תוכחת חיים פרשת אחרי מות

סדר אחרי

י'זהר ה'אדם ו'ידקדק ה'אינושי, שלא להביא את עצמו לידי חשד, שיהיו חושדים אותו באיזה עבירה, ובפרט באיסורי עריות, ומשכב זכור. וצריך האדם ליוהר בזה הרבה מאד שלא להביא את עצמו לידי חשדה, וכמ"ש רז"ל בכמה מקומות כנודע, וסמא דכלא שצריך שישמור את עיניו שלא לראות בדבר ערוה ודבר רע, כדכתיב ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם. וכתב הרב ראשית חכמה בשער הקדושה פרק ח' דף ק"ץ ע"ב וז"ל, ורבינו תם בספר הישר, כתב, שתיקון העינים שיקום באשמורת, ולא ישן כל הלילה. ונ"ל שלזה כיון דוד באומרו, קדמו עיני אשמורות לשיח באמרתך. על דרך פלגי מים ירדו עיני, שפירש ר"י, והכונה העינים שחטאו, ינדדו השינה מהם, ויקדמו באשמורת לעסוק בתורה. וסיוע לזה מצאתי בתיקונים דף קמ"ג ע"ב, ועיינין דנהרין באורייתא, עליהו אתמר, עיני כל אליך ישברו, ואתה נותן להם את אוכלם בעתו. וצריך ברנש לאתעסקא בהון תדיר ערב ובקר, ואוליפנא תמיד מתמיד דערב ובוקר, לתמיד, דתמיד עיני ה' אלוקיך בה, ע"כ.

ולעד"ן לפרש כפשוטו, כי בא בעל המאמר להזהיר לאדם תדיר ולא פסיק, יהיו עיניו של אדם נהירין באורייתא. כי על ידי שעיניו הם משוטטים להביט בתורה ובמצוותיה של תורה דוקא, ולא היו עיניו רואים אפילו בדברי חול וכ"ש דבר ערוה ושאר ראיות האסורות, זוכה בזה כי פרנסתו יהיה בריוח ולא בצמצום, בכמה טעמי חריצי, ראשון לציון, כי כבר ביאר הרב ראשית חכמה שם לעיל מזה בשם מאמרי רז"ל, כי ברית הראות מכוון כנגד ברית המילה, וכשם שבפגם הברית פוגם באות יוד מהוייה ומאדנות, כמו כן בראית עין, יע"ש דף קס"ח ע"ב. ומצינו כי בכלל העונשים שיש לו לפוגם בריתו הוא, שמתמעט פרנסתו ובא לידי עניות, כמו כן החוטא בברית העינים. א"כ זהו כוונת הכתוב במעלת השומר עיניו שלא לחטוא בהן, ונהירין דוקא באורייתא, זוכה לפרנסתו בריוח ולא בצמצום, והיינו קרא דמייתי, [דף אך] עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו. דהכוונה, כשיהיה עיני כל אליך ישברו, להסתכל דוקא בדברי קדושה, דבר הנוגע אליך דוקא, אזי ואתה נותן להם את אוכלם בעתו, שתזמין להם פרנסתם, דגדולה מידה טובה ממדת פורענות. וזהו כונת סמיכות לעיני כל ישראל, בראשית, ב"ר אשי"ת. וגם הם אותיות תב"א רי"ש דהכונה כי רמזה התורה כי בעיני ישראל, תלוי ריש ועושר, דהיינו אם שומרים את העינים מלפגום בהם, יזכו למזונות בריוח, בראשית, ב"ר אשי"ת ולהפך, בהיפוך אתוון, דאם ח"ו יפגמו את העינים, אזי תב"א רי"ש, שמביאתו לידי עניות רחמנא ליצלן. ושמעתי באומרים לי, כי סגולת השומר פגם הראות שלא לחטוא בעיניו, זוכה שלא יכהה מאור עיניו אפילו בזקנותו והוי מידה כנגד מידה, הוא לא רצה לראות בעיניו ולהשתמש במאור עיניו לדבר ערוה ואיסור, יזכה לראות בעיניו תמיד גם עד זקנה ושיבה, וזהו כוונת רז"ל בגמ' בזבחים דף קי"ח ע"א, ע"פ בן פורת יוסף בן פורת עלי עין, ר' אבהו אמר, אמר קרא בן פורת עלי עין, עין שלא רצתה ליזון וליהנות מדבר שאינו שלו, תזכה ותאכל במלוא עיניו, החכמים סבה גדולה והזמנה רבה בקיום עבודת ה' יתברך וההתמדה עליה. כן חברת הכסילים והרשעים הזמנה גדולה וסבה לבטולה. שכן כתיב, כי יסיר את בנך מאחרי. ועל כן ראה דוד ע"ה להתחיל ספרו בהרחקת חברת הרשעים, והזכיר מיד ענין התורה, הוא שנאמר, אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים וכו', וסמיך ליה כי אם בתורת ה' חפצו. והנה שלמה המלך עליו השלום אחז הדרך הזה בעצמו שהתחיל בראש דבריו ענין התורה והוא שנאמר, שמע בני מוסר אביך וכו' עכ"ד, וש"י. ראה בעיניך כי כל דבר רע אשר מעותד האדם לעשות גרמיא דנפיל בחולקיה, הוא החברותא רעה שמלמדין אותו ומרגלין אותו לערוה, כי עושים חבורות רשע ויאכלו וישתו ויקומו לצחק. ועל זה הזהיר שלמה המע"ה, אל תלך בדרך אתם מנע רגלך מנתיבתם. ויותר ויותר צריך שיזהר מי שהוא למדן להיות לו לטוטפות בין עיניו כל הרשום בכתב, יען הן בעון אחסור דרי עתה, שעמי הארצות שהם בבלי דעת כל מגמתם להטיל מום בקדשים ולדבר תועה על (מי אשר) בשם חכם יכונה, ואם מצאו עילא דכשגגה שיוצא מאיזה ת"ח הדומא לכיעור, אזי וידרכו את לשונם שפתי חלקות לדבר עליו. וא"כ כמו שצריך האדם ליתן דעתו ככלי זכוכית חשוב שיש בידו, שלא יפול וישבר, כן ממש צריך התלמיד חכם, ליזהר עצמו בכל דרכיו, שלא לנהוג קלות ראש ח"ו כדי שלא יהיה שיחה בפי הבריות. שא נא עיניך וראה להרב פני דוד סדר מטות אות ט' דהביא מהרמ"ע דטעמא טעים על ראובן וגד וחצי מנשה שלא זכו לא"י, וסיים וכתב בנוסח זה, ובא וראה מפלאות תמים דעים, שהוא רוצה בכבוד בריותיו ומכסה מומיהן, כי זה הדבר הוא עונש לשבטים הנז', דנתן בלבם שישאלו זה בתורת חסד ולא הכירו בתחילה שהוא עונש להם ועשו ברצון ונתחננו למשה רבינו ע"ה על זה עכ"ד, [דף בך] וא"כ ישא ק"ו, דאם הקב"ה רוצה לכסות מומי בני אדם, איך האדם חובל בעצמו להביא עליו שיחשדוהו, ומלבד דגורם לאחרים שיחטאו בסיבתו, הנה הוא גם כן עושה היפך רצון ה'.

ואיתא במדרש אבכיר והובא בילקוט ס' ויחי, ע"פ בן פורת יוסף וז"ל, מעשה בר' מתיא בן חרש שהיה יושב בביהמ"ד ועוסק בתורה, והיה זיו פניו דומה לחמה, וקלסתר פניו דומה למלאכי השרת, שמימיו לא נשא עיניו לאשה בעולם. פעם אחת עבר שטן ונתקנא בו, אמר אפשר אדם כמו זה לא חטא, אמר לפני הקב"ה, רבש"ע ר' מתיא בן חרש מהו לפניך, אמר לו צדיק גמור הוא. אמר לו, תן לי רשות ואסיתנו. אמר לו אין אתה יכול לו, אף על פי כן, אמר לו לך, נדמה לו כאשה יפה שלא היתה כמותה בעולם, מיום נעמה אחות תובל קין, שטעו בה מלאכי השרת שנאמר ויראו בני האלקים את בנות האדם. עמד לפניו, כיון שראה אותה הפך פניו ונתן לאחריו, שוב בא ועמד לו על צד שמאלו, הפך פניו לצד ימין, היתה מתהפכת לו מכל צד, אמר, מתיירא אני שמא יתגבר עלי יצר הרע ויחטיאני, מה עשה אותו צדיק קרא לאותו תלמיד שהיה משרת לפניו, אמר לו, לך והביא לי אש ומסמר, הביא לו מסמרים ונתנם בעיניו. כיון שראה השטן כך, נזדעזע ונפל לאחוריו, באותה שעה, קרא הקב"ה לרפאל ואמר לו לך ורפא לרבי מתיא בן חרש. בא ועמד לפניו, אמר לו מי אתה, אמר לו, אני רפאל ששלחני הקב"ה לרפאות את עיניך. אמר לו הניחני מה שהיה היה, חזר לו להקב"ה ואמ"ל, רבש"ע כך וכך אמר לי ר' מתיא, אמר לו לך ואמור לו, אני ערב שלא ישלוט בו יצה"ר, מיד, ריפא אותו. מכאן אמרו חכמים כל מי שאינו מסתכל בנשים, על אחת כמה וכמה באשת חברו, אין יצר הרע שולט בו.

ונראה לפרש המאמר הלזה במה שאמרו שהיה עוסק בתורה והיה זיו פניו דומה לחמה וכו', עם מה שאמרו במרגניתא דרבי מאיר, הביאו הרב ראשית חכמה שער היראה פי"ב, חוטא במחשבה, זיו פניו משתנים יע"ש. ובכן זוהי סיבה דזיו פניו דומה לחמה, משום דמימיו לא נשא עיניו לאשה בעולם, והרי כתיב ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, כאומרם ז"ל, דהעין מביאו לידי הרהור הלב, ואין יצה"ר שולט אלא במה שעיניו רואות, וכיון דלא הביט העין לראות, מאין יבוא לו מחשבה רעה, ועל כן בשכר זאת זיו פניו דומה לחמה, ואין ספק דר' מתיא בן חרש, רצה לקיים מה שאמרו בתמיד דף ל"ב, הרוצה שיחיה, ימות, והוא, דמארבע החשובים כמת, אחד מהם הוא מי שהוא סומא, ולכן כדי שלא להיות מכלל הרשעים דאפילו בחייהם קרויים מתים, סימא את עיניו להיות חשוב כמת, דכך היא המידה הרוצה שיחיה ימות, ומה טוב לפי זה מ"ש בבראשית רבה סדר וישב פ"ז סי"א, דאמרה אשת פוטיפרע, ליוסף, מסמא אני את עיניך, ויוסף אמר לה, ה' פוקח עורים. והוא דאשת פוטיפרע, באה בטענה ליוסף, דאם כל כך אתה חסיד, למה אין אתה חושב שיבא השטן לך כמו שבא לר' מתיא בן חרש, דודאי יתקנא השטן על פרישות שלך כמו שנתקנא בר' מתיא, דאיך אפשר שלא תחטא אחר שכל כך אני מפצירה בך, ואם כן אעשה לך התיקון של רבי מתיא, דמסמא אני את עיניך, להיות בטוח גם מהשטן. ויוסף השיב לה, ה' פוקח עורים, וכונתו לומר לה, בהדי כבשי דרחמנא למה לן, הרי ה' פוקח עורים לר' מתיא על ידי מלאך רפאל במה שיצא ערב שלא ישלוט בו יצה"ר, וא"כ גם אותי הקב"ה מצילני גם מהשטן אפילו דיפקח עיני במה שאת רוצה לסמות את עיני, ודוק. ועיין אבות דר"נ פי"ו.

ובעיקר דברי המאמר דאמר רבי מתיא, הניחני, מה שהיה היה, וחזר הקב"ה לומר לו, אני ערב. אפשר לפרש במ"ש הפוסקים ז"ל בדין היזק ראיה דאם פרץ פצימים, אי הוי חזקה או לא, עיין בס' לחם שלמה קי"ח ע"ג ועיין למורנו הרב כנה"ג ח"א סימן קנ"ד הגב"י אות ל"ד, וכמ"ש הרב זקן אהרן סימן קע"ג, והביא דבריו הרב מטה שמעון הגהת הטור אות מ"ד עיין עליהם, דלפי מ"ש בזוה"ק סדר משפטים דף קי"ז ע"א ע"פ משגיח מן החלונות, אינין חלונות דעיינין וכו' וע"ש. א"כ האדם ע"י העינים דפוגם בראייתו עושה היזק ראיה, כמו בין אדם לחבירו הרואה בחלון, העןנקראת חלוכקביל עליה רבי מתיא לסתום חלונותיו משום שלא יעשה היזק ראיה, הרי לפי הדין לא יוכל לפתוח עיניו עוד ועשה יאוש דאבדה תקותו, ועל כן אמר הניחני, מה שהיה היה, דעשיתי זאת לסתום חלונותי, לא יאומן כי יסופר דיש לי זכות עוד לראות לעולם, ועל זה השיב לו הקב״ה תשובה ניצחת, דאני ערב שלא ישלוט בך עוד יצה"ר, ואין אתה עושה היזק ראיה והוה ליה כדין שכתבו הפוסקים, שאם פותח חלון למעלה בכדי שלא יוכל אדם להביט אפילו עומד על עומדו, לא יוכל לעכב בזה, וקרו ליה קייו"ר ג"אם, כן ממש הוא העינים של ר' מתיא, דפתח את עיניו ע"י רפאל, ולא עשה שום נזק ראיה, ודוק, כי נכון הוא.

ובא וראה מ"ש באגדת בראשית ריש פרק ל"ח וז"ל, והמלך דוד זקן בא בימים, זה שאמר הכתוב וקויי ה' יחליפו כח, אמרו רבותינו שלש עשרה שנים עשה דוד חולה, ומוטל במיטה ושבעה כרים היו מחליפין מתחתיו בכל יום, ממה שהיו ממסים מדמו, שנאמר יגעתי באנחתי וכו', אלו שלש עשרה שנים שהיה מתייסר בשביל שעשה אותו מעשה, וכל שונאיו היו אומרים אימתי הוא מת, זה שנאמר אויבי יאמרו רע לי מתי ימות ואבד שמו, עד שביקש רחמים מלפני הקב"ה ואמר לפניו, רבש"ע העמידני בשביל בית המקדש שמסר לי שמואל הנביא, אלא בבקשה ממך תן לי קומיאטון שאעמוד מן המיטה הזה ואשלים להם מגילת בנין בית המקדש, שנאמר ואתה ה' חנני והקימני ו ני ואשלמה להם, הקימני מן המיטה, ואשלם להם מגילת בנין בית המקדש מיד שמע הקב"ה תפלתו, ועמד מן המיטה, שנאמר, ויקם המלך דוד על רגליו, והיכן אדם עומד, לא על רגליו, ומהו על רגליו, אלא שנתרפא ונעשה בריא ועמד ברגליו, מאחר כל אותן השנים, ומסר להם מגילת הבית הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל, ויתן דוד לשלמה בנו את תבנית האולם ותבנית כל אשר היה ברוח עמו, לפיכך נאמר וקווי ה' יחליפו כח עכ"ל. [דף כג].

ומזה תקח אמרי דיקרע האדם סגור לבבו לי"ב קרעים, וכל עצמותיו יאחזמו רעד ויבכה בכי ואנקה על רוע מזלו, ולא יתן שינה לעיניו ולעפעפיו תנומה, עד שיבקש תיקון לנפשו אם ח"ו נכשל באיסור ערוה או שניות מדברי סופרים, ואפילו מן הכיעור ומן הדומה לו, דהשתא, ומה דוד המלך שהיתה ראויה לו מששת ימי בראשית, בשביל שבא בעקיפין, עבר עליו כך, עם שהיה חסיד עליון בכל דרכיו, מי שהוא מלא עונות ופשעים, תמידין כסדרן, מה יענה ליום הדין וביום הפקודה. ואם יש לו דעת, ילך אצל חכם שיורה לו את הדרך, פתח של תשובה, לפי החטא שעשה, וישוב אל ה' ירחמהו ואל אלקינו כי ירבה לסלוח. וכתב הרב הקדוש ראשית חכמה שער הקדושה ריש פרק ח' דף קפ"ח ע"א וזה לשונו, ונחזור לענין, שמאחר שעין, בו רמז כל השמות הקדושים האמורים, בו שיעור הקומה וכל העולם, מי שישמור עיניו מחטוא בהם, שומר כל גופו ומקיים העולם, בזכותו וכו', ושם כתב כי ע"י שמירת ראות עיניו, הרי הוא מקיים בריאת שמים וארץ וכל מעשה בראשית בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ, ירצה בעינים של ישראל הם זוכים להקים יסוד העולם מששת ימי בראשית, והיינו דסמיך בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ.

ויש בזה סגולה קלה לבטל יצה"ר של רוח זנונים, והוא מה שאמרו בפ"ק דברכות דף ה׳, אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, יקרא ק"ש, ואם לאו, יזכור לו יום המיתה, שנאמר ודומו סלה. וכבר פירשו המפרשים דמה שאמרו יום המיתה, הוא מה שעושים ביום המיתה אבל כבד וצועקים ובוכים בקול יללה דברים המשברים את הלב, ונראה דיזכור ג"כ מה שמשימים אותו לתוך הקבר, וזהו רמז הכתוב בקברי אשר כריתי לי כי אותיות בקברי הם אותיות בקרבי, כי תמיד בקרב'ו ישים לקבר׳ו הוא מוכן לקוברו בקבר מתחת לארץ. ובכן ישבר לבו בקרבו וק"ל. ואוי ואבוי העומדים בלילות במנגנים ונשים ובתולות מרקדות, כי השטן הוא שמרקד לפניהם. ואמרינן בחגיגה פרק ב' דף ט"ו ע"ב אחר מאי, זמר יוני לא פסק מפומיה, ופירש רש"י (סוטה דמ"ט) וז"ל, אחר מאי? מה בא לידו כך ולא הגינה תורתו עליו, זמר יוני לא פסק מביתו, והיה לו להניח בשביל חורבן בית המקדש דכתיב בשיר לא ישתו יין יע"ש. הנה מתבאר, כמה מגונה השר בשירים בזמן החרבן, בעון זה יהיה גורם תקלה גדולה לאדם גדול בתורה, תנא דאורייתא כאלישע בן אבויה שיצא לתרבות רעה ולא הגינה עליו תורתו בעבור עון זה, כ"ש וק"ו כשיש בתוכן הרהורי עבירה בכמה אופנים מדברים המכוערים, ובמקום להביא תלמידי חכמים שילמדו בביתו, דבית שנשמעים בו דברי תורה שוב אינו נחרב, מביא כלי זמר, דזמרא בביתא, חרבא בביתא, כדאיתא, בגמ'.

ובזה פירשתי כוונת הכתוב בתהלים סימן קי"ט, קרבו רודפי זימה מתורתיך רחקו. כי הנה מצינו כי בהיות שחייב האדם להדבק בחכמים ולקרבם אצלו, עד שאמרו בתלמיד חכם שמת הכל כקרוביו, וגם חייב לאהוב אותם, וכמ"ש ואהבת את ה' אלקיך את, לרבות תלמיד חכם, ולהיפך מי שהוא רשע וחוטא שהוא שנוא מהקב"ה. אמר הכתוב הלא משנאיך ה' אשנא, ובפרט במי שהוא חוטא בזנות, דמאחר שמצינו לרז"ל בפרק קמא דסוטה דף ה', דעד שלא חטאו ישראל בזנות היתה השכינה מהלכת עם כל אחד ואחד מישראל, וכשחטאו בזנות, נסתלקה השכינה, כדכתיב כי ה' אלקיך מתהלך בקרב מחניך וכו', והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך. וכן אמרו רז"ל בתורת כהנים והביאו רש"י ז"ל בחומש סוף סדרה זו, דאחר פרשת עריות כתיב, ולא תטמאו בהם אני ה' אלקיכם, הא אם תטמאו בהם איני אלקיכם, ואתם נפסלים מאחרי, ומה הנאה יש לי בכם, ואתם מתחייבים כליה, לכך נאמר אני ה' אלקיכם ע"כ. וא"כ בהיות האדם חייב ללכת בדרכי ה', כמ"ש הרמב"ם ז"ל בהלכות דעות, שכל הדרכים הישרים אשר ה' אלקינו מתהלך בהם גם אנחנו חייבים ללכת בהם, א"כ כיון שמצינו שהקב"ה שונא זימה ומתרחק מהן, ומתדבק בת"ח, כמ"ש רז"ל בכמה דוכתיה, שאפילו אחד שיושב ועוסק בתורה הקב"ה קובע לו שכר, שנאמר בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך, וכן אמרו רז"ל במדרש, כל מקום שהשרה הקב״ה תורתו, השרה שכינתו, א"כ מצינו שמתרחק הקב"ה ממקום זימה, ומתקרב למקום תורה, וכמ"ש בפירוש במדרש, והובא בילקוט על פסוק לבני ישראל עם קרובו, אם יהיו דברי תורה קרובים לכם, גם אני אהיה קרוב לכם, יע"ש,

א"כ זהו דקא מתמיה דוד המע"ה, קרבו רודפי זימה, דהיינו במה שהיה הדין נותן להתרחק, עשו להפך, קרבו רודפי זימה, מתורתך, שהיה החיוב להדבק בהם, רחקו. וכמה תכסיהם בושה וכלימה לאיזה אנשים כי כשרואים איזה בני אדם שעשה איזה חטא וזנות ורוצים הרבנים והב"ד להעניש, קמים עליהם לחפות עליו, וכמו כן על שאר העבירות, כנשבע לשקר ומשחקים בקוביא וכדומה, רבים קמים לבל יעשו להם דין ומשפט, הגם כי זה האיש שהוא רשע וחוטא אין לו שום קורבה עמו, ולא קרוב לו, ולא ידעתו ואז נעשו לו כקרוביו. וכשיהיה לאיזה תלמיד חכם איזה דין ודברים שחייבים לו ממון וכדומה והוא צועק ואינו נענה, אין שום אחד מאלו שיצא לקראת נשק לומר למה תעשה כה לתלמיד חכם, עבד ה', להיות עשוק וגזול, והתלמיד חכם העלוב והעשוק, הוא מסלסל בצערו הולך וצוער, ודיינו שלא יקומו עליו להפילו יותר ולחזק ביד מריעים העושים רעה לתלמיד חכם להיות לעזר ולהועיל. ובכן מי שחננו ה' בבינה יהיה נפשו דבקה בתלמיד חכם בכל פינות שהוא פונה, ועליו נאמר ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים.