תולדות תנאים ואמוראים/הקדמה
הקדמה
עריכהלא כזר אתיצב לפניכם היום בספרי החדש, כי כבר הבאתי לכם את ראשית בכורי פרי עטי, הוא ספרי בית ועד לחכמים, אשר הצאתי לאור בשנת תרסב, ובלי שום גאות אוכל לומר כי ספרי מצא חן בעיני כל רואיו, ראוהו גאונים וישבחוהו, חכמים ונבונים ויהללוהו, וב״ה שנמכר במשך זמן קצר יותר משלשת אלפים עקסעמפ', וזה האות היותר גדול ובקורת היותר נאמנה על ספר, כי בזמן הזה שהוא שעת חירום, עת היותר רעה לאחינו הנתונים בצרה ובשביה ובגלות המר ואע"פ כן יום יום ידרשו אותו מכל כנפות הארץ. אבל לא כמנחה שהבאתי לכם אז, אני נותן לפניכם היום, ספרי הראשון בו מלאכה יותר מחכמה, אבל הספר הגדול הזה אשר יחזיק שלשה חלקים גדולים כאשר עיניכם רואות, מלבד המלאכה הגדולה המפרכת את הגוף, מלאכה כבדה אשר הקרבתי חלבי ודמי משך זמן רב מלאכה גדולה אשר ראויה היתה להעשות מקבוץ של כמה אנשים המומחים לזה, יש בה חכמה עוד יותר ממלאכה, וצריך לזה התבוננות וזהירות יתירה, שלא ליפול ברשת הטעות והשערות מדומות. ומקצוע הלזה לא כחלק חכמת התורה בהלכה ובאגדה אשר מיום שיצאתה מידי רבינו הקדוש וחכמי דורו עד היום הזה עמלו ויעמלו בה בוני עולם, ובכל דור ודור הקים ה' לנו אנשי מדע, אנשי אמת, המוסיפים בהיכל התורה אבנים יקרות, פנינים וכל אבני חפץ, וכל אחד ואחד ישתדל לשכלל וליפות ולצייר עוד ציור נפלא בכותל התורה, עוד כפתור ופרח, לנטוע בגן החיים, וע"פ רובה ככולה המה אנשים אשר משכמם ומעלה גבוהים מכל העם בחכמה, בתבונה, בדעת, ובטוהר המדות, אנשים היותר גדולים משרפי מעלה, אנשים אשר הקריבו חייהם, כספם ומאדם עבור קוצו של יו"ד, ואם היינו יכולים לאספם יחד היום הזה, אז יהיו מחנה גדולה לאלהים, למאות רבבות אלפים, ועדים המה ספריהם היקרים הנמצאים בבית עקד הספרים אשר להממשלות.
אבל לא כן חלק וענף הלזה, תולדות גדולי אומתנו, תולדות מורינו ומאירינו, תולדות הענקים אשר ראשם מגיע השמימה, לא נשקר אם נאמר כי הוא עוד בטל ילדותו, עוד הוא כמעט כשדה בור רקה אשר לא נעבד בה ולא נזרע, ואך זעיר שם זעיר שם באיזה פנה צומחת שושנה חכלילת עינים, ובזה נופלים אנחנו מכל חכמי או"הע, אשר יעריצו ויקדישו את גדולי אומתם, ויקריבו למענם ספרים רבים, אבל חכמי ישראל עברו דורות רבים מאוד וכמעט אין גם אחד אשר שם לבו לזה, ורבותינו הראשונים כמו רש"י ותוס' אף שאנו רואין בכל פנות שאנו פונים שהיו מומחים גדולים גם במקצוע הזה, אבל לא היתה זאת מעין מלאכתם, כי בימי חייהם הקצרים והדואבים אשר חיו בימי הבינים, בימי חושך ואפלה מנידח, ראו בעין חכמתם שטוב יותר לעסוק בחלק ההלכה ולפרש את התורה באר היטב, למען תרבה הדעת בישראל, לידע ולהודיע הדרך ילכו בה והמעשה אשר יעשון, ואך אגב אורחא פלטה קולמסן כלאחר יד, דברים יקרים אודות חיי רז"ל וזמניהם, ורבינו הרמ"בם נגע אך בקצה המטה ביערת הדבש מה ששייך לפרושי המשניות וליד החזקה שחיבר, והאיר עינינו בהקדמותיו היקרות והמסולאות מפז.
והספר האחד והמיוחד שנשאר לנו לפליטה מיום שנחתם התלמוד, הוא הספר היקר הנודע בשם אגרת דרבינו שרירא גאון, ולמחיה שלחו אלהים לנו בארץ, ואם כי קטן הוא, אבל בא לידינו בשלמות, וכולו אומר כבוד, כי הציל לנו מתהום הנשיה זכרונות יקרים מימי קדם, זכרונות נפלאים, וכל אשר נעמיק בדבריו הקצרים נתפלא הפלא ופלא על אמיתת דבריו ועל סדורו הנפלא, וכבר הארכתי בהקדמתי לספרי פתשגן הכתב.
והספרים היקרים שנשארו לנו מקדמונינו ז"ל כאוד מוצל מאש המה הספרים היקרים סדר תנאים ואמוראים, וסדר עולם זוטא, אבל לדאבון לבנו לא באו לידינו בשלמות, ואך דברים מקוטעים נשארו לנו מהם, ונביא אך דברים אחדים "מסדר תנאים ואמוראים" שמובא שם שרבי ור' נתן קבלו מר' מאיר, והוא ט"ס וצ"ל שרבי קיבל מר' נתן ור"מ, ושם בסדר התלמוד שר"ה הוה בר זוגיה דשמואל, ובאמת מצינו ערכין טז: יתיב רב הונא וחייא בר רב קמיה דשמואל. וכן ר"ה אמר שמואל בר"ה לב., סוכה לב:, קידושין ו., ומה שמצינו גיטין ה. וזבחים מו: בעי מיניה שמואל מרב הונא הוא בל"ס ר"ה ריש גלותא שנפטר בחיי רבי, ובר מן דין ידוע שר"ה מלך ארבעים שנה ומלך שלש שנים אחרי פטירת שמואל א"כ היה עוד בימי עלומיו בחיי שמואל.
עוד מובא שם שר' יוחנן ורש"בל היו תחלת אמוראים בא"י, והאמת שר' אושעיא ור' ינאי וכל חבריהם היו תחלת האמוראים בא"י, אבל ר"י ורש"בל היו בדור שני לאמוראים, כי כתב תמיד לרב לקדם רבינו שבבבל ורב היה מאמוראי הראשונים כידוע, וכן יאמר שם שרב נהג שררא בנהרדעא כה שנים. ובאמת היה בסורא.
ועוד מובא שם שר' יוחנן חי ת' שנה ורב חי ש' שנה, ולמותר לנו להאריך בזה שאינו כן, ובל"ס יען שלא היו נזהרים להעתיק כראוי דברי קדמונינו ולכן נפלו בהם טעותים רבים, ובסדר עולם זוטא נפלו טעותים גדולים עוד יותר, ובפרט בשמות ושנות הרישי גלותא והחכמים שלהם כאשר ימצא הקורא כמה פעמים בספרי.
ועוד נשאר לנו הספר היקר ספר הקבלה לרבינו הרא"בד (הראשון), וגם בו נפלו טעותים רבים, ונביא אחדים מהם שמובא שם בסדר תנאים, כשנפטר רבן גמליאל בימי ר' יהושע עמד ר' יהושע לסתור דבריו, וכעס עליו ר' יוחנן בן נורי והעלה את רבן שמעון בן גמליאל לראש בנשיאות עכ"ל, והוא שגגה ולא מצינו בשום מקום המעשה הזה, ונשיאות רש"בג התחלו כמה עשרות בשנים אחרי שכבר מתו דור ר' יהושע וחבריו. וכן יאמר שם בסדר האמוראים שרב יהודה היה הראש בנהרדעא והוא שגגה, כי שם היה רב נחמן הראש, ורב יהודה היה ראש מתיבתא בפומבדיתא.
וכן יאמר שם שר"נ בר יצחק היה חבר דרב חסדא והאריך ימים עד שמלך אחר פטירת רבא, ובאמת חבר רב חסדא היה ר"נ בר יעקב, אבל ר"נ בר יצחק היה ריש כלי בישיבה הפרטית דרבא עוד בחיי רב יוסף כמפורש ב"ב כב.
וכן שם בסדר הגאונים נתערבבו בספרו גאוני סורא בגאוני פומבדיתא, וכפי הנראה לא היה לפניו האגרת דרש"ג, ולא נוכל להאמין שמעטו יצאו הדברים האלו, ואך המה אשמת המעתיקים. וכן נשאר לנו ספר הכריתות מרבינו שמשון מקינון, הוא ספר יקר מאוד, ובסוף ספרו הקדיש חלק קטן בשם ימות עולם אודות זמני התנאים והאמוראים, אבל הוא נלקה בחסר ויתר ושבושים רבים, ונביא לדוגמא אחדים מהם, שם שער א' ס"ב יאמר שר' שמעון בן אלעזר היה מחבריו של ר' אליעזר הגדול, ובאמת כבר ידוע שהיה תלמיד דר' מאיר וחברו דרבי.
עוד יאמר שם שרבינו הקדוש היה בנו של רבן שמעון ב"ג הנהרג, ובמחילה החסיר ב' דורות כידוע לכל בר בי רב שרבי היה בנו דרשב"ג דאושא.
וכן יאמר שם שר' יהודה נשיאה נכד רבי היה תלמיד דר' אמי, ובאמת הוא ר' יהודה נשיאה השני, אבל ר"י נשיאה הראשון היה רבו דר' יוחנן.
וכן שם שער ב' יאמר שרב נהג שררותא בנהרדעא כה שנים, וכבר ידוע שרב נהג שררותא בסורא כל ימי היותו בבבל, חוץ מזמן קצר כשבא לבבל היה בנהרדעא עד אחרי מות רב שילא, ואח"כ יסד רב ישיבתו בסורא, ושמואל מלך בנהרדעא.
וכן יאמר שם שר' חנינא נפטר תקץ לשטרות, והוא שגגה שאז נפטר ר' יוחנן אבל ר' חנינא נפטר עוד קודם רב ושמואל, שהוא לערך תקנה־ח.
וכן יאמר שם שהלך רב חסדא למתא מחסיא ועשו אותו ריש ישיבה, ומתיבתא דרב הונא בנהרדעא. ובאמת היה רב הונא ריש מתיבתא אך בסורא וישב על כסא רב רבו שלש שנים אחר פטירת שמואל, ואך אחר רב הונא מלך רב חסדא בסורא עשר שנים.
וכן יאמר שם שר' יהושע בן לוי היה תלמידו דר' יוחנן ור"ל, ובאמת ידוע שהמה היו כתלמידים לרי"בל. ועוד כמה וכמה טעותים גדולים נפלו בספר היקר הזה עד שאי אפשר להאמין שהדברים כמו שהן יצאו מפי רבינו שמשון בעל התוס'.
וכן הספר הקדמון היקר ספר כפתור ופרח לא נקה משגיאות כאלו.
ובספרים האחדים האלו עברו כמה דורות ונסתם כל חזון, עד שהעיר ה' את רוח הגאון ר' אברהם בר' שמואל זקוט שמלבד שהיה גאון גדול, היה גם חכם מופלג ואליו גוים ידרושו, והניח לנו ברכה מרובה ספר שלם ומשוכלל בתולדות תנאים ואמוראים, בשם ספר יוחסין, אשר חברו לערך בשנת ה' אלפים רסב, הוא אברהם אשר זכה וזיכה את הרבים, כי בספרו היקר מביא לפחות כל שמות התנאים והאמוראים הנזכרים בשני התלמודים והמדרשים, ותולדותיהם בקצרה, אבל מפני גדולתו וענותנותו לא ציין ע"פ רוב מקור הדברים אשר שאב מהן, וחשב שהוא דבר קטן וכולי עלמא ידעי, והניח מקום להתגדר בו לרבינו הגאון ר' יחיאל אב"ד דמינסק בעל המחבר ספר הנפלא בשם סדר הדורות, הוא עשה מפה טהורה על היוחסין, הוא צלל בנבכי ים התלמודים והמדרשים, והעלה מן התהום שמות החכמים הנשכחים מן היוחסין, וגם הציב ציונים, והערה את מקור כל התנאים והאמוראים מאין שאב היוחסין, וגם הוסיף מדיליה כמה שמות חכמים, ובבקיאותו הנפלאה עשה באמת גדולות ובפרט בהקדמתו היקרה, כי שם הראה את גאונותו בב' התלמודים, וספר היקר הלזה היה כמו קילורין לעינים לכל חכמי הדורות משך זמן מאה וחמשים שנה, וממנו שאבו כל חכמי הדורות את בקיאותם במקצוע הזה, אך מרוב העתקות עלו על הספר שגיאות לאלפים, עד אשר נהיה לספר שאינו מוגה, ובא הרב החכם ר' נפתלי משכיל לאיתן ועמל עליו חמש עשרה שנה והחזיר את העטרה ליושנה, ובאמת גדולות עשה, ולולא היו בעזרתו כמה מחכמי הדור אז מי יודע אם לא היה נופל תחת משאו כי קשה עתיקתא מחדתא, ולו קם מקברו רבינו סה"ד אז היה שבע רצון בנפתלי, ושחוק עשה לנו החכם ר"ד טורש בבקרותו את מלאכת משכיל לאיתן (בכנסת הגדולה ח"ד לידידי הרב מהר"י סובלסקי נ"י) ויאמר שם שבמשך חצי שנה יוכל לגמור המלאכה הזאת אבל נקל לומר ולא לעשות, וכבר שקל למטרפסיה בהאי עלמא מאת ידידי הרב המא"הג ר"ש בובער ז"ל באוצר הספרות שנה ד', שהראה לו את טעותיו הרבים ושהוסיף שמות חכמים מי שלא היו ולא נבראו.
וכן נמצא ספר ישן בשם נחלת שמעוני בשני חלקים, חלק הראשון הוא על שמות המובאין בתנ"ך היכן נזכרים בש"ס, וחלק הלזה טוב ומועיל מאוד, וחלק השני הוא על התנאים מקובץ כל מאמריהם והלכותיהם, אבל במחילה מכבודו שערבב מאמרי ר' אליעזר בן הורקנוס עם מאמרי ר' אלעזר בן פדת ור' אילעאי אבי ר' יהודה התנא עם מאמרי ר' אלעאי חבר ר' אבהו ובזה נתן מכשול לפני מחברים אשר העתיקו דבריו ביחד עם שבושיו הרבים, וספרי דקדוקי סופרים להגאון ר' רפאל נתן נטע ראבינאוויטש היו לי לעזר לא מעט, כי האיר עיני בגרסאותיו היקרות.
ובספרים האלו נסתמו כל מעיינות החכמה במקצוע הלזה משך כמה דורות, ואך בדור העבר העיר ה' את רוח גדולי חכמי הדור והתחילו לעסוק בתולדות חכמינו ז"ל ובראשם הרב הגאון ר' שלמה יהודה רפפרט ז"ל, והגאון ר' זכריה פרנקל, והמה הרגישו חסרון ספרים כאלו בגבול ישראל, כי סה"ד בכל גדולתו ותפארתו נמשך כמה פעמים אחרי שגיאות בעל שלשלת הקבלה אשר אסף מלא חפנים רוח מכל הבא בידו, וכמה פעמים לא הצליח רבסה"ד לגלות את מקור האמת מחוסר ספרים שגם כל הש"ס לא היה בידו וכתב מה שכתב מזכרונו, וגם לא כתב ספרו בבקורת נאמנה (כאשר ימצא הקורא בתוך ספרי כמה פעמים), וכן הביא בתוך ספרו מעניני הגלגולים וכדומה שאינם שייכים לתולדות חז"ל.
לכן קמו החכמים האלו והראשון חיבר ספרו היקר ערך מלין, והאחרון את ספריו היקרים דרכי המשנה ומבוא הירושלמי, ואחריהם בא הרב החכם הגדול ר' יאקב ברי"ל וחבר ספרו מבוא המשנה, אשר ספרים כאלו המה מלאים ברכת ה' ומשובצים באבנים טובות ומרגליות, וכן ספרו היקר של החכם הגדול ר' יוסף דרנבורג, ספרו משא א"י, הוא בשכלו הגדול קלע כמה פעמים אל המטרה והשערותיו המה חזקות וברורות, ואחריהם בא החכם הגדול סופר דברי ימי ישראל הוא ה"ר צבי הירש גרץ, הוא הקדיש כל ימיו וכחותיו למקצוע הזה וחיבר ספרים גדולים ועצומים בחכמת ישראל, ובהם הקציע חלק גדול לתולדות ראשי חכמי חז"ל.
אבל בכל הכבוד שאנו חייבין ליתן לשמו, אשר הניח לנו ברכה מרובה מזמן ימי הבינים וכל הצרות שעברו על השה פזורה ישראל, כי שם הראה כחו וגבורתו כסופר היותר מומחה, כן כשבא לתאר לנו את תואר רז"ל שם הראה לכל כי לאו מומחה הוא לזה כלל וכלל, כי לא היה תלמודי ולא צלל בנבכי ים התלמוד ובקיאותו לא היתה מקורית ולא מדד את גודל חז"ל במדה שלהם, וכראוי לסופר דברי הימים לכתוב דברים כהויתם ואך דמיונות שוא ומדוחים חזה לו, ולכן שגה הרבה מאוד והוציא משפט מעוקל.
ואחריו קם המאסף לכל המחנות הוא הרב המאור הגדול החכם ר' אייזיק הירש ווייס, הוא היה תלמודי גדול אשר שימש בישיבות פולין גאוני זמנו והוא הקדיש כל ימיו הארוכים לכבוד עמו כי כל ספריו חיבר בלשון עברית צחה ורוח חן שפוכה על פני כל ספריו הרבים, תחת אשר החכם גרעץ הקדיש כחותיו לעם נכר ולולא קם החכם שפ"ר להעתיק ספריו לשפת עבר אז היו כספר החתום לרוב היהודים היושבים בארץ רו"פ רוסיה ופולין
אך ראו זה פלא שאך כמעט התחילו ללבון לבנים וחמר לחומר לבנות בנין לחכמי ישראל, והנה שכחו את מעמדם כי האדמה אשר המה עומדים עליה אדמת קודש הוא, ויתנשאו בגאוה ובגודל לבב לאמר גם אנחנו לא נופלים מהם גם אנחנו חכמים כמוהם, ור' צבי בדורו כר"ע בדורו, כי מלבד מה שקרעו את סמל הקדושה החופפה עליהם זה אלפי שנים, ואשר לאורם נסע ונלך בגלות המר הזה, ואשר הם חיינו ואורך ימינו בין הזאבים טורפי ערב, עוד יתרון עשו שהעלו אבק עד אשר החמר והלבנים שהעריכו בזעת אפם לא נודע מקומם איה, ותחת בנין נעשה גל של אשפתות, ומהם נולדו תלמידים שלא שמשו כל צורכם וכמה מחכמיהם אשר אך בתוארם יתפארו, והמה עמלו בכל כחם לזרוק עפר ומדמנה על ראש חכמינו ז"ל, ויבראו בהבל פיהם טרם למדו לדעת דברי חז"ל, עלילות ומדוחים, עד אשר עשו את רבותינו למלכי בלהות, וחשך משחור תארם ותחת לתאר את ר' אליעזר הגדול באספקלריא המאירה ומורם מעם אשר הקריב חייתו ונשמתו בעד עמו עשו אותו לבעל גאוה ובעל דמיון ושקרן.
והחלוצים יצאו חוצץ כולו ובראשם בעל השור וחבר לו מצא את החכם אברהם קראחמאל, אשר קרא הרבה ושנה הרבה אך הציץ ונפגע ויעשו שחוק ולצנות מרבותינו הקדושים, עד אשר מעולם לא עלתה גם על שפתי שונאנו היותר גדולים, ולא נדבר אודות הסכלים שבהם אשר עשו את ר' עקיבא לרשע ושונא ישראל, ואת אלישע-אחר לצדיק תמים, או את התנא הקדוש ר' שמעון בן יוחי לבר כוזבא הורג נפש דודו הקדוש ר' אלעזר המודעי, או כפלוני הרב המחבר אשר יאמר שר' אבהו היה מוסר ומשחת המדות עד אשר הדף את ר' יהודה נשיאה מנשיאותו בעזרת שרי רומי, ושקרקר תקנות הנשיאים, ואת אבוה דשמואל שם למוכס, ואת רב אשי שהיה מחריפי פומבדיתא עד שרבים קמו עליו ואמרו על תורתו בדותא היא, ושמואל למד התחבולה החדשה הוא חשבון העיבור מאת אבלט מה שלמד מאת ההודים. ועוד כמה וכמה שקרים וכזבים שלא היו ולא נבראו, וכן פלוני הפ"לא שפי' מס' אבות היא המסכתא אשר לאורה ילכו כל העמים, מה עשה הוא הוא קבץ כל הזבוריות מכל הבא בידו ומכל האשפתות ושם בילקוטו ותלאן על ראשי מקבלי התורה.
אבל לא אלמן ישראל כי פתאום באה רוח סערה מירכתי ליטא והפיצה את כל ערמות החול, המה הספרים היקרים אשר יצאו מאת שר העדולמי והרב החכם הגדול ר' יעקב בכרך אשר אף שספריו המה ארוכים יותר מדאי אבל המה יקרים מאוד והניח לנו ברכה מרובה.
וכן הרב החכם ר' ישעיה רייכער במאמריו המחוכמים אשר הקהה בהם את שיני אויבי חז"ל, וכ"מ שאתה מוצא דבריו של ישעיה עשה אזניך כאפרכסת, והאחרון הכביד הוא הרב הגאון החכם הלוי בעל ספרי דורות הראשונים, הוא גלה חדשות ונצורות בדברי ימי חכמי המשנה והתלמוד, הוא חשף זרוע עוזו ויד ימינו והראה לכל שאך בחשכה התהלכו עד כה, ועזבו מקור מים חיים המה הש"ס והמדרשים לחצוב להם בארות בארות נשברים אשר לא יכילו מימיהם, ובכ"מ שרצו להשפיל כבוד רבותינו ז"ל הראה בראיות ברורות שאין שום ממש בדבריהם והמה כקורי עכביש, ובספריו היקרים קנה לו שם עולם לא יכרת.
וכמה מחכמי הדור רצו להשפיל את גדלו ותפארתו, אבל כמעט אין שום ממשות בדבריהם הנאמרים שלא באמת, ואך הקנאה מדברת מתוך גרונם, ואם אנו רוצים לבקר את ספריו היקרים בבקורת אמיתית בלי שום פניה, נוכל לומר אך שבספריו חסר מפתח, ודבר זה אי אפשר להעשות יען שע"פ רוב דבריו אין להם סדר קבוע, ותחת אשר בספרי דו"ר ודורשיו רוח חן שפוכה עליהם, ולשון צחה, וסדר נכון הממשיך את הלב, ספרי דורות הראשונים במעגלה יתהלכון כאופן בתוך האופן, רעיונות נעלים ונשגבים טמונים בירכתי הגהותיו, עד אשר גם הקורא את ספריו בעיון רב יעבור מעליהם ולא יתבונן, ולו היה מניף שנית את ידו החזקה לתקן המעות הזה אז היו לספרי העם כולו, אבל כמו שהם עכשיו, לא נוכל לקראתם בשם דברי הימים לתורה שבע"פ, אך ספר בקורת נאמנה לכל ספרי דברי הימים לבני ישראל, אבל החסרונות האלו כאין המה מול המאור הגדול שבהם ואשר הביא טובה רבה בעולם היהדות.
וכן ספרי תולדות ישראל להרב החכם הגדול ר' זאב יעב"ץ כולם יקרים המה למאוד ונכתבו ברוח ישראל הנאמן לעמו ולדתו, ושפתו הצחה והברה מושכת את עין הקורא לקרא אותם, ואף כי זעיר שם זעיר שם שגג בהשערותיו, אבל אך אדם הוא, ומי יתן ונזכה לראות כל ספריו יצאו לאור, יען כי ספרי החכמים גרעץ, ווייס נתפשטו במדה מרובה בקרב העם עד שעשו אותם לשו"ע ולפוסקים בישראל ודי לומר כן כתוב בספרי גרעץ או בדור ודורשיו, ולכן נבראו בשעתם ובזמנם ספרי החכם יעבץ להראות שאין לסמוך על הוראתם ואך צאו וראו איזהו דרך שיבור לו האדם.
וכן האיר בדורנו כוכב נוגה מזהיר על שמי הירושלמי הוא הרב המאור הגדול החכם ר' בער רטנר, שמלבד מה שזכה לנו בפירושו היקר לסדר עולם רבה שלאו בכל דור יציצו ספרים יקרים כאלו העמיס על שכמו לעשות הגהות על הירושלמי ובהם מצאתי כמה דברים יקרים מה שהמה שייכים לתולדות התנאים והאמוראים, כי הביא לנו ברכה מרובה גרסאות הירושלמי מספרי הראשונים אשר לא שזפתה עין עד כה.
וכן בא לידי ספר יקר למאוד בשם נחל עדן מאת ידידי הרב הגאון ר' רפאל נארדאן, ומצאתי בהן הגהות על הספר סדר הדורות, ובלי שום חנף אומר כי הוא גאון גדול ובקי נפלא בב' התלמודים. ובקי היותר גדול בחשבון העיבור, וכן השאילני בטובו ידידי וחביבי הרב הגאון רמ"א חייקין נ"י מו"ץ דפה את סה"ד שלו עם הגהותיו היקרות והרשני להעתיק מהן ומצאתי שם הגהות יקרות קילורין לעינים ושמתים בבניני.
וכן בא לידי הספר היקר בשם טבור הארץ מידידי הרב הגאון ר' משה קליער אב"ד ור"מ דצפת תבב"א, ומצאתי בהם דברים הנותנין כבוד לרבותינו ז"ל.
וכן בא לידי הספר היקר משפחות סופרים מהר"הג ר' שלום אלבעק מווארשא. הספר הזה כמעט עולה הוא על כל הספרים אשר נדפסו במקצוע הלזה בסדורו היקר ובהחדשות שהביא לנו ובהקדמתו היקרה, אך לדאבון לבי לא נדפס אך עד ערך אבדימי, ועוד כמה ספרים אשר התחילו לעסוק במקצוע הלזה ומאמרים רבים אשר נדפסו בהעתונים, את כולם ראיתי והתבוננתי עליהם.
אך לא מצאתי אף ספר אחד אשר יאמר עליו כי הוא זה, אשר יכיל בקרבו כל קורות ומאורעות חיי רבותינו ז"ל.
וכמו קול קורא אלי קום מה לך נרדם היום קצר והמלאכה מרובה ועת לעשות כבוד לחכמינו ז"ל ולחבר חבור שלם ומשוכלל, בלי כחל בלי שרק בלי שום פלפול ודרשות והשערות התלויות על בלי מה, אך כמו שהם, ושמתי פני להמקור הראשון להש"ס בבלי וירושלמי והמדרשים, ולקטתי ציונים וציינתי אצל כל תנא ואמורא כל דבר ודבר השייך לו.
ולא יאומן כי יסופר את כל העמל שעמלתי יומם ולילה משך שמונה שנים. את מבחר שנותי הקרבתי קרבן כליל לכבוד חכמי רז"ל. כל משך הזמן הארוך הזה לא ישבתי בסוד משחקים ואעלוז, לא ישבתי בסוד מרעים, לא שמתי אל לבי מה שחברי ישחקו לי וילעיגו עלי. ודבר אחד מדברי תורה היה שוה עלי מכל חללי דעלמא. ושמתי נגד עיני שחיי האדם כחלום יעוף. ומה עמקו דברי רז"ל מה שאמרו ב"ר ר"פ ויחי כצל ימינו עלי ארץ, ולואי כצל של כותל או אילן, אלא כצלו של עוף בשעה שהוא פורח. במלים הקצרים הנפלאים האלו מונח סוד ותכלית חיי האדם, שישים האדם אל לבו כי ימי הנעורים יעופו חיש מהר ותחתיהם צומחות שנים שתאמר אין לי בהם חפץ, ועלים לבנים יסובבו סחור סחור והמה עדי ההתראה לאמר אל תתגאה בן אדם, וגם אם יתן האדם את חתיתו על כל החיים גם זה הבל, כי עד הגבול תבוא ולא תוסיף.
ואם כה נאמר אז נשתדל אך להטיב לזולתינו אשר זה כונת הבריאה וכל מצות התורה. ושגור על לשוני שכל האנשים דומים לזבובים, אך ימצאו בהם כמה מינים ממינים שונים. על פי רוב המה אורחים בלתי קרואים ובפרט בימי הקיץ אשר נפש כל האדם קצה בהם וישישו כי יבאו ימי החורף, וכל מה שהשאירו אחריהם חיש מהר ימחה והיו כלא היו. אבל הזבובים הנקראים בשם דבורים אשר מהם תצא דבש המתוק לחיך, ושעוה להאיר הבית, הזבובים האלו המה יקרים לבעליהם, כי המה נותנין חיים לעולם, ומי שיש לו כורת דבורים ישתדל להחיותם בימי החורף. כן האדם אשר חננו ה' בבינה יתירה צריך להשתדל להיות כדבורה הזאת ולהוציא מפיו דבש וכל מיני מתיקה, ולא להיות כזבובי מות.
אבל גם הדבורה אמרו רז"ל דברים רבה פ"א-ו במתק לשונם, מה דבורה זו דובשה מתוק ועוקצה מר כך ד"ת. ובזה הורו לנו רבותינו שצריך כל האדם להיות נוח לבריות וכאמרם ז"ל אבות רפ"ב איזהו דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם. ואמרו כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו, והעיקר שלא להתגאות ולומר קבלו דעתי שאך אמת יהגה חכי. והאומר כן, כל אמת אמת תפשיה להאי, וכבר אמרו בספרי מטות בא לכלל כעס בא לכלל טעות. ואם הראשונים שהיו כשרפי מעלה אמרו כזה, אנו מה נענה בתרייהו. ובפרט במקצוע הלזה אשר עדיין לא נעבדה ולא נזרע ועדנה בטל ילדותה. לכן צריכין אנו להזהר מאוד מאוד שלא לחפות עלילות שוא ומדוחים על ראשי מאורינו אשר לאורם נסע ונלך.
ולכן כל הבונה תולדות חז"ל מאיזה בטויים קשים אשר יצאו מפי חכם בשעת כעסו טעות היא בידו, או כל מי שבא לכתוב תולדותם ולאמר שאך הוא כיון לדעת האמת כבר הוא מודה בעצמו ששקר דיבר, כי האמת הוא אך חותמו של הקב"ה (שבת נה.) ואך כל אחד ואחד צריך לעמול בכל כחו לקרב אל האמת בכל מה דאפשר, ויהיה פיו ולבו שוין, ובזה יהיה נקי מאלהים ואדם.
וכל הדברים האלו היו נגד עיני תמיד ולא נתיאשתי מהן אף רגע אחד, ועי"ז נצלתי מלנפול ברשת השקר ולטפול על רז"ל דברים אשר לא כן הוא. ואף אם נאמר שגם המה היו עלולים לטעות, אבל זה ברור שלא הוציאו שום דבר שקר מפיהם, כי מעולם לא כסו על חטאתם, ואדרבה זה היה גדולתם ותפארתם, וכאשר אמרו יומא סט: מתוך שיודעין בהקב"ה שאמיתי הוא לפיכך לא כזבו בו, ובירושלמי ברכות פ"ז סה"ג אמרו יודעין הן הנביאים שאלוהן אמיתי ואין מחניפין לו. ומי לא יתפלא מרב עמרם חסידא שהרים קולו וצוח נורא בי עמרם. וכשאמרו לו תלמידיו כסיפתינן א"ל מוטב תיכספו בי עמרם בעלמא הדין ולא תיכספו מיניה לעלמא דאתי (קידושין פא.). והאם אין זה אך כח אלקי ממרום? ולכן לא לפלא מה שאמר אנטונינוס קיסר לרבינו הקדוש (ע"ז י:) ידענא זוטי דאית בכו מחיי מתים, כי אף מי שאינו מאמין בכל הקדוש לאומתנו בע"כ יודה לכל דברינו. כי למי נוח יותר להאמין אם לאיש אשר הוא זהיר במצוה קלה כבחמורה, איש אשר לא יוציא מפיו שום דברי נבלה, לצנות, ושקרים, איש אשר יקריב את גופו ונשמתו עבור אומתו וזולתו, או לאיש אשר כל קודש משחק לו, איש אשר ירמוס ברגל גאוה על העם, איש אשר ירדוף אחר כבוד המדומה, איש אשר יחפוץ להרוס את חומת הדת ולהתבולל בין הזאבים, ואם היינו רוצים להוציא דבר שקר מפינו ולומר (אף מן השפה ולחוץ) ששלשה הוא אחד, אז כבר היו פותחים לפנינו שערי עוה"ז לאכול מפריה ולשבוע מטובה, ולהסיר מעלינו את עול הגלות המר הזה אשר סובלים אנחנו קרוב לאלפים שנה, ולמה אין אנו עושין כן? זה אך יען שהקב"ה אמר לנו לא תשקרו. ועבור זה נשפך דם אבותינו ודמנו כמים המוגרים ואיך נתחיל להאמין ולילך בדרך מוליכנו ומדריכנו בגיא צלמות. האם לא ראינו בעינינו שגם דור השני הרוצים לתקן (או יותר טוב לקלקל) את הדת, שנאבדו ממנו לעולם ועד, והלכו ודבקו באלהים אחרים ונתוספו על שונאינו להעיק לנו.
ואחרי הדברים והאמת האלה, את מי אנו צריכין להאמין, אם לרבינו החת"ם סופר והצדיק הר"ר שמשון רפאל הירש ז"ל, או להחכם גייגער וכל כת דיליה. הראשונים העמידו תלמידים לאלפים ולרבבות בישראל נאמנים לאלהים, לעמם, ולמלכם. והאחרונים השמידו אלפים ורבבות מישראל. וכבר ראו כל העם כי לא מהמתקנים את הדת תבא תשועה לנדחי ישראל.
ולפלא על אשר ימצאון גם היום בתוכנו אנשים חכמים ונבונים אנשים בעלי דעה והשכל, אשר יתפארו באלהי נכר שממעי יהודה יצא, והלואי שלא היה בן אומתינו אז אפשר שלא היה שופכין דמנו כ"כ משך דורות הרבה, ואין אנו באין ללעוג על גוי ואלהיו. אדרבא ילך כל עם וכל איש בשם אלהיו, אבל אנחנו בשם אלהינו נדגול, אלהים אמת ותורת אמת, ונשים עטרה בראשינו את גדולי אומתינו, ובהם נחיה בגוים וכולם יכירו כי זרע ברך ה' אנחנו.
והנה אף שאין אנו רשאין להעמיד פסל ומסכה לזכרון גדולי אומתינו, ואין עושין נפשות לצדיקים, כי מעשיהם הטובים הן הן זכרונותיהם. ואפשר שבדורות הקדמונים היה למותר להם לכתוב תולדות רבותינו ז"ל, יען שכולם היו מאמינים באמונה שלמה בכל הגה שיצא מפי רבותם. אבל בדורנו זה אשר חכמים המה בעיניהם, ולא יאמרו עוד שאל אביך ויגדך, להם ועבורם צריכים אנו להראות את יקרת ערך הקדושים אשר בארץ המה, ולהראות לבנינו שלא מעם צוענים יצאנו, ולא מרועי חזירים אנחנו. צריכין אנו לפתוח לפניהם את ספרי דברי הימים לכל העמים ומה ימצאון שמה במה יתפארו. בשרי הצבא שלהם, אשר כל מי שהרג בחרבו הקשה רבבות אלפי אנשים נקיים, לו ניתן לגיון הכבוד. ומה עשו שרי הצבא שלנו המה הצילו רבבות אלפי אנשים ע"י דמם וחלבם. ואם האמת הוא כדאמרי אינשי שדם המלכים דם ירוק הוא, אז בלי גאות נוכל לומר שכל דמי העם הנדחה הזה דמי ירוק המה. וצדקו רז"ל מה שאמרו [[שבת סז א|שבת סז.]] כל ישראל בני מלכים הן. ואקוה כי בספרי אשר אני נותן לפניכם היום קיימתי את אשר אמרתי. ולכן לא נשאתי פני גם להחכמים היותר גדולים, גם לרבנים היושבים על מדין, אם אך הוציאו דבה רעה על חז"ל בלי שום מקור, אתם דברתי קשה, ואלהים ה' יודע כי לא מקנאה או שנאה פרטית או חו"ש שרציתי להשפיל כבודם וערכם. כי יודע אני את מך ערכי נגד החכמים האלו. אך יען שראיתי ונוכחתי שאך השערות מדומות העלו על הספר, ומקורי עכביש רצו לבנות בנין, ובטיח תפל טחו קירותיהם. ואלהי אשר עמדתי לפניו מנעורי עד היום הזה, עזרני לבא על המוגמר, את בניני הגדול הזה. ואם כי בלי ספק ימצאו מגרעות במעשי ידי, אבל כונתי רצויה, השתדלתי יותר מכפי כחי, לשכללו וליפותו כאשר עיניכם רואות, ואם המבקרים האמיתים יראוני שטעיתי אתן תודה רבה להם. ואקוה כי הבאים אחרי אשר יעסקו במקצוע הלזה ימצאון די חמר ולבנים לבנות עוד הפעם בנין עדי עד ביתר שאת ויתר עז והמה יברכוני.
והנה לתאר לפניכם את ספרי זה ולעשות תוכן הענינים אדמה כי למותר הוא, כי לא בחידות ולא במשל ומליצה אדבר אליכם. וכאשר אך יפתח ספרי מיד תראו על מה אדניו הטבעו.
והשתדלתי בכל כחי לכתוב את חיי התנא או האמורא בלשון קל. כל מקרה ימי חייו מיום הולדו משפחתו ואבותיו, רבותיו חבריו ותלמידיו, תורתו וחכמתו עד יום פטירתו. ונטיתי מדרך המחברים אשר כתבו את עיקר הספר בלשון עצמם, וההערות והציונים הדפיסו בשולי היריעה. ואני לא עשיתי כן, כי לפי דעתי הציונים מבלבלים את עין הקורא, ויותר נוח להיות הספר כמפה פרוסה, והציונים באים בתוך הספר באותיות קטנות, ועל פי רוב לא שניתי את לשון חז"ל, וגם לא ציינתי כמעט בשום חכם באיזה שנה נולד, כאשר עשו כמה מן המחברים, ועתידים ליתן דין וחשבון על השקרים שהדפיסו לומר פלוני ופלוני נולד בשנה פלוני ונפטר בשנה פלוני, הלא ידוע לכל בר בי רב שלא נזכר בשום מקום בש"ס ומדרשים זמן לידת ופטירת חכמי רז"ל זולת אחדים מהם. ואך אם היה ידוע לי בבירור ממקור נאמן כמו מאגרת דרש"ג וכדומה אז כתבתי הזמן.
והיה בדעתי לחבר ספר גם על כל שמות הערים והכפרים ומקומות הישיבות הנזכרים בדברי רז"ל, אבל הקרה ה' לפני את הספר היקר "שבע חכמות" וראיתי כי הגדיל לעשות שמלבד שהיה חכם בחכמת התורה, עוד נגלו לפניו ספרי חכמת העמים, ולא השאיר אחריו רק עוללות. וכל המעיין בספר הזה יתן כבוד גדול להמחבר. וכבר מצאתי שמערך אחד מספר הזה נוצרו ספרים שלמים גם מבלי להזכיר את שמו, ויתפארו בנוצות זרים. ואני לא כן אנכי עמדי אני הזכרתי את שם החכם אשר שאבתי ממנו. ואך אם מצאתי שאני כונתי לדעתו טרם ראיתי את ספרו אז לא הזכרתי את שמו.
ואחלה מאת פני הקוראים שאם ימצאו בספרי איזה שגיאה ידינוני לכף זכות, יען כי בפה אין שום בעל מגיה והצרכתי לעמוס על שכמי גם להגיה ולא נסיתי באלה.
והנה אף שספרי היה למראה עיני כמה גאונים וחכמים אשר רצו ליתן לי הסכמתיהם, אך גמרתי בדעתי שלא להדפיס שום הסכמה, יען כי ספרי זה לא נכתב בעניני איסור והיתר ולא יצא שום מכשול ממנו אם לא כונתי על האמת.
וההסכמות נבראו אך להרבות בתוארים, ותוארים כהיום הוזלו כ"כ עד שגם תואר גאון גדול כותבים על אנשים פשוטים שלא קראו ולא שנו, וכמעט לחרפה נהיה אם אין כותבים על רב "הגאון האמיתי", כי בזה יראו "שגאון סתמא" הוא אינו אמיתי, וכבר אמר לי חכם אחד לו קמו מקברם החכמים וראו את כל הגדולות וגאונות אשר נכתב על מצבותיהם אז היו בושים, ועניתי לו שאין ממש בדבריו יען שכמה מהם לא יהיו יכולין גם לקרוא כל הכתוב עליו. ולכן משכתי את ידי מזה והספר יעיד על מחברו, וכאשר אמרו רז"ל אבני ביתו וקורותיו של אדם מעידין עליו (תענית יא.) והבנין יעיד על הבונה אם חכם הוא.
הספרים שהיו בגבולי למראה עיני, ש"ס בבלי דפוס ווילנא החדשות, ש"ס ירושלמי דפוס זיטאמר. וכ"מ שהבאתי הירושלמי ציינתי הפרק וההלכה, אך כשמצאתי שההלכה היתה ארוכה יותר מדאי ציינתי ג"כ את הדף והעמוד, המדרש רבה דפוס ווילנא וציינתי הפרשה והסימן, התנחומא, ומד' תהלים, משלי, שמואל, כולם מה שהוציא לאור ידידי הרה"ג החכם ר' שלמה בובר ז"ל, ואם המאמר מובא בדפוסים הישנים כתבתי בפירוש תנחומא הישן וכדומה. והאגרת דרבינו שרירא גאון ציינתי כאשר חלקתיו לג' חלקים ופרקים. וספרי דור ודורשיו היו לפני הוצאה רביעית. וספרי גרעץ מהעתקת החכם שפ"ר. וספרי יאזיפוס העתקה האנגלית, ובכולם השתדלתי בכל כחי לציין בדיוק בדי להקל על המעיין.
ואחרי כל חלק וחלק הבאתי כל שמות החכמים המובאים בספר היוחסין שלא מצאתי מקורם או שנשתבשו, ואולי ימצאו חכמים זולתי וישאו ברכה.
ותחת להאריך בהקדמתי אשר אולי הארכתי כבר יותר מדאי, אני נותן לפניכם מתנה קטנה אשר אולי ימצאון אנשים אשר יברכוני ע"ז, כי בעסקי בספרי זה כשבא לידי אחד מסימני הש"ס נתתי אל לבי להבינו וכמה פעמים מצאתי שנשתבש מאוד או שכונה עמוקה בזה, ועמלתי הרבה עד שמצאתי הכונה הנכונה, והנה ערוך לפניכם היום.
גם הדפסתי מיום שהותחל תאריך השטרות בהשואה עם מנין העולם, וחורבן הבית ומנין העמים, יען כי חשבון השטרות נזכר כמה מאות פעמים בספרי הלזה, ובפרט בהאגרת דרבינו שרירא גאון אשר הצאתי לאור שמה יבא כמעט אך חשבון השטרות לכן מצאתי לדבר נחוץ ומועיל שאם ירצה אחד לידע גם מנין העולם והמנינן אחרים יעיין בהלוח וימצא בנקל את מבוקשתו.
לונדון ר"ח ניסן עתר.