודה דתורם מן היפה הר"ש. עיין ר"פ בתרא]:

ויין שאינו מבושל על המבושל. פירש הר"ב דשאינו מבושל יפה לשתיה מהמבושל. ועי' מה שכתבתי בריש פרק בתרא:

כל שהוא כלאים בחבירו לא יתרום כו'. פי' הר"ב דאמר קרא כל חלב יצהר וכו'. גמ' רפ"ט דבכורות [נג:] ואמרי' אשכחן תירוש ויצהר דכתיב חלב בכל חד תירו' ודגן דגן ודגן מנ"ל ק"ו מה תירוש ויצהר שאינן כלאים זה בזה אמרה תורה תן חלב וכו' תירוש ודגן דגן דגן שהם כלאים כו' לא כ"ש ואותן שנתחייבו בתרומה מדרבנן תקינו כעין דאורייתא והך דרשא איתא תו בגמרא פ"ק דתמורה [דף ה] ובירושלמי דהכא ותמיהני על הרמב"ם שכתב בחבורו ריש פרק ה' שנאמר כדגן מן הגורן:

ואם תרם מן הרע על היפה תרומתו תרומה. דכתיב (במדבר יח) ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו משמע הא אם לא תרימו מן המובחר תשאו חטא ואם אינו קדוש נשיאת חטא למה. גמרא האשה רבה דף פט ע"ב:

הזונין. עיין בריש כלאים בפירוש הר"ב:

והקישות והמלפפונות וכו'. והכי נמי פליגי לענין כלאים במשנה ב פרק קמא דמסכת כלאים [*וכן מצאתי בירושלמי אמתני' דהכא ר' יהודה כדעתיה ורבנן כדעתין דתנינן תמן הקישות ומלפפון אינן כלאים זה בזה ר' יהודה אומר כלאים]:

משנה תרומות, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב