תולדות תנאים ואמוראים/ח/רב חמא
רב חמא (סתם) עריכה
והוא רב חמא מנהרדעא.
הוא זכה עוד להיות תלמידו דרב חסדא כנזיר כ. א"ל רב חמא לרב חסדא מאי קאמר – אמרי במערבא אין החכשה במונה. ואפשר שישב אח"כ לפני רבא ככתובות פו. שא"ל ר"פ לרב חמא ודאי דאמריתו משמיה דרבא וכו'.
ומה שמצינו תענית טז: רבי חמא א"ר אלעזר הוא ט"ס וצ"ל כמו שמובא בה"ג ורי"ף א"ר אחא אר"א שאמר כמה פעמים בשמו, והיה ירושלמי ולכן נשאר תיבת "רבי" אבל רב חמא נקרא תמיד בשם "רב" שהיה בבלי. ומה שמצינו תענית ז. א"ר חמא א"ר חנינא צ"ל א"ר חמא בר חנינא כי כן הוא דפוס פיזרר וקושטנדינא ונשתבש בדפוס ווינציא כדמובא בדק"ס.
והוא זכה להיות הריש מתיבתא בנהרדעא כמדובא באגרת דרש"ג ח"ג ספ"ג נוסח ב"ג דפוס מאיינץ, וז"ל ובתר רב נחמן בר יצחק (שנפטר תרסז) מלכו כמה גאונים רב חמא בנהרדעא ושכיב בשנת תרפח והיינו דאמרינן (בשבועות מח:) ההוא דיינא דעביד כר"א הוה איכא צורבא מרבנן באתריה א"ל איזיל אנא למתיבתא ומייתינא אגרתא דלית הלכה כר"א אתא לקמיה דרב חמא א"ל האי דיינא דעביד כר"א עביד.
וכן מביאים בפשטות היוחסין וס"הד וז"ל רב חמא מנהרדעא בזמן ר"פ ריש ישיבה בנהרדעא ט"ו שנים (וצ"ל כא שנים).
וכן מובא בספר קבלת הראב"ד וז"ל רנב"י היה לריש ישיבה בפומבדיתא ד' שנים ומת ד' אלפים קי"ז – ואחרי מות רנב"י היה ריש ישיבה בנהרדעא (וחסר תיבת רב חמא) ומת בשנת ד"א קלב (וצ"ל קלה).
ובאמת כן מפורש בסנהדרין יז: שאמרו אמוראי דנהרדעי "רב חמא".
אבל החכם גרעץ בח"ב צד 422 יאמר ובעת שהיה ר"פ ריש מתיבתא בנרש היה הראש בפומבדיתא רב חמא מנהרדעא.
וכן הרב החכם בעל דורות הראשונים בח"ב פס"א כותב שרב חמא מלך בפומבדיתא אחר רנב"י.
ולפלא על חכמים שכמותם יאמרו דבר כזה. ונעתיק נוסח אגרת דרש"ג הנדפס ביוחסין הישן, ובנוסח סדר החכמים, וז"ל שם רנב"י בפומבדיתא ד' שנים ושכיב בשנת תרס"ז – ובתר רנב"י מלכו בפומבדיתא כמה גאונים, ושכיב בשנת תרפח והיינו דאמרינן בפרק כל הנשבעין ההוא דיינא – דעבד כר"א, הוה ההוא צורבא מרבנן התם אמר אנא מייתינא אגרתא ממערבא דלית הלכתא כר"א אתא לקמיה דרב חמא, ובאמת נלקה בחסר. וצ"ל ובתר רנב"י מלכו כמה גאונים רב חמא בנהרדעא ושכיב בשנת תרפח. והיינו דאמרינן שבועות מח: ההוא דיינא דעבד כר"א הוה איכא צורבא מרבנן באתריה א"ל איזול אנא למתיבתא ומייתינא אגרתא – אתא לקמיה דרב חמא.
כי כשמלך רב חמא אז כבר נתבטלו הישיבות בא"י וכל חכמי א"י באו לבבל כאשר בארתי בכמה מקומות, אבל רב חמא מלך בנהדדעא ולא בפומבדיתא, כאשר יאמר הגאון בעל הנוסחאות הלאה וז"ל ובתירה (אחר רב חמא) מלך רב זביד בפום בדיתא ושכיב תרצו ובתריה מלך רב דימי מנהרדעא. ואם רב חמא מלך ג"כ בפום בדיתא א"כ היה צ"ל ואחריו מלך רב זביד כאשר יאמר ובתריה מלך רב דימי מנהרדעא ולא אמר שמלך בפומבדיתא, יען שזה ידוע מעצמו. אבל האמת יורה דרכו שרב חמא מלך בנהרדעא, והכונה מה שיאמר הגאון (בנוסח יוחסין הישן ולונדון וסדר החכמים) ובתר רנב"י מלכו בפומבדיתא כמה גאונים, היינו שישיבת פומבדיתא הלכה לנהרדעא בחיי רב חמא, ואחרי מותו שבה לפומבדיתא, וכאשר אמר הגאון בכולהו אילין שנין (היינו מיום שנפטר ר"ה בסורא זה הפיורש האמיתי ותיבת דרבא הוא טעות) לא הוה אלא חדא מתיבתא בפומבדיתא ובתר דשכיב רבא הדר איתפלגו, וידוע שישיבת רבא היתה אך במחוזא ולא בפומבדיתא. אבל זה כמו שאמרנו שישיבת פומבדיתא הלכה בחיי רבא למחוזא כי לא המקום גורם אך השם, וכאשר אמר הגאון בפירוש ובתר אביי מלך רבא במחוזא דמן פומבדיתא הוה, וזה ברור.
וכן מצינו בכמה מקומות שהיה הריש בעירו כברכות כב: שאמרו רב חמא טביל במעלי יומא דפסחא להוציא רבים ידי חובתן. ומו"ק יב. רב חמא שרא לאבונגרי דבי ריש גלותא למיעבד להו בחוה"מ, וב"מ עג: אמר רב חמא האי מאן דיהיב זוזי לחבריה למזבן ליה – אמר אמימר אמריתא לשמעתיה קמיה דרב זביד מנהרדעא אמר כי דאמר רב חמא הנ"מ וכו'. ובכתובות פו. אמר אמימר משמיה דרב חמא וכו', וזה יען שגם אמימר היה מנהרדעא, וכבר הארכתי בפירושי פתשגן הכתב בזה.
וכן נמצא הלכותיו ב"ב ז. שאמר בדינא קא מעכב – בדין קאמר ליה. ושם ז: אמר אגבויי לא מגבינן ליה ורב אחא בריה דרבא אמר בכולהו הלכתא כרב חמ. ושם כט. אמר ומודה ר"ה, ובקידושין ט. אמר כל הבה מיהבה – כל אשקויי אשקיין לאו כלום הוא. ובשבת י. אמר מאי קרא, וקאי על דברי רב ששת. ושם מז: בי רב חמא הוה מטה גללניתא הוה מהדרי לה ביומא טבא א"ל ההוא מרבנן לרבא (וצ"ל לרב חמא). ובכתובות פו. א"ל ר"פ ודאי דאמריתו משמיה דרבא.
מקורות הפרטים מצינו סנהדרין מו: ששאלו שבור מלכא (מלך פרס) מנין לקבורה מן התורה והוא לא מצא מענה ע"ז ורב אחא בר יעקב אמר עליו אימסר עלמא בידא דטפשאי.
והר"הח ראה"ו בד"וד ח"ג פט"ז מצא מקום להתנפל על רבותינו ועושה הספד על ישיבת פומבדיתא שירדה מטה מטה יען כי רב חמא היה אך מן החכמים הבינונים יען שרב אחא בר יעקב אמר עליו אימסר עלמא וכו'. אבל האם לא צדק רב חמא שלא השיבו. האם היה יכול להוציא דבר שקר מפיו, הלא הגמרא שקיל וטרי מנין, ולבסוף אמרו שאין שום ראיה מן התורה.
פרנסתו מצינו ב"מ קט: שהיה מוגר זוזא בפשיטא ביומא, ונענש ע"ז שכלו כל כספו. ובכורות כז. מצינו שהיה נותן תרומות לשמעיה שהיה כהן.