תוכחת חיים לזבד הבת

לזבד הבת

י'סבול ה'אב ו'תתנחם ה'יולדת בהולד להם בת, אפילו רבות בנות בזה אחר זה, וריב לי על בני אדם שיולדות נשותיהם בנות, והם מתעצבים. ולפעמים מתקוטט עם אשתו, וכועס, והוא דבר שלא כדין. שהרי הם הגורמים שתלד אשתו נקבה, כמו שאמרו רז"ל על פסוק אשה כי תזריע וילדה זכר, איש מזריע תחילה, יולדת נקבה, ועמ"ש רבינו בחיי ז"ל. ועוד דמוציא שכבת זרע לבטלה, זה עונשו דמוליד נקבות, כאומרם ז"ל על פסוק ויהי כי החל האדם לרוב על פני האדמה ובנות יולדו להם. ונמצא כי לפעמים העונות גורמים שלא יהיו לו בנים, כי אם בנות, וכמו שאמרו רז"ל והמפרשים. עוד נראה דמי שאינו עושה צדקה, אין לו בן. והוא מידה כנגד מידה, הוא לא רצה להיות בגדר זכר משפיע לאחרים, גם לו לא יהיה הזרע של זכרים. כי מטעם זה הקמצן בא בגלגול נקבה, כמ"ש על פסוק לא יהיה כלי גבר על אשה כנודע. עוד אמרו רז"ל בויקרא רבא סדר צו על פסוק וזאת תורת האשם וכו', כי השב בתשובה, הקב"ה עמו ברחמים, ומקבלו בתשובה, ונותן לו בנים זכרים, עוסקים בתורה ובמצות, וישמרו דברי תורה בפיהם, שנאמר וה' חפץ דכאו, החלי, אם תשים אשם בנפשו יראה זרע יאריך ימים וחפץ ה' בידו יצלח, עכ"ל. וזה כוונת רז"ל במסכת בתרא, דף קי"ז, שאמרו, כי מי שאינו מניח בן ליורשו, הקב"ה ממלא עליו עברה, שנאמר והעברתם את נחלתו לבתו וכו', והיינו כי אם היה שב בתשובה, היה הקב"ה עמו ברחמים ונותן לו בן. וק"ל.

גם אמרו מה יעשה אדם ויהיו לו בנים זכרים, יפזר ממונו לעניים, ר' יהושע אומר, ישמח אשתו בדבר מצוה, כדאיתא בפרק קמא דבבא בתרא דף י'. ובנידה דף ל"א ע"ב, אמרו רב קטינא אמר, יכולני (לפטור) לעשות כל בני זכרים וכו'. מרבים בנים, וכי בידו של אדם להרבות בנים, אלא מתוך שמשהין עצמן. עוד אמרו שם (נדה דף ע' ע"ב) מה יעשה אדם ויהיו בניו זכרים, ישא אשה הוגנת לו, ויקדש עצמו בשעת תשמיש, אמרו הרבה עשו כן, ולא הועילו, אלא יבקש רחמים ממי שהבנים שלו, גם בשבועות פרק ב' דף י"ח ע"ב אמר רבי בנימין בן יפת, כל המקדש עצמו בשעת תשמיש, הויין ליה בנים זכרים, יע"ש. ואם כן אחר כל אלין, מה לו כי יצעק על אשתו, ואדרבא הוא יפייס את אשתו, ויביא לה מגדנות טפי ממה שהיה בן זכר, דפעמים, מחמת שרואה את בעלה עצב, תצטער היולדת, ותגביר עליה דמי הלידה, ותבא לידי חולי של סכנה בסיבתו, ויחשוב בדעתו, דאם היתה לה קושי הלידה, ונכנסת בסכנה, כמה צער היה מגיע לו בגופו ובממונו, ויתן הודאות להשי"ת שילדה בטוב. גם יראה כמה בני אדם חשוכי בנים שמתאוים בת אחת, והאשה מתאוה אפילו לנפל, להוציא מלב בעלה כי אינה ראויה לילד, והמניעה ממנה. ועוד זאת, דכמה וכמה בני אדם יולדים להם בנים ובנות וקוברן, והלואי, זאת הבת תחיון, ותהיה ולד של קיימא להשתעשע בה. ובעינינו ראינו כמה בנים שיצאו לתרבות רעה, וכמה בנות שהן נשואות לאנשים הנגשים אל ה', והם נכבדי ארץ, ובעושר רב, ושמחים אביהם ואמם בראותם להבת שלהם בגדר טוב ובמצב גדול, כי הכל הוא מאתו יתברך. ועיין בקונטרס חיים תחילה אופן ס"ה.

ומה שיש לדבר עוד בזה, ראיתי שקדמני הרבי הסידא קדישא, רבי אליעזר הגדול זיע"א, בספרו המשובח והמפואר, ספר פלא יועץ מערכת ב' ערך בת (דף ל"ד ע"ב) וז"ל, ראיתי מנהג רע באיזה מקומות שאיש, כי יולד לו בת, מרבים העם לעשות שחוק וליצנות, זה אומר הקור גדול, וזה אומר הסירחון גדול, וכהנה דברים של ליצנות, עד שמי שנולדה לו בת, אינו מוצא מקום להחבא מגודל הרדיפה שרודפים אחריו בדברי שחוק וליצנות. ורע עלי המעשה, קורא אני עליהם, לועג לרש חרף עושהו. כי הן הם מפלאות תמים דעים, שהוא הנותן הבנים למי שירצה, והבנות למי שירצה. נמצא שהמלעיג על לידת הבנות, אך נגד ה' דברו, מלבד איסור הליצנות כי רב הוא. ויותר מזה יש שטות גדול בקצת בורים, שאם ילדה אשתו זכר, אוהבה ומכבדה כבוד גדול, ואם נקבה תלד, מרחקה ואינו נכנס אצלה, ורבה העזובה והעצובה. ומה נואלו האנשים האלה, מה לו עם אשתו, האם היא הלכה לשוק ובחרה לקנות לו בת ולא בן, ועוד בהדי כבשי דרחמנא מה ליה, הלא אפשר דבנתן עדיפי ליה מבני, באשר יהיה טוב מזלן ומנת חלקם. כאשר בעינינו ראינו כמה שמחו בבת בין הבנים, והיה מזלה ברוך מבנים. ואוי לו, למי שבניו בנות, ויותר גרוע מבנות, כאשר הן רבים עתה עם הארץ, ובני עליה הנם מועטים, ורבים מכאובים לאבי הבנים, על התורה ועל העבודה, מה שאין כן לאבי הבנות, שאין עליו צרת הבת, כי אם ללמדה מלאכת נשים ומידות טובות. ומצות האב על הבת להשיאה סמוך לפרקה, כמאמר רז"ל שאמרו, ביתך בגרה, שחרר עבדך ויהבה לה, וצריך אב ואם, שיעמדו על המשמר עליה, בשבע עינים לבל תחלל כבודה, כי את אביה היא מחללת, ומצוה לשמוע דברי חכמים, ולהקדים ולהשיאן באשר תמצא ידו. וגם כן מצות האב להרבות לבתו מוהר ומתן באשר תמצא ידו, כדי למצוא לבתו, בן זוג נאה, וידוע מאמרם ז"ל שאמרו, לעולם ימכור אדם כל אשר לו, וישיא בתו לתלמיד חכם. ויש [דף קכט] הרבה עניים אשר תאוה נפשם ליתן את בתם לתלמיד חכם, אבל מה יעשו שאין ידם משגת ליתן מוהר ומתן לפי צורך התלמיד חכם, מכל מקום חיובא רמיא לעשות כל אשר בכחם, ולדלג על ההרים ולקבץ כדי לזכות ליתן בתם לת"ח. ואם לא יוכלו עשות זאת, או שאינו נמצא במקומו תלמיד חכם, על כל פנים יבחר לו בחור טוב, זרע אנשים, יודע ספר וירא ה', ואל ימסור בתו לעם הארץ רע מעללים, שהוא כמשליך בתו לכלבים, ותלונתה עליו תהיה כל ימי חייה, כי עכר אותה, ועוכר שארו אכזרי. ועל דרך שאמרו, מתון וסב איתתא, הכי נמי צריך להיות מתון, קודם תתי את בתו לאיש. ויבדוק אחריו יפה יפה עד אשר ידע בבירור מה טיבו, ויראה אותו כי טוב הוא, אז יתן לו את בתו. והן אמת, כי מה' אשה לאיש, והוא מזווג זיווגים ומושיב יחידים ביתה, מכל מקום כבר מילתא אמורה פשר דבר (יע"ש בערך זיווג). וכן חיובא רמיא על כל איש, לרחם על נפשו, ועל נפש בתו, להשתדל בכל עוז לבקש לה מנוח אשר ייטב לה ולו בעולם הזה ובעולם הבא. וישפוך נפשו לפני ה' כפעם בפעם על בניו ובנותיו שיזווג להם ה' זיווג נאה, (וכבר כתבתי תפלה על זה וסמכתיה בבית תפלתי) (ועיין בספר יוסף בסדר) וגם הבת בעצמה, אם יודעת לכתוב או לקרוא מן הכתב, ילך אביה אצל חכם, ויסדר תפלה, או היא בעצמה. ובמסתרים תבכה נפשה, ותתענה ותשפוך נפשה לפני ה', בדברים היוצאים מלבה ככל היוצא מפיה, ותתפלל אל ה' שיזמין לה זיווג נאה ת"ח, ובחיק ירא אלקים תנתן, ושיהא זיווגה עולה יפה, וגדולה תפלה לענין זה. צא ולמד מלאה שהיתה חלקו של עשו, ועל ידי שהרבתה בבכיה עד שנעשו עיני לאה רכות, נפלה בגורלו של יעקב, וזכתה להעמיד ששה שבטים, אשר מהם יצא תפארת ישראל, בתי כהונה, ולויה, ובתי מלכות. והבת אשר היא תתהלל, שלא תתן עיניה בעושר, רק תתרצה להיות ברעב ובצמא ובעירום ובחוסר כל, ויהיה חלקה עם תלמיד חכם ירא ה', ולכן תתלמד בכך כראוי לאשת תלמיד חכם, שיהיו עיניה יפות, ולא תקפיד, לא על תענוגי המאכלים, ולא על התכשיטין ועל נויי המלבושים. ותרגיל עצמה במיעוט שינה, במיעוט שיחה, בזהירות בזריזות, וביתר מדות טובות, וגם ה' יתן הטוב לה. והן אמת שאמרו חכמים, שחייב אדם לקשט את בתו, כדי שיקפצו עליה רבים, אבל הבת שהיא יראת ה', לא תתראה בפני הבחורים, ובפרט כשהיא מקושטת לבל יכשלו בה בהרהורי עבירה. ובפרט בדורות הללו שרבו הפרוצים. וכבר אמרו בש"ס (סוטה דף כ"ב) למדנו יראת חטא מבתולה, דר"י שמע לאותה בתולה שהיתה מתפללת, רבש"ע, בראת גן עדן, בראת גיהנם. בראת צדיקים, בראת רשעים. יהי רצון מלפניך ה' אלוקי ואלוקי אבותי, שאל יכשלו בי בני אדם. וכן תעשנה כל הבתולות, ותהינה צפונות, כל כבודה בת מלך פנימה, לא תראה החוצה אל העין, והנה בערי ישמעאל, נזהרות קצת בזה, אבל בערי אדום, פרוץ מרובה, כי כן מנהג המדינות, מנהיג אותיות גהנ"ם. ואשה יראת ה' היא תתהלל, ולא תלך אחרי רבים לרעות, ושכרה יהיה כפול ומכופל. וכתב בספר החסידים, שנערה אחת לא היתה מתקשטת כלל כדי שלא יכשלו בה רואיה, וזכתה לזיווג נאה, חכם וחסיד.

וריב לה', עם עשירי עם, אשר כביר מצאה ידם הון עתק, ומבקשים לזווג לבתם, עם בחורים מבני גילם, עשירים כמותם, ופותחים יד ליתן מוהר ומתן, הזוזים זזים לאלפים ולרבבות, כדי ליקח בחורים שהם כלים רקים מתורה ויראת ה'. ולו חכמו ישכילו, שאם יעלה עושרם עד לשמים, סוף סוף, אין גופם ממון, והוא מעותד לירד לטמיון, התעיף עיניך בו ואינינו, כאשר בעינינו ראינו, כמה וכמה, שבפרק נשואין היו עשירים מופלגים, ואבדו העושר ההוא, ובאו להיות נודדים ללחם. ואפילו בהיותו עשיר, האשה ההיא, חיי צער תחיה, שעל הרוב אין בעלה עמה, אלא הולך בדרכים בימים ובנהרות, ולעולם הוא טרוד בפועליו ובחשבנותיו, ומרבה נכסים מרבה דאגה, משכימי קום, מאחרי שבת אוכלי לחם העצבים. ומתוך שהוא טרוד וכעוס, מרבה קטטה עם אשתו על לא דבר. וביותר יגדל צערה אם היא יראת ה', בראותה את בעלה שאין בו יראת שמים, ואינו זהיר במצות כמנהג רבים מעמי הארץ. באופן, שכל ימיה מכאובים. לא כן הנותן בתו לתלמיד חכם, מה טוב חלקה, ומה נעים גורלה, וחלקו וגורלו בעולם הזה ובעולם הבא, וכל ימי חייה בנחת רוח תחיה, ותמלא כבוד, ושלל לא תחסר. ואילו היו מחשבות הבנות ואביהן גודל הנחת רוח והטובה שיש לאשת תלמיד חכם ולאביה בעולם הזה ובעולם הבא, היו מוסרים נפשם ומאודם על זה. ואפילו אם תהיה נזונת מן הצדקה, לא יהיה להם לחרפה, כי על כל כבוד חופה שעושים לצדיקים לעולם הבא. ומה גם שבמקום שמפזרים להרבות מוהר ומתן לבני גילם, היו יכולים להעשיר הת"ח, שיהא מיושב על התורה ועל העבודה. וידוע מאמר רז"ל שאמרו, כל הנביאים לא נתנבאו, אלא למשיא בתו לתלמיד חכם, שהוא מחזיק ביד לומדי התורה. והן אמת ששוו בשיעוריהן, שגם התלמיד חכם אינו רוצה בבת העשיר, שרוצה לקיים מאמר רז"ל שאמרו, חות דרגא, וסב אתתא. ומאמר רז"ל שאמרו, לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו, וישא בת תלמיד חכם. והנושא אשה צריך לבדוק באחיה. שרוב הבנים דומים לאחי האם. ואם יתן איש את כל הון ביתו לתלמיד חכם באהבה שאוהב את הקב"ה ולקיים דברי חז"ל, בוז יבוזו לו. אבל מכל מקום כבר כתב בספר החסידים, שאם התלמיד חכם דחיקא ליה שעתא, ורואה שהעשיר ובתו נפשם חשקה בתורה, ומרבים לו מוהר ומתן, באופן שיוכל להיות מיושב על התורה ועל העבודה, אם לוקחה, לא הפסיד. וה' לא ימנע טוב ממנו זרע קודש בהיותו נושא אשה לשם שמים. זאת התורה בין אב לבתו, ישמע חכם ויהא מבין עוד מדעתו, עכ"ל. ודבריו אמת וצדק, דברי אלקים חיים