|
ויהי כאשר שב סנחריב מלך אשור מיהודה אל נינוה בבשת פנים על אשר נגפו יי אלהי ישראל בארץ יהודה... [ועל זאת קצף על כל קהלות ישראל אשר בכל מלכותו], ויהרג מהם הרבה מאד. ואני בקשתי לדעת דבר אמת על מה בא הגזרה הזאת על שבטי ישראל? כי ידעתי באמת כי הק'ב'ה אל אמונה ואין עול. ומצאתי שלא שמו שבטי ישראל על לבם השמדת אחיהם אשר השמיד סנחריב מלך אשור; מבצריהם שלח באש, ובחוריהם בחרב הרג, ועולליהם רטש והרותיהם בקע. ובמקום שיתאבלו ושיתענו לפני יי' על גזירת אחיהם ואשר קצף עליהם -- היו אוכלים ושותים ושמחים, מתענגים בכלי שיר ובכנורות ובנבלים, ולא נחלו על שבר יהודה בעונותינו ובעונות אבותינו.
|
|
