תולדות תנאים ואמוראים/כ/רב כהנא ב) תלמידו דרב
רב כהנא ב) תלמידו דרב
עריכהכמפורש שבת קנב. רב כהנא הוה פסיק סידרא קמיה דרב כי מטא להאי קרא (ותפר האביונה) נגיד ואתנח, אמר ש"מ בטל ליה חמדה דרב (ומזה אנו רואין שאין זה ר"כ דברכות סב. שגגא תותיה פורייה דרב שאז היה רב בכל כחו), וב"מ סד: אר"כ הוה יתיבנא בשילהי פירקי דרב ושמעית דקאמר קרי קרי ולא ידענא מאי קאמר וכו'.
וכן מצינו ר"כ אמר רב כברכות יד:, שבת לח., תענית יב:, יבמות קב., כתובות עט: קב., גיטין עא., ב"ק קיד:, בעא מרב כב"ק קטז..
וכן קבל משמואל כדמצינו ר"כ אמר שמואל ככתובות קא., נדרים כח., שאל משמואל ביבמות קב:.
ובחיי התלמיד הגדול הזה אירע מקרה לא טוב אשר עי"ז הוצרך לעלות לא"י כמפורש ב"ק קיז. ההוא גברא שרצה למסור ממון ישראל ביד עכ"ום אתא לקמיה דרב א"ל שלא יעשה כן והוא השיב שלא ישמע לו. ורב כהנא ישב אז קמיה דרב וקינא קנאת ה' צבאות והכהו עד ששבר מפרקתו ומת, א"ל רב עד האידנא הוו פרסאי דלא קפדי אשפיכת דמים והשתא איכא יונאי דקפדי אשפיכת דמים (ובדק"ס איתא להיפוך ושם באות ע' שעד שנת תקלח היתה בבל תחת יד רומי ואח"כ כבשה מלך ארדשיר ובאת תחת ממשלת פרס) ואמרי מרדון מרדין, קום עלה לא"י וקביל עליך דלא תקשה לר' יוחנן שבע שנין, ובירושלמי תרומות פ"ד ה"ז שקודם שהלך לא"י שאל משמואל בדין מדומע וא"ל שמואל כד תסלק לא"י את שאיל לה. וכשבא שמה מצא את ר' יוסי (ר' אסי) דאמר בשם ר' יוחנן. וברכות פ"ב ה"ח מפורש שהיה אז יניק וחכים כשעלה לא"י.
וכשבא לא"י אשכחיה לר"ל דיתיב וקא מסיים מתיבתא דיומא לרבנן (שהיה חוזר ושונה להם מה שדרש ר"י אותו היום) אמר להו רב כהנא ר"ל היכא? אמרו לו אמאי, א"ל האי קושיא והאי פירוקא, אמרו ליה לר"ל אזל ר"ל א"ל לר"י ארי עלה מבבל לעיין מר במתיבתא דלמחר. ובמתיבתא דר"י היה שבע שורות תלמידים יושבין לפניו וכשבא ר"י לישיבה הושיבו את ר"כ בשורא הראשונה לפני ר"י אמר שמעתתא ולא הקשה לו כלום, וסברו יען שאין לו מה להקשות והורידוהו בשורה השניה, וגם אז לא הקשה כלום עד שהורידוהו בשורה האחרונה, ויאמר ר"י לר"ל הנה הארי שאמרת נעשה שועל. ור"כ שלא שאלו כלום היה יען שקבל עליו שלא יקשה לר"י שבא שנים, אך מפני הבזיון שנעשה לו אמר מה שהורידוני שבע שורות יהא כפרה תחת השבע שנים, ואז קם ר"כ ואמר ליהדר מר ברישא, אמר ר' יוחנן שמעתתא ואקשיה והעלוהו לשורה השישית וכן הקשה לו פעם שנית ושלישית עד שהעלוהו לשורה העליונה אצל ר"י.
ור' יוחנן ישב מעל לעם על שבע מצעות, וכשהתחיל להקשותו ולא יכול להשיבו שמטו מתחת ר"י המצעות עד ששמטי מתחתיו כל המצעות עד שישב ר"י על הארץ, ור"י היה אז כבר זקן וגבות עיניו היו גדולות, ובקש ר,י שיגביהו את גבות עיניו כדי שיוכל לראות את החריף הבבלי הזה. ור"כ היה שפתו קרוע ע"י מכה והיה נראה תמיד כשוחק, אך ר"י לא ידע מזה וסבר ששוחק עליו על שלא היה יכול לענותו על קושיותיו, חלש דעתיה דר"י ונח נפשיה דר"כ. למחר כשאמר ר"י לתלמידיו ראו דרכי הבבלים שאין להם ד"א, אז ספרו לו דדרכיה הכי, אז בעי ר"י רחמי וחיה, ובקש מחילה ממנו ואמר אלו ידעתי כן לא הוה חלשא דעתי השתא ישב אדוני אצלנו, אך ר"כ השיבו עם יוכל אתה להבטיחני שלע תכעיס עלי עוד אשאר פה ואם לא, לא אוכל להיות פה כי לא בכל יום מתרחש ניסא. ואז שאלו ר"י כל ספיקא דהוה ליה והוא פשט ליה, והיינו דאמר ר"י דילכון אמרי? דילהון היא, (היינו שבני בבל יותר גדולים מבני א"י).
ובירושלמי ברכות פ"ב ה"ח יסופר שר"כ היה אז יניק וחכים (וכשאירע לו המעשה עם ר' יוחנן שמת ואח"כ חיה) פגשו חד בר פחין (לץ) ושאלו בדרך הלצה מה קלא בשמיא שמע א"ל שמע שהוא ימות וכן היה. וכן אירע לשני, ויאמר ר"כ הלא עליתי לא"י למיזכי ולהגות בתורה ולבסוף חוטא אני להרוג בני אדם, ובא לר"י ושאלו אם אחד שאמו מבזה אותו ואשת אביו מכבדו להיכן ילך א"ל ילך למקום שמכבדין אותו. וזה היה כמו נטילת רשות לחזור לבבל, אך ר"י לא הבין כונתו ותמה מה שלא בא ר"כ אצלו ליקח ברכת הפרידה, אך תלמידיו א"ל הלא אתה בעצמך אמרת לו שיחזור לבבל.
והנה אם כי יסופר המעשה בקצרה כדרך האגדה שתספר אך מקרי הדברים העקרים, אבל בל"ס נמשך זמן שנים אחדות שהיה בא"י, ובאמת קבל גם מר' יוחנן כדמצינו שבת פה:, ע"ז לה: ר"כ אר"י. ובכתובות מו: שלח ר"כ (לבבל) משמיה דר"י.
וכן אפשר שקבל מר"י דרכי הרפואות כדמוכח שבת קי: דאר"י הרוצה שיחממנו יקנחנו בסדינו, רב אחא בר יוסף חש ביה, עבד ליה ר"כ (רפואת ר' יוחנן) ואיתסי.
וכן שקיל וטרי עם ר"ל ככלאים פ"א ה"ו שבעי כהנא מר"ל המרביע בחית הים מהו - א"ר יוסי בר' בון בהא פרס כהנא מצורתיה על ר"ל וצדייה (שלה היה יכול ר"ל להשיב לו כלום).
ובב"ר פ"ז-ד העתיק שלא כהוגן כי שם איתא ר' ירמיה כהנא והטעות בא מבבלי ב"ק נה., ומצינו שבת סג. ר"כ אר"ל.
והנה מכל המעשה הנפלא הזה ברור לנו שר"כ כשבא לא"י היה אז עול ימים, ור' יוחנן היה אז כבר גבר סבא, וכשבא לבית המדרש שאל "ריש לקיש הכא" אף שר"ל ישב אז בב"המד וחזר עם בני הישיבה את לימוד המתיבתא דר"י. ומזה אנו רואין בבירור שלא ידע את ר"ל ולא ראהו מעולם. ולכן קשה מאוד להבין דברי רבותינו בעלי התוס' בסוכה מד. ד"ה והא. וגיטין פד: ד"ה ר"י, שר"כ עלה לא"י שתי פעמים, פעם הראשונה בימי ר"ש בר רבי ופעם השניה בימי ר' יוחנן, וזה דבר שאי אפשר לומר שאם כן איך אמרו שהיה אז ר"כ עול ימים, ועוד הלא מפורש ר"ה רפ"ד שר"י ור"ל שאלו מרב כהנא בזמן שהיה כפעם הראשונה ואמרו הא גברא רבה דנישאל ליה וא"כ איך לא ידע את ר"ל כשבא בפעם השנית לא"י? ובר מן דין הלא ידוע שר"כ תלמיד חבר דרב היה כהן כמפורש בערכו, אבל רב כהנא זה שבא לר"י מפורש שלא היה כהן כפסחים מט. שאמר אי לא נסיבנא כהנתא לא גלאי, א"ל והא למקום תורה גלית א"ל לא גלאי כרגלי אינשי (ופרש"י שאר תלמידים יוצאין מדעתן ואני יצאתי בע"כ מחמת מרדין ואימת מלכות). ובחולין קלב. ר"כ אכל מתנות בשביל אשתו (שנשא כהנת) א"כ מפורש שהוא לא היה כהן, והאמת יורה דרכו שר"כ שעלה לא"י בימי ר"ש בר רבי הוא ר"כ תלמיד חבר דרב וחבירו דרב אסי, וזה ר"כ היה תלמידו דרב ובסוף ימי רב היה אז עוד עול ימים, וזה ברור.
ומה שמצינו קידושין ח. רב כהנא שקל סודרא בפדיון הבן, והוקשו שם בתוס' שמזה משמע שהיה כהן, ומפסחים מט. משמע שלא היה כהן ותרצו די"ל דתרי ר"כ הוו, אי נמי י"ל דבשביל אשתו היה לוקח כחולין קלב., ל"ק מידי כי זה ר"כ היה חבירו דרב אשי כמפורש הלשון דאמר רב אדי לא אמרן אלא כגון ר"כ "דגברא רבה הוא" ומבעי ליה סודרא ארישיה ועיין ערכו.
וכשחזר ר"כ לבבל כפי הנראה לא מצא עוד את רב ושמואל, ורב הונא ישב על כסא רב, ורב יהודה יסד ישיבתו גדולה בפומבדיתא וישב רב כהנא עמהם ככל תלמידו דרב ושמואל שישבו לפני ר"ה, וזה שמצינו מו"ק יג: ר"ה שרא להו להנהו כרופייתא - איתיביה ר"כ לר"ה וכו'. ובחולין קיא. יתיב ר"כ אחורי (כצ"ל) דרב יהודה קמיה דר"ה ויתיב וקאמר וכו'. וביצה לג. אותיב לרב יהודה, וביומא יא. תני קמיה דרב יהודה - א"ל רב יהודה טעמא דרוחצות - א"ל ר"כ והתניא וכו'.
וב"ב מא: ר"כ שקל כידקא בארעיה אזל הדר גודא בארעא דלא דידיה אתא [הבע"ד] לפני רב יהודה והביא עדים - א"ל רב יהודה שצריך לשלם א"ל ר"כ כמאן כרש"בא - והא מייתינא איגרא ממערבא דאין הלכה כרש"בא א"ל לכי תיתי, (ומזה משמע שר"כ היה בא"י). ובחולין יט. יתיב ר' אבא אחורי דר"כ ויתיב ר"כ קמיה דרב יהודה ויתיב וקאמר וכו'. ובשבועות לו. יתיב ר"כ קמיה דרב יהודה ויתיב וקאמר הא מתני' כדתנן א"ל (רב יהודה) כנה.
ובנדה כו: יתיב רב יצחק בר שמואל בר מרתא קמיה דר"כ ויתיב וקאמר אר"י אמר רב, ושקלו וטרו כחברים, כי באמת היו כולם תלמידי דרב, ואך יען שר"ה ורב יהודה היו ראשי מתיבתות לכן ישב לפניהם.
ובנדרים ז. מצינו רב חלבו חלש אכריז ר"כ רב חלבו באיש וכו'.
וכל גדולי תלמידי דר"ה ורב יהודה קבלו גם מר"כ, ר' אבא אכ"כ כשבת לח. קכה..
רב חיננא אר"כ אמר שמואל כנדרים כח:.
טבי אמר כהנא ריש שקלים.
רב יוסף אר"כ כעירובין סז:, יבמות קב., מנחות לב., ומצינו יבמות יז. יתיב רב יוסף אחורי דר"כ וכו'.
וכן ר' יצחק כר"ה ג: א"ר יצחק - מתקיף לה ר"כ - א"ל ר' יצחק רבי, מטונך וכו'.
וכן רבה אמר ר"כ אמר רב כיבמות קב. ומצינו ב"ק סא: שרבא הקשה לו.
ואפשר שרב מרי בריה דר"כ הוא בנו יען כי מצינו זבחים נה. דאמר רבא מדתני רב מרי בריה דר"כ, ולפי סדר הזמנים הוא ר"כ תלמידו דרב.