תולדות תנאים ואמוראים/ג/גניבא
גניבא עריכה
היה אדם גדול בימי רב כירושלמי ע"ז פ"ב סה"ח מחלוקת רב וגניבא ורב אמר עליו אני זקן והוא זקן, אבל באמת היה תלמידו דרב, ורב שאמר זה הוא אך מפני ענותנותיה, וכדמצינו ברכות כה. גניבא אמר רב, ובע"ז לו: משמיה דרב וברכות כז. רב אקלע לבי גניבא, וכן מצינו חולין גניבא אמר רב אסי.
והיה לו מחלוקת עם מר עוקבא כגיטין ז. ששלח מר עוקבא לר' אלעזר (בא"י) ב"א העומדים עלי ובידי למוסרם למלכות מהו - שלח ליה דום לה' - הדבר יצא מפי ר"א ונתנוהו לגניבא בקולר, אבל כפי הנראה יצא אז זכאי כגיטין לא: ר"ה ורב חסדא הוו יתבי חליף ואזיל גניבא עלייהו אמר חד לחבריה ניקום מקמיה דבר אוריין הוא, א"ל אידך מקמיה פלנאה ניקום? (ופרש"י משום המעשה עם מר עוקבא ור"א) אדהכי אתא איהו לגבייהו - א"ל הכי אמר רב חנן בר רבא אמר רב וכו'.
וכן נזכר הלכה ממנו ברכות פ"ו סה"ו גניבא אמר שמן לזוהמא אין צריך לברך, וביצה פ"ב ה"ח גניבא אמר הלכה וכו', וב"ר פ"י-ט מחלוקת גניבא ורבנן, ובקה"ר פה"יד גניבא אמר, לשועל שמצא כרם וכו'.
האומרים בשמו מצינו אך חולין מד. רבינא (ר' אבינא) אמר גניבא, ושם נ: ר' חייא בר אבא לדידי מפרשא לי מיניה דגניבא אמברא דנהרדעא, וברכות כה. גניבא אמר רב - אמר רב יוסף שרי ליה מרי לגניבא. וסופו היה כאשר יצא מפי ר' אלעזר כגיטין סה: גניבא יוצא בקולר הוה (ליהרג למלכות וכן איתא בפירוש בירושלמי גיטין פ"ז ה"ה גניבא אתאפק למקטלא) כי הוה נפיק אמר הבו ד' מאה זוזי לר' אבינא, (ובספר חקרי לב צד עמוד 2 יאמר שהוא ר' אבינא חבירו דרב אשי, ובמחילה טעה טעות גדול) אר"ז ילך ר' אבינא לגביה ר"ה רביה.
וקרוב מאוד לומר שלכן נתן לר' אבינא יען שהוא האחד אשר היה תלמידו דגניבא שאמר בשמו כדמובא לעיל.