תולדות תנאים ואמוראים/ס/רב ספרא
רב ספרא עריכה
אביו היה אדם גדול בזמן ר' זירא כירושלמי כלאים פ"ט ה"ד, אבוי דרב ספרא שאל לר' זעירא מהו למיתן פריטין גו גולתא - א"ל חכם רבי (הוא כמו מר בבבלי) לרב הונא, דר"ה אמר אסור. ומהלשון משמע שאבי רב ספרא היה בר בבל ובא עם בנו רב ספרא לא"י בזמן ר' אמי ור' אבא.
וקבל הרבה מר' אבא כפסחים נא: ששאל מר' אבא כגון אנן דידעינן בקביעא דירחא - במדבר מאי א"ל הכי א"ר אמי.
וכן סנהדרין ו. א"ר אבהו שנים שדנו - איתיב ר' אבא לר' אבהו - א"ל רב ספרא לר' אבא, ובחולין צג. א"ל רב ספרא לר' אבא "משה" מי אמר רחמנא לא תיכול בישרא? ובכתובות כא: אר"ס א"ר אבא.
וברכות סב: רב ספרא על לבה"כ לבית הכסא אתא ר' אבא נחר ליה אבבא א"ל (רב ספרא) ליעול מר, בתר דנפק א"ל (ר' אבא) עד השתא לא עיילת לשעיר וגמרת לך מילי דשעיר וכו'.
ובשבת קמה. יספר ר"ס זימנא חדא איקלעית להתם ואוכלין מיניה (מתרנגולתא דר' אבא) ואי לא ר' אבא דאשקיין חמרא בר ג' טרפי איתנסי, (וגם מזה נראה שהיה בר בבל וכן שמו מעיד עליו שנקרא תמיד בשם "רב ספרא").
וכן מצינו איתו עם ר' אבהו (בקיסרין) כע"ז ד. משתבח להו ר' אבהו למיני ברב ספרא דאדם גדול הוא שבקו ליה מיכסא דיג' שנין ומצאו איתו פ"א ושאלו ממנו פירושא דקרא ולא ידע להשיבם וצערוהו אתא ר' אבהו אשכחינהו - א"ל אמרי לכו שהוא אדם גדול בתנאי אבל בקראי לא אמרי לכו.
ובגיטין כט: רב ספרא הקשה לר' אבהו ור"ח בר פפא ור"י נפחא ולא ידעו להשיבו ואמר רבא ע"ז קפחינהו רב ספרא לתלתא רבנן סמוכי.
וביצה לח: אמר רב הושעיא שפיר עבוד (ר' אבהו ור"ח בר פפי ור"י נפחא) שאחיכי על ר' אבא, א"ל רב ספרא משה שפיר קאמרת? ולא שמיע להו וכו'.
וב"מ סב:, סה: תני ר"ס בריבית דבי ר' חייא (בהלכות ריבית ששנה ר"ח, רש"י), וברכות לד: א"ר חייא אר"ס משום חד דבי רב (ובדק"ס ליתא תיבת ר' חייא).
וברכות סג. א"ר ספרא, ר' אבהו משתעי כשירד חנניה וכו'.
וכן מצינו שבת ה: אמר רב ספרא א"ר אמי אר"י. ובע"ז ל: אמר משום ר' יהושע דרומא.
וכן היה בידו הלכות ישנות כקידושין ל. אמר משום ר"י בן חנניה.
ובזמן רב נחמן ורבה ורב יוסף ירד לבבל (כי ר"נ נפטר בשנה אחת עם רבה כמבואר בערכו) כי היה מהנחותי, אבל היה אז כבר גדול הדור, וזה שמצינו בכורות י: שא"ל רב ששת לר"נ ספרא חברך תרגומה וכו'.
ובשבת קכד. יתיב רב ספרא ורב אחא בר הונא ור"ה בר חנינא ויתבי וקאמרי, לרבא אליבא דר' נחמיה - א"ל רב ספרא מידי דהוה אגרף של רעי א"ל אביי לרבא למר - הני קערות היכי מטלטלינן להו א"ל, רב ספרא חברין תרגמיה מידי דהוה וכו'.
ובשבת ע. שקיל וטרי עם ר"נ.
אבל רבה היה גדול ממנו וכשהיה רבה הריש מתיבתא בפומבדיתא ישב רב ספרא לפניו וקבל ממנו כסנהדרין מא: רב כהנא ג' ורב ספרא תנו סנהדרין בי רבא פגע בהו רמי בר חמא א"ל מאי אמריתו בה בסנהדרין דבי רבה - א"ל ומאי קשיא לך - א"ל א"ה אמריתו בה, טובא אמריתו וכו'.
וזה רב כהנא היה תלמידו דרב יהודה ועלה לא"י ירד אח"כ לבבל לזמן קצר עם רב ספרא כאשר יסופר פסחים נב: רב ספרא נפק מא"י לחו"ל הוה בהדיא גרבא דחמרא דשביעית, לוו בהדיה ר"ה בריה דרב איקא ורב כהנא אמר להו איכא דשמיע ליה מיניה דר' אבהו - קרי רב יוסף (על ר"ס) עמו בעצו ישאל וכו'.
וכשבא לבבל עשה שותפות עם איסור (גיורא) כב"מ לא: איסור ור"ס עבוד עיסקא בהדי הדדי אזל רב ספרא פלג ליה בלא דעתיה דאיסור באפי בי תרי אתא לקמיה דרבה בר"ה, א"ל זיל אייתי תלתא - א"ל רב ספרא מנ"ל הא - א"ל אביי וכו'.
וכשהיה אצל רבה מצא שם את אביי ושקיל וטרי עמו כמה פעמים בעירובין מה:, קג., ביצה לח: (קראו שם אביי מר), יומא יא., חולין נג., בכורות ד..
אך לא שהה זמן רב בבבל כמפורש חולין קי: שא"ל אביי כי סלקת להתם (לא"י) בעי מינייהו כבדא מה אתון ביה (כי אז כבר נפטר ר' אמי ולא הוקם עוד ריש מתיבתא והיו שם אך קיבוץ חכמים במקומות שונות ולכן א"ל אביי הלשון "בעי מינייהו" כי לא היה עוד ריש מתיבתא) כי סליק אשכחיה לרב זריקא א"ל אנא שלקי לר' אמי ואבל כי אתא (רב ספרא שחזר לבבל) לגביה (לאביי) א"ל וכו' כי הדר סליק אשכחיה לר' זריקא וכו'. ומזה אנו רואין בבירור שהיה מהנחותי, והיה בא לקיסרין ששם היה מקום ר' זריקא כמבואר בערכו. וזה שמצינו תענית כג. שא"ל ר' זריקא תא חזי מה בין תקיפי א"י לחסידי דבבל וכו'.
וכשהיה בא"י בקשו ר' אבא כשילך לבבל יביא לו הכסף שחייב לו רב יוסף בר חמא (אבי רבא) וכשבא למתיזא ובקש הכסף מר"י בר חמא א"ל רבא בריה מי כתב לך התקבלתי כב"ק קד:, וכשהכיר לדעת את הצעיר החריף הזה התרועע עמו ושקיל וטרי עמו אף שבל"ס היה רב ספרא זקן הרבה ממנו, וזה שמצינו שבת קא:, סוכה לט. שאמר לרבא משה שפיר קאמרת? אלא אמר רב ספרא וכו'.
וכן היה רגיל לומר הלשון הזה כביצה לח: שאמר כן לרב הושעיא, ובחילין צא. אמר כן לר' אבא.
ובחולין קלג. רבא ורב ספרא איקלעו לבי מר יוחנא בריה דרב חנא בר אדא - רבא אכל, רב ספרא לא אכל, אקרויה לר"ס בלחמא מעדה בגד וכו', אתא לקמיה דרב יוסף א"ל דלמא משום דעברי אשמעתא דמר אקריין הכי א"ל וכו'.
וידוע שלרבא היה ישיבה פרטית גם בחיי רב יוסף כב"ב כב., וזה שמצינו פסחים קיג: תני תנא קמיה דרבא - שלשה הקב"ה מכריז עליהן בכל יום על רווק הדר בכרך ואינו חוטא, צהבו פניו של רב ספרא א"ל רבא לאו כגון מר אלא כגון רב חנינא ורב אושעיא וכו'. (וקרוב מאוד לומר יען שהיה לרב ספרא אשה בא"י ואך הוא בעצמו היה במחוזא אצל רבא וזה שא"ל רבא שמר אינך חשיב כרווק כי יש לך אשה בא"י ואינו דומה מי שיש לו פת וכו').
וכן מצינו אותו עם רבא כשבת קלב., פסחים נט:, ובחולין צא. קראו לרבא משה.
ויסופר בב"ב קמד. שמת אביו דר"ס ושבק מעות ושקיל רב ספרא הכסף ועבד בהו עיסקא, אתו אחיו תבעינהו בדינא קמיה דרבא אמר להו, רב ספרא גברא רבה הוא לא שבק גירסיה וטרח לאחריני.
והיה גדול כ"כ בעיני רבא עד כששלחה אימיה דשבור מלכא לרבא קרבן שיקריב שעבורה יסופר זבחים קטז: ששלח את רב ספרא ורב אחא בר הונא שהם יעשו כדין, וזה בל"ס יען שהיה כמו פעמים בא"י וידע כל המקומות כצריכים לזה.
האומרים בשמו מצינו אך ר"ז אר"ס א"ר המנונא כחולין פ..
ורב אחא בר יוסף בעי מיניה כשבת קמ..
ממדותיו היקרות מצינו שהתרחק מדבר שקר עד קצה האחרון כחולין צד: מר זוטרא בריה דר"נ היה קאזין מסיכרא לבי מחוזא ורבא ורב ספרא הוו קאתו לסיכרא פגעו אהדדי - א"ל למה להו לרבנן דטרוח ואתו כולי האי א"ל רב ספרא אנן לא הוה ידעינן דקאתי מר (משום מדבר שקר תרחק) אי הוה ידעינן טפי הוה טרחינן.
ולא לבד שלא הוציא דבר שקר מפיו אכל דרשו עליו סוף מכות ודובר אמת בלבבו כגון רב ספרא ופירש"י משאלתות ויחי שרב ספרא היה לו חפץ למכור ובא אחד לקנותו וא"ל אני אתן לך כך וכך ורב ספרא גמר בלבבו למכור לו בדמים הללו אך לא היה יכול לענותו שהיה קורא ק"ש אז, והאיש ההוא סבר שרוצה יותר והסיף לו, ולאחר שסיים א"ל טול החפץ בדמים שאמרת בראשונה כי כן היה בדעתי ליתנם לך.
ובשאלתות שלנו איתא שהיה לו חמור למכור, והק"בה שילם לו מדה כנגד מדה כאשר יסופר ב"ק קטז. שפ"א אזל בשיירתא לוינהו ארי וכל לילה היו נותנין לו חמור וקאכיל כי מטא זמניה דרב ספרא שדר ליה חמירו ולא אכליה.
וכן ההיה זהיר מאוד בכבוד שבת כשבת קיט. שהיה מחריך רישא בעצמו לכבוד שבת.
ובמו"ק יב. יסופר שמר זוטרא בריה דר"נ בנו ליה אפדנא מקבלי קיבולת חוץ לתחום (ובנו בחו"המ) איקלע רב ספרה ור"ה בר חיננא ולא עלו לגביה.
משפחתו מצינו שהיה לו אח בשם רב דימי כערכין טז. רב דימי אחוה דרב ספרא חלש על לגביה רב ספרא לשולי ביה. ואח אחד בשם ר' יוחנן כחגיגה פ"א ה"ו.
ונפטר בבל בעיר פומבדיתא במקום אביי כמו"ק הכ. שאמרו כי נח נפשיה דרב ספרא לא קרעו רבנן עליה אמרי לא גמרינן מיניה אמר להו אביי מי תניא הרב שמת, חכם שמת תניא. ועוד כל יומא שמעתיה בפומין בבי מדרשא, וכמו שאמרנו שהיה מהנחותי והביא תורת א"י לבבל ומבבל לא"י.
וראה זה פלא שלא נזכר שום דבר ממנו בירושלמי אף שמפורש שהיה כמה פעמים בא"י כדמובא לעיל.
ובמבוא הירושלמי ערך רב ספרא יכחיש ויאמר שאך בנערותו הלך לא"י ולא ישב שם ימים רבים. ומה שמובא ע"ז ד. משתבח להוא ר' אבהו למיני ברב ספרא הוא שלא בדיוק. ובמחילה דבר זה לא ניתן להאמר להכחיש גמרות מפורשות כאשר הבאנו לעיל, ולא נודע לנו הסיבה למה לא נזכר בירושלמי.