תוכחת חיים פרשת כי תשא

סדר כי תשא עריכה

י'חרד ה'איש ו'ילפת ה'רואה את מעשה ה' כי נורא הוא, ובפרט כי יראה, כי רגזה ותרעש הארץ, יראה ורעד יבא בו, כי ידון בדעתו, כי זה שעושה הקב"ה רעש בעולם, הוא כדי להכניס מורא ופחד בלבבות בני אדם, כדי שיתנו לבם לשוב בתשובה שלימה, כאשר חכמים הגידו בב"ר ס' וירא פמ"ט סי' ט"ז ובמדרש ר' כי אם חמשים ושתים שנה, ומהם עשרים וחמש שנה, היה הקב"ה מרעים עליהם, תנחומא שם שאמרו וז"ל אמר ירמיה בן אלעזר, עיקר שלוותה של סדום לא היתה ומביא עליהם זוועות, כדי שיעשו תשובה ולא עשו, הה"ד המעתיק הרים לא ידעו, ובסוף אשר הפכם באפו יע"ש. הנה מבואר דעיקר הרעשים הוא לתת מורך בלבם כדי שישובו בתשובה, ואם כן מן הראוי כי כשנשמע רעש בעיר ובפרט כשהם רעשים גדולים בתמידות זה אחר זה, כי ראוי לעשות התעוררות גדול לשוב בתשובה.

וזה פי' הרב מוהרמ"א ז"ל בפי' לשמואל ב' סי' כ"ב, בפסוק ותגעש ותרעש הארץ ומוסדי הרים ירגזו, ויתגעשו כי חרה לו עלה עשן באפו ואש מפיו תאכל. כי הכוונה ותגעשו כי חרה לו ית' זמן הפיכת סדום. ואמרו רז"ל ע"פ ומעתיק הרים ולא ידעו וכו' המרגיש ארץ ממקומה וכו' כי כ"ב שנים קודם הפיכת סדום היה הקב"ה עושה והמטיר אש וגפרית מן השמים וזה יאמר באשר ויתגעשו כי חרה לו שהוא בסדום ועשים בארץ בכל יום להתרות בהם ולא שבו, אז העתיק הרים בארץ והפכם כ"ב שנה, אז כאשר לא שבו, עלה עשן באפו אש מפיו מלמעלה מעלה לשמים, מהיכלו ית' מפיו שלח אש עד לארץ והתפעלו כל העולמות יחד ואין זה כ"א שהוא יתברך בכל העולמות נמצא עם שעיקר שכינה למעלה יע"ש. והנה מ"ש מהרמ"א בשם רז"ל שהיו רעשים בסדום קודם שנהפך כ"ב שנים במד' ליתא כ"א כ"ה שנים והנר שהוא ט"ס. עכ"פ למדנו מדברי המאמר הלזו וגם מדברי הרב מוהרמ"א ז"ל כי עיקר הרעש הוא לעורר לבות בני אדם שישובו בתשובה. ובפרט הרעשים שרועשים בעולם באיזה זמנים ובאיזה מקומות דיש לחקור ולדרוש בבדקי העיר בחטאות הציבור והיחיד ולידע מפי סופרים וספרים על מה הם באים הרעשים בעולם, ותיקונים והתפילות הצריכים לעשו' לבטל הרעש והרוגז.

הנה איתא בירושלמי במסכת ברכות פרק הרואה סי' ד' וז"ל, אליהו ז"ל, שאל לר' נהוראי, מפני מה באים זוועות לעולם, אמר לו בעון תרומות ומעשרות. כתוב אחד אומר תמיד עיני ה' אלהיך בה, וכתוב אחר אומר המביט לארץ ותרעד יגע בהרים ויעשנו, הא כיצד יתקיימו ב' כתובים הללו, בשעה שישראל עושים רצונו של מקום ומוציאים מעשרות כתיקנן, תמיד עיני ה' אלהיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה, ואינה ניזוקת כלום. בשעה שאין ישראל עושים רצונו של מקום, ואינם מוציאים מעשרות כתיקנם המביט לארץ ותרעד. אמ"ל בני חייך כך היא סברא דמילתא, אבל כך עיקרו של דבר אלא בשעה שהקב"ה מביט בבתי תיטריות ובבתי קסיות יושבת בטח ושאנן ושלוה, ובית מקדשו חרב הוא אפילו לעולמו להחריבו, הה"ד שאוג ישאג על נוהו, בשביל נוהו. אמ"ר אחא בעון משכב זכור, אמר הקב"ה אתה זעזעת איברך על דבר שאינו שלך, חייך שאני מזעזע עולמי על אותו האיש. ורבנן אמרי מפני המחלוקת, ונסתם גיא הרי כי יגיע גיא הרים אל אצל. אמ"ר שמואל אין רעש אלא הפסק מלכיות, כד"א ותרעש הארץ ותחל מפני מה, מפני כי קמה על בבל מחשבות ה' עכ"ל. ותמה הרב מהר"ש יפה ז"ל בס' יפ"מ שהרי הוכיחו חכמי הטבעים כי הרעש הוא בטבע העולם, כי כשהארץ מהעצר הרוח הרעש שימצא לפעמים בזולת סיבותיו הטבעיות יע"ש. ובש"ר ס' יתרו פ כ"ט סי' וי"ו וז"ל ד"א אריה שאג, אמרי רבנן בשם ר' הושעיה שאל בלצא את ר"עק א"ל מהיכן הרעש נעשה, א"ל בשעה שהקב"ה מסתכל בבתי ע"ז ובאומות מלכי הארץ, היאך נתונים בהשקט ובשלוה בעולם, וראה ביתו חרב ונתון בידם של מלכי האומות, כ"ביכול הוא מקנא ושואג, ומיד השמים והארץ רועשים, שנאמר וה' שנאמר וה׳ מחסה לעמו עכ"ל, וכתב שם הרב מהרש"י וז"ל מהיכן הרעש נעשה, מציון ישאג ומירושלים יתן קולו, וישראל מה עושים, כ"ביכול, הוא מגן עליהם, לא נעלם ז"ל שסיבתו קרוב והכנסת הרוח בבטן הארץ וכשאינו מוצא מקום לצאת, פולח ובוקע הארץ וכיוצא, אבל על הסיבה הרחוקה שואלים, כי כל מקרה בעולם חוץ מהשפע הנהוג, אינו אלא בהשגחה כפי מעשה האדם כי עיניו על דרכי איש, ולא יניח ה' שיצא ממקרה וטבע דבר, שיזרקנו, אם לא בחטא ופשע יע"ש.

והנה מ"ש בירושלמי בעון שאין מפרישין תרומות שהרעש בא אפילו בזמן הזה דאין לנו תרומות ומעשרות לכהנים הלוים, הרי יש לנו ת"ח עניים, כי הת"ח הם כמו כהנים, שנאמר בהם לתת מנה לכהנים למען יחזיקו בתורת ה', כמו כן למחזיקיה ביד לומדי תורה וכמ"ש בירושלמי במסכת מעשר שני, ר׳ יונה יהב מעשרוי לר' אחא בר עולא, לאו משום דכהן הוה, אלא משום דהוה לעי באוריתא. מ"ט ויאמר לעם ליושבי ירושלים לתת מנה הכהנים והלוים למען יחזיקו בתורת ה' כו' יע"ש, וגם בזמן הזה יש חיוב מעשר כספים לתת עשרה למאה מכל אשר ירויח כמבואר בפוסקים [דף קא] ביו"ד סי' רמ"ט יע"ש, וכ"כ מורינו הרב כהנא רבה בס׳ אגדת אליהו שם וז"ל ולספק ד' י"ל דעכשיו בגלות הן אמת דאין תרומות ומעשרות, אבל כיון דיש דוגמתן, כגון להחזיק ביד העוסקים במלאכת השם, דומיא דכהנים הלוקחים את התרומה וכו', וכן יש להוציא מעשר מכל מה שירויח בביטולם מרעיש העולם יע"ש.

ומצאתי טוב טעם ודעת איך על ידי שאינן מחזיקים ידי לומדי התורה בא רעש לעולם על פי מ"ש הרב קהלת יעקב פאדרו ז"ל בפירוש לשמואל ב' סי' כ"ב דקמ"ה ע"א על פסוק ותגעש ותרעש הארץ כו', וז"ל, ובודאי שאין זה אלא שכן הוא בעולמות העליונים דהיינו שנצח והוד, הם הם העמודים שהעולם נכון עליהם. וע"י פגם התחתונים, גורמים תשות כח בלימודי ה', גם והם מזדעזעים והארץ עשה עמהם ומכאן ידון האדם שבכל מעשה התחתונים, כן הוא בעליונים, הן לטוב, הן להפך. לפי שנשמתינו חלק אלוה ממעל ובהתעוררות החלק למטה יתעורר שרשה במקום עליון. וזהו מאמר הכתוב ותגעש ותרעש הארץ. ותדע ממה נולד הרעש ומוסדות השמים שהם נצח הוד שהם מוסדות ות"ת הנקרא שמים ירגזו ויתגעשו מהו שהתחתונים גורמים כי חרה לו יע"ש. הרי מבואר מדברי הרב ז"ל כי הרעש בא מסיבת שיש פגם בנצח הוד שגורמים תשישת כח בלימודי ה' שאינן מחזיקים ידי לומדי תורה והוא ברור.

ועל מ"ש שהוא מסיבת שרואה הקב"ה ביתו חרב, הפשט הוא כי ע"י הקרבת הקרבנות הם מתקיימים שמים וארץ, כמ"ש בתענית דז"ך ע"ב ובמגילה דל"א ע"ב, אלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ כו' יע"ש. וכתב הרב מוהר"ש יפה שם, כי אע"פ שגם בזמן שבית המקדש נמצא רעש בימי עוזיה, גם שם על חטא הדור שהיו עובדי עבודה זרה וכיוצא, אלא דמשום דהשתא איכא אחריתי, דהיינו מה שביתו חרב, כדשמעינן מקרא נקט רע"ק הסיבה הזו ואע"ג דג' משמרות הוי הלילה ועל כל משמר ומשמר הוא שואג כארי, עכ"ז כשרואה אותם לאומות העולם בהצלחה יתירה, שאין בהם יסורים, ואה"ן שבכל משמר שואג על הבהמ"ק אבל אין שאגתו כ"כ גדולה, כמו לעיתים דחוקות שכועס ביותר, שמסתכל בבתי ע"ז שאוג ישאג על נוהו, מיירי בשאגות הקולות, והכא דכתיב ורעשו שמים וארץ מיירי בחמורות וכו' יע"ש. ומה שסיים המאמר וישראל מה יהיו עושים באותה שעה כתב מהרש"י ז"ל וז"ל שמעתי מקשים מאי קמ"ל הא פשיטא שמאחר ה' לביתו תעשה זאת כי לא יזוקו ישראל, ותירצו דסד"א כיון דעונש חרב בהמ"ק שיהיו גם הם לוקין ולי ל"ק כלל דכיון דקאמר דירעש כל העולם, שפיר בעי מה יעשה ישראל, שהרי הרעש כולל בעולם והם בתוכו ותירץ שה' מגין עליהם בנס. אבל הא ק"ל מה צורך להזכיר זה כאן, ועוד מאי בעי הא קרא מפ' ואזיל וה' מחסה לעמו, וי"ל דפשיטא להו ברעש קא מיירי אלא בלבול יושבי תבל קרי ליה רעש, ע"ד הנני מרעיש את השמים כו', ופירוש וה' מחסה לעמו, שלא יבוא עליהם השאת והשבר אבל השתא בפירוש רעש ממש ק"ל א"כ ישראל מה תהא עליהם, דע"כ ילקו עם אומות העולם ברעש הכולל, ומשני שה' מגין עליהם בדרך נס. א"נ וישראל מה הם עושים לאו שאלה היא, סיעתא לשיטתיה קאמר, דהיינו דאצטריך קרא לומר שלא יקשה לנו מה ישראל עושים, שה' מגין עליהם, דאל"כ מאי דאצטריך למימר הא פשיטא שלא יאספו ישראל עם אוה"ע אחר שהמשפט לאלהים הוא. על עלבונן של ישראל א"כ מאי כ"ביכול דקאמר כי מהו הזכות אשר מצא בהיות ה' מגן על ישראל טפי מה' הולך לפניהם יומם וכאלה רבים עכ"ל. והנה בסוף דברי הרב מהרש"י שכתב א"ק מאי כביכול כי מהו הזכות וכו' נראה לע"ד לפי' כי זה שהקב"ה יעשה לישראל בשעה שעושה דין לאוה"ע בהיותנו מעורבים בתוכם, זהו שיכול יוכל עשוהו להציל את ישראל בדרך נס כמו שנעשו נסים לאבותינו במצרים. פלא גדולה מורה על מה שהוא בעל היכולת שבהיות כביכול בעל היכולת הוא ישראל, וזהו בתנאי מפורש שיהיו ישראל חוזרים בתשובה ויהיו שומרי מצותיו שהיה עושה דין למצריים ומציל את ישראל מתוכם, כן עושה הקב"ה לנו לעם בני מצינו בדברי רז"ל הובא בילקוט תהלים, סי' מ"ו ע"פ על כן לא נירא בהמיר ארץ וחקתיו ותורותיו, הא לאו הכי הרי קי"ל דהקב"ה לא עביד ניסא למשקרי. וכן ובמוט הרים בלב ימים אמרו בני קרח אל חיראו מאותו יום שמנער הקב"ה את הארץ שנאמר לאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה, ואומר כי הנני בורא שמים חדשים. והיכן צדיקים עומדים באותה שעה, ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים ותפתח הארץ את פיה, ואנו היינו תלוין באויר וכה"א ובני קרח לא מתו. ר' נחמיא כולכם היום. ר' יודן אמר בני קרח אל תתייראו ראו נסים שעשה עמנו שנאמר אומר אינו כן אלא הקב"ה העמידן בחורן שנ' ויהיו לנס, אמרו בני קרח אל ואומר כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה וחסדי מאתך לא ימוש וברית וכו' יע"ש. תתייראו יודעים אנו מה עשה הקב"ה עמנו, לכן אמר על כן לא נירא בהמיר ארץ. קרח עד שלא עשו תשובה לא נקראו שושנים ידידים, משעשו תשובה, נקראו הרי כי ע"י שעשו תשובה בני קרח כמ"ש רז"ל והובא בילקוט תהלים סימן ח"י, בני שברים כי מטה, הראית עמך קשה השקיתנו ין תרעלה נתת ליראיך נס, דהגם כי יבא שושנים ידידים יע"ש. וזה כונת הכתוב בתהלים סימן ס׳ הרעשת ארץ פצמתה רפה ה' בלבבם ויחזרו בתשובה אז עושה הקב"ה נס להצילו ומפרש ואזיל הזכות לזה אחרת למען יחלצון ידידיך, כי ידיד נקרא מי שחוזר בתשובה, וכל שחוזר בתשובה, להציל, אחת היא מפני קושט סלה, ומידת (דף קב] אמת היא יסוד עולם להנצל. ועוד כדאי הוא שיעשו לו נסים וינצל מרעש. ובמדרש שוחר טוב סי' ה' ע"פ כי אם בתורת ה' חפצו, אמרו וז"ל כי אם בתורת ה' חפצו אלו בניו של קרח שאמרו שירה, ולכן צריכים לראות ולחפש חיפוש מחיפוש בכל בדקי העיר, מגזל ועריות ומאכלות אסורות, ובפרט באיסור משכב זכור, כי הן בעון אחסור דרי, וצריכים בירורי הקנסות לחזור אחריהם בכל מקומות מושבותם של בחורים ונערים ופנוים, שלא ישנו במקום אחד, כאשר כתבתי בתוכחת חיים ח"א ס' בראשית פ"א בס"ד. ואע"ג דקי"ל בש"ס ובפוסקים דאין הציבור נענשים משום ערבות, כדכתיב וכשלו איש באחיו, שדרז"ל בגמרא איש בעון אחיו, ומכאן שכל ישראל ערבים זה לזה, דזהו על הנגלות ולא על הנסתרות. עכ"ז בדיינים וממוני העיר הם נענשים גם על הנסתרות בעבור כי היה להם לחפש בנסתרות. וכמ"ש רבינו הרב המאירי ז"ל בשיטתו לסנהדרין כתיבת יד והביא דבריו מרן זקני הרב הגדול אור היר"ח ז"ל בספר חק"ל חא"ח ח"א סי' מ"ח דפ"א ע"ד וז"ל, ושו"ר להרב המאירי בשיטה כ"י לסנהדרין לדף ע"ח בהך סוגיא דמדבריו נראה דס"ל כר"י שהרי כתב וז"ל לא ענש על הנסתרות, דייני ישראל וחכמיהם ומנהיגיהם צריכים לפשפש תמיד ולחקור על מעשה עירם, ואין להם התנצלות כשיעשו על ראוי על הנגלה הבא לידם, אלא צריכים לחקור ולרגל אחר הנסתרות כפי יכולתם. וכל שמתרשלים בכך הרי הכל נענשים בנסתרות של חוטאים, שכל ישראל ערבים זה בזה משקבלו עליהם ברכות וקללות בהר גריזים. וכתב עוד דאף למ"ד שמענישים על הנסתרות, אין סברא לומר שעל הנסתרות לגמרי מעניש אחרים דמה בידם לעשות, ולא אמרו אלא כגון שהיה בעל עבירות בגלוי ולא הוכיחו, ועל כן שלח ידו בחמורות, ועל כן נענשים אף על הנסתרות, אבל אדם בחזקת כשר בגלוי, וחוטא בסתר, אפשר שלא יענשו אחרים עליה.

ובכן צריכים לצאת ולבדוק בכל חצר וחצר, ובכל בית ובית, בכל הדברים בכלל ובפרט במזוזות ביתם ובתפלין שבראשיהם, ושיאמר שלש תפילות שחרית ומנחה וערבית במנין עשרה, גם שלא יכשלו באיסור נידה וחילול שבת ויו"ט ודברי כיעור אפילו בפנויה, וכ"ש באיסור אשת איש וכבר תיקנתי שיצאו בכל יום ויום שני ת"ח לראות בבנות הארץ בכל מבוי ומבוי ולעשות דין וחשבון על כל הנז"ל, ושאר פרטים מינים ממינים שונים, ולתקן אותם כל דבר שהוא לאפרושי מאיסורא. לבקש אופן להבדילו ולהפרישו, ועניינים התלוים בק"ע כהוצאת למצות ציצית ותפילין ומזוזות לבקש איזה הכנסות לסייע לעניים שאין להם יכולת, וכמו כן, שברורי הקנסות, ישבו במעמד אחר לפחות ב' פעמים בשבוע כדי לייסר לעוברים על דברי תורה איש איש לפי חטאו, ובכן כשיהיו עושים כסדר הזה תשובה ומעשים טובים, אין ספק כי ה' עזרם ומגינם, ואל תיראו ואל תחפזו מכל מקריים רעים וגזירות קשות ורעות ומרעשים וכיוצא כדברי הרב מוהרש"י ז"ל.

ואחד קדוש מדבר בספר הברית ח"ב מאמר יו"ד דפ"ח ע"א כתב וז"ל שלש רפואות, טבעי, סגוליי, אלהי, טבעי, שיברח סגולית, שיאמר פסוק, וינועו אמות הסיפים מקול הקורא והבית ימלא עשן, ישר והפוך שלש פעמים. אלהי, תשובה ותפלה וצדקה עכ"ל. הרי מוכח מדברי הרב ז"ל כי הסגולה אלהי להנצל מן הרעש שלא יוזק, הוא התשובה, ותפלה, וצדקה. וזהו רמז נוטריקון רע"ש, ר'חמנות, שהוא צדקה. ע'תה, שהוא התשובה כדברי רז"ל אין עתה אלא תשובה. שועת, שהוא התפלה וק"ל, ובכן תכף יעשו התעוררות תשובה ברבים.

וכבר היה מעשה בשנת התר"י מרעש ומרוגז הצילנו השי"ת בחדש כסליו, כי ראיתי בחלומי שהיו רעשים באותה שנה, וכן חכמי התיכונה מבני בריתינו, וגם שאינן בני ברית, כולם כתבו בחלילות שלהם, מעניין הרעשים בשנה זו, ובכ"י כתבו ג"כ בפירוש על איזה עיירות בשם ובכנוי. ותכף ומיד אחרי שראיתי כל זה עשיתי התעוררות גדול כדי שישובו בתשובה בעירינו אזמיר, והכרזתי תענית צבור יום אחד, והיה בדעתי לגזור עוד תעניות ב' וה' וב', אכן בהיות כי אין הצבור יכולים לעמוד, לא רציתי להכביד עליהם. כי אם יום א', וגם להרים כשופר קולי שישובו איש מדרכו הרעה ומן החמס אשר בכפיהם, ובפרט במכשול גזל ועול ברוב הצבור שאינן פורעים לכל הבעלי חוב, מה שחייבים מן המס לכל ההקדשיות ויתומים ואלמנות ותושבי א"י ח"ו. וגם אינם פורעים שכר שכיר, שיש עשה, דביומו תתן שכרו, ולא תעשה, דלא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר, וגם מה שנהגו הצבור לחת למילי דצדקות בקור חולים, וקברים, ועשרה בטלנים, והלבשת תינוקות של בית רבן, ואורחים ויתומים ואלמנות, כי כיון שנהגו כן ברוב הצבור, נעשה להם חיוב ונדר גמור, ואין פוטר אותם. והבאים למנוע ולבטל ההכנסות הבאות מהגאבילא"ס הוא מבטל כמה מצות וצדקות רבות, וגורמים כמה עבירות. וגם תיקנתי סדר לימודים ברבים בכל שבוע ב' וה' וגם לשאר עיירות אשר היה חלום עליהם, וגם במכתב שכתבו בס' החלילות חכמי התיכונה כתבתי להרבנים שבאותן עיירות העי"א דגם המה יעשו כסדר הזה, כי בלאוו הכי יש לחוש לדברי חלומות להבין ולהתענות, כאשר כתב הגאון התשב"ץ ח"ב סימן קכ"ח והרב זקן אהרן בתשובה סימן כ"א ושבח לאל יתברך נשמעו דברי בכל המקומות, שעמדו בתפלה ותשובה בתענית ציבור וגם למודים וצדקות הרבה, אשרי עין ראתה כל אלה, כי אין ספק כי בהקדים אדם תפלה לצרה הוא דבר גדול, כדברי רז"ל ובכן [דך קג] זאת היתה לי להקדים תפילה ותחינות, כי כמעט אחר עבור כמו ד' חדשים ממה שהתחלנו בתשובה ותפלה, רגזה ותרעש הארץ, בליל ז' של פסח אחר חצות עד שכמעט היה ח"ו חורבן העיר, לא יבא ולא יהיה, והיה פחד גדול אשר לא נותרה בנו נשמה, וגם באיזה מקומות בעיירות וכפרים, היו חורבות רבות, ועל דרך זה היו הרעשים ממשמשים גדולים וקטנים ימים מספר, קרוב לחדש ימים וע"י התעוררות בלימודים ותפילות וצדקות ולחפש בבדקי העיר, ניחם ה' על הרעה ולא ימות מכל לבני ישראל דבר, וה' שומר ישראל מעתה ועד עולם אמן.

ומה שלבי אומר לי, כי גזרתו יתברך היתה ח"ו, להיות רעש גדול להחריב את העולם, לא יבא ולא יהיה, וע"י שעשינו תשובה שלימה, ניחם ה' על הרעה מרעשים גדולים הגורמים חרבן והריסת העולם, חלקו הקב"ה לרעשים רבים קטנים. ועל דרך שפירש הרב הגדול מהר"ש הלוי אלקבץ ז"ל, הביא דבריו הרב כלי פז בישעיא סי' ל"א דקכ"ט ע"א שפירש כונת הכתוב בתהלים סימן ל"ד, רבות רעות צדיק, ומכולם יצילנו ה'. שומר כל עצמותיו אחת מהנה לא נשברה, תמותת רשע רעה ושונאי צדיק יאשמו כו'. דהכונה עמ"ש רז"ל משל למלך שגזר שהעובר על דבר פלוני ישליכו אבן גדולה משקלה כמה ככרים. וכשעבר בנו יחידו, נתייעצו שרי יועצי מלכותו, ועלתה הסכמתם, שתודק האבן וישליכו עליו אבן דקה מן הדקה, אחת לאחת, עד תומם. נמצא דבר המלך קיימת שהרי השליכו עליו כולם, אך לאט לאט, ובן המלך קיים אם כן זה אומרו רבות רעות צדיק, שאינו מביא השי"ת אלא רבות רעות על הצדיק, ולא בבת אחת בביתם לא ינצל, אבל ידיק באבן, ויבא מעט מעט, לזה ומכולם יצילנו ה', שומר כל עצמותיו אחת מהנה לא נשברה, אמנם לרשע מביא לו הפורענות בבת אחת ותמותהו. וזה שאמר תמותת רשע רעה אחת זת"ד. וא"כ כ"כ בגזירת הרעש גדול להחריב את העולם, ע"י התשובה יחלק אותו הרעש לחלקים קטנים, בכדי שלא יוזקו, וגם שיבואו רעשים, כדי שיכנס מוראת שמים בלבבם. כמש"ה והאלהים עשה שיראו מלפניו, כמ"ש בברכות דכ"ו והאלהים עשה שיראו מלפניו אמר ריב"ל לא נבראו רעמים, אלא לפשט עקמימות שבלב, שנאמר והאלהים עשה שיראו מלפניו יע"ש. ומכ"ש כשעושה רעש שהוא יותר יראה ורעד כידוע, ונראה לומר כי אומרו תמותת רשע רעה יש לרמוז תיבת רשע הם אותיות רעש כי בר מינן לרשע שאינו חוזר בתשובה תמותת רשע רעה שיהיה רעש אחד, ולא לחלקו לחלקים קטנים בר מינן, ודייק לומר תמותת רשע רעה. כי רש”ע אותיות רע"ש. והוא ע"פ מ"ש הרב מהרמ"א בפי' לאיוב סימן ט' כי הקב"ה מה שעושה רעש בעולם, הוא כדי שישובו בתשובה כמ"ש ז"ל וכתב וז"ל, הנה אין הרעשת הארץ מספקת לתת התעוררות בלב רשע, רק עמודי ה' הם הצדיקים מוסדי ארץ . ומקיימיה הן הם אשר יתפלצון אך לא המושרשים ברשע, מה שא"כ אם דבר בם בפירוש או ע"י שליח כו', יע"ש.

הרי כי הרשע המורשע ברשע, אינו מועיל התעוררות הרעש לשוב בתשובה ולכן תמותת רשע, דהוי אותיות רע"ש. רעה, כי רעה תבא עליו, כמו שהיה ענין סדום, כי ע"י שלא שבו בתשובה מחמת הרעש שעשו, רעה באה עליהם בר מינן והוא ברור.

אשר זה יהיה כונת הכתוב בתהלים סימן מ"ה, אלהים לנו מחסה ועז עזרה בצרות נמצא מאד, על כן לא נירא בהמיר ארץ ובמוט הרים בלב ימים. והיינו כי הכונה אלהים שהוא מדת הדין, לנו הוא בעבורינו, שתובע עלבונן של ישראל הוא מה שכועס ומביא מידת הדין על אומות העולם לעשות רעש, וא"כ כיון שזאת מידת הדין הוא לנו, מן הראוי הוא שיהיה לנו מחסה ועז שלא ילקו ישראל באותה מידת הדין, וכמאמר הכתוב ה' מחסה לעמו ומעוז לבני ישראל וגם עזרה בצרות כמ"ש בברכות דע"ט ע"א בשעה שהקב"ה זוכר את בניו ששרויים בצער בין האומות, מוריד ב' דמעות לים הגדול וקולו נשמע מסוף העולם ועד סופו, וז"א עזרה בצרות, כי בהיות לנו צרות, הוא רוצה לרחם עלינו, וגם נמצא מאד, כי מאד, ידוע שהוא רמז למידת הענוה, וע"י מידת הענוה היא סגולה נפלאה לבל יהיה רעש, יען אמרינן בגמרא בחולין דפ"ט ע"פ ומתחת זרועות עולם, כי ע"י הענוה מקיים העולם הא לאוו הכי נמוגים ארץ וכל יושביה. וא"כ כיון שהרעש הוא בעבורינו על כן לא נירא בהמיר ארץ ובמוט הרים בלב ימים, והיינו דקאמר בתר הכי, אלהים בקרבה בל תמוט יעזריה אלהים לפנות בקר, והיינו כדאמרינן במאמר המדרש, כי הרעש הוא ע"י שבית המקדש חרב ובעזרת ה' כשיבנה בהמ"ק ויהיה השראת שכינה, אלהים בקרבה כל תמוט וק"ל.

וזהו כונת הכתוב בירמיה סימן ל', וסימן מ"ו ואתה אל תירא עבדי יעקב, ואל תחת ישראל, כי הנני מושיעך מרחוק, ואת זרעך מארץ שבים, ושב יעקב ושקט ושאנן ואין מחריד, ונקדים עוד מ"ש בזוה"ק בסדר חיי שרה דקל"א ע"ב, כי בעון פגס הברית בא רוגז ורעש בעולם וארץ התמוגגה והתמוטטה, וז"א ואתה אל תירא עבדי יעקב ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים ושב יעקב, כי ע"י ששב בתשובה ויתקן כל הנצוצות אשר הלכו שבי לפני צר הסט"א, יקבץ אותם אל הקדושה, וז"א ואת זרעך מארץ שבים. וגם ושב יעקב, כי עיקר הסגולה האלהי שלא יהיה רעש הוא התשובה ובזה ושקט ושאנן ואין מחריד, כי לא יהיה רעש, ואח"כ אמר ושקט ושאנן ואין מחריד, כי כנגד האומות העולם כשרואה הקב"ה שהם בהשקט ושאנן, הוא כועס ומחריד את העולם, אתה אל תירא עבדי יעקב כו', כי גם תהיה שקט ושאנן ואין מחריד כמו שאנכי עושה לאומות העולם והוא ברור וק"ל.

ונראה כי סמא דכולא להנצל מרעש ומרוגש, הוא התורה שהרי אלולא התורה היה העולם חוזר לתוהו ובוהו, כמ"ש בשבת פרק ר"ע דפ"ח, על פסוק ויתיצבו בתחתית ההר, מלמד שכפה הקב"ה עליהם ההר כגיגית ואמר להם אם אתם מקבלים את התורה מוטב, ואם לאו שם תהא קבורתם. גם אמרו שם על פסוק ארץ יראה ושקטה בתחילה יראה ולבסוף שקטה, כי לולא התורה היה העולם כולו חרב ומתמוטט, וע"י התורה נחה שקטה הארץ. ונראה שזהו שכיוונו רז"ל באומרם וישראל מה עושים באותה שעה כ"ב יכול הוא מגן עליהם וה' מחסה לעמו, כי נקטו רז"ל לשון זה, כ"ב יכול כי ידוע כי מה שנקרא, כ"י הוא כי לא היה לנו כח ויכולת להזכירו בלתי זכות כ"ב אותיות התורה א"כ ז"א כ"ב יכול, כי ע"י זכות התורה כ"ב אותיות שהוא יכול, ובעל היכולת, הוא מגן עליהם ונראה לומר בדקדוק כי בא לשון זה כ"ב יכול בשם הקב"ה, ע"י התורה שהם כ"ב אותיות, כי ידוע מ"ש רז"ל כי ע"י התורה שישראל עוסקים בה, נותנים כח להקב"ה, הלא"ה לא, כמ"ש בפ"ק דמגילה ד״ח ע"פ במצלתים ימך המקרה, וכמ"ש בגמרא ובזוה"ק ע"פ התרפית ביום צרה, צר כחכה וכן אמרו רז"ל ע"פ רוכב שמים בעזרך. נמצא כי היכולת שיש להקב״ה, הוא ע"י כח זכות התורה, וזהו מה שנקרא כ"ב יכול והוא ברור, וכ"כ הרב קהלת יעקב פאדרו ז"ל בפי' לשמואל ב' סימן כ"ב דקמ"ה ע"ב וז"ל ודבר זה תלוי ביד התחתונים לתקנו ע"י עסק התורה שמוסיף כח בנה"י דז"א, ומתרבה השפע בהם דרך פנים כו' יע"ש.

ובזה אביע אומר לבאר מאמר משנת חסידים בריש פרק קמא דמסכת אבות, שמעון הצדיק היה משיירי כנסת הגדולה הוא היה אומר, על שלשה דברים העולם עומד, על התורה, ועל העבודה, ועל גמילות חסדים, כי בא להודיענו ענין זה ממש, כי כדי שיהיה העולם עומד ולא יחרב מחמת הרעש, הוא ע"י זכות שלשה דברים, על התורה, ועל העבודה, ועל גמילות חסדים, כי בזה יעמידו את העולם ולא יהיה

רעש ורוגז בעולם. ריש, תורה, על התורה כמ"ש כי לולי התורה, היה העולם חרב, וחוזר העולם לתוהו ובוהו, וכן אתמר בזוה"ק סדר אמור דצ"א ע"ב ע"פ, ה' בצאתך משעיר בצאתך משדה אדום, ארץ רעשה, ודאי בגין דאורייתא לא איתייהיבת בגין דאיהי קיימא קדישא אלא למאן דאית ביה קיימא קדישא יע"ש, הנה מבואר כי התורה, אם לא היו מקבלים ישראל, היה רעשה הארץ, וחוזר לתוהו ובוהו, וע"י שקבלו התורה, נחה שקטה הארץ, וכן אמרו שם סמוך ונראה, ז"ל א"ר חייא כיון דאיתגלי הקב"ה על טורא דסיני למיהב אוריתא לישראל שכיכת ארעא ותבת בנייחא, הה"ד

ארץ יראה ושקטה. וזהו כונת הכתוב בתהלים סימן ע"ה נמוגים ארץ וכל יושביה אנכי תכנתי עמודיה סלה, ואמרו בב"ר פס"ו והובא בילקוט שם אמ"ל ר' הונא בשם ר' אחא נמוגים ארץ כמ"ד נמוגו כל יושבי כנען, אנכי תכנתי עמודיה סלה כיון שקבלו עליהם אנכי ה' אלהיך תכנתי עמודיה סלה, נתבסם העולם, וכן איתא במדרש ש"ט שם, וסיימו וליסוד ארץ, הוי אנכי תכנתי עמודיה סלה עכ"ל. וכן אמר הקב"ה לישעיה הנביא ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך לנטוע שמים

ובזה יש לפרש כונת המאמר בזוה"ק סדר לך לך דע"ו ע"ב, כד ברא קב"ה עלמא עבד שמיא מאש וממים מתערבים כחדא, ולא הוו גלדי, ולבתר אגלידו וקיימא ברוחא עלאה, ומתמן שחיל עלמא לקיימא על סמכין, ואינון סמכין לא קיימין אלא בההוא רוחא, ובשעתא דההוא רוחא אסתלק כלהו מרפפין וזעין ועלמא ארתת, כד"א המרגיז ארץ ממקומה ועמודיה יתפלצון, וכלא קאים על אורייתא, דכד ישראל משתדלין באורייתא מתקיים עלמא ואינון קיימין וסמכין קיימין באתרייהו בקיומא שלים עכ"ל, והגם כי יש בדברי הזוה"ק רזין עילאין עכ"ז לפי פשוטן של דברים יש לדקדק דפתח ברוחא דמתקיים העולם, וסיים בתורה, והנראה לע"ד ברוחא עילאה כד"א וכן מ"ש לא קיימין אלא בההוא רוחא היינו התורה שהיא לפרש כי ידוע מהזוה"ק והמקובלים כי התורה בחי' רוח כנודע וא"כ מ"ש וקיימא עצמה בחינת רוח, וכשמסתלק ההוא רוחא דליכא עסק התורה בתחתונים, עלמא ארתת, ויש רעש בעולם כד"א המרגיז ארץ ממקומה ועמודיה יתפלצון, ועל זה סיים המאמר באומרו, וכלא קאים על אוריתא, דכד ישראל משתדלין באורייתא מתקיים עלמא, כי התורה היא בחינת רוח, שהוא רוחא עילאה קדישא רוחא דקיומא ובה הוי קיום העולם וק"ל הרי כי על ידי התורה נחה שקטה הארץ מלהיות מתמוגגת ורועשת שמע מינה כי זכות התורה אלים טובא להנצל מן הרעש וזה ברור ופשוט.

ועל העבודה היינו נמי כדאמרן כי כשהקב"ה רואה ביתו חרב שנתבטלו הקרבנות, אז שאוג ישאג על נוהו הרעש הוא בא, ובזה פי' שאר בשרי החכם השלם והכו' כמוה"ר יאודה רבי נר"ו מ"ש בב"ק דפ"ב ובמנחות דס"ד ע"ב, ת"ר כשצרו מלכי בית חשמונאי זה על זה והיה הורקנוס מבחוץ וארסטובלוס מבפנים, בכל יום ויום היו משלשלין להן דינרין בקופה ומעלין להן תמידין. היה שם זקן אחד שהיה מכיר בחכמת יונית, לעז להם בחכמה יונית אמר להם כל זמן שעסוקים בעבודה אין נמסרים בידיכם, למחר שלשלו להם דינרין בקופה והעלו להם חזיר, כיון שהגיע לחצי החומה, נעץ ציפורנו בחומה ונזדעזעה [דף קה] ארץ ישראל ד' מאות פרסה על ד׳ מאות פרסה. באותה שעה אמרו ארור שיגדל חזיר, וארור שילמד בנו חכמת יונית יע"ש. הרי כי היה הרעש בעבור בטול עבודת התמיד כי נזדעזעה א"י רעש גדול בעבור זה זה תורף דבריו. והגם כי יש לומר כי היה הרעש בעבור שהעלה חזיר ודבר טמא לכל הפירושים ביטול עבודת הקרבנות היה מחמת זה ומסיבת זאת היה הרעש והוא ברור.

ועל ג"ח כמ"ש בירושלמי כי בעון תרומות ומעשרות הרעש בא, וגם הרב בס' הברית כתב כי עיקר הסגולה לבטל הרעש הוא הצדקה. והיינו טעמא כי עיקר יסוד ועמוד העולם, הוא החסד, וכמ"ש הרב ר"ח שער אהבה פ"ה דע"ו ע"א בכונת הכתוב אמרתי עולם חסד יבנה, כי נבנה לא כתיב, אלא יבנה, שלעולם בכל יום ויום הוא נבנה ע"י החסד יע"ש.

השקט ובטח עד עולם וישב עמי בנוה שלום ובמשכנות מבטחים ובמנוחות שאננות. וזהו כונת הכתובים בישעיה סי' ל"ב, והיה מעשה הצדקה שלום, ועבודת הצדקה והיינו כי מצינו כי כדי להנצל מן הרעש שלא יזיק לו ושלא יחרב העיר והבתים הוא ע"י מעשה הצדקה וזה אומרו גבי והיה מעשה הצדקה שלום, כי לא די בצדקה לבד, שהרי כבר אמרו כי גם מפני המחלוקת הרעש בא, ולכן בעינן שיהיה מעשה הצדקה יחד עם השלום, ובזה ועבודת הצדקה השקט ובטח עד העולם וישב עמי בנוה שלום, דכיון דיש צדקה ושלום, אז ישבו לבטח במשכנות מבטחים ובמנוחות שאננות וק"ל.

וזהו רמז אותיות רע"ש אותיות עש"ר ע"ש הכתוב עשר תעשר. כי בהיות האדם מעשר מממונו לצדקה, אין רע"ש בעה"י ובלאו הכי כתיב וצדקה תציל ממות, ואמרו רז"ל ממיתה עצמה וממיתה משונה.

גם יש לרמוז בתיבת רע"ש תורה ועבודה וג"ח, רחמנות עבודה ש'מירה, שדרז"ל בכ"מ ושמרתם זו משנה שהוא לימוד התורה.

גם מאי דתנן בסופ"ק דאבות, רשב"ג אומר על שלשה דברים העולם קיים, על הדין, ועל האמת, ועל השלום, שנאמר אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם. הרי כיון דעל שלשה דברים הללו העולם קיים, בהבטל אחד מהם הרעש בא ומרעיש את העולם להחריבו חיו.

אתיא ראשית על הדין במ"ש במד"ר ר'ס שופטים וז"ל, שופטים ושוטרים אמר רשב"ג אל תהי מלגלג בדין שהוא אחד מג' רגלי העולם למה ששנו חכמים על שלשה דברים העולם קיים על הדין ועל האמת ועל השלום תן דעתך, שאם הטית את הדין שאת מזעזע את העולם שהוא אחד מרגליו, רבנן אמרין קשה הוא כחו של דין שהוא אחד (מרגליו רבנן אמרין קשה הוא כחו של דין שהוא אחד) מרגלי כסא הכבוד מנין צדק ומשפט מכון כסאך חסד ואמת יקדמו פניך עכ"ל, הרי לך בפירוש כי ע"י עשיית הדינים העולם מתקיים, ובהטיית הדינין העולם מזדעזע ובא רעש בעולם.

וזכ"ה בשמואל ב' סימן ז' ושמתי מקום לעמי ישראל ונטעתיו ושכן תחתיו ולא ירגז עוד ולא יוסיפו בני עולה לענותו כאשר בראשונה. ולמן היום אשר צויתי שופטים על עמי ישראל והניחותי לך מכל אויביך והגיד לך ה', כי בית יעשה לך ה'.

ונקדים עוד מ"ש רז"ל ורש"י בחומש סדר שופטים ע”פ צדק צדק תרדוף למען תחיה וירשת את הארץ, כדאי הוא מנוי הדיינים הכשרים להחיות את ישראל ולהושיבן על אדמתן עכ"ל, ז"א ושמתי מקום לעמי ישראל ונטעתיו ושכן תחתיו, יושבין על אדמתן בהשקט ובבטחה וגם יהיו עוד זכות אחר ולא ירגז שלא יהיה רעש ורוגז בעולם וגם אמרינן בגמ' מי גרם שיהיו רגלינו עומדות במלחמה, שערים המצויינים בהלכה. וכתבו מהרימ"ט והרב פ"ד כי זהו דוקא בת"ח דמסיק שמעתתא אליבא דהלכתא, ובזה היו זוכים עוד, כי לא יוסיפו בני עולה לענותו כאשר בראשונה, ובאיזה זכות אתם זוכים לכל היסודים הללו למן היום אשר צויתי שופטים על עמי ישראל, כי ע"י השופטים שיש בישראל סיבה לכל זאת, והניחותי לך מכל אויביך. והגיד ה' כי בית יעשה לך ה', כי ע"י עשיית הדינים מתקיים המלכות כמ"ש רז"ל.

ועל האמת, הנה מידת אמת, הוא יסוד העולם ובמידת אמת נברא העולם כדברי רז"ל בפסוק בראשית ברא אלהים, ס"ת אמת. וכן בסוף מעשה אשר ברא אלהים לעשות, ס"ת אמת. וח"ו כשמדבר האדם שקר, הוא הורס ומחריב מעשה בראשית שנברא על דבר אמת.

וכל שכן כשיהיה ח"ו שבועה לשוא ולשקר, כמ"ש רז"ל בגמרא כי כל העולם כולו נזדעזע בשעה שאמר הקב"ה לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא, ואמרו בזוה"ק ובר"מ ס' יתרו דצ"א ע"ב דהנשבע לשוא ולשקר, גורם להחריב את העולם להעלות התהום ולהחריב את העולם. ובודאי כי בבקיעת התהום אין ספק כי ח"ו תבקע והארץ רעשה.

ועל השלום והיינו כדאמרינן בירושלמי ועל סחלוקת בא רעש. דהיינו טעמא כי יסוד וקיום העולם, הוא ע"י השלום, וכשאין שלום דיש מחלוקת בא הרעש להחריב את העולם ח"ו, וזהו פשט הכתוב בסדר בחקתי, ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד.

ויש לרמוז בתיבת רע"ש גם להני ג' דין אמת שלום, רבנות שהוא דיינות עדות על שם הכתוב עדות ה' נאמנה שלום להורות כשמו כן הוא כי ע״י הדין ואמת ושלום גורם לבטל הרעש.

ממית, אלא החטא ממית, כמ"ש רז"ל בגמרא ובהיותינו מחזיקים ביראת ה', ועיקר הפחד והאימה מהרעשים לא יהיה כי אם מחמת עונותיו, כי אין הנחש ומוהרש"י ז"ל, ויתן בדעתו כי בזמן הגאולה יהיו רעשים גדולים, כדכתיב ונהרסו את הרים ונפלו המדרגות וכל חומה לארץ תיפול, ובע״ה יהיה תשועה לישראל האל המושיע.

גם נראה נכון לומר, כי בעון, חילול שבת, הרעש בא. יען כי על ידי השבת, היה מנוחה לעולם, כדכתיב וביום השביעי שבת וינפש, וכמ"ש רז"ל דהיה העולם חסר מנוחה, בא שבת בא מנוחה לעולם. והן הם הדברים הנאמרים באמת בזוה"ק בר"מ ס' כי תצא דרפ"א ע"ב וז"ל, רחמי מסטרא דחסד, ואתקריאת חמה ברה כחמה מסטרא דגבורה פני משה בפני חמה, סיהרא אפילא מיעוט דסיהרא שפחה דילה גהינם חמה בישא שפחה דילה שבתאי לקותא דנהורין חילול שבת שפחה דילה דאהדרת עורף לגבירתה בכל יומא ויומא ואתגברת עלה בחובין דישראל הה"ד ושפחה כי תירש גבירתה דשולטנותא דשפחה לא הוי אלא ביומא (תליא) תנינא כו' יע"ש. הרי דעל ידי חילול שבת גורם כי שפחה תירש גבירתה והרי קרא כתיב שם, תחת ג' רגזה ארץ, תחת עבד כי ימלוך, ושפחה כי תירש גבירתה והוא ברור.

וזהו רמז הכתוב בסדר היום ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדורותם, שדרז"ל לדורותם, כי ע"י שמירת שבת יהיה דירתם קיימת לעד לעולם, ולא יהרס ולא יחרב מחמת הרעש.

גם כתוב בדרושים כ"י למורינו הרב הגדול כמוהר"ר יעקב בן נעים ז"ל, שדרש בשנת התמ"ח, על ענין הרעשים שהיה ביום שבת קדש בעת חצות היום, והיו רעשים גדולים בעירינו אזמיר יע"א לתפ"ץ (לא תקום פעמים צרה) בא אליו אשה אחת ואמרה להרב ז"ל כי אמרו לה בחלום כי הרעש בא בעבור שמייקרים את השער והרב ז"ל חיפש בדברי רז"ל ולא מצא עד שדק ואשכח שהוא מפורש במקראי קדש בעמוס סי' ח' שמעו זאת השואפים אביון ולשבית עניי ארץ, לאמר מתי יעבור החדש ונשבירה שבר והשבת ונפתחה בר, להקטין איפה ולהגדיל שקל ולעות מאזני מרמה, כו' העל זאת לא תרגז ארץ כו', ופירש"י ז"ל חז"ל מתי יעבור החדש זו השאיפה מצפים עת תתייקר התבואה וימכור לעניים ברבית ויטלו שדותיהם כו'. ונפתחה בר מתי תבא השמיטה ותתייקר התבואה ונפתחה אוצרות בר שלנו להקטין איפה ומכור במידה קטנה ואת כספינו נקבל בשקל גדול ומפני בר ועל זה כתיב העונש העל זאת לא תרגז הארץ ופירש"י העל זאת לא תרגז הארץ וכי נשביר ומהמעות עיבורא נזבין את הפיסולת שנפל מן החטים בנפה נמכור ביוקר אין עון זה כדאי שתחרב עליו הארץ. וכן פירש הרד"ק ז"ל בפירוש הכתובים כי בעון שמתייקרים את השער הוא שבא הנביא לומר כי עונשם הוא שתרגז הארץ. וא"כ הרי הוא כפשוטה אותיות רע'ש הם אותיות שעיר כי בשביל שמתייקרים את השער בא הרעש. וכן יש לרמוז אותיות רעש נוטריקון, רע'ש עיון ש'קלים, כי בעבור עון השקלים ששוקלים בשקל גדול ליקח ולמכור בשקל קטן, כדברי רש"י ז”ל הרעש בא.

ויען מדברי רש"י ז"ל שמעינן נמי כי בעון איסור רבית הרעש בא, וכבר הוכחתי ברבים שיש באיסורי רבית מינים ממינים שונים, דיש נותנים הלוג לחבירו לימים מועטים מו"מ אלף אריות ונותנים לו בכלל עשרה זהובים חסרים אשר שוויים הוא חסר חמשה אריות, ומו"מ הוא מפסיד חמשים אריות בעד ההלואה זאת כי אינם עוברים בשום אופן הזהובים הללו חסרים כ"א לפי שוויים שנמכרים בפחות וזהו איסור רבית גמור והוי ר"ק (ריבית קצוצה) וכמ"ש הרב פאת נגב חיו"ד דף ז"ך ע"א ומה שצידד להתיר הרב אהל יצחק בח"מ סי' ע"ג כשיכול להעבירם במ"ומ גם הוא מודה כי כגון דא דנ"ד דאינו יכול להעבירו ובריא אולם הוא מפסיד הפסד ניכר לכל כי בודאי הרי הוא ר"ק. גם נותנים מעות בשטר חוב למוכרו בפחות וזהו מותר גמור כמ"ש ביו"ד סי' קע"ג היכא דמקבל עליו האחריות הלא"ה אסור וכאן עושים מעשה להפך באחריות על המוכר והוא איסור גמור. גם יש מעות ששיווים כו"כ והוא מעלה יותר או מתנה לפרוע בפחות וגם זה הוי ר"ק, וכן כל כיוצא בזה ואצ"ל המתנים בפירוש כו"כ לחדש בשכר ההמתנה דהוי ר"ק ועונשו חמור שאינו קם בתחיית המתים כמ"ש רז"ל אף גם זאת שהוא גורם להיות רעש בעולם כדברי רש"י.

וזהו ג"כ נוטריקון רע"ש, ר'בית עיריות שיבת שכבר ביארנו כי בעון רבית ועריות ומשכב זכור ונידה ופגם הברית בא הרעש. וכן נמי בעון חילול שבת א"כ זהו הרמז בנוטריקון רע"ש ר'בית עיריות שבת, כי בשבילם יבא הרעש ובהמנע מהם לשמור שבת כהלכתו וכ"כ להיות נזהר בכל העריות באיסור רבית הם נצולים מרעש ומרוגז וביותר יש ליזהר מלפגום בריתו בגויה כי מלבד איסורו כי עובר על נשג"ז נ'דה שפחה ג'ויה ז'ונה, והיא קשורה לו ככלב וחותמא דמלכא דאות ברית קודש שיש בבשרו, כשמת, בא [דף קז] אאע"ה ומעבירו ממנו כדי שיהיה יורש גהינם כמ"ש בגמ' בעירובין די"ט ע"א. והנה הראה אותי איזי וחביבי הרב ועצום ונז"י כמה"ר בנימן בכור מלמד נר"ו מ"ש הרב הגדול מהרמ"א בפי' משלי סי' ב' ע"פ למען תלך בדרך טובים שנתן טעם לזה ע"פ הגלגול שיבא זה שנטמא בריתו בקטנים שמתו בערלתם יע"ש רח"ל.

עוד בה כי מביא רוגז ורעש בעולם כמ"ש בזוה"ק ס' חיי שרה דף קל"א ע"ב וז"ל ח"ח האי מאן דאעייל ברית קדישא בההיא איתתא דשאר עמים עע"ז וגרים לאסתאבא אתר אחרא, וע"ד כתיב תחת שלש רגזה ארץ, ואע"ג דאומי ליה בהאי ברית, לא אבטח ביה אברהם עד דצלי צלותיה קמיה קב"ה ואמר, ה' אלהי השמים, באינון עמים עכ"ל. הרי שרעש ורוגז בא בעון בעילת בת אל נכר. וכן מבואר מדברי הוא ישלח מלאכו לפניך (ודאי) דא מלאך הברית, בגין דינטר האי ברית ולא יסתאב הזוה"ק בר"מ ס' פנחס דרכ"ו ע"א דעל איסור עריות ומולידים בנים ממזרים בעולם ובועלי נידות ונכריות גורמים רעה בעולם, וז"ל אוף הכי צריך קרבן לכסאה והאי איהו רזא, תחת שלש רגזה ארץ כו' תחת עבד כי ימלוך ונבל כי ישבע לחם, אינון בני עריות בני נידה, דנד ה' מינה, ואשתכח באתרה שפחה בת אל נכר זונה, ושפחה כי תירש גבירתה דנד ה' מאתראה דאיהי מטרוניתא יצה"ט וערלה (ועאלת) באתרה שפחה יצה"ר רזא דמילה, כנגע נראה לי בבית, היינו דם טמא דנידה, ומה התם והסגירו הכהן שבעת ימים, אוף הכי שבעת ימים תהיה בנידתה כו' יע"ש.

הרי לך בפירוש מדברי ר"מ כי בעבור איסור עריות שמרבים ממזרים בעולם ובועלי נשים נכריות ונידות, גורמים כי תחת שלש אלה רגזה ארץ, וק"ל. ומה שסיים בלשונו לומר מה מצורע כתיב והסגירו שבעת ימים אוף הכי בועל נידה כתיב ז' ימים תהיה בנידתה, היינו כי ידוע כי החוטא באיסור נידה, גורם בעון שיהיה מצורע הוא וזרעו אחריו, וכאשר הוא בהדיא בזוה"ק סדר צו דל"ג ע"ב יע"ש, מלבד עונשו שחייב כרת ב"מ, וישער בדעתו כי באותה מיטה ששוכב עם אשתו נידה, תמות ב"מ, הוא במבחר ימיו, והיא בעת לידתה כידוע בדברי רז"ל.

גם צריך להודיע לרבים עון חילול שבת, שפשתה המספחת, כי עבירה גוררת עבירה, חדשים מקרוב באו, שמגדלים שערם בבלורית כתועבות הגוים ולהדמות להם, כי מלבד איסורו מצד עצמו, כאשר הוכחתי בתשו' לחיו"ד בס"ד ובאיזה אופן יש היתר כמו שיע"ש, ועתה אני אומר כי אפילו היה מותר מצד הדין, יש לאסור משום גדר וסייג לתורה, כי הן בעון רובא דרובא העושים כן, הוא להדמות לגוים ולילך בחברתם ולזנות עם נשים נכריות, הרחמן יצילנו, וכל כה"ג אין ספק דיש לנו לאוסרו אפי' יהיה היתר גמורה. ועתה נתודע לנו כי עבירה גוררת עבירה כי בשבת לנפשם, כי עושים חילול שבת יתר על איסור מגדלי בלורית, וזה ח"ו גורם גם כן מחמת שערם, שע"י השמים, והרי הגם כי יהיה הרעש בדרך טבע כאשר כתבו חכמי המחקר, עכ"ז כ"ביכול, יוכל להצילנו מתוך האומות, וזהו כשנהיה אנחנו מובדלים מהם. גם ה' יתן הטוב להציל אותנו מתוך המפכה ולהבדיל אותנו מהם, כשנהיה מובדלים, כי כמו שאנחנו מקיימים דת תורתינו הקדושה להיות מובדלים מהם במאכל ומשתה ובמלבושים וכדומה, גם הוא יבדיל אותנו מהם, שלא להמיתנו עמהם, אבל אם ח"ו מדמים לאוה"ע במאכל ומשתה ובמלבושים ואין הבדל והיכר מן הגוים לישראל, גם ה' יחרה אפו להיות נלקים עם אומות העולם, והוא דבר ברור אל השכל, וכן יש ליזהר הרבה מאד בהשחתת פאת הראש והזקן, כדכתיב לא תקיפו פאת ראשיכם ולא תשחית פאת זקנך כי גורם ח"ו לפגום במקום י"ג תקוני דיקנא קדישא, וגורם ח"ו להגביר מידת הדין בעולם.

וזהו שתיקנו אנשי כנ"הג בנוסח אתה חוננתנו כו', וכשם שהבדלתנו ה' אלהינו מעמי הארצות וממשפחות האדמה, כך פדינו והצילנו מכל שטן ומפגע רע, וגזירות קשות ורעות המתרגשות לבא בעולם. כי בא לומר כי הא בהא תליא, שאם נהיה אנחנו מובדלים מעמי הארצות וממשפחות האדמה, שאנחנו מקיימים מצותיו יתברך, שלא להדמות להם בשום דבר בגוף, ברית מילה, ופאת הראש והזקן, ואין אנחנו מגדלי בלורית. וגם במלבושים, לבושי ישראל, ציצית ותפלין, ואפילו בשאר מלבושים שילבוש לבושים המיוחדים וניכרים לאומה ישראלית בפרטות. וכמו כן במאכלים, שלא לאכול שום דבר שיש בו חשש איסור נבילה וטריפה ותולעים, וחלב שחלב גוי, אינהו ואביזרייהו, כי כל הבא מהחלב כחמאה וגבינה וריקוט' וקאימאק וגורטי של גוים הכל הוא בכלל האיסור, כאשר הוכחתי בסה"ק חקקי לב ח"א חיו"ד מסי' כ"ט ואילך עד סי' מ"ג, ובסה"ק רו"ח חיו"ד סימן קט"ו בס"ד. ובשתיית היין, שלא יהיה סתם יינם, כי יש חרמות ונדוים על זה, ואין לו חלק לעוה"ב, ובא בגלגול חמור, כמ"ש הרב שיורי ברכה ביו"ד סי' קכ"ג יע"ש, וגם בביתו שיהיה מובדל וניכר מן הגוים, שיהיה לו מזוזה בפתחו, ויזהר שאם נפסלה, לחזור ולהחליפה, כי היא שמירה גדולה, וכמו כן בעשית מעקה בגגים ובבורות. וזכר לחרבן להניח אמה על אמה בלי סיד [דף קח] וכן כל כיוצא בזה, שיהיה ניכר בביתו ובחומותיו הבדל בינו לגוים. ולכן היינו דקאמר, כשם שהבדלתנו מעמי הארצות וממשפחות האדמה, במצותיו וחוקותיו, אשר קדשנו במצותיו יתברך, כמו כן, תהני לן ותגין עלינו כך פדינו להציל מכל פגע רע ומשטן, ומכל גזירות קשות ורעות המתרגשות לבא בעולם, כי אפילו יהיה רעש גדול בעולם ומן הראוי להחרב העיר ח"ו, כל ישראל אשר נמצאים בה הם ניצולים בדרך נס. וזהו מדוקדק בקרא ביואל סי' ג' דכתיב וה' מציון ישאג ומירושלים יתן קולו ורעשו שמים וארץ וה' מחסה לעמו ומעוז לבני ישראל, כי בא לומר כי הגם שיהיה רעש ונהרסו ההרים ונפלו המדרגות וכל חומה לארץ יפול, עכ"ז ה' מחסה לעמו להצילם בדרך נס, ודייק לומר וה' מחסה לעמו ומעוז לבני ישראל, כי ידוע כי עם ה', נקראים הת"ח, וזכות התורה שלומדים הת"ח, יגן עליהם להיות מחסה לעמו, הם הת"ח, ומעוז לבני ישראל, שהם ניכרים שהם בני ישראל ולא גוים, ובפרט באיסור סרך ע"ז, וחילול שבת שאז קי"ל שהוא מומר גמור ויצא מכלל ישראל ועושה מגעו ביין, יין נסך, כמבואר בש"ס ובפוסקים הלכה פסוקה בלי חולק.

והשתא יבא ג"כ הרמז, כי אותיות רע"ש, הם אותיות, שע"ר, לומר כי אם ח"ו האיש יחטא למגדל בלורית והשער שלו, ובפרט כשמצטרף איסור מוסיף מחילול שבת כאמור, גורם רע"ש ח"ו. וכן בשער הנשים צריכים ליזהר מה שהחמירו בזוה"ק ס' נשא דקכ"ה ע"ב שלא יתגלה האשה משער ראשה לחוץ יע"ש. וכמו כן באיסור שער לגלח פאת הראש והזקן, ולכן יש להזהר בכל מידי דאיסור התלוים בשערות כנז' כדי להנצל מרע"ש כי אותיות שע"ר הם אותיות רע"ש כאמור.

גם לפי האמור, כי צריכים אנחנו עם בני ישראל להיותינו מובדלים מאומות העולם בבתים, כי יש לנו מזוזות כשרות, כדכתיב וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך, והיינו נמי שער, זה השער לה', ובזה הם ניצולים מאותיות רעש. וכן יש סגולה נפלאה לומר בעת הרעש בפתח לפני המזוזה, פסוק שבספר תהלים סימן ס"ד, הרעשתה ארץ פצמתה רפה שבריה כי מטה, וא"כ צריך שתהיה המזוזה כשירה ובמקום נקי, כדי שתהיה הסגולה מקובלת ומרוצית. ובס' מר וקציעה בא"ח רס"י זכ"ר כתב משם פ' יוחסין שיאמר פסוק, וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו, שלשה פעמים ותשקוט הארץ יע"ש. ועוד נראה לומר, כי עניין הרעש שגורם תשובה, כמ"ש בב"ר ס' וירא. ויש עוד תועלת כי יבוא יראה ופחד בלבו מרוב צערו, ולא ינום ולא ישן ולא יאכל וישתה כדבעי, מחמת הצער, והרי זה בכלל היסורין ומכפרים עם התשובה. כדאיתא בפרק בתרא דיוה"כ, כי היסורין עם התשובה מכפרים עונותיו. וגם זה ברור וזהו בעצמו כונת הכתוב בס' ואתחנן במתן תורה קרא כדכתיב מן השמים השמיעך את קולו לסיירך כו', כי מה שהשמיע את הודו בקולות וברקים וארץ רעשה במתן תורה היה הענין כדי ליסרם ביסורים כי היכי דתיהוי להו כפרה ויהיו נקיים מן החטא, בקבלת התורה וק"ל.

ומ"ש בירושלמי דהרעש בא על הפסק בין מלכות למלכות, אמרו בזוה"ק ס' שמות די"ו ע"ב ע"פ תחת שלש רגזה ארץ תחת עבד כי ימלוך ושפחה כי תירש גבירתה, תחת עבד כי ימלוך על מלכות מצרים שנשתעבדו בישראל, ושפחה כי תירש גבירתה על מלכות ישראל (ישמעאל) ששולטין בישראל וכו' יע"ש. ושם די"ז ע"ב אמרו עפ"ז וז"ל דכל זמנא דרגזה ארעא (כד) קם ממנא דיעביד עמכון ביש. הפשט הוא כי כשקם מלך ובפרט כשרוצה לעשות רע לישראל עושה רעש בעולם והיינו יהיה מי שיהיה בין מלך ישראל בין מלך מאוה"ע והגם כי באומרו בסיום המאמר ממנא דהוי ממנא תחות שולטנא אחרא ומליך ויהבין ליה רע לישראל כן הוא משאר אומות, אבל יתכן ח"ו שיהיה ג"כ בממונה ישראל שהוא עושה שלא כדין דאז הוא ג"כ הוי מהסט"א, כיון שאינו כדין מסטרא דקדושה וק"ל, ואפשר לומר כי באומרו סתם ממנא דיעביד עמהון ביש כל ממונה במשמע, ואפילו ממונה באיזה שררה שיהיה, שאינו הולך בדרך טובים להיות מנהיג כהוגן ובשורה ועושה עול, הכל במשמע, והוא ברור. והרב מוהרמ"א בפי' לאיוב סי ט' כתב כי אמרו חכמי הטבע החוזים בככבים שהרעשים הוא הוראת על נצחון מלך על זולתו כנודע מדברי חכמי הטבע ושמורה על איזה מלך שיפול שהוא הוברי השמים יע"ש.

ומ"ש הרב מוהר"ש יפה ז"ל, כי הרעש בא בעון ע"ז, כמו שהיה בימי עוזיה, נראה לפרש כמ"ש בזוה"ק ס' יתרו דצ'א ע"א ע"פ כי אני ה' אלהיך אל קנא, בגין לאתערא לבא לגבי עילא ולא לנחתא לתתא ולא למקרב לתרע ביתא. אל קנא דקנאה איהו בההוא אתר ורזא דא תחת שלש רגזה ארץ, ואיהו תלת, לא תעשה, חד. פסל, תרין. וכל תמונה, תלת. וארץ דא על דא אתרגיזו עכ"ל. הרי דבעון ע"ז בא רעש בעולם והוא ברור.

כי כן איתא במדרש ר' תנחומא ובש"ר פ' כי תשא פי"א וז"ל ונקראו לאליהו ד' וסגולה נפלאה להזכיר זכות אבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב בשעת הרעש שמות שכן כתוב ויערשיה ואליה [דף קט] וזכרי בני ירוחם למה נקרא שמו כן אלא בשעה שהקב"ה מבקש להרעיש עולמו הוא עומד ומזכיר זכות אבות ואלהים מרחם עולמו עכ"ל, והיינו דדריש ויערשיה ירעש יה כמ"ש הרב מ"ק שם.

וזה יהיה מספר ומנין אברהם יצחק ויעקב ואליהו, הוא עולה ס"ה תרצ"ו, בדקדוק, כמנין אותיות לבט"ל הרעש"ים. כי זכות אבותינו אברהם יצחק יעקב ואליהו שמזכיר זכות אבות, הקב"ה, מבטל הרעשים ומרחם על עמו ישראל ובא בכיוון מנין תרצ"ו, כי הוא הוראה גדולה כי תרצ"ו לפני הקב"ה, כי רוצה ה' בעמו לרחם עלינו, וזהו מה שאנחנו אומרים בנוסח והוא רחום וכו', אין כמוך חנון ורחום אלהינו, אין כמוך אל ארך אפים ורב חסד ואמת, הושיענו ורחמינו מרעש ומרוגז הצילנו, זכור לעבדיך לאברהם ליצחק וליעקב כו', כי זכות אבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב הוא מה שמצילנו מרעש ומרוגז והוא ברור.

ועתה אבוא לבאר כוונת הכתובים אשר בפרשתינו בענין י"ג מידות ה' ה' אל רחום וחנון ארץ אפים ורב חסד ואמת נוצר חסד לאלפים נושא עון ופשע וחטאה ונקה, אחת לאחת, לרמוז בהך רמז הרומז בכל מידה ומידה כנגד הדברים המקיימים את העולם, ולבלתי היות רעש כשיזהר מעבור על איזה עונות ופשעים וחטאים אחת לאחת למצוא חש' וזה החלי בס"ד.

ריש, תורה, ה' ה' כי כבר נתבאר כי בעון ביטול תורה הרעש בא לעולם, וע"י עסק התורה נחה שקטה הארץ, וכמ"ש רז"ל בענין מתן תורה וכמש"ל. והנה ידוע כי כל התורה כולה שמותיו של הקב"ה כמוזכר בש"ס ומדרז"ל ובזוה"ק בחי' התורה, הוא שמו ית', שם המיוחד שם הוי"ה ב"ה, ובזה פי' כי ידע שמי וכו' ובמקובלים, וביחוד כתבו המקובלים והביאם הרב נזה"ק בפי' לב"ר ר"ס ויצא כי יע"ש, ויען צריך להאמין בב' תורות בתורה שבכתב ובתורה שבע"פ, ותרוייהו מחוייב אדם לעסוק בהם, ואם ח"ו כופר בתורה שבע"פ חוזר העולם לתוהו ובוהו כדרז"ל שנקרא אפיקורוס ואין לו חלק לעוה"ב כדאיתא בפ' חלק יע"ש, לז"א ה' ה' ב' פעמים לרמוז לב' תורות תורה שבכתב ותורה שבע"פ, ששניהם כאחת הם בחי' שם הוי"ה ב"ה, ובשבילם הוא מתקיים העולם, הא לאו הכי ארץ רעשה ח"ו.


אל, יש לפרש לפי מ"ש הרב הגדול מוהרמ"א ז"ל בפי' לתהלים סי' ס"ח ע"פ אלהי' בצאתך כו' זה סיני מפני אלהים אלהי ישראל, כי הרעש שבשעת מתן תורה לא היה הרעש מחמת אף וחימה, כ"א להורות תוקף יכולתו ואלהותו, וז"א ארץ רעשה אף שמים נטפו, מפני אלהים זה סיני, מפני אלהים אלהי ישראל להורות אלהותו בעולם יע"ש. א"כ יאמר נא כי בא לרמוז, כי יש רעש בעולם שאינו באף וחימה וקצף גדול כי אם במידת רחמים להודיע אלהותו יתברך בעולם, ויקבלו עליהם עול מלכות שמים באהבה וחיבה רבה. ולפי מ"ש בתוס׳ ע״הת ס"ו שכתבו וז"ל אל, דיין אמת ושופט צדק כמו עד האלהים יבוא דבר שניהם עכ"ל, נראה לומר כי בא להודיע כי אחד מהדברים שמביא רעש בעולם, הוא כשמלגלגים בדין, וכששופטים בצדק, מתקיים עמודי עולם כדברי רז"ל במדרש ר"ס שופטים וכמש"ל. וידוע כי כל עיקר הי"ג מידות יתברך הכתובים בתורה הוא לקיים גם אנחנו כמידותיו יתברך כי כן נצטוינו בפירוש במ"ע כמ"ש והלכת בדרכיו שדרז"ל הלך אחר מדותיו, ואח"כ גם במידה אל, יכולים אנחנו להדמות לו, כי כשם כי הוא אל דיין אמת ושופט בצדק, כן צריכים אנחנו להיות כמוהו לדון דין אמת לאמיתו, ובזה זוכה לבל יהיה רעש בעולם ושיתקיים העולם וכדברי רז"ל וכמש"ל.

רחום, לפי פשוטו יש לפרש כי כפי דברי רז"ל בברכות שאמרו כי כשהקב"ה רואה לישראל שהם בצער מרעיש העולם משום רחמנות שמרחם על ישראל, א"כ היינו רחום בדין בשעת הרעש, וכן אמרו במדרש סדר זה, כי כשיש רעש, הקב״ה מרחם על ישראל וכן אמרו במ"ר סדר יתרו ע"פ וה' מחסה לעמו ומעוז לבני ישראל וכמש"ל.

וחנון, פירש הרב רבינו בחיי ז"ל כי רחום וחנון, הם שתי מידות וסליחה בשאלה עם תשובה ויסורין שכן מצינו לשונות אלו נופלים על היסורין. הוא שכתוב והוא רחום יכפר עון ולא ישחית. וזה יורו שהתחיל בו השחתה כבר, ועוד מצינו כי אל רחום ה' אלקיך לא ירפך ולא ישחתיך. ומצינו לשון השחתה ביסורין, שנאמר, כן משחת מאיש מאיש מרעהו, ופסוק מפורש ויוחננו ויאמר פדעהו מרדת שחת מצאתי כופר. וא"כ, לפי מ"ש בעניותי, כי ע"י הרעשים יראה ורעד יבא בלבו של אדם והוא בצרה גדולה עד שלא יוכל לא לאכול ולא לשתות לא ינום ולא ישן. וכבר ידוע מ"ש בגמ' ובמדרז"ל דהיסורין הם כלי כפרה לכל עון ולכל חטאת והרי הבטיחנו הקב"ה להיות רחום וחנון, לרחם ולחונן כשיסבלו היסורים וכדכתיב ויחננו ויאמר פדעהו מרדת שחת מצאתי כופר וגם מן התוכחות כי הרעשים הם תוכחות מוסר לייסר ביסורין לכפר העונות, וכמש"ל.

ארך אפים, כמ"ש רז"ל ובתוס' על התורה שם, שאינו ממהר ליפרע מהרשע מיד, אלא מאריך זמן ונתן מקום לשעה, וכמ"ש באגדת בראשית פמ"ו, כי כשבאו גוים להיכל ונעשו ניאצות גדולות ושתק, והרי עיקר הרעש שעושה לפי המדרש רבה והירושלמי, הוא כשרואה הקב"ה בתי ע"ז שהם שקטים ובית המקדש חרב.

ורב חסד לפי פשוטו יאמר נא, כי אחד מעמודי עולם הוא על גמילות חסדים, וכדכתיב אמרתי עולם חסד יבנה. והרעש בא כשאין ישראל נותנים תרומות ומעשרות ומרחמים על העניים, לעשות עמהם צדקה וחסד, ולכן צריך לילך אחר מדותיו יתברך ורב חסד, כדי שנהיה נצולים מרעש ומרוגז, ויתקיים העולם.

ואמת, גם זו מידת אמת היא מידה המקיימת העולם כמ"ש רז"ל וכמש"ל. ולכן צריך לילך אחר מדותיו יתברך, ולאחוז במידת האמת, כדי להנצל מהרעשים ויתקיים העולם, כי אמת הוא יסוד העולם וכאמור.

נוצר חסד לאלפים, פירש הרב רבינו בחיי וז"ל, הנה אתה נוצר חסד לאלפים ויש לך למחול להם בזכות האבות, שאתה נוצר חסד לאלפים, ויש לך לנצור לישראל חסד האבות וזכותם, יע"ש. וכבר כתבנו בשם מ"ר בסדר זה כי כשיש רעש בעולם, אליהו הנביא ז"ל, זוכר לפני הקב"ה זכות אבות, ומרחם על ישראל והוא ברור.

נושא עון, פי' הרב רבי' בחיי ז"ל, הוא חטא המחשבה עון הרהור הלב יע"ש. והוא על פי מה שאמר בברכות פרק הרואה דט"ן ע"א על מתניתין ועל הרעמים. דפריך הש"ס מאי רעמים, אמר שמואל ענני בגלגל שנאמר קול רעמך בגלגל האירו ברקים תבל רגזה ותרעש הארץ. ושם אמרו א"ר אלכסאנדרי, אמר ריב"ל, לא נבראו רעמים אלא לפשט עקמומית שבלב, שנאמר והאלהים עשה שיראו מלפניו יע"ש. והרי גם ברעש גדול עושה פעולה זאת לפשט עקמומיות שבלב ושיכנס שם יראת שמים כדכתיב והאלהים עשה שיראו מלפניו. וע"י הרעש הוא מתפשט מה שיש הרהורים רעים בלבו ומבקש לשוב בתשובה מעבירות שבלב. וכן קרא, כדכתיב ברעמים ותרגז ותרעש הארץ. הנה מוכח כי ברעמים מה שמתפחד האדם הוא מפני כי רגזה ותרעש הארץ, כ"ש ברעש גופיה כי גורם ליכנס יראה בלבו ולשוב מעבירות שבלבו, וסתם יראה הוא בלב כמ"ש רז"ל על פסוק ויראת מאלהיך, דבר המסור ללב נאמר בו ויראת מאלהיך. וכאן נמי, ע"י הרעשים הנה הוא גורם ליכנס יראה בלבו כדכתיב והאלהים עשה שיראו מלפניו כאמור וכמש"ל, ובזה גורם כי נושא עון אפילו מה שיש בלבו הרהורים רעים והוא ברור.

ופשע, פי' הרב רבינו בחיי כי פשע וחטאה הוא עון המעשה, זה מזיד, וזה שוגג, עכ"ל. ונראה לפרש בזה, כי בא לרמוז כי על כל דבר פשע וחטאה יבא הרעש. ובכלל החטאים שגורמים רעשים בעולם הם, פיאות, שבת, עריות. כי ע"י השחתת הפיאות כדכתיב לא תקיפו פאת ראשיכם, ולא תשחית פאת זקנך, שהם חטאים הנעשים בשער ראשו, גורם החטא, ומאותיות שעיר, להיות רע"ש. וגם בעון חילול שבת, וגם בעון גילוי עריות, באשת איש, ומשכב זכור, ונידה וגויה כי מלבד כי כל אלו הם בברית, כי בגויה כתיב עונש כרת בנביאים כדכתיב, יכרת ה'. וכ"ש אשת איש, וזכור, ונידה, שהם כריתות האמורות בתורה בר מינן הנה הוא גורם רעה לעולם, כי בעונות אלו, ותרגז ותרעש הארץ כדברי רז"ל וכמש"ל. ובתשובה הרי הוא מתכפר הכל, כי אין לך דבר עומד בפני התשובה כמו שמסיים במידת י"ג ונקה וכמו שאכתוב לקמן בס"ד.

וחטאה, רמז למ"ש בירושלמי בעון שאין מפריש תרומות ומעשרות הרעשים באים. והרי אמרינן בגמרא דילפינן חטא חטא, מתרומה דכתיב ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו. הרי דקרי לאיסור הפרשת תרומה חטא, וכן כל כיוצא באלו החטאים הנקראים בתורה חטא שגורמים רעשים בעולם. וכבר אמרנו כי אין הרעש ממית. אלא החטא ממית. וצריך להיות נקי ובר מכל עון ופשע וחטאה ע"י התשובה, כדי שלא יגרום שום עונש מגזירות רעות שבעולם והיינו דסיים בסוף הי"ג מדות, ונקה, כדרז"ל בגמרא וכל המפרשים, מנקה הוא לשבים, ואינו מנקה ושאינן שבים. והיינו כמ"ש בב"ר ובמדרש תנחומא ס' וירא, דכ"ה שנים קודם הפיכת סדום, הביא הקב"ה עליהם רעשים גדולים, כדי לעורר לבם בתשובה, וכיון ועם כל זאת לא שבו בתשובה מדרכם הרעה, אז הפכם באפו ובחמתו, וה' המטיר לסדום ועל עמורה גפרית ואש מאת ה' מן השמים, כי כן צריכים אנחנו בנ"י לעורר לבנו בתשובה לשוב כל אחד מעבירות שבידו להרבות בתורה ובגמ"ח, וביותר לאחוז במידותיו יתברך שמו ויתעלה, וכמו שפסק הרמב"ם בה׳ דעות פ"א הלכה ה' וז"ל, ומצווין אנו ללכת בדרכיו האלו הבנוניים והם הדרכים הטובים והישרים שנאמר והלכת בדרכיו. כך אמרו בפירוש מצוה זו מה הוא נקרא רחום, אף אתה היה רחום, מה הוא נקרא חנון, אף אתה היה חנון, מה הוא נקרא קדוש, אף אתה היה קדוש. ועל דרך זו קראו הנביאים לאל בכל אותן הכינויים ארך אפים ורב חסד צדיק וישר תמים גבור וחזק וכיוצא בהם, להודיע שהם דרכים טובים וישרים, וחייב אדם להנהיג עצמו בהן ולהדמות אליו כפי כחו, כו'. והדרך הבנונית שאנו חייבים ללכת בה נקראת דרך זו דרך ה', והוא שלמד אברהם אבינו ע"ה לבניו, שנאמר, כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו, ושמרו דרך ה', לעשות צדקה ומשפט, וההולך בדרך זו, מביא טובה וברכה לעצמו, שנאמר למען הביא ה' על אברהם את אשר דבר עליו עכ"ל, ואין ספק, כי בהדריך אדם בדרכי ה' שהם דרכים טובים וישרים, ינצל מכל דבר רע, וממקריים רעים, ויזכה לטובה וברכה חיים, ומה טוב ומה נעים כי בעת הרעש וכמו כן בשאר תפילות ולימודים שמתקנים בעבור בקשת רחמים על הרעשים, טוב ויפה להזכיר י"ג מידות של רחמים, כי ברית כרותה לי"ג מידות שאינן חוזרות ריקם. ובפרט כשנקבל עלינו לשמור ולעשות ככל הכתוב בתורת משה רבינו ע"ה, וגם להיות גם אנחנו עושים כסדר הזה להיות אוחזים מידותיו יתברך, מה הקב"ה רחום וחנון, אף אתה תהא כמוהו, כי בודאי יזכה להיות עליו רחמים גדולים ונתן לך רחמים ורחמך והרבך אל מלא רחמים הוא ירחם עלינו ועל כל ישראל אחינו ברחמים לחיים.

חיים מדבר איש צעיר המחבר, אמרתי אני אל לבי מצוה להביא סדר הלימוד שסידרתי בעת הרעש.

והוא כששומע תכף יאמר פסוק:

שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ יְהֹוָה אֶחָד:

בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד.

וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ יְהֹוָה צְבָאוֹת מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ:

ג' פעמים.

וַיָּנֻעוּ אַמּוֹת הַסִּפִּים מִקּוֹל הַקּוֹרֵא וְהַבַּיִת יִמָּלֵא עָשָׁן: עָשָׁן יִמָּלֵא וְהַבַּיִת הַקּוֹרֵא מִקּוֹל הַסִּפִּים אַמּוֹת וַיָּנֻעוּ.

ג"פ ישר והפוך.

בפתח המזוזה יאמר פסוק שבתהלים סי' ס':

הִרְעַשְׁתָּה אֶרֶץ פְּצַמְתָּהּ רְפָה שְׁבָרֶיהָ כִי מָטָה:

יחזקאל סי' ג':

וַתִּשָּׂאֵנִי רוּחַ וָאֶשְׁמַע אַחֲרַי קוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל בָּרוּךְ כְּבוֹד יְהֹוָה מִמְּקוֹמוֹ:

סדר הלימוד ללמוד כשיהיו רעשים בעיר ב"מ.

בעת הוצאת ס"ת בשבת שחרית ומנחה ובשני וחמישי.

יאמרו בתחילה י"ג מידות של רחמים

יְהֹוָה יְהֹוָה אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת: נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה

ואחר כך יאמרו פסוק

לְעוֹלָם יְהֹוָה דְּבָרְךָ נִצָּב בַּשָּׁמָיִם:

י"ב פעמים.

ואח"כ יאמרו

אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם: וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ: וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת בָּצִיר וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת זָרַע וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם: וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם:

מלכים ב' סימן י"ט, וישעיה סי' ל"ז

וְגַנּוֹתִי עַל (במלכים אֶל) הָעִיר הַזֹּאת לְהוֹשִׁיעָהּ לְמַעֲנִי וּלְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי:

ישעיה סימן נ"א

וָאָשִׂים דְּבָרַי בְּפִיךָ וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךָ לִנְטֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסֹד אָרֶץ וְלֵאמֹר לְצִיּוֹן עַמִּי אָתָּה:

שם סימן ל"ב

וְהָיָה מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה שָׁלוֹם וַעֲבֹדַת הַצְּדָקָה הַשְׁקֵט וָבֶטַח עַד עוֹלָם: וְיָשַׁב עַמִּי בִּנְוֵה שָׁלוֹם וּבְמִשְׁכְּנוֹת מִבְטַחִים וּבִמְנוּחֹת שַׁאֲנַנּוֹת:

ירמיה סימן ל' וסימן מ"ו

וְאַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב נְאֻם יְהֹוָה וְאַל תֵּחַת יִשְׂרָאֵל כִּי הִנְנִי מוֹשִׁיעֲךָ מֵרָחוֹק וְאֶת זַרְעֲךָ מֵאֶרֶץ שִׁבְיָם וְשָׁב יַעֲקֹב וְשָׁקַט וְשַׁאֲנַן וְאֵין מַחֲרִיד:

אַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב נְאֻם יְהֹוָה כִּי אִתְּךָ אָנִי כִּי אֶעֱשֶׂה כָלָה בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדַּחְתִּיךָ שָׁמָּה וְאֹתְךָ לֹא אֶעֱשֶׂה כָלָה וְיִסַּרְתִּיךָ לַמִּשְׁפָּט וְנַקֵּה לֹא אֲנַקֶּךָּ:

יואל סימן ד'

וַיהֹוָה מִצִּיּוֹן יִשְׁאָג וּמִירוּשָׁלִַם יִתֵּן קוֹלוֹ וְרָעֲשׁוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ וַיהֹוָה מַחֲסֶה לְעַמּוֹ וּמָעוֹז לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל:

תהלים מזמור מ"ו

לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי קֹרַח עַל עֲלָמוֹת שִׁיר: אֱלֹהִים לָנוּ מַחֲסֶה וָעֹז עֶזְרָה בְצָרוֹת נִמְצָא מְאֹד: עַל כֵּן לֹא נִירָא בְּהָמִיר אָרֶץ וּבְמוֹט הָרִים בְּלֵב יַמִּים: יֶהֱמוּ יֶחְמְרוּ מֵימָיו יִרְעֲשׁוּ הָרִים בְּגַאֲוָתוֹ סֶלָה: נָהָר פְּלָגָיו יְשַׂמְּחוּ עִיר אֱלֹהִים קְדֹשׁ מִשְׁכְּנֵי עֶלְיוֹן: אֱלֹהִים בְּקִרְבָּהּ בַּל תִּמּוֹט יַעְזְרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנוֹת בֹּקֶר: הָמוּ גוֹיִם מָטוּ מַמְלָכוֹת נָתַן בְּקוֹלוֹ תָּמוּג אָרֶץ: יְהֹוָה צְבָאוֹת עִמָּנוּ מִשְׂגָּב לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה: לְכוּ חֲזוּ מִפְעֲלוֹת יְהֹוָה אֲשֶׁר שָׂם שַׁמּוֹת בָּאָרֶץ: מַשְׁבִּית מִלְחָמוֹת עַד קְצֵה הָאָרֶץ קֶשֶׁת יְשַׁבֵּר וְקִצֵּץ חֲנִית עֲגָלוֹת יִשְׂרֹף בָּאֵשׁ: הַרְפּוּ וּדְעוּ כִּי אָנֹכִי אֱלֹהִים אָרוּם בַּגּוֹיִם אָרוּם בָּאָרֶץ: יְהֹוָה צְבָאוֹת עִמָּנוּ מִשְׂגָּב לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה:

תהלים מזמור ע"ה

לַמְנַצֵּחַ אַל תַּשְׁחֵת מִזְמוֹר לְאָסָף שִׁיר: הוֹדִינוּ לְּךָ אֱלֹהִים הוֹדִינוּ וְקָרוֹב שְׁמֶךָ סִפְּרוּ נִפְלְאוֹתֶיךָ: כִּי אֶקַּח מוֹעֵד אֲנִי מֵישָׁרִים אֶשְׁפֹּט: נְמֹגִים אֶרֶץ וְכָל יֹשְׁבֶיהָ אָנֹכִי תִכַּנְתִּי עַמּוּדֶיהָ סֶּלָה: אָמַרְתִּי לַהוֹלְלִים אַל תָּהֹלּוּ וְלָרְשָׁעִים אַל תָּרִימוּ קָרֶן: אַל תָּרִימוּ לַמָּרוֹם קַרְנְכֶם תְּדַבְּרוּ בְצַוָּאר עָתָק: כִּי לֹא מִמּוֹצָא וּמִמַּעֲרָב וְלֹא מִמִּדְבַּר הָרִים: כִּי אֱלֹהִים שֹׁפֵט זֶה יַשְׁפִּיל וְזֶה יָרִים: כִּי כוֹס בְּיַד יְהֹוָה וְיַיִן חָמַר מָלֵא מֶסֶךְ וַיַּגֵּר מִזֶּה אַךְ שְׁמָרֶיהָ יִמְצוּ יִשְׁתּוּ כֹּל רִשְׁעֵי אָרֶץ: וַאֲנִי אַגִּיד לְעֹלָם אֲזַמְּרָה לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב: וְכָל קַרְנֵי רְשָׁעִים אֲגַדֵּעַ תְּרוֹמַמְנָה קַרְנוֹת צַדִּיק:

תהלים מזמור ע"ו

לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינֹת מִזְמוֹר לְאָסָף שִׁיר: נוֹדָע בִּיהוּדָה אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל גָּדוֹל שְׁמוֹ: וַיְהִי בְשָׁלֵם סֻכּוֹ וּמְעוֹנָתוֹ בְצִיּוֹן: שָׁמָּה שִׁבַּר רִשְׁפֵי קָשֶׁת מָגֵן וְחֶרֶב וּמִלְחָמָה סֶלָה: נָאוֹר אַתָּה אַדִּיר מֵהַרְרֵי טָרֶף: אֶשְׁתּוֹלְלוּ אַבִּירֵי לֵב נָמוּ שְׁנָתָם וְלֹא מָצְאוּ כָל אַנְשֵׁי חַיִל יְדֵיהֶם: מִגַּעֲרָתְךָ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב נִרְדָּם וְרֶכֶב וָסוּס: אַתָּה נוֹרָא אַתָּה וּמִי יַעֲמֹד לְפָנֶיךָ מֵאָז אַפֶּךָ: מִשָּׁמַיִם הִשְׁמַעְתָּ דִּין אֶרֶץ יָרְאָה וְשָׁקָטָה: בְּקוּם לַמִּשְׁפָּט אֱלֹהִים לְהוֹשִׁיעַ כָּל עַנְוֵי אֶרֶץ סֶלָה: כִּי חֲמַת אָדָם תּוֹדֶךָּ שְׁאֵרִית חֵמֹת תַּחְגֹּר: נִדֲרוּ וְשַׁלְּמוּ לַיהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם כָּל סְבִיבָיו יוֹבִילוּ שַׁי לַמּוֹרָא: יִבְצֹר רוּחַ נְגִידִים נוֹרָא לְמַלְכֵי אָרֶץ:

תהלים מזמור פ"ה

לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי קֹרַח מִזְמוֹר: רָצִיתָ יְהֹוָה אַרְצֶךָ שַׁבְתָּ שבות שְׁבִית יַעֲקֹב: נָשָׂאתָ עֲוֹן עַמֶּךָ כִּסִּיתָ כָל חַטָּאתָם סֶלָה: אָסַפְתָּ כָל עֶבְרָתֶךָ הֱשִׁיבוֹתָ מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ: שׁוּבֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ וְהָפֵר כַּעַסְךָ עִמָּנוּ: הַלְעוֹלָם תֶּאֱנַף בָּנוּ תִּמְשֹׁךְ אַפְּךָ לְדֹר וָדֹר: הֲלֹא אַתָּה תָּשׁוּב תְּחַיֵּנוּ וְעַמְּךָ יִשְׂמְחוּ בָךְ: הַרְאֵנוּ יְהֹוָה חַסְדֶּךָ וְיֶשְׁעֲךָ תִּתֶּן לָנוּ: אֶשְׁמְעָה מַה יְדַבֵּר הָאֵל יְהֹוָה כִּי יְדַבֵּר שָׁלוֹם אֶל עַמּוֹ וְאֶל חֲסִידָיו וְאַל יָשׁוּבוּ לְכִסְלָה: אַךְ קָרוֹב לִירֵאָיו יִשְׁעוֹ לִשְׁכֹּן כָּבוֹד בְּאַרְצֵנוּ: חֶסֶד וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ צֶדֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ: אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח וְצֶדֶק מִשָּׁמַיִם נִשְׁקָף: גַּם יְהֹוָה יִתֵּן הַטּוֹב וְאַרְצֵנוּ תִּתֵּן יְבוּלָהּ: צֶדֶק לְפָנָיו יְהַלֵּךְ וְיָשֵׂם לְדֶרֶךְ פְּעָמָיו:

תהלים מזמור קכ"א

שִׁיר לַמַּעֲלוֹת אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי: עֶזְרִי מֵעִם יְהֹוָה עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ: אַל יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךָ אַל יָנוּם שֹׁמְרֶךָ: הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל: יְהֹוָה שֹׁמְרֶךָ יְהֹוָה צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ: יוֹמָם הַשֶּׁמֶשׁ לֹא יַכֶּכָּה וְיָרֵחַ בַּלָּיְלָה: יְהֹוָה יִשְׁמָרְךָ מִכָּל רָע יִשְׁמֹר אֶת נַפְשֶׁךָ: יְהֹוָה יִשְׁמָר צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם:

תהלים מזמור קכ"ה

שִׁיר הַמַּעֲלוֹת הַבֹּטְחִים בַּיהֹוָה כְּהַר צִיּוֹן לֹא יִמּוֹט לְעוֹלָם יֵשֵׁב: יְרוּשָׁלִַם הָרִים סָבִיב לָהּ וַיהֹוָה סָבִיב לְעַמּוֹ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם: כִּי לֹא יָנוּחַ שֵׁבֶט הָרֶשַׁע עַל גּוֹרַל הַצַּדִּיקִים לְמַעַן לֹא יִשְׁלְחוּ הַצַּדִּיקִים בְּעַוְלָתָה יְדֵיהֶם: הֵיטִיבָה יְהֹוָה לַטּוֹבִים וְלִישָׁרִים בְּלִבּוֹתָם: וְהַמַּטִּים עֲקַלְקַלּוֹתָם יוֹלִיכֵם יְהֹוָה אֶת פֹּעֲלֵי הָאָוֶן שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל:

ד"ה א' סי' ח'

וְיַעֲרֶשְׁיָה וְאֵלִיָּה וְזִכְרִי בְּנֵי יְרֹחָם:

ואח"כ יאמר תפילה זאת:

יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שתעמוד לנו זכות אבותינו הקדושים, אברהם יצחק ויעקב, אשר אליהו הנביא זכור לטוב עומד לפניך בשעה שאתה מבקש להרעיש עולמך, הוא עומד ומזכיר לפניך זכות אבותינו הקדושים אברהם יצחק וישראל עבדיך ואתה מרחם על עולמך. כן תחננו ותחוס ותרחם עלינו אבינו מלכינו אלהינו, ומרעש ומרוגז הצילנו ותעמוד מכסא דין ושב על רחמים, לרחם עלינו ועל כל ישראל אחינו. ולהצילנו מכל גזירות קשות רעות, ומתוקף הגלות ומשעבוד מלכיות, מכל הקמים עלינו לרעה, בין שהם בני ברית בין שאינן בני ברית. שלא ימשלו בנו, ואל ישלטו עלינו לעשות עמנו רעה, וכל העצות הרעות שיתעצו עלינו, מהרה הפר עצתם וכל מחשבותם תקלקל ולא תעשינה ידיהם תושיה. ותצילנו מכל מכשול עון, שלא לעבור על מצות לא תעשה מדאורייתא ומדרבנן ומדברי סופרים, ובפרט בגזל ועריות וחילול שבת ויו"ט ותזכנו לקיים כל מצות עשה מדאורייתא ומדרבנן ומדברי סופרים ובפרט לעסוק בתורה לשמה ובמצות וג"ח ולהחזיק ידי לומדי תורה, ולשמור כל שבתות קדשיך, ולהיות אוהבי שלום ורודפי שלום, ולהיות ענוים באמת, על דבר אמת וענוה צדק. ותזכנו לשוב בתשובה שלימה, ועל כן נקוה לך ה' אלקינו לראות מהרה בתפארת עוזך, להעביר גלולים מן הארץ והאלילים כרות יכרתון, לתקן עולם במלכות שדי, ותבנה בית המקדש במהרה בימינו, והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד.

אנא ה' אלהינו, עשה למען אברהם אבינו ע"ה איש החסד, ולמען יצחק אבינו ע"ה נאזר בגבורה, ולמען יעקב אבינו ע"ה כליל תפארת, ולמען משה רעיא מהימנא אחוז בנצח. ולמען אהרן כהנא, אחוז בהוד, ולמען יוסף הצדיק, ופנחס קנאה, האחוזים ביסוד. ולמען דוד המלך ע"ה, אחוז במלכות. תרחם עלינו ועל כל ישראל אחינו ועל כל יושבי העיר הזאת ועל כל סביבותיה, להצילנו מכל דבר רע ומפגע רע, ומכל מקרים רעים, וממיתות משונות ומרעשים, ומרוגז, הצילנו ונהיה שקטים ושאננים לבטח ואין מחריד, ותאריך ימינו בטוב, ושנותינו בנעמים נצח סלה ועד. (רח"ש) ר'חום ח'נון ש'ומר, (תמי"ף) ת'ומך מ'ציל י'שר פ'ודה. רחם ושמע תפילותינו כי אתה שומע תפילת כל פה ברוך שומע תפילה.

סדר הלימוד

בכל יום יקבעו עשרה תלמידי חכמים שילמדו כל מזמורי תהלים עם ז' כורתי ברית, כסדר ליל הושענא רבה, ככתוב בסדר קריאי מועד. ואחרי סיום כל ספר וספר יקראו מזמור מ"ו, למנצח לבני קרח על עלמות שיר אלהים לנו מחסה ועוז, כו'. גם יאמרו והוא רחום יכפר עון כולו בקול רם. וגם יכריזו בצבור כי כל מי שהוא פנוי מעסקיו יבוא לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ללמוד לפחות ביום אחד מהשבוע.

לתת צדקה לעניים ולגבות על ידי הגבאים מכל בני העיר, ולעשות פדיון לכל בני העיר, ולחלקם לתלמידי חכמים הצנועים. להשתטח על קברי הצדיקים ולראות איזה מצבות ואבן הקברים שנתקלקלו לחזור ולבנותם ולתקנם. וגם אם יש איזה זבל וטינופת על המצבות, לנקותם. וגם שלא יהיו חונים על המצבות עוברים ושבים בסוסים בחמורים בגמלים, וחייבים הצבור להוציא על זה ממון הרבה. כדי שיהיה מקום בית הקברות נקי. ובפרט מצבות של הרבנים מהצדיקים אשר באים להשתטח על גבם וללמוד ולהתפלל, אם המקום אינו נקי מלבד כי לא יועיל, אדרבה ח"ו יזיק. כאשר ארז"ל והפוסקים בקורא ומתפלל במקום שאינו נקי, וד"ל.

תיקון כרת

ילמדו בספר הזוהר הקדוש ותיקונים, וזוהר חדש ומשניות. ומחצות הלילה ואילך, יאמרו קריאת שמע, ותיקון חצות. וגם ילמדו בספר הרמב"ם הלכות תשובה והלכות שגגות והלכות בית הבחירה. והכל לפי העת והזמן. וספר תהלים כולו עם ז' כורתי ברית כסדר הושענא רבה ככתוב בסדר קריאי מועד. ובסוף כל ספר וספר יאמרו מזמור מ"ו ככתוב לעיל.

ואם יש שהות, יאמרו מזמור ויהי נועם עד ואראהו, צ"א פעמים. וגם יכפלו בכל פעם פסוק אורך ימים אשביעהו ואראהו בישועתי, או יאמרו מזמור זה ז' פעמים ישר והפוך. וגם מזמור יענך ה' ביום צרה, י"ב פעמים. ואחרי כן יהי רצון שאחר לימוד תהלים. ואחרי כן תפילה האמורה לעיל יהר"מ כו'.

ונכון לבם בטוח בה' כי לא תא"ר תאונה אליך רעה כי תשובה ומע"ט כתריס בפני הפורענות ויהיו נצולים נצורי שמורים מכל דבר רע ונזכה ונחיה ימים ושנות חיים.