ת"א (חיפה) 20893-10-11 יורדן דותן נ' אתו"ס ואח'

בפני כב' השופט אחסאן כנעאן

תובעים

דורית יורדן מס' ת.ז. ---

ע"י עוה"ד דוד חן ואח'

נגד

נתבעים

1.אתו"ס - החברה לאומנות תרבות וספורט חיפה בע"מ 2.פרסום לם - מרגלית בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד יעקב גילת ואח'

פסק דין

רקע וההליך שלפני

לפני תביעה כספית בעילה של הפרת זכות יוצרים.

התובעת הינה גרפיקאית במקצועה העוסקת בפרסום ועיצוב.

אין חולק בין הצדדים כי עד לחודש דצמבר 2010 ובמשך שנים רבות סיפקה התובעת לנתבעת מס' 1 (להלן: "אתו"ס") שירותים, במסגרתם עיצבה את תכניית הסינמטק חיפה , שהופעל על ידי אתו"ס. לאחר מועד זה הפסיקה אתו"ס את ההתקשרות עם התובעת והחלה לעבוד עם הנתבעת מס' 2 (להלן: "לם-מרגלית").

על פי הנטען בכתב התביעה התובעת גילתה בחודש פברואר 2011 כי התכניה שפרסמה לם-מרגלית לחודש ינואר 2011 הינה העתקה מלאה של התוכניות שנערכו על ידה. התכניה כללה את העיצובים הייחודיים של התובעת, כריכת התכניה זהה לחלוטין לעיצוב התובעת. כך גם לגבי תכניה של חודש לאחר מכן.

בשל העתקה זו הוגשה התביעה המונחת לפני כאשר התובעת תבעה את הסכום המקסימאלי ללא הוכחת נזק הקבוע בחוק בגין שתי הפרות דהיינו סך של 200,000 ₪.

הצדדים חלוקים ביניהן בשאלות כדלקמן:

א. האם מדובר ביצירה אמנותית או ספרותית או אחרת המוגנת על פי החוק?

ב. במידה וייקבע כי מדובר ביצירה מוגנת למי הבעלות ביצירה?

ג. מידת ההפרה של זכות היוצרים

ד. גובה הפיצויים אם בכלל.

דיון והכרעה

"יצירה"

השאלה הראשונה אשר בדעתי להכריע בה האם התכניה מהווה יצירה הראויה להגנה על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח – 2007 (להלן: "החוק")?

סעיף 4 לחוק קובע:

"(א) זכות יוצרים תהא ביצירות אלה: (1) יצירה מקורית שהיא יצירה ספרותית, יצירה אמנותית, יצירה דרמטית או יצירה מוסיקלית, המקובעת בצורה כלשהי; (2) תקליט; ובלבד שהתקיים לגבי היצירות האמורות אחד התנאים הקבועים בסעיף 8 או שיש בהן זכות יוצרים מכוח צו לפי סעיף 9. (ב) לעניין סעיף קטן (א), מקוריות של לקט היא המקוריות בבחירה ובסידור של היצירות או של הנתונים שבו."

התובעת טוענת כי התכניה מהווה "יצירה ספרותית" או "יצירה אמנותית" או "לקט". הגדרת "יצירה ספרותית" מובאת בסעיף 1 לחוק כדלקמן:

"לרבות יצירה המבוטאת בכתב, הרצאה, טבלה, לקט, וכן תוכנת מחשב"

"לקט" מוגדר בסעיף 1 לחוק כ- "לקט של יצירות לרבות אנציקלופדיה או אנתולוגיה, וכן לקט של נתונים לרבות מאגר מידע".

בענייננו אני מקבל את הטענה כי התכניה עונה על הגדרת "לקט" שכן התכניה מהווה אוסף של נתונים אודות הסרטים והפעילות של הסינמטק בחודש הספציפי. משכך, מהווה על פי ההגדרות התכניה יצירה אמנותית.

בנוסף אני מקבל את הטענה כי בחירת גופן, אופן העמדת הטקסט ועיצוב סמליל כולם יכולים להיות מושא להגנת החוק.

בע"א 360/83 סטרוסקי בע"מ ואח' נ. גלידת ויטמן בע"מ ואח' , פ"ד מ(3) 340 (להלן: "עניין סטרוסקי") עסק בית משפט העליון בתביעת זכויות יוצרים כאשר היצירה נשוא הדיון הייתה עבודת גרפיקה של עיצוב שלט . באותו ענין נפסק כי המאמץ והכישרון, הכרוכים בליקוט, בסידור ובעריכה של נושא קיים, יכולים להספיק, כדי שתינתן הגנה ליצירה. עוד נפסק כי פשטות היצירה בלבד לא תמנע הגנת החוק אלא אם היא פשוטה באופן קיצוני כגון ציור של קו או עיגול. ביישום הלכה זו על ענייננו הרי בחירת הגופן, ארגון התוכן בצורה מסוימת עיצוב הסמליל, כולם מהווים "יצירה ספרותית" כמשמעה בחוק. לכן נפסק כי עיצוב גרפי של שלט נהנה מהגנת החוק.

כך נפסק כי עיצוב גרפי של תפריט מוגן על ידי החוק (ראה: ת.א. (שלום ירושלים) 3525/98 רובין נ. לוי [פורסם בנבו]). בדומה נפסק כי עיצוב סמליל אף הוא נהנה מהגנת החוק (ראה: ת.א. (מחוזי תל-אביב) 1559/05 גלעד נ. נטוויזין בע"מ [פורסם בנבו]).

משהגעתי למסקנה כי התכניה מהווה יצירה ספרותית כמשמעה בחוק מתייתר הצורך לדון במחלוקת שהתגלעה בין הצדדים האם מדובר ביצירה אומנותית והמבחנים שנקבעו בעניין זה בע"א 513/89 Interlego נ. Exin – Lines Bros. S.A. , פ"ד מח(4) 133 בעמ' 179 (1994).

הנתבעות טוענות כי על פי ההסכם שנכרת בין התובעת לבין אתו"ס בשנת 2001 השירותים שהוזמנו מהתובעת כוללים הדפסה ועריכה בלבד. משהוגדרו מהות השירותים בצורה ברורה הרי אלו אינם כוללים עיצוב גרפי. אין בידי לקבל טענה זו.

בכותרת ההסכם שנכרת ביום 31.5.2001 שם התובעת היה "יורדן דותן – עיצוב גרפי ". השירותים בהסכם הוגדרו כ- "שירותים שנתיים של הפקת תוכניה חודשית לסינמטק". אין כל הגדרה בהסכם מה כולל המונח "הפקה". בסעיף 4 להסכם נקבעו חובות התובעת כלפי אתו"ס ממנו ניתן לדעתי למלא תוכן את המושג הפקה. אכן בסעיף 4 כוללים בין היתר מתן שירותי עריכה והדפסה אך לא רק. בסעיף 4.3 הוטל על התובעת "לארגן את סדרי מתן השירותים במומחיות וביעילות..". מאחר ומומחיות התובעת היא בגרפיקה הרי לא ניתן לטעון כי שירותי התובעת התמצו רק בעריכה והדפסה אלא כללו שירותי עיצוב גרפי בהתאם למומחיותה.

גם בתכניה עצמה שנערכה על ידי התובעת ואלו שנערכו על ידי לם מרגלית צוין כי העיצוב וההפקה נעשה על ידי התובעת או לם מרגלית בהתאמה. ענין זה מהווה הודאה מטעם הנתבעות כי מדובר בשירותי עיצוב ואין המדובר בעניין טכני גרידא של ביצוע משאלת המזמין כפי שהגדיר מראש.

מקוריות

הנתבעות מוסיפות וטוענות כי לא מתקיים בעניינו הדרישה למקוריות היצירה.

הנתבעות טוענות בהקשר זה טענות המורכבות משני נדבכים: ראשית לפני שנת 2001 עבדה אתו"ס אל מול חברת "כרמל פרינט" אשר הפיקה את התכניה ועבודת התובעת הייתה המשך של הקו העיצובי של כרמל פרינט. הנדבך השני מורכב מטענת אתו"ס לפיה הם היו מעורבים בכל צעד ושעל בהפקת התכניה לכן מקורה אינו בתובעת אשר מילאה את הוראות אתו"ס והנחיותיה.

הדרישה למקוריות היצירה הינה דרישה שהיצירה תהיה מקורה בטוען לזכות ואין המדובר ביצירה מועתקת מיצירה אחרת . אין משמעות הדרישה למקוריות שהיצירה תהיה חדשנית (ראה: עניין סטרוסקי עמ' 346).

במהלך שמיעת הראיות קרס הנדבך הראשון מ טענות הנתבעות. לצורך הוכחת נדבך זה הביאו הנתבעים חוות דעת של מומחה מטעמם פרופ' שרויאר, פרופ' לעיצוב גרפי, אשר השוותה בין התוכניות שהופקו על ידי "כרמל פרינט" לתוכניות שבוצעו על ידי התובעת לאחר שנת 2001. לאחר בחינת התוכניות הרלוונטיות הגיעה המומחית למסקנה כי תכנית חודש דצמבר 2001 (שהופקה על ידי התובעת) ניכר כי נשענת ומבוססת על תכניה מחודש מרץ 1997 (שהופקה על ידי כרמל פרינט).

דא עקא, שלפני שהעבודות בוצעו על ידי כרמל פרינט ועד לשנה 1995 התובעת היא שהפיקה את התכניה עבור אתו"ס. מחקירת המומחית פרופ' עלה כי היא לא התבקשה כלל להשוות בית התכניה שנערכה על ידי התובעת לפני שנת 1995 זאת למרות שלצורך עריכת חוות דעתה עיינה בתצהיר התובעת, שם יש התייחסות לטענת הנתבעות באשר למקוריות ואף צורפו תכניות שהופקו על ידי התובעת לפני שנת 1995 (עמ' 16).

כשנשאלה המומחית אם התוכניות של כרמל פרינט נשענות על תכניות שערכה התובעת לפני 1995 המומחית השיבה בתחילה שזה לא משנה את חוות דעתה (עמ' 16 ש' 19). אולם בהמשך לאחר שעומתה המומחית עם מטרת חוות דעתה לצורך הוכחת הישענות התובעת על כרמל פרינט ועל חשיבות השוואה עם התוכניות שהפיקה התובעת לפני 1995 הסכימה להודות כי להשוואה כזו חשיבות שכן כלשונה: " אז הייתי חושבת שהתוכניות של כרמל פרינט דומות לתוכנית של מרשתך" (עמ' 16 ש' 27). כאן כבר לא השתמשה המומחית בטרמינולוגיה של הישענות אלא נקטה משנה זהירות והשתמשה במושג "דמיון". אולם כשנשאלה במפורש האם נכון לומר במקרה כזה כי התובעת נשענה על העיצובים המקוריים שלה על כך השיבה: "יכול להיות אם אתה קופץ דור" (עמ' 16 ש' 30).

לעניות דעתי הבאת חלק מהתמונה הכללית על ידי המומחית מעיד כי מדובר במומחית שערכה חוות דעת מגמתית התפורה לצורכי המזמין (הנתבעות) ויש בה משום הטעיית בית המשפט וזריית חול בעיניו. לבסוף נאלצה המומחית להודות כי כרמל פרינט הם שנשענו על עיצובי התובעת במרבית האלמנטים העיקריים אליהם התייחסה בחוות דעתה (עמ' 17 ש' 25 – 31).

גם הטענות בנדבך השני דינן להידחות. לצורך הוכחת הנדבך השני הובאה לעדות גב' אסתי שולמן (תצהירה סומן נ/8). וכך הצהירה גב' שולמן בסעיף 14 לתצהירה:

"מתוקף תפקידי כמנהלת התוכניות, הריני אמונה, כאמור, על הפקתה והוצאתה לאור של התכנייה, מדי כל חודש, כאשר חלקי בהליך זה, הינו מהותי ומרכזי, קרי – הנני פועלת, בין היתר, ליצירת הקונספט הכללי של התכנייה לרבות בחירת והזמנת הסרטים והתכניות, שיבוץ הסרטים, בחירתן של התמונות המשולבות במסגרתה ודרך שיבוצן במסגרת התוכן, כתיבת המבואות ותקצירי הסרטים וכיוצא באלה הערות והנחיות שונות והדגשים מגוונים הנוגעים לעימוד של התוכן על ידי נותן השירותים." (ההדגשה במקור – א.כ.)

אולם מהעדויות שהונחו לפני עולה כי עיקר עבודות העיצוב הגרפי בוצעו על ידי התובעת ולכן אין לומר כי ביצעה עבודה טכנית של הדפסה על פי הנחיות מדוקדקות של המזמינה אתו"ס.

ראשית, העדה גב' שולמן לא הביאה שום התכתבות או הנחיות בכתב המופנות לתובעת בנוגע לאופן עיצוב התכניה והעמדתה. גב' שומן בתצהירה טוענת ומביאה דוגמא להנחיות שנתנה בכתב בנושא מאוד קונקריטי והוא "טרום בכורה". ההתכתבות שהובאה נגעה לנושא זה לחודש ספציפי (נספח א' לתצהירה). אולם אותן הנחיות שהובאו כלל לא היו מופנות לתובעת אלא לגב' רויטל עובדת לם-מרגלית.

שנית, גב' שולמן הודתה בחקירתה כי דרך הפעולה הייתה שהתובעת מעצבת מספר אפשרויות כאשר אתו"ס באמצעות נציגיה היו בוחרים אחת מהאפשרויות. כך לדוגמא , בחודש מאי 2010 התובעת עיצבה לאתו"ס מספר אפשרויות של עמוד שער לתוכניה (עמ' 27 ש' 26 – 29).

שלישית, כשנשאלה גב' שולמן האם היא הייתה אחראית על התוכן ואילו התובעת אחראית על העיצוב השיבה שהתובעת הייתה אחראית על עיבוד התוכן ולה היו הערות גם לגבי העיצוב (עמ' 26 ש' 27 – 30). תשובה זו תומכת בקביעתי כי עיקר עבודת העיצוב הייתה מבוצעת על ידי התובעת כאשר תפקיד אתו"ס התמצה במתן הערות אך עיקר העבודה הייתה על ידי התובעת.

רביעית, גב' שולמו הודתה כי אין לה ידע בעיצוב או עסקה בעבר בנושא זה (עמ' 28 ש' 3 – 6). יחד עם זאת, עדה זו הוסיפה כי יש לה "חזון עיצובי" (שם) וכאשר נדרשה לפרט הוסיפה (עמ' 28 ש' 10 – 11):

"אני יודעת מה אני רוצה ואיך אני רוצה שהתוכניה תראה ואני יודעת איך אני לא רוצה שהתוכניה תיראה. יש לי דעה עניין זה."

ההלכה הפסוקה בנושא זכות יוצרים קבעה כי הרעיון אינו מוגן על ידי זכויות יוצרים אלא דרך ביטוי הרעיון. עדותה של גב' שולמן אולי מבסס את הטענה כי לאתו"ס היה רעיון לגבי החזון העיצובי אך דרך ביטוי הרעיון בעיקרו הושאר לתובעת תוך שאתו"ס לבסוף נותנת הערות.

בשים לב לכך, אני קובע כי מקור היצירה הוא בתובעת.

הבעלות ביצירה

אתו"ס טוענת כי הבעלות בתוכניה כיצירה נתונה לה.

בענייננו חלות הוראות סעיף 35 לחוק זכויות יוצרים הקובע:

"ביצירה שנוצרה לפי הזמנה, הבעלים הראשון של זכות היוצרים בה, כולה או חלקה, הוא היוצר, אלא אם כן הוסכם אחרת בין המזמין והיוצר, במפורש או במשתמע."

בענייננו לא הייתה הסכמה מפורשת כי התוכניה כיצירה תהיה בבעלות אתו"ס. נשאלת השאלה האם הייתה הסכמה משתמעת כי זו תהיה בבעלות אתו"ס?

לעניות דעתי התשובה לכך היא בחיוב. ראשית, התובעת אינה יכולה לעשות שימוש כלשהו באותה יצירה לצרכים אחרים והיא תפורה למזמין בלבד במקרה זה אתו"ס. לכן הציפיה הגלטימית של הצדדים בעסקה מסוג זה שהבעלות תהיה בידי המזמין. שנית, ניתן ללמוד על כוונה משתמעת זו מההסכם שנכרת בין הצדדים. סעיף 4.5 להסכם מיום 31.5.2001 מגלם התחייבות התובעת כדלקמן:

"לא להעביר זכויותיו ו/או חובותיו לפי חוזה זה – כולן או מק צתן לכל אדם בלי לקבל הסכמתה של החברה לכך מראש ובכתב."

סעיף זה משקף את אומד דעת הצדדים כי המזמין הוא ששולט ומאשר העברת זכויות וחובות על פי ההסכם. לכן מכאן ניתן ללמוד על כוונה משתמעת כי הבעלות ביצירה תהיה של אתו"ס.

במקרה אחר בו הוסכם כי המזמין לא יפיץ או יצטט את היצירה ללא הסכמת היוצר הוסק כי היצירה שייכת ליוצר (ראה: ת.א. (מחוזי חיפה) שלום נ. בריטמן אלמגור זה ושות' [פורסם בנבו]. לכן על הדרך ההיקש משהוסכם כי התובעת לא תוכל להעביר את זכויותיה על פי החוזה למאן דהוא ללא הסכמת אתו"ס יש להסיק כי הכוונה המשתמעת כי תוצרי עבודתה יהיו של אתו"ס.

בת.א. (שלום תל-אביב) 24595/97 בס נ. כתר הוצאה לאור בע"מ [פורסם בנבו] נפסק כי בדרך כלל עיצוב גרפי שייך למ זמין-הלקוח ולא למעצב. כך גם נפסק כי פרסומת שייכת ללקוח המזמין ולא למשרד הפרסום (ראה: ת.א. (תל-אביב) 56052/00 דינב פרסומאים בע"מ נ. י.ר. אחזקות ופיתוח בע"מ [פורסם בנבו]).

לאור זאת הנני סבור כי הבעלות ביצירה הספציפית שייכת לאתו"ס ולא לתובעת ומשנעשה שימוש ביתירה על ידי אתו"ס לא הייתה הפרה של זכות יוצרים .

הפרת הזכות המוסרית

הזכות המוסרית ביצירה שייכת לתובעת. משנעשה שימוש ביצירה מבלי לציין את שמה של התובעת הופרה זכותה המוסרית ביצירה (סעיף 46 לחוק זכות יוצרים) . הזכות המוסרית מעוגנת כיום בסעיף 45 לחוק זכות יוצרים והיא אינה ניתנת להעברה.

בהקשר זה אציין כי התובעת במהלך חקירתה הנגדית צמצמה את תביעתה לזכות המוסרית בלבד ואינה תובעת זכות אחרת באותה יצירה. וכך העידה בעמ' 8 ש' 17-19:

"ש. לביהמ"ש: למה העניין של עוה"ד שונה מהעניין של התוכניה של הסינמטק? ת. יש להם את הזכויות שלהם על החוברת, אבל לא על העיצוב. זו זכות מוסרית שלי על העיצוב שנתתי לסינמטק את השירות להשתמש בזה."

בתוכניה תמיד צוין שמה של התובעת (בתחתית העמוד השני). בתוכניה שהופקה על ידי לם-מרגלית בחודשים הרלוונטיים לתביעה צוין באותו מקום השם לם-מרגלית. לכן אני מסיק כי בדרך כלל מקובל לציין בתוכניות את שם המעצב הגרפי שכן אם הדבר לא היה מקובל לא ניתן היה לעסוק בהפרה של זכות מוסרית .

הפיצויים

בבואי לפסוק את הפיצויים בגין הפרת הזכות המוסרית של התובעת אני מתחשב בשיקולים כדלקמן: אי ציון שם התובעת כדבר הגורם לה עוגמת נפש, אי הוכחת נזק בפועל, התקופה הקצרה שההפרה זו נעשתה (לתקופה של חודשיים כאשר מדובר בשתי תוכניות), העובדה שהתובעת כמעט ואינה עוסקת במתן שירותים דומים, כי ציון השם הוא בתחתית העמוד ולא במקום בולט. כמו כן, התרשמותי כי הנתבעות לא פעלו בחוסר תום לב וכי הכוונה הייתה לבצע שינוי מדורג בעיצוב כנראה עד לתקופה של התארגנות מטעם הנתבעות נוכח השינוי במבצע השירות.

בשים לב לאמור לעיל אני פוסק לתובעת סך של 4,000 ₪ בגין כל הפרה ומאחר ומדובר בשתי הפרות סך כולל של 8,000 ₪. הנתבעות יישאו בפיצוי זה ביחד ולחוד.

בנוסף אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 5,000 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך של 7,000 ₪ בתוספת מע"מ. בקביעת הסכומים התחשבתי בעבודה כי התביעה התקבלה בחלקה.

מזכירות בית המשפט תמציא העתק מפסק הדין לבאי כח הצדדים.

ניתן היום, י"ד אב תשע"ד, 10 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.