תולדות תנאים ואמוראים/ר/רבה בר נתן
רבה (או רבא) בר נתן, ובירושלמי ר' אבא בר נתן עריכה
הוא היה בבלי תלמידו דר"ה כב"ק לב. בעא רבה ב"נ מר"ה.
וחבריו בבבל מצינו עירובין לב: יתיב ר' חייא בר אבא ור' אסי ורבא בר נתן ויתיב ר"נ גבייהו – א"ל ר"נ יישר וכן אמר שמואל, וידוע שר"נ לא היה מימיו בא"י וא"כ בל"ס היה זה בבל, ור' אסי ור"ח בר אבא ידוע שעלו לא"י עוד בחיי ר' חנינא אך היו באין לפעמים בבבל.
ואח"כ עלה גם רבה ב"נ לא"י ולמר לפני ר' יוחנן כב"ב קעו. בעי רבה ב"נ מר' יוחנן.
וכשהיה בבבל היה כבר גדול הדור עוד שאבוה או אחוה דרב יוסף בר חמא בעא מיניה כסנהדרין פא., וגם ר' חייא בר אבא אמר בשמו כיבמות פ"ד סה"א וזה יען כי כשעלה לא"י הביא עמו הלכות רבות מרבותיו שבבבל.
ונשאר לנו ממנו הלכה אחת ב"ק לה: שאמר טענו חטין והודה לו בשעורין פטור.
ויסופר בירושלמי מו"ק פ"ג ה"ד שנאבד תפלין לאחד במועד אתא לגבי ר' חננאל ושלחיה לגביה ר' אבא בר נתן א"ל הב לי תפילך וזיל כתוב לך, א"ל רב איזיל כתוב ליה פי' שר' אבא ב"נ אמר לר' חננאל שיתן לו תפלין שלו ויכתוב לעצמו תפלין אחרים, ורב פסק לו שאין צריך לזה אך מותר לו לכתוב תפלין עבור אותו האיש בלי הערמה.
ובמבוא הירושלמי ערך ר' אבא ב"נ מביא מזה שהיה בדור השני, ומנזיר פ"ג (צ"ל פ"ז) ה"ב שהיה נושא ונותן עם ר' יסא תלמידו דר' יוחנן ור' יסא איקפיד עליו ומת עכ"ל, ולא הרגיש הרב החכם אם ר' אבא בר נתן היה גדול כ"כ עד שר' חננאל שהיה תלמיד מובהק לרב שלח לו איך יעשה וגם רב היה אז במקומן, איך אפשר לומר שזהו שנשא ונתן עם ר' יסא תלמיד ר"י שהיה בדור השלישי, ור' יסא יקפיד עליו על זקן הדור מדור העבר?.
ובספר משפחות סופרים ערך ר' אבא ב"נ שגג עוד יותר ובדא מעשה מה שלא היה מעולם וז"ל שם, הוא א' אבא ב"נ היה בבבל בימי רב ומלאכתו היה סופר תפלין, ופ"א היה מעשה שנאבד לאיש תפלין במועד וצוה רב לר' אבא ב"נ שיכתוב לו תפלין במועד, ומציין מו"ק פ"ג ה"ד וסמ"ג ה' תפלין.
ובמחילה מכבודו שאם הזכיר את הסמ"ג היה לו לעיין שם להעתיק כראוי, ועוד היכן מצא שר' אבא ב"נ היה סופר?
אבל גרסת הסמ"ג היא האמיתית וכן מובא בתוס' בג' מקומות, בעירובין צו., מו"ק יט, ומנחות לו:, וזה לשון הסמ"ג ההוא גברא דאבד תפלין אתא לקמיה דרב חננאל שדריה לקמיה "דרבה בר חנא" א"ל לספרא זיל הב ליה תפילך ואת כתוב אחריני – אתא לקמיה דרב א"ל לספרא זיל כתוב ליה להדיה, וממש כן הוא הירושלמי שלאחר נאבד תפלין בחו"המ ובא לר' חננאל (שהיה סופר כמפורש מגילה פ"א ה"ט) ושלח ר' חננאל לשאול לרבה בר חנא (שהיה חבירו דרב) ופסק לו שיתן לו תפיליו והוא יכתוב עבור עצמו תפלין אחרים (והוא ע"ד הערמה קצת), אבל רב פסק שיכול לכתוב גם עבור האיש לכתחלה בלי הערמה, אבל רבה בר נתן היה באמתתלמיד ר"ה ואח"כ תלמיד ר' יוחנן, וזה שאמרו נזיר פ"ז ה"ב ר' יסא בשם ר"י שני מתים וכו', התיב אבא בר נתן הגע עצמך – והוה עיינן (שלר' אבא ב"נ היה עינים גדולות) ואיתחזי גחיך ואיקפד עלוי ומית, ובקרבן העדה מביא ב' פירושים א) שר' יוחנן כעס עליו, וי"מ שר' יסא כעס עליו, והראשון נראה עיקר עכ"ל.