תוכחת חיים פרשת שמיני

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

סדר שמיני

י'סתכל ה'אדם ו'ידקדק ה'יטב, לבל יכשל באכילתו ושתייתו בשום דבר איסור. ולא עוד אלא, דאם הוא אינו אוכל מאיזה פירות שיש בהם חשש איסור מתולעים וכדומה, לא יקנה מהם כדי שיאכלו בניו ובנותיו ובני ביתו, כי מה בצע שהוא נזהר והוא מאכיל לאחרים. וכמו שכתבתי בספרי הק' חקקי לב, חלק יורה דעה. גם יזהר שאם יש איזה דבר איסור בביתו מאיזה דבר טרף או מתולעים, שלא יקיימנו בביתו, דאיכא איסור משום אל תשכון באהליך עולה, ושיבא לידי מכשול להכשיל שיאכלו ממנו אחרים, בין מדעתו ובין שלא מדעתו, בין בשוגג בין במזיד, והעון תלוי על צארו. ושמעתי מפי מגידי אמת שסיפרו לי שהרב הקדוש המקובל האלדי כמוהר"ש מזרחי שרעבי ז"ל, חלם לילה אחד שהיו אומרים לו שיש איסור בביתו ולמה אינו מבערו, והיה מחפש חיפוש אחר חיפוש מה איסור הוא זה ולא היה מוצא והיה מצטער הרב ז"ל על זה, עד שחלם פעם שנית אמרו לו שיש בתוך [דף י] ביתו קערה אחת מליאה מתוק מגודגניות הנעשות עם דבש והם מתולעות, וצריך שישליכם לאשפה לבל יכשלו איזה מבני הבית לאכול ממנו זה תורף דבריו. ותדיר כל הימים כשאוכל או שותה יהיו עיניו פקוחות הטב הדק, שלא יהיה בתוך הקערה או הכוס, איזה שרץ או פרעוש. ובפרט בימי הקיץ שצריך ליזהר בזה הרבה, ובפרט בלילות במקום שמצויים פרעושים נמלים ושאר שקצים ורמשים. וכשאדם הוא נזהר בזה, גם ה' יתן הטוב שלא יכשל, דהבא ליטהר מסייעין אותו מן השמים.

ובמדרש רבא, סדר נשא פרשה ו' אמרו, דמי שאינו מנוול בטיט אין לו שכר, והקב"ה מצווה שלא תשקצו ונותן להם שכר. ויזהר בימות הקיץ שלא לאכול בלילה במקומות מגולים תחת האויר ובפרט במקום תחת גפן ותחת תאנה ושאר אילנות שהם מלאים מתולעים ויתושים קטנים, דקה מן הדקה, ונופלים על המאכלים ואין רואה, גם על ידי אכילת דבר טמא הוא מטמטם את הלב, כמ"ש בגמרא ורש"י סדר שמיני על פסוק ונטמתם, חסר אלף, שהוא אלף בינה, וזהו רמז שתיקנו אנשי כנסת הגדולה בתפילה, אחר ברכה אתה קדוש, ושמך קדוש, וקדושים בכל יום יהללוך סלה. ברכה אתה חונן לאדם דעת. כי על ידי שהוא קדוש ונזהר ממאכלות אסורות, כמ"ש רז"ל קדושים תהיו שיקדשו במאכלות, אז זוכה לבינה ודעת. ועיין בזוהר הקדוש סדר וישב קצ"א ע"א, וראיתי בספר כסא דוד דרוש ט' לשבת תשובה דף מ' ע"ג שכתב וז"ל, ובילדותי שמעתי להרב החסיד עיר וקדיש מוהר"ר גדליא חאיון ז"ל, מתמרמר מאד על איסור אכילת תולעים, והיה אומר איך באיזה רגעים יאכל עשרה תולעים ויתחייב חמשים מלקיות בלי שום הנאה, רק מחוסר זהירות, ומפיו לפידים יהלוכו להזהיר העם זכותו יגן עלינו עכ"ל. ומי שאוכל מאכלות אסורות או בשר בחלב וכדומה יבא בגלגול חיות ובהמות, כאשר מתבאר מדברי הזוה"ק סדר משפטים דף קכ"ה ע"ב, בענין נבוכדנצר שנשתנה דיוקנו ועם חיות ברא מדוריה וכו'. וזה ראיה אלימתא לענין הגלגול שנאמר בזוה"ק ובמקובלים. והירא את דבר ה' יזהר בזה הרבה מאד. ובענין איסור יין נסך צריך להתענות ע"ג תעניות, גם באיסור סתם יינם. עיין בספר שיורי ברכה יורה דעה סימן קכ"ג אות ב', ובקונטריס תשובה מחיים, בסוף ספר גנזי חיים. ועל פי זה אמרתי לפרש כונת הכתוב בסוף ישעיה, ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כי תולעתם לא תמות, ואשם לא תכבה והיו דראון לכל בשר, והוא עפ"י מ"ש הרב ש"ך סדר ראה, כי מי שאוכל תולעים, יוצאים מגופו תולעים ואוכלים את בשרו. ונראה לומר דגם מי שחילל שבת ע"י הדלקת האש להדליק הפיפה של טוטון וכדומה, אותו האש יוצא מגופו ואוכל אותו. וכהאי גוונא אמרו בבראשית רבה פ"ו, אש יוצא מגופן של רשעים ואוכל אותם. ועל כן אמר הפושעים בי, שאכלו תולעים תולעתם שאכלו לא תמות. ואשם שהדליקו לא תכבה והיו דראון לכל בשר, כי יש בתולעת זה שאוכל את כל בשר, גם מה שלא נהנה מזה, ולכן דייק לומר לכל בשר. וכתב בפר"ח יורה דעה סימן פ"ד דמצוה לדרוש באיסור תולעים בחומר האיסור עד היכן מגיע יע"ש. ועיין בקונטריס כף החיים בארוכה יע"ש. וכמו כן יזהר האדם כי אפילו באכילת בשר כשר שיהיה בהזמנה ובהכנה, להבריא את גופו, לעסוק בתורה ועבודת ה', וכמ"ש בגמרא הא דלא עייני בשמעתתא טובא, דלא אכלית בשרא דתורא. אבל מי שהוא אוכל בשר כדי למלאות בטנו לטמא את עצמו בעבירות, הגם כי הבשר כשר אסור לו לאכול, מכל שכן שאמרו בגמרא עם הארץ, אסור לאכול בשר, כ"ש וק"ו רשע וטמא וחוטא, שנותן כח לטומאה ולסט"א וזהו רמז הכתוב בסדר צו, והבשר אשר יגע בכל טמא, לא יאכל, והבשר, כל טהור יאכל בשר. כי בא לרמוז דבר זה והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל, כי כיון שנגע בו הטמא בטומאת עונותיו, לא יאכל אותו בשר לאותו טמא, יען הוא נותן כח לסט"א ולטומאה. והבשר מי יאכל אותו כשהוא כשר, לזה ויהי כמשיב, והבשר שאתה שואל מי יאכלנו, כל טהור יאכל בשר, מי שהוא טהור וקדוש ואינו נטמא גופו בעבירות רשאי לאכול וק"ל. ואמרו בזוה"ק סדר זו דף מ"ב וז"ל, דבר אחר, לא תמלא, לא תשתלים לסלקא לאתרהא לעלמין, בגין דהא אסתאבת ואדבקת בסטרא אחרא. ר' יצחק אמר כל מאן דאסתאב בהו, כאילו פלח לע"ז, דאיהו תועבת ה', וכתיב לא תאכל כל תועבה, מאן דפלח לע"ז נפיק מסטרא דחיי, נפיק מרשותא קדישא, ועייל ברשותא אחרא, אוף מאן דאסתאב בהני מיכלי, נפיק מסטרא דחיי, ונפיק מרשותא קדישא ועייל ברשותא אחרא. ולא עוד אלא דאסתאב בהאי עלמא, ובעלמא דאתי, ועל דא ונטמתם בם כתיב, בלא א', וכתיב ולא תטמאו את נפשותכם בבהמה ובעוף ובכל אשר תרמוש האדמה אשר הבדלתי לכם לטמא, מאי לטמא לטמא לעמין עובדי עבודה זרה דהא אינון מסאבין ומסטרא דמסאבא קא אתיין וכל חד אתדבק באתריה, ע"כ. וזהו נראה כוונת הכתובים שם בסוף סדרה זו, אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ ולא תטמאו בהם ונטמתם בם כי אני ה' אלהיכם, והייתם קדושים וכו', כי אני ה' המעלה אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים, והייתם קדושים כי קדוש אני. דהכוונה, כי כשאתם נזהרים מלאכול מאכלות אסורות, אז אני ה' אלהיכם, שתהיה אלהותי עליכם, הא לאו הכי הוה ליה כעע"ז וגם נפיק מרשותא קדישא, ודוק.

גם צריך להזהר האדם, שלא לאכול גבינת הגויים שנאסרה במנין, כדברי הש"ס בעבודה זרה. וגם חלב שחלבו גוי, ואין ישראל רואה, דהרי הוא פורץ גדר. ויש לרבני העיר למחות ולהכריז על זה פעם אחר פעם. וכמו כן ביגורטי של גוים שכתב הרב זרע אברהם, חלק יורה דעה, שמאבדים עולמם בעד הנאת רגע אחד. ועיין בספרי הקטן חקקי לב ח"א חיו"ד, ארכ"א בחיים בזה, ובספר לחמי תודה דף ח' ע"ב פי' כ"ה אם יהיו חטאכם כשנים כשלג ילבינו, והוא דרך הלצה כי בימים הקדמונים היה להוכיח פה על שחיטת הבהמה חוץ לעיר ובדיקת גודגניות, שהם חטאים אדומים ועכשיו בעוונותינו הרבים יש הכרח להוכיח על עבירות לבנות, חלב וגבינה עכ"ל. וישמח חיים דחדשים מקרוב באו דמסובבין בעלי צאן מעזים בכל יום בבקר בכל מבוי ומבוי, עדרים עדר עדר לבדו עם בעליו, למכור חלב דחולבין לעיניהם, הנה מה טוב ומה נעים לבל יכשלו לקנות חלב שחלבו גוי ואין ישראל רואהו. אך צר לי מאד על שכר [דף יא] הגוים, דכמעט בכל חדש, קל כרוזא נפיק על איסורו האל ברחמיו יתן כלבם לשמוע לקול מורים. וכל מורה צדק בקהל עדתך יאזור חיל להתגבר כארי להזהירם בכל פרט ופרט, דאי בדורות הראשונים היו נוהרים כאלה וכיוצא באלה, כ"ש בדורות הללו דמקילין באיסורין, דאין מקום להקל באיסורים דאחסור דרי ואינן בני תורה. וכבר מצינו בש"ס ובפוסקים שהחמירו אפילו בדבר המותר, משום שאינן בני תורה. וצא ולמד מ"ש הרב זקן אהרן סוף סימן צ"ד וז"ל, ואפילו אם ימצא בין הפוסקים מי שיורה בזה להיתר, לא חיישינן ליה, אלא עבדינן לחומרא, דלא אמרינן הלכה כדברי המקל באבל, אלא בחכמים הראשונים שהיו דברי תורה שגורים בפיהם, וכמו שאמרו בעירובין, דלבן ראשונים, ר' עקיבא וחבריו. וכן פסקו בתוספות דלא אמרינן הלכה כדברי המקל של ראשונים כפתחו של אולם, אחרונים כמלא מחט סדקית. ומפרש התם מאן באבל, אלא בתנאים לבד, אבל לא באמוראים, וכ"ש בפוסק יחיד. וכ"ש בזמנינו זה אשר רבו עבדים המתפרצים כנגד התורה והמצות, ומבקשים להקל במצות, וזדונות נעשו בידם כשגגות, שאדרבא ראוי להחמיר. וכבר מצינו שר"ת החמיר לגבי מת אף על פי שגדול כבוד הבריות, ושלח להם ביו"ט שני, בני בשכר אינם בני תורה, ואתם בני תורה, כדאיתא בשבת פ"י, שאפילו בימי חכמי התלמוד שהארץ היתה מליאה דעת כמים מכסים על ים, היו נוטים לחומרא בדברים המותרים, כדי שלא יבואו לזלזל בדינים, כ"ש הכא, וק"ו בזמנינו זה, וה' יתברך יצילנו משגיאות עכ"ל. הרי מבואר מדברי הרב ז"ל, דיש לעשות גדר וסייג לתורה ולהחמיר בדברים המותרים בזמנינו זה מפני שאינן בני תורה.

וזה כוונת הכתוב ביאושע סימן א', רק חזק ואמץ מאד לשמור לעשות ככל התורה אשר ציוך משה עבדי, אל תסור ימין ושמאל, למען תשכיל בכל אשר תלך. לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, והגית בו יומם ולילה, למען תשמור לעשות ככל הכתוב בו וכו', דהכונה כי דוקא כשתהיו בני תורה, כי והגית בו יומם ולילה, אז אינו צריך לאסור ולהחמיר בדברים המותרים, הא לאו הכי, יש לאסור ולהחמיר בדברים המותרים כיון שאינן בני תורה. וידוע דאכין ורקין מיעוטין, ולכן אמר רק חזק דהוא מיעוט. ויש ג"כ, ואמץ מאד, להחמיר טובא. וההפרש ביניהם הוא בזמן דלא ימוש ספר התורה הזה מפיך, והגית בו יומם ולילה, אז די רק חזק והוא ככל הכתוב ותו אין צריך, אך לשאינן בני תורה, צריך ואמץ מאד, לשמור לעשות חומרות, ככל התורה כדי שעי"ז אל תסור ימין ושמאל ודוק.

כי מכל זה אתה תבין כמה צריך להזהר מי שהוא כשר וירא שמים ובפרט מי שהוא מתופסי התורה, שלא להרבות סעודתו בכל מקום. כי מלבד מה שאמרו אכל עמו שתה עמו כי נגרע מערכו, עוד בה כי יבואו להכשל בכמה איסורים. אחד, הוא בענין המאכלות עצמן כי יבוא לאכול בבית שאינה מוחזקת בכשרות, ויבוא לאכול מאכלות אסורות, הן בבדיקת הירקות, הן בניקור הבשר, ולפעמים יהיה איסור בשר בחלב, ולפעמים באיסור נבילות וטריפות. וזהו רמז הכתוב במשלי סימן ג' מארת ה' בבית רשע ונוה צדיקים יברך. דרשי תיבות מאר"ת, מאכלות אסורות 'רגיל תמיד. שנית, גם יכשל באיסור רכילות ונבילות הפה וכדומה, וזהו רמז מאר"ת ה'בבית רשע, מאר"ת "מדברים אסורים רכילות 'תמיד, שכן כתב רש"י בחומש ס' קדושים. לא תלך רכיל בעמך, שתרגם אונקלוס לא תיכול קורצין. כי המנהג של המדבר לשון הרע שאוכל הלעטה וכו'. שלישית, יכשל באיסור ראיית נשים האסורות לו וזהו רמז מאר"ת ה' בבית רשע, מאר"ת, מראות אסורות 'רגילות 'תמיד. וסיים לומר, ונוה צדיקים יברך, דאם נותנין כוס של ברכה יהיה חושש על היין כשהוא בבית רשע. דאי על התבשילין ליכא חששא מצד בני ביתו, האמנם על המביא כדי יין איכא למיחש, לזה אמר ונוה צדיקים אז יברך על הכוס. לא בבית כלל. ובגמרא בפסחים סוף פרק אלו עוברין דף מ"ט ע"א, ת"ר כל ת"ח המרבה רשע דאיכא למיחש, ויותר טוב דיעשה כמו נראין כאוכלין ולא יהא צריך לברך סעודתו בכל מקום סוף מחריב את ביתו, ומאלמן את אשתו, ומייתם את גוזליו, ותלמודו משתכח ממנו, ומחלוקות רבות באות עליו. ודבריו אינן נשמעים, ומחלל הדורות, מאי היא אביי אמר, קרו ליה בר מחים תנורי. רבא, אמר, בר מרקיד בי שם שמים, ושם רבו ושם אביו וגורם שם רע לו ולבניו ולבני בניו עד סוף כל כובי, רב פפא אמר, בר מלחיך פינכי, רב שמעיא אמר, בר מך רבעי עכ"ל. ופירש"י ומאלמן את אשתו, שמבקש לימודו ואינו מוצא ואי אפשר לו, וגולה למזונות והרי אשתו כאלמנות חיות, גוזליו, יתומים. ותלמודו משתכח, שאינו עסוק לחזור עליו. ומחלוקות רבות באות עליו, מחמת ששכח תלמודו, או הקפות שמקיף מחנוני לסעודותיו. קרו ליה, לבניו, מרקיד בי כובי, כדרך הלייצנים שמשחקים ומרקידים בחנויות להשקותם בשכרן. מלחיך פינכי, קערות. מך רבעי, מקפל לבושו ורובץ וישן. כך דרך המשתכרים אינו מספיק לילך לביתו ולשכב על מיטתו אלא מקפל לבושו תחתיו וישן. מך, כמו בר חמרא מוך שקיק וגני עכ"ל. וכל זה בבתי ישראל הכשרים, כ"ש וק"ו בבתים דאיכא למיחש בהן על כל דבר ודבר דשומר נפשו ירחק מהם והוא פשוט. וכמו כן יחוש לנפשו שלא לאכול בוריקאס ובולימאס, שמוכרין בשוק כי יש לחוש על הגבינה מלאה תולעים ועל הקמח וכדומה. וכבר גזרתי שלא יוכלו למכור מסלקא, כלל, כי מי יבדוק אותם, וכל למעוטי באכילה, שפיר דמי.

ממוצא דבר הלמד מעניינו כמה צריך האדם להיות עין השגחתו לבל יחטא בשום חטא, לא מבעייא במזיד דודאי דעונשו חמור עד מאד, אלא אפילו בשוגג, יש לו להזהר לבל יכשל. כגון בכמה איסורים שאם יזדרז בהם מקודם, שמא יהיה איזה איסור לבל יחטא, שיש כמה עונות הנעשות בשוגג, מחמת היותו מתעצל בדבר. ולהיות חושש שמא יבוא לידי איסור, כגון באיסור עריות להשגיח בהן, וכמו שאמרו בנזיר דף כ"ג ע"פ צדיקים ילכו בה ופשעים יכשלו, לזה נזדמן אשתו, ולזה נזדמנה אחותו. ומהרש"א בחידושי אגדות פירש דמה שנקרא רשע שנזדמנה אחותו, הוא, כי היה חושב מקודם, ונפש רשע איותה רע יע"ש. ולעד"ן לומר, כי כיון שהוא [דף יב] אינו נוטה דעתו להיות חושש באיסורים, ולהיות אשתו ואחותו. עמו בבית, לעשות משמרת בכל מה דמצי לבל יחליפם את זו בזו, או שלא לשכב בבית אחד אשתו ואחותו, והרי הוא שוגג קרוב למזיד. וכן באיסורי שבת, לעשות משמרת לבל יבוא לידי שוגג, עד שהחמירו שלא יקרא לאור נר, וכן באיסור מאכלות אסורות ושקצים ורמשים, כשאוכל להיות בודק כל דבר מן התולעים ומן הנמלים, ובפרט בימות הקיץ, ובלילה, שלא יאכל שום מאכל ולא ישתה שום משקה, עד שיראנו הדק הטב, ובראות הקב"ה כי הוא ירא חטא ומבקש כל טצדקי שלא לבוא לידי חטא, גם ה' יתן הטוב להיות שומרו שלא לבא לידי חטא. וזה פירשו כת הקודמים כוונת הכתוב במשלי סימן ג' בכל דרכך דעהו והוא יישר אורחותיך, כי ידוע כי דרך, הוא הכבושה לרבים והנראה לכל, ואורח הוא דבר סתום ובסתר, וכשאדם משתדל לעבוד את ה' שלא לחטוא בכל דבר הנראה לעין והנגלות לנו, אזי הקב"ה מצילו גם מכל דבר הסתום ונסתר. וזה אומרו בכל דרכך, שהוא דבר הנגלה לך, דעהו להקב"ה ולהזהר לבל תחטא, ובזה אתה זוכה כי הוא יישר אורחותיך, שהוא אורח סתום ונסתר, לבל תחטא. וכן פי' רבינו האר"י הקדוש ז"ל. וזה בעצמו רמז הכתוב בסדר נצבים הנסתרות לה"א והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת, דהכונה כי זה שאתה תהיה זוכה כי הנסתרות לה', להודיע לנו ולהצילנו לבל נחטא, זהו דוקא כשתקיים והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה, וק"ל. והרב הקדוש ראשית חכמה ז"ל בשער היראה רפ"ד דט"ו ע"א כתב וז"ל, דפרק הזה יהיה בביאור כמה בחינות הם בענין יראת חטא. ראשונה, צריך לירא שלא יבוא לידי שום חטא אפילו בשוגג, והטעם מפני היות הנפש הויה דקה ורוחנית אצולה ממקום גבוה, כל דבר שיפגום האדם אפילו שוגג, שהכתם מחשיך הנפש. והוא כמשל, השופך על בגדיו הלבנים והנקיים, שלמה המלך ע"ה, בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשיך אל יחסר. והחמירו קיתון של שמן או של דיו, אפילו שוגג, שהכתם מחשיך הבגד ההוא. ועל זה אמר ז"ל על זה ואמרו בתנחומא, הובא בילקוט, בפסוק ונפש כי תחטא בשגגה, משל למה הדבר דומה לשני בני אדם שחטאו על המלך, אחד קרתני ואחד בן פלטין, ראה ששניהם חטאו חטא אחד, פינה לקרתני, ונתן לבן פלטין איפופוסין. אמרו לו בני פלטין, שניהם חטאו חטא אחד, לקרתני פנית, לבן פלטין נתת איפופיסין, אמר להם, לקרתני פניתי שאינו יודע נימוסי מלכות. אבל בן פלטין בכל יום ויום הוא עומד עמי ויודע נמוסי מלכות, וחוטא, אף כך, הגוף קרתני, וייצר ה' אלהים את האדם וכו'. והנפש בן פלטין מלמעלה, ויפח באפיו נשמת חיים. ושניהם חוטאים, לכך הכתוב מתמיה, נפש כי תחטא, מהו בשגגה מכל מצות, ללמדך שכל החוטא בשגגה כאילו עבר על מצות ה'. וכן הוא אומר, וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות, ואומר שגיאות מי יבין וכו', גם מזדים חשוך עבדך, ששגגת תלמוד עולה זדון עכ"ל. הרי בפירוש שהעונש לנפש מצד שהיא בן פלטין, בן היכל המלך העליון, ויודעת נימוסי מלכות שהיא התורה שמלמדין אותה קודם בואה לעולם. ומה שאמר בכל יום ויום הוא עומד עמי, שבכל לילה הנשמה עולה למעלה, להגיד על מעשה אדם וכדפירשו ז"ל, משוכבת חיקך שמור פתחי פיך, וכפי זכותה כך רואה למעלה ומלמדין אותה, כמו שנאריך בזה לפנים ב"ה. ואפשר לומר, עומד עמי, על עסק התורה, שהקורא בתורה עומד עם הקב"ה, כענין מה שפירשו ז"ל, על שפכי כמים לבך נכח פני ה', הקורא ושונה, הקב"ה יושב כנגדו וקורא ושונה עמו וכו׳. ומצד זה יודע נמוסי מלכות, וראשון נ"ל עיקר. ולפי דברי המדרש הזה אין לגוף עונש. ויש חולקים עליו, במדרש ויקרא רבה, ואומרים, שהנשמה והגוף שניהם נענשים, (כ"א) והביאו לזה משל החיגר והסומא. ועל זה נאמר, יקרא אל השמים מעל ואל הארץ לדין עמו, יקרא אל השמים מעל, להביא את הנשמה ואל הארץ, להביא הגוף, ואחר כך לדין עמו. וכן פירשו גם כן רז"ל נראה היות סברא זו יותר מוסכמת עכ"ל.

והנה בהא דכתב הרב ראשית חכמה בשם מדרש ויקרא רבה, שאומרים שהנשמה והגוף שניהם נענשים כאחד, והביאו לזה משל החיגר והסומא, ועל זה נאמר, יקרא אל השמים מעל ואל הארץ לדין עמו, יקרא אל השמים מעל, להביא את הנשמה, ואל הארץ, להביא הגוף, ואח"ך לדין עמו, וכן פירשו גם כן רבותנו ז"ל בפרק חלק דף צ"א עפ"ז כמו שיע"ש, ובויקרא רבה סדר ויקרא פ"ד סי"ח, שהביא בתחילה משל לחיגר וסומא בגמרא דידן. ושוב אמרו שם, תני ר"ח, משל לכהן שהיו לו שתי נשים אחת בת כהן ואחת בת ישראל, ומסר להם עיסה של תרומה וטימאוה, אמר להן מי טימא את העיסה, זו אומרת זו טימאה וזו אומרת זו טימאתה, מה עשה הכהן הניח לבת ישראל, והתחיל מדיין עם הכהנת. אמרה לו אדוני כהן מפני מה אתה מניח את בת ישראל ותדין עמי, והלא לשנינו מסרת כאחד. אמר לה, זו בת ישראל ואינה למודה בבית אביה, אבל את בת כהנת ואת למדוך בבית אביך, לפיכך אני מניח לבת ישראל ומדיין עמך. כך לעתיד לבא, הנפש והגוף עומדים בדין, מה הקב"ה עושה, מניח את הגוף ומדיין עם הנשמה, והיא אומרת לפניו, רבון העולמים שנינו כאחד חטאנו, מפני מה אתה מניח את הגוף ומדיין עמי. אמר לה, הגוף מן התחתונים הוא, ממקום שהן חוטאים, אבל את מן העליונים ממקום שאין חוטאים לפני, לפיכך אני מניח את הגוף ומדיין עמך, עכ"ל. הרי דכפי דברי המאמר הלזה הוא שהעונש הוא דוקא לנשמה ולא לגוף, הפך המשל לחיגר וסומא שהביאו בתחילה וכקושית הרב ראשית חכמה, והרי בויק"ר הובאו ב' המאמרים, אלא שבתנחומא הביאו משל לקרחניךכךי ובויק"ר משל לבת כהן. והכל הולך לסקים אחד. ונראה מדהביאו שני המאמרים בזה אחר זה דלא פליגי אהדדי, וכן ראיתי להרב מוהרש"י שם, שחילק, דהמאמר שאמר שיש עונש לנפש ולגוף שניהם כאחד, מיירי בעולם התחיה שאז נידונים הנפש והגוף יחד, ור"ח מוקי ליה, בעתיד, מיד אחר המות, שעיקר העונש לנשמה לבדה יע"ש. ולעד"ן לחלק בחטאים, דבחטא שהוא במזיד הם נידונים הנפש והגוף שניהם יחד, והכי משמע דבמשל החיגר והסומא מיירי במזיד, שהרי [דף יג] אחרי שבא המלך לתבוע מהם חסרון הפירות שנאכלו ונהנו מהם, ואפילו הכי הם כיחשו, מורה הדבר שהוא במזיד מצד עצמו, וגם שאם היה דבר יכולים הם להתנצל. אבל במשל הקרתני וכן במשל הבת כהן, שהתרומה נטמאה, יתכן שנטמאה בשוגג, כי כן הדין כי הנוגע בתרומה והוא טמא מטמאה אפילו שוגג וזה ברור.

ואולם ראיתי לבעלי התוספות על התורה בספר דעת זקנים סדר ויקרא, ד"ן ע"ד, על פסוק זה נפש כי תחטא, וז"ל אדם כי יחטא, אין כתיב כאן, אלא נפש, וכן הנפש החוטאת היא תמות, להודיע שעיקר החטא תלוי בנפש, משל לשני בני אדם שחטאו למלך, אחד נכרי ואחד מבני פלטרין שלו, העלו שניהם לבימה לדון, וצוה המלך לפטור את הנכרי, ואת בן הפלטרין לדון ביסורין, אמרו לו בני פלטרין שלו, והלא גם זה חטא לך, אמר להם זה נכדי ואינו מכיר בטובי, אבל זה שהוא מבני ביתי ומכיר בטובי ופשע בי, יצא דין זה עליו. כך הגוף, הוא נכרי שנברא מן התחתונים, אבל הנשמה שהיא מן העליונים ודינה להיות טהורה ואפילו הכי חטאה, לפיכך הגוף הושלך בקבר, והנשמה תקבל היסורין. ולעתיד לבא הקב"ה מביא גוף ונשמה ודן אותם, ועמ"ש בקונטרס עמודי חיים בזה בס"ד.

וכשאני לעצמי רוח אחרת אתי לפרש כוונת הכתוב בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך, והוא שאנחנו רואים כמה בני אדם כליים וקמצנים וחסים לשמור נכסיהם וממונם במקומות בטוחים משריפה ומן הגנבים ועושים משמרת למשמרת, ומסגרת למסגרת, כדי שלא יפול בהם שום נזק והפסד בשום צד ואופן. ועיני ראו ולא זר, באחד מעשירי עם, שנכנס במרתף אבני גזית של עשיר כמוהו, וראה חבל תלויה באמצע התקרה כדרך המרתפים לתלות בו המשקולת, והיה כנגד חלון ברשת ברזל ודלתות ברזל, ועשה לו הגה' שמא יכנס הגנב ויתלה בחבל וירד. וזה העשיר בעל המרתף היה יותר כלי וקמצן ממנו. אז אמרתי להם בתוכחות, ראו בעיניכם כמה חסים על הממון לשימור מן האחריות בספק ספיקא, ומילתא דלא שכיח. ואיך אין אתם חסים על נפשותיכם שלא לשמור את עצמיכם מכל האיסורים. ובפרט בקיום מ"ע ומצות ל"ת, ומצות צדקה, דאיכא עשה ול"ת לקיימה כתיקנה, ולא יכלו להשיבני דבר. אם כן זה אומרו בכל דרכיך דעהו, כי כמו שאתה נוהג בכל דרכיך לנהוג ולשמור ממוניך מכל דבר רע אפילו בחשש דחיק ואתי מרחוק, כמו כן בשיעור זה דעהו להקב"ה להיות זהיר וזריז בכל דבר, אפילו בחששא רחוקה, ובכן והוא יישר אורחותיך, כי אפילו בחששא שהיא רחוקה לך ולאו אדעתך לאשר ולקיים כביכול הקב"ה יישר אורחותיך וק"ל האל ברחמיו יזכנו לעבדו בלב שלם וכל חוקותיו חוקי חיים.