תולדות ההתישבות בעולם/ההתישבות בראשית ימי הרכושנות/ו

ו

באותה תקופה של ההתישבות היה הקרקע מחוסר כל ערך ותפקיד, בחינת כלי אין-חפץ בו. לפי מסגרת התפקידים, שהיו אז להתישבות בקשר עם המשק העולמי, היו ההגיון והמציאות מחייבים שהכבושים המסחריים של פורטוגליה בהודו ובאיי המולוקים יהיו חשובים ונהדרים בעיני הדור הרבה יותר מכל יבשת אמריקה, זו שהספרדים המאוכזבים העבירו באין ברירה לרשותם, לאחר שנתברר כי לא הצליחו לגלות את דרך-המערב להודו. גם לאחר שהתישבו הספרדים בארץ החדשה, היה העיקר בשבילם לא התישבות על הקרקע ממש, כי אם – חפירות בהרים, פתוח מכרות כסף וזהב. למעשה אנו רואים שאותם הספרדים אשר התרכזו בייצור מזונות בשביל אנשי המכרות ועסקו בגדול אבטיחים, באטטות, חזירים וכו', – עשו חיל ואף התעשרו, בה בשעה שאנשי המכרות לא זכו לתפוס שום עמדה, ומקצתם אף נתגלגלו לבתי-כלא בעוון חובותיהם, כי נבצר מהם לשלם את מחיר המזונות היקרים. כן היה באותה התקופה, וכן היה גם בתקופות מאוחרות של בהלה לזהב. אמנם מפעם לפעם יעץ לאס קאזאס (פיאנטרופ ספרדי) לממשלה לשלוח לארצות החדשות אגודות של עובדי-אדמה, אולם כל הנסיונות שנעשו מבחינה זו לא הביאו שום תוצאה ממשית, רק פעם בש' 1523, תכן פקיד אחד של בית-המשפט בסן-דומינגו תכנית להתישבות רחבה ושיטתית בפלורידה. מאות בשנים היו הגלילות הברוכים בדרום-אמריקה, – בואנוס-איירס, קאראקאס – נטושים ועזובים, באשר לא הבטיחו שלל זהב וכסף ואבנים יקרות. המסעות הגדולים של די-סוטו וקורונדו, ממכסיקו צפונה, שמבחינת ערך-התגלית שבהם היו מופלאים ואף יחידם במינם במובן ידוע, לא הביאו לידי שום תוצאות מבחינת התישבות. איש מאלה לא חשב על יסוד מושבות במקסיקו החדשה, בסביבה פוריה ומאוכלסת היטב. בשעה שאסבטאן קומז, המומר הפורטוגיזי מבני לויתו של מאגילאן, שב בשנת 1524 מדרכו הארוכה, אשר בה הגיע עד ניו-פאונד-לנד ועד מיין (בצפון אמריקה) – היתה עצתו, בדין-וחשבון על נסיעתו, שספרד תמנעמ נסיונות חדשים בארצות הצפון. לפי דבריו בדו"ח זה ראה בצפון אמריקה מעין אותם האילנות, הפירות והדגים, המצויים בספרד. ערך הסביבה אינו איפוא מהמצויינים; (קרקע יש די והותר גם בספרד גופא).

האזור הממוצע לא הובא א"כ בחשבון התנועה הקולוניזציונית. ואפילו האנגלים חשבו עוד זמן רב את מושבותיהם בצפון אמריקה כרעה הכרחית, והחזיקו בדעתו של קומז מבחינת שטחי ההתישבות באזור הממוצע. הוא הדבר בשטחים שנתגלו ע"י הפורטוגיזים ובאו לרשותם. הקרקעות המרובים במושבותיהם שבאפריקה היו נעבדים במדה כה דלה, שלא היו מספקים אף את המזונות ההכרחיים למתישבים הפורטוגיזים המעטים. למוזאמביק הוכרחו להביא סוכר מאמריקה ומהודו. כעבור שנים אחדות, בהגיע השוטטות הפורטוגיזיות לפרנאמבוקו ולבאיה, וברזיליה הוכרזה למושבה פורטוגלית – לא יחסו לענין זה בתחילה חשיבות יתרה בליסבון. כל הענינים הלאומיים היו נתונים לשאלות הכבוש והמסחר במזרח הודו, ומדינת ברזיליה, על תושביה המועטים והדלים וצרי העין – נראתה מבחינה ראשונה כירודה בהרבה ממדינות אסיה, רק ישובים מעטים נוסדו ע"כ בשטח זה (רובם – ע"י גולים ונצולי אניות שנטרפו) ושמשו מקומות חניה לאלה שנסעו למזרח הודו, אך בשנת 1530, משנתגלו אוצרות כסף בלאפלאטא, התחילו פונים לפתוח המדינה. ואעפ"י כן גם בש' 1603, בימי הנרי הרביעי, כשמשלחת Champlain באה מצרפת לקנדה, ופתחה שער לשטחים עצומים של אדמת תבואות, יערות, מקומות ציד ומחצבים – נתקל רעיון ההתישבות בהתנגדותו של Sully, אשר (מצא כי אין כל תכלית לשלוט בארצות השוכנות צפונה ממעלת-הרוחב הארבעים, לפי שאין לאלה שום אוצרות).