תומר דבורה/ה

<< · תומר דבורה · ה · >>

» בַּמַהֲדוּרָה הַמְּנֻקֶּדֶת «

פרק ה

כיצד ירגיל האדם עצמו במידת החסד

[העיקר – אהבת ה']

עיקר כניסת האדם אל סוד החסד הוא לאהוב את ה' תכלית אהבה שלא יניח עבודתו לשום סיבה, מפני שאין דבר נאהב אצלו כלל לערך אהבתו יתברך, ולזה יתקן תחלה צרכי עבודתו ואחר־כך המותר יהיה לשאר הצרכים, ותהיה האהבה הזאת תקועה בלבו – בין יקבל טובות מאת הקב"ה ובין יקבל יסורין ותוכחות, יחשבם לאהבה לו, כדכתיב (משלי כז, ו): "נֶאֱמָנִים פִּצְעֵי אוֹהֵב", וכדכתיב (דברים ו, ה): "וּבְכָל מְאֹדֶךָ" – ופירשו (ברכות נד.): "בכל מדה ומדה וכו'" כדי לכלול כל המדות בחסד, ונמצא סוד הנהגתו מהמלכות ועם היות שהיא פועלת דין היא קשורה בחסד, והיינו מדת נחום איש גם זו שהיה אומר "גם זו לטובה", רצה לקשרה תמיד בצד החסד הנקרא טוב והיה אומר גם זו שנראה שהיא בשמאל קשורה בגבורה אינו אלא לטובה היא קשורה בחסד והיה שם דעתו אל צד הטוב במדה ההיא ומסתיר דיניה. וזו היא הנהגה גדולה, להיקשר בחסד תמיד.

ובתיקונים פירשו (בהקדמה): "איזה 'חסיד'? המתחסד עם קונו", לפי שגמילות־חסדים שאדם עושה בתחתונים צריך שיכוין בה התיקון העליון דוגמתו, והוא שגומל חסד עם קונו.

[מהחסד בבני־אדם ילמד החסד עם קונו]

ועתה צריך לדעת כמה הן מדות גמילות חסדים בבני־אדם, וכלם יעשה עם קונו למעלה אם ירצה לקנות מדת החסד, ולזה נאמר כי מידות גמילות חסדים הם אלו:

ראשונה,

בלידת האדם צריך לגמול עמו כל תיקון למזונו.

אם כן יעלה בדעתו עת לידת הבינה – התפארת. ויהי בהקשותה בלידתה מצד הדין ח"ו, יצא התפארת לצד הגבורות ולידתה בקושי, צריך לתקן שם כל האפשר שתהיה לידת התפארת לצד הימין כדי שיצא הוולד בלי מום כלל, כדאמרינן: "ותוציא לאור משפטינו, קדוש" – דהיינו: שיוציא התפארת משפט לצד האור שהוא הימין ויהיה קדוש ונבדל מן הגבורות, ובזה נכלל היותו מכוין במעשיו לקושרו תמיד בחסד ולהוציא מן הבינה בצד החסד, ואז יצא הוולד מזורז ומלובן, וכמעט בזה נכלל כל אזהרה שבתורה – כדי שלא יעוררו הגבורות תגבורת הדינים שם ויהיה קושי בלדתה ח"ו;

שניה,

למול את הוולד – היינו: לעשות כתיקוני מצוותיו.

שכל איזה צד קליפה וערלה המטפלת אל היסוד ימול אותה וירדוף אחר כל אותם הגורמים שם ערלה ויחזירם בתשובה, באופן שבהיותו מל את ערלת לבבם גורם שיהיה הצדיק העליון בלי ערלה, ויעמוד בחזקה לתקן כל הדברים הגורמים שם ערלה, ולזה פינחס כשמל ערלת בני־ישראל זכה אל כהונה, מפני שגמל חסד עם קונו, בסוד המילה שמל היסוד מאותה ערלה – זכה אל החסד.

וכן מזה ילמוד אל כל שאר מידות החסד;

שלישית,

לבקר חולים ולרפאותם.

כך ידוע שהשכינה היא חולת אהבה מהייחוד, כדכתיב (שיר השירים ב, ה): ורפואתה ביד האדם להביא לה סַמָּנִים יפים, כדכתיב (שם): "סַמְּכוּנִי בָּאֲשִׁישׁוֹת רַפְּדוּנִי בַּתַּפּוּחִים" – ופירשו בתיקונים (דף לט:) שסוד "אשישות", היינו: כל הדברים הנקשרים במלכות, באש י' חסד, ובאש ה' גבורה, בשני זרועות ושם היא נסמכת עליהם ומי שעושה זה סומך החולה בחליו.

השני: "רפדוני בתפוחים" – פירוש: לקשרה בין נצח והוד, ששם היא רפידתה בהיותה חיוור וסומק כתפוחים הללו שגוניהם מזוגים מצד החסד. וצריך לבקרה ולזכור אותה ולחלות פניה שתקבל מאכל ומשקה מהשפע העליון שהיא מונעת עצמה ממנו, ותקצר נפשה בעמל ישראל. כדרך שהוא בחולים הגשמיים, כך צריך בחולים העליונים שהיא חולה כדאמרן. והוא חולה דנע מאתריה - עלמא דאתי בינה, ונד אבתרה בעלמא דין, כדכתיב (משלי כז, ח): "כְצִפּוֹר נוֹדֶדֶת מִן קִנָּהּ" שהיא השכינה, "כֵּן אִישׁ נוֹדֵד מִמְּקוֹמוֹ", ונטיר לה ואומי דלא יתיב לאתריה עד דיחזיר לה לאתרה, הנה גם הוא מחולל מפשעינו מדוכא לרצונו מעונותינו ורפואת שניהם בידינו. וראוי לבקרם ולהזמין צרכיהם בתורה ובמצוות.

רביעית,

לתת צדקה לעניים.

ודוגמתם יסוד ומלכות. והצדקה הראויה אליהם פירשו בתקונים (תיקון י"ח, דף ל"ג.) לקיים צ' אמנים ד' קדושות ק' ברכות ה' חומשי תורה, בכל יום. ועל דרך זה כל אחד כפי כוחו ימשיך צדקה מתפארת לעניים הללו ויזמין אליהם "לקט" מהפירות כולם, "שכחה" מסוד העומר העליון שהיא בינה "ופאה" מבחינת המלכות עצמה שהיא פאה לשאר המידות, וכתיב (ויקרא יט, י): "לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם" שאפילו התפארת גר למטה במלכות, וצריך לתת לו מאלו התיקונים, וכן מעשר עני להעלות המלכות שהיא מעשר אל היסוד הנקרא עני ואם יקשרנה בתפארת יתן מן המעשר אל הגר. וכמה תיקונים נכללים בזה.

חמישית,

הכנסת אורחים.

הם התפארת והיסוד לתת להם בית מנוחה שינוחו בה דהיינו המלכות, כיון שהם הולכי דרכים בסוד הגלות לחזר על אבידתם צריך להכניסם שם. ולפי המתבאר בזוהר (פרשת וירא, ח"א קטו:) שזה המצוה מתקיימת בהולכי על דרך שיחו, שהם המתגרשים מביתיהם לעסוק בתורה שגורמים שיהיו האורחים עוסקים בצרכי המלכות. וכן כל העושה יחוד אל התפארת במלכות מבחינה אחרת וקובע מקום לתורתו, גורם שהתפארת יעשה מלונו במלכות. וכן פירשו בתיקונים (בהקדמה) ואל האורחים צריך להכין אכילה שתיה לויה, דהיינו שצריך להכניס התפארת והיסוד אל המלכות ולתת להם שם "אכילה" מעין "בָּאתִי לְגַנִּי אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם דִּבְשִׁי" (שיר השירים ה, א) שהוא שפע ראוי להנהגה התחתונה המתפשטת מצד הגבורה המתוקה. ו"שתיה" מעין "שָׁתִיתִי יֵינִי עִם חֲלָבִי" שהוא שפע פנימי מן היין המשומר ומסוד החלב המתמתק לקשר התפארת והמלכות -יעקב ורחל, והגבורה בנצח או בהוד כי כן פירשו ברעיא מהימנא (ויקרא, ד.). וה"לויה" להביא עצמו ונשמתו שם עמהם בדיוקן עליון ללוותם שם. עוד להביא שאר הספירות שם עמהם לעשות להם לויה טובה. וכמה דברים נכללים בתיקון זה.

כללו של דבר, ישתדל בצורך הדיוט ויכוין ברמיזתו ומובטח הוא שיעשה למעלה כיוצא בו אחר שיהיה בקי בסודות. ומה טוב להזכיר בפיו רמיזת כוונתו הנכונה בשעת מעשה לקיים "בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂוֹתוֹ" (דברים ל, יד).

ששית,

עסק החי עם המת.

ודבר זה היאך יתייחס למעלה קשה מאד, כי הוא סוד הספירות שהם מתעלמות ומסתלקות אל נרתיקן למעלה כמה צריך לתקנן, כמה צריך לתקנן להרחיצן מכל חלאת עוון ולהלבישן לבנים לבוני הספירות באור המעשה הטוב, להתעלות בסוד אחד לקשרם למעלה ולשאת אותם על הכתף סוד עילוי הספירות אחת אל אחת עד שיתעלו למעלה מהכתף שהוא תחילת חיבור הזרוע בגוף, ולמעלה מזה הוא סוד ההעלם שאין השגה בו. ויכוין בסוד הקבורה לפסוק (דברים לד, ו): "וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּי" דמתרגמינן בתליסר מכילין דרחמי, שהן נובעות בכתר בבחינותיו הפונות למטה לרחם בתחתונים, ומשם יעלה הנקבר אל העדן העליון חכמה שבכתר, וצריך התיישבות הדעת בזה מאוד.

שביעית,

הכנסת כלה לחופה.

ובזה נכללים כל צרכי הייחוד, שכל התפילות והייחודים הם סוד הכנסת כלה לחופה, ועיקרה בסוד התפילה מכמה מדרגות זו אחר זו: קרבנות, זמירות, תפילה מיושב שבה קריאת שמע וברכותיה, אח"כ תפילה מעומד ושאר תקונים הבאים אחריהם, הכל גמילות חסד אל החתן והכלה לפקח על צרכיהם, ותיקוני זיווגם.

שמינית,

הבאת שלום בין אדם לחבירו.

שהם התפארת והיסוד, לפעמים יתרחקו זה מזה וצריך להשלימם ולתקנם שיהיו שווים ונקשרים יחד באהבה וחיבה וזה ע"י כשרון המעשה הטוב שבאשר יהיה היסוד נוטה אל השמאל והתפארת אל הימין, אז הם נגדיים זה לזה עד שהיסוד יטה אל הימין כמוהו, וכאשר ח"ו יש איזה פגם של עוון בעולם אז יש שנאה נגדיית בין שניהם ואין יחוד וקשר בין הספירות כלל. ועל דרך זה יהיה גם כן בין כל שתי ספירות שהם ימין ושמאל, בין החכמה והבינה או בין החסד והגבורה או בין הנצח וההוד, צריך להכניס שלום ביניהם והיינו הבאת שלום בין אדם לחבירו וכן בין איש לאשתו דהיינו היסוד שלום בין התפארת ומלכות וכל כיוצא בזה מדרכי שלום, הוא גמילות חסדים למעלה: