תולדות תנאים ואמוראים/ר/רפרם
רפרם עריכה
היה תלמיד רב אשי ככתובות צה: אזל רפרם אמר לשמעתיה קמיה דרב אשי, ובגיטין מב. הקשה לרב אשי.
והיה חבירו דרבינא האחרון כיומא עח. ריש גלותא איקלע להגרוניא לבי רב נתן, רפרם וכולהו רבנן אתו לפירקא, רבינא לא אתא. למחר בעי רפרם להפיס דעתיה דריש גלותא (שלא יכעוס על רבינא שלא בא) ושאלו מ"ט לא אתי מר לפירקא, א"ל שהיה לי כאב בכרעי – א"ל רבינא לא סבר לה מר להא דרב אשי. וכל הלשון הזה מבורר שהיה אחר פטירת רב אשי כי בחיי רב אשי לא היו מתקבצין לבי ריש גלותא אך למקום רב אשי כדמובא באגרת דרש"ג ח"ג פ"ג, ורבינא נפטר עוד קודם רב אשי, אך הוא רבינא בר"ה האחרון.
וכן גיטין יא. רבינא סבר לאכשורי בכנופיאתה דארמאי א"ל רפרם ערכאות תנן. ופליג עם רב אחא (והוא רב אחא בר רב).
וכן נזכר כתובות לו. וכריתות י. אמר רפרם זאת אומרת – ואמרו הא דרפרם בדותא היא.
וזכה להיות ריש מתיבתא בפומבדיתא אחר רב גביהה מבי כתיל משנת תשמד עד תשנד כדמובא באגרת דרש"ג ח"ג פ"ד בנוסח ב"ג.
וכן מפורש בבכורות לו: שאמרו, רפרם בפומבדיתא הו"ל בוכרא ויהביה ליה לכהן בלא מומא אזל שדא ביה מומא (הכהן), יומא חד חלש (רפרם) בעיניה אייתיה לקמיה, א"ל בכור זה נתן לי ישראל במומו ארפסיניה לעיניה (פתח עיניו בחזקה) חזייה בשקריה א"ל לאו אנא דיהביתיה לך? ומזה אנו רואין שהוא היה הריש בפומבדיתא.
ור' אבהו האחרון היה מרישי כלה בישיבתו כחולין מט. שאמר רב שמואל בריה דר' אבהו (הוא היה מרבנן סבוראי שנפטר תתיח כדמובא באגרת דרש"ג ח"ג פ"ד בנוסח ב"ג) אבא מרישי כלה דרפרם הוה. ואחריו מלך רב רחומאי.