פתיחת התפריט הראשי


פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)

"צנים פחים בדרך עקש, שומר נפשו ירחק מהם" -

  • (בבא מציעא קז ב): ""והסיר ה' ממך כל חולי" - ... רבי חנינא אמר: זו צינה, דאמר רבי חנינא: הכל בידי שמים חוץ מצנים פחים, שנאמר צנים פחים בדרך עקש שומר נפשו ירחק מהם."
  • (בבא בתרא קמד ב): "חלה ונתרפא נתרפא משל עצמו: שלח רבין משמיה דר' אלעא לא שנו אלא שחלה בפשיעה אבל באונס נתרפא מן האמצע היכי דמי בפשיעה כדרבי חנינא דאמר רבי חנינא הכל בידי שמים חוץ מצנים פחים שנאמר צנים פחים בדרך עקש שומר נפשו ירחק מהם."
  • (כתובות ל א): "אמר אביי: נאמר (שמות כא) "אסון" בידי אדם, ונאמר (בראשית מב) "אסון" בידי שמים: מה אסון האמור בידי אדם פטור מן התשלומין, אף אסון האמור בידי שמים פטור מן התשלומין. מתקיף לה רב אדא בר אהבה: ממאי דכי קא מזהר להו יעקב לבניה על צינים ופחים דבידי שמים נינהו? דלמא על אריא וגנבי דבידי אדם נינהו?!... וצינים פחים בידי שמים נינהו? והתניא "הכל בידי שמים חוץ מצינים פחים, שנאמר צינים פחים בדרך עיקש, שומר נפשו ירחק מהם"! ותו: אריא וגנבי בידי אדם נינהו? והאמר רב יוסף וכן תני רבי חייא: "מיום שחרב בית המקדש אף על פי שבטלו סנהדרין... דין ארבע מיתות לא בטלו מי שנתחייב סקילה או נופל מן הגג או חיה דורסתו ומי שנתחייב שריפה או נופל בדליקה או נחש מכישו ומי שנתחייב הריגה או נמסר למלכות או ליסטים באין עליו ומי שנתחייב חנק או טובע בנהר או מת בסרונכי"! אלא איפוך: אריא וגנבי בידי שמים, צינים ופחים בידי אדם."
  • (עבודה זרה ג ב): "אמר רב יהודה אמר שמואל: מאי דכתיב (חבקוק א) "ותעשה אדם כדגי הים כרמש לא מושל בו"? למה נמשלו בני אדם כדגי הים?... מה דגים שבים כיון שקדרה עליהם חמה מיד מתים, כך בני אדם כיון שקדרה עליהם חמה מיד מתים; איבעית אימא בעולם הזה ואיבעית אימא לעולם הבא. איבעית אימא בעולם הזה, כדר' חנינא, דאמר רבי חנינא: "הכל בידי שמים חוץ מצנים פחים, שנאמר צנים פחים בדרך עקש שומר נפשו ירחק מהם...""

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"עבד לווה לאיש מלוה" -

  • (בבא בתרא נא א): "מיתיבי: לוה מן העבד ושחררו, מן האשה וגרשה - אין להן עליו כלום. מאי טעמא? לאו משום דאמרינן לגלויי זוזי הוא דבעי? - שאני התם, דלא ניחא ליה לשווייה נפשיה עבד לוה לאיש מלוה."
  • (בבא בתרא קעא ב): "רב יצחק בר יוסף הוה מסיק ביה זוזי ברבי אבא, אתא לקמיה דרבי חנינא בר פפי, אמר ליה 'הב לי זוזיי!', אמר ליה 'הב לי שטראי ושקול זוזך.' אמר ליה 'שטרך אירכס לי, אכתוב לך תברא'. אמר ליה 'הא רב ושמואל דאמרי תרוייהו אין כותבין שובר!' אמר 'מאן יהיב לן מעפריה דרב ושמואל רמינן בעיינין, הא רבי יוחנן והא ריש לקיש דאמרי תרוייהו כותבין שובר, וכן כי אתא רבין אמר ר' אילעא כותבין שובר, ומסתברא דכותבין שובר, דאי סלקא דעתא אין כותבין שובר, אבד שטרו של זה, יאכל הלה וחדי?!' מתקיף לה אביי 'ואלא מאי, כותבין שובר, אבד שוברו של זה יאכל הלה וחדי?! אמר ליה רבא 'אין, עבד לוה לאיש מלוה'."
  • (סנהדרין לא ב): "כי אתא רב דימי, אמר רבי יוחנן: התוקף את חבירו בדין, אחד אומר 'נדון כאן' ואחד אומר 'נלך למקום הוועד', כופין אותו וילך למקום הוועד. אמר לפניו רבי אלעזר: רבי, מי שנושה בחבירו מנה, יוציא מנה על מנה?! אלא כופין אותו ודן בעירו... אמר אמימר: הילכתא כופין אותו וילך למקום הוועד. אמר לו רב אשי לאמימר: והא אמר רבי אלעזר כופין אותו ודן בעירו! - הני מילי היכא דקאמר ליה לוה למלוה, אבל מלוה - עבד לוה לאיש מלוה."
  • (גטין יד ב): "רב ששת הוה ליה אשרתא דסרבלי במחוזא. אמר לו לרב יוסף בר חמא: בהדי דאתית, אייתינהו ניהלי. אזל יהבינהו ליה. אמרי ליה: ניקני מינך! אמר להו: אין. לסוף אישתמיט להו. כי אתא לגביה, אמר ליה: שפיר עבדת דלא שוית נפשך עבד לוה לאיש מלוה. לישנא אחרינא: שפיר עבדת, עבד לוה לאיש מלוה."
  • (ראש השנה לא ב): "ההיא איתתא דאזמנוה לדינא קמיה דאמימר בנהרדעי, אזל אמימר למחוזא ולא אזלה בתריה, כתב פתיחא עילווה. אמר ליה רב אשי לאמימר: והא אנן תנן 'אפילו ראש בית דין בכל מקום, שלא יהו העדים הולכין אלא למקום הוועד'! אמר ליה: הני מילי לענין עדות החדש, דאם כן נמצאת מכשילן לעתיד לבא; אבל הכא, עבד לוה לאיש מלוה."

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)

"טוב עין הוא יברך" -

  • (נדרים לח א): "אמר רבי יוסי בר' חנינא: לא ניתנה תורה אלא למשה ולזרעו, שנאמר (שמות לד) "כתב לך", "פסל לך", מה פסולתן שלך אף כתבן שלך; משה נהג בה טובת עין ונתנה לישראל, ועליו הכתוב אומר טוב עין הוא יבורך..."
  • (סוטה לח ב): "אמר רבי יהושע בן לוי: אין נותנין כוס של ברכה לברך אלא לטוב עין, שנאמר טוב עין הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל, אל תיקרי יבורך אלא יברך"

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"הט אזנך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי" -

  • (חגיגה טו ב): "רבי מאיר, היכי גמר תורה מפומיה דאחר? והאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: מאי דכתיב (מלאכי ב) "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא" - אם דומה הרב למלאך ה' צבאות יבקשו תורה מפיהו ואם לאו אל יבקשו תורה מפיהו! - אמר ריש לקיש: רבי מאיר קרא אשכח ודרש: הט אזנך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי - "לדעתם" לא נאמר אלא "לדעתי". רב חנינא אמר מהכא (תהילים מה): "שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך...". קשו קראי אהדדי! - לא קשיא: הא בגדול, הא בקטן."