פתיחת התפריט הראשי

תצוהעריכה

תרל"א

תצוה ופ' זכור איני כראוי. בקיצור ולא נכתב כסדר במדרש וכי לאורה צריך כו'. אבל עכ"פ מבואר שבנ"י מאירין. ואין הקושיא איך יכולין להאיר כי כן רצונו ית' שבני ישראל יוסיפו אור במעשיהם הטובים. רק שצריכין לידע שאין האור על ידי כח עצמות שלהם. רק ע"י שכן צוה השי"ת. וזהו שהקדים ואתה תצוה למצות הנרות להודיע כי כח תורה ומצות שנתן השי"ת לבנ"י. וכ' נר מצוה. ובמדרש ובזוה"ק שתרי"ג מצות נגד רמ"ח איברי אדם. ועל ידי מצוה נעשה האבר כלי לאור החכמה שיש במוח כל אחד מישראל ע"י האור תורה. ורמ"ח מצות עם אהבה ויראה עולין נ"ר כ"כ בזוה"ק. ונק' מצוה מלשון צוותא שע"י מעשה המצוה תמשך עשיות האדם לאור המצוה וניתקן העשיה ג"כ. וז"ש ואתה תצוה ע"י שבנ"י יהיו מחוברין אליו שהוא דעת והתורה שבישראל. כמ"ש במדרש תנחומא מלך אסור ברהטים זה משה שהוא דעת התורה שנתן הקב"ה לבנ"י. כמ"ש חיי עולם נטע בתוכינו ע"ש במדרש ראשך עליך ככרמל כו' הרש והדל שבישראל כי' ע"ש. והוא כנ"ל ע"י שיודע האדם כי אין אור המצוה על ידו רק ע"י רצון השי"ת א"כ כל בנ"י שוין. וזה ראשך שכח ישראל והראשית וההתחלה שלהם מהשי"ת והתורה. שע"י המצות מחוברין ודבוקים בו ית'. ועי"ז יכול כל אדם להתחזק לידע כי כל אחד מישראל ראוי לקיים המצוה כרצונו ית'. אף שאין בכח האדם רק ע"י שהשי"ת עוזר ונותן כח לקיים. וכן פי' אא"ז מו"ר זצלה"ה מ"ש אשר קדשנו במצותיו שע"י הציווי נתן כח שנוכל לקיים המצוה. וכן אמר על חודש אדר שהוא התחזקות ע"י שיודעין שהכל ממנו ית'. כמ"ש רז"ל הרוצה שיתקיימו נכסיו יטע בהן אדר שנאמר אדיר במרום ה'. הפי' ג"כ שידע שהכל מכחו ית' וזהו הקיום והחיזוק. וכן חודש אדר מרמז על דלות ורשות ע"כ. וצירוף האל"ף שהוא כח ההתחלה מהשי"ת כנ"ל במדרש ראשך כו' ככרמל. [כן נ"ל לפרש דבריו]. כי חיזוק של כל דבר הוא פנימיותו. כח הפועל בנפעל. וכפי מה שיודעין זה כן יש התחזקות. וזהו ג"כ ענין זכור להיות הדביקות בהשי"ת בכח פנימיות הלב במקום שאין שם שכחה. ואז אין שליטה לעמלק כלל רק ברפידים ג"כ הפירוש רפיון ידים מתורה ואמונה. והוא הפסק הדביקות להפנימיות כנ"ל. וזה קלקול הברית כמ"ש אשר קרך כו'. כי ברית הוא התקשרות להפנימיות כמ"ש במ"א. שזה ענין זכור כו' יום השבת כו'. וכמו כן לשנוא עמלק בעומק הלב במקום שאין שכחה. גורם מחיותו. וכן שקלים הוא הנדבה שבא מעומק הלב כמ"ש ידבנו לבו. והוא הרצון הטמון בכל איש מישראל והוא עיקר חיותו כי לב הוא עיקר הדבר כמ"ש עד לב השמים. [וז"ש זוה"ק כמ"ש צור לבבי ע"ש והבן מאוד]. ולכך הקדים הקב"ה שקלים כו' כי המן אמר אשקול כו' להראות שיש נדיבות גם בחיצוניות. והקב"ה הקדים כו'. שנדיבות ישראל בא מפנימיות רצונם. שיש בכל איש ישראל רצון פנימי רק ע"י יגיעה מתעורר הפנימיות. וכן בכל מצוה כנ"ל. לכך אחר שקלים זכור שיכולין למחות שם עמלק על ידי התעוררות פנימיות כח ישראל כנ"ל:

ובמדרש הובא ברש"י תצא לא יהיה לך כו' אבן ואבן כו' זכור כו'. אם לא נזהרת במדות ומשקלות הוי ירא מגירוי האויב כו'. וזהו סמיכות שקלים לזכור. כי פי' שקל להיות נשקל כל מעשי האדם אחר החכמה והדעת שבאדם. להיות כל מעשה נעשה בכח הפנימיות שהוא חיות השי"ת. ועכ"פ מחצית השקל. כי עשרים גרה השקל. שבכל בחי' יש עשר מדות. וכן בחיות השי"ת שבכל אדם. וכן עשיות האדם מעצמו. כענין שכתב בתניא שיש ב' נפשות בכל איש ישראל ובחי' בינוני להיות שליטות שניהם בשוה ע"ש. הפי' כנ"ל כי באדם שעושה הכל בדביקות חיות השי"ת שבפנימיות המעשה זה נפש הטובה כנ"ל. ועכ"פ מחצית השקל לה' שהוא בחי' בינוני כנ"ל. וזה ענין מדה ומשקל כי השי"ת אין סוף והי' הבריאה במדה שנמדד מחיותו ית' לכל נברא. ומדה זו צריך האדם לשמור. ואז אין לירא משום דבר. וז"ש במדרש רעך ורע אביך כו' זה הקב"ה כו' ואם עזבת תן דעתך ע"ש פרשת יתרו. וקאי ג"כ על ויבוא עמלק שבסוף פ' הקודמת ע"ש. והוא כשהאדם דבוק בכח השי"ת. פנימיות חיות שבכל דבר. אז אין שום הסתר לפניו. רק אם עזבת תן דעתך כו' ויבוא עמלק כו'. ולזאת אחר פרשת שקלים יכולין למחות שם עמלק. וכן כתיב ויהי ידיו אמונה שעיקר כח מחיית עמלק ע"י אמונה להיות בטל חיות האדם לכח השי"ת כנ"ל. וגם מה שחמל שאול על אגג. בודאי הי' נראה לו בעליל שאין אופן למחקו לגמרי אז. שהרי באמת נשאר. ואך אם הי' מתחזק באמונה לידע כי בודאי השי"ת יעזור שיוכל למחות שמו לגמרי כמ"ש לו שמואל. זה עצמו הי' הסיוע שיוכל למחקו לגמרי. [ז"ש דברי לא הקים כו'. כי ע"י מעשה האדם נותן כח וקימה לדבר ה' כמ"ש בפרשה הקודמת פי' ורעה אמונה ע"ש]. ואיתא אם הי' נותן בה קורטוב של דבש אין אדם יכול לעמוד כו' רק שהתורה אמרה כו'. ובודאי כי אין כוונת הקטורת לריח הנדמה לאדם. ורק שחז"ל ידעו שהי' ממנו ריח המרוצה לפני השי"ת כריח הקטורת. ואעפ"כ ע"י אמונה שמבטלין רצון עצמו למאמר ה'. נותן אמונה זו ריח יותר. וז"ש שמואל הנה כו' טוב. להקשיב כו'. אבל בוודאי בדעת שאול הי' לרצון השי"ת ומסר נפשו ע"ז לשנות מציווי שמואל. וזה חסרון אמונה לאיש כמוהו. וכן יש מזה בכל אדם להשגיח שיהי' בטל דעתו ורצונו למאמר ה':

אא"ז מו"ר זצלה"ה אמר מ"ש תמחה כו' זכר עמלק. ומאין יש לעמלק זכר. כי ענין זכר הוא ענין גבוה ופנימי ורק שגונב מישראל ע"כ. והיינו כפי מה שחסר זכרון השי"ת במעשה בני ישראל נק' שיש לו זכר. וביותר ביאור כי החסרון שיש במעשה ישראל נוגע במקום שנוגע עשיית בנ"י. ונמצא שיש לו ממילא זכר. וז"ש זכור כו' וממילא יהי' נמחה שמו. ובודאי יש בכל אדם מישראל התערבות כח עמלק. ופי' זכור. למי שכבר נקי. וע"י הזכירה יכול לנקום בו ולמחות שמו. אבל גם מי שעדיין אין מעשיו רצויין. אעפ"כ אשר עשה לך כתיב. שאם האדם זוכר תמיד אשר הרע לו היצה"ר בכל דבר חטא. אם יזכור תמיד שוב לא יחטא כמ"ש אין אדם חוטא אא"כ נכנס בו רוח שטות. והוא ענין השכחה שהוא הפסקות חיות הפנימיות. אבל כשאדם דבוק במקור החיות ושונא הרע. ממילא לא ישנה לחטוא. וזה עצה פשוטה ע"י שזוכר אדם תמיד רעת עמלק. ממילא והיה בהניח. כשיש עת רצון. כי אין לך אדם שאין לו שעה כו'. יכול לגבור אז ולמחקו. רק שע"י הזכירה יזכור גם בעת הטובה שנאתו:



תרל"ב

ואתה תצוה כו' פירש במדרש כי לא לאורה צריך רק שתאירו לי כו'. כי בודאי הרצון מבני ישראל אשר ימשכו כל הנבראים אחר שורשם בשמים. ועי"ז יאירו בעולם כי יש נקודה חיות מאירה בכל נברא. להעלות נר תמיד. פי' תמיד הוא בכל דבר ובכל עשיה יהי' רק כדי להיות עלי' להשי"ת. מה רב טובך אשר צפנת כו'. פי' הפשוט אור הצפון הוא תוך מעשה בראשית שנגנז ונסתר בעוה"ז כנ"ל. ושמעתי מאא"ז מו"ר ז"ל כי בשבת מתגלה מאור הנגנז כנ"ל. כי בשבת קודש יש עלי' לכל מעשה בראשית. ובמדרש תנחומא ראשך כו' ככרמל הרש כו' והדל שבישראל כאלי' כו' מלך אסור ברהטים בזכות רץ אברהם כו' משה ויהי בישורון מלך גזר עליהם ויעשו כו' ע"ש. והלא כ' ראשך. אך זה הפי' ע"י רישות ודלות שיודעין שהכל רק מהשי"ת. עי"ז נדבקין בראשית שהוא שורש החיות מהשי"ת. וזה עיקר הרצון בשמים כנ"ל. וזהו כתית למאור ע"י בחי' הביטול להשי"ת כנ"ל. וגם ע"י התלהבות שלא בהדרגה. וזהו אסור ברהטים. רץ אברהם. וניתן הכח למרע"ה שהוא כלל הדעת שבישראל. שכשבטלין בנ"י אל שורשם יוכלו לקיים אשר יוגזר עליהם. וזה ואתה תצוה כו'. ומפרש המדרש איך יכולין בנ"י ליתן אור להשי"ת מכל הנבראים. ואמר שהוא ע"י ב' בחי' הנ"ל הביטול והנדיבות למסור נפשם להשי"ת:

במדרש שנמשלו בנ"י לזית מה שמן אינו מתערב כו' צף למעלה כו'. וע"ז נאמר ויקחו אליך שמן זית כו'. שזה המבוקש מבני ישראל לשמור חיות הפנימי. חלק אלקי שיש בכל איש ישראל שלא יתערב בגשמיות. ויהי' צף למעלה:



תרל"ה

במדרש נר מצוה כו' נרי בידך כו' נר ה' נשמת אדם כו'. פי' נר ה' כי השגחתו ית' בתחתונים הוא על ידי נשמת בני ישראל. וכפי עבודת בני ישראל ממשיכין השגחת השי"ת והארת פניו בעולם. ויש ב' מיני חושך. א' ע"י היצה"ר וסט"א שהוא חושך ממש וע"י המצות מבטל זה החושך. וז"ש כאילו מדליק נר לפני הקב"ה פי' שמכין מקום לחול שם כבוד מלכותו ית'. ועי"ז מחי' נפשו שנק' נר כו'. פי' שגם אור העליון נק' אצלינו חושך כמ"ש בספרים שהוא גבוה מהשגתינו. לכן נק' חושך. וכפי מה שהאדם מאיר בחושך הגשמי ע"י נרות המצות. כמו כן זוכה להמשיך אור על נשמתו ונפשו מאור העליון כנ"ל. ופי' ואתה תצוה כו'. שיכניס המצוה בנפשות בנ"י שיהיו הם עצמם המצות. כי באמת רמ"ח איברים מיוחדים להמצות. ובגמרא ועשיתם אותם ב' פירושים. א' כי מי שמקיים מצוה מעלה עליו הקב"ה כאלו עשאה. ב' כאלו עשה עצמו. ע"ש בסנהדרין פרק חלק. וב' הפירושים הם אחד כי תיקון האדם הוא ע"י המצות שצריך להיות מיוחד להשי"ת. שהוא משולח בעולם רק לעשות רצון בוראו. ונמצא הוא עצמו המצוה. וכן פי' אשר קדשנו במצותיו וצונו כנ"ל:

וברש"י להעלות נר תמיד שצריך להדליק שתהא שלהבת עולה מאלי'. פי' כי קיום המצות איננו בכח אנושי. רק ע"י קיום המצוה מעורר כח עליון. וכן בכל עבודת האדם. כי הקב"ה נתן בנפש ישראל נקודה קדושה. וע"י היגיעה והעבודה מצא מין את מינו וניעור ומתעורר כח הפנימי. וזה ענין שתהא שלהבת עולה מאליה. ועי"ז הוא דבר של קיימא. כי הדבר הנעשה בכח האדם יש לו הפסק. אבל כשמתעורר כח הקב"ה הוא קיים לעד. וז"ש יערוך אותו כו'. שעיקר העבודה לסדר הדברים להעמידן במקומן עד שיהי' להם דביקות במקורם כנ"ל. ועי"ז להעלות נר תמיד שע"י העלי' עד השורש כנ"ל עי"ז הוא קיים לעד כמ"ש:

במדרש נמשלו בנ"י לזית שאינו מתערב בשאר משקים דכתיב לא תתחתן בם ואם מתערב מ"מ עומד למעלה כו' ע"ש. פי' שכח זה נתן השי"ת בבנ"י שלא יוכלו להתערב באומות. וז"ש לא תתחתן והול"ל לא תחתן. רק הפי' שיהיו מתוקנים באופן שלא יוכלו להתחתן בהם. זך כתית שהשמן אף שמעורב תוך השמרים. מ"מ הוא זך ואינו מתערב. וברש"י כתית למאור ולא למנחות כו'. פירשנו עפ"י המדרש דרך הזית שחובטין אותו כו' עד שמוציא שמנו כן בנ"י בצר להם עושין תשובה כו'. ובפסוק נאמר זך שמוציא רק טיפה ראשונה כו'. אכן בודאי נדיבות הראשון שבישראל הי' בלי שמרים שאמרו נעשה ונשמע. וע"י שנתנו כח הראשון להשי"ת כראוי. זכו שאף שקלקלו אח"כ. מ"מ יוכלו להתברר מתוך הפסולת. וז"ש כתית למאור. כי טיפה ראשונה עומדת לפני ה' בהיכל הקודש. אבל להעלות נחת רוח להשי"ת הוא ע"י הבירור מהשמרים. וזהו למנחות מי דרכו להתנדב מנחה עני כו'. והכל זוכין ע"י הטיפה הראשונה כנ"ל. וז"ש זך כתית עי"ז להעלות נר תמיד אף בימי התערובות כנ"ל. וזהו שאמר הנביא להם בעת התוכחות זית רענן כו'. פי' שהגיד להם שיש להם כח הזה לברר מעשיהם אף בימי הרעה כנ"ל. ודבר זה נוהג בכל פרט ג"כ. שאם התחלת המעשה כראוי ברצון אמת לשם שמים. זוכה לברר אח"כ אף שמתערב בו פסולת כנ"ל:



תרל"ז

במדרש זית רענן כו' טוחנין כו' ומביאין אבנים כו' ונותנים שמנן כך ישראל כו'. ד"א מה שמן אינו מתערב בשאר משקין כו' ונתנך עליון כו'. נר מצוה העושה מצוה כאלו מדליק נר לפני הקב"ה כו' מהו תורה אור שלא יאמר אדם מה אני מחסר נכסי למצוה כו' מה אור דולקין ממנו ואין אורו חסר כלום כו' ע"ש. ביאור הענין דידוע שיש בנר אור המאיר ואש השורפת. ובזוה"ק נקרא אשא חוורא המאיר על גבי אשא אוכמא השורפת כו'. ובאמת עיקר עבודת האדם הוא הבירור. שעל זה נשלח בעולם השפל לברר אלה המקומות החשכים. וע"י המצות נתקן העשיה. אמנם ע"י העבודה זוכין לתורה אור. והוא קדושת השבת הבא אחר עבודת ימי המעשה. וכשהמצות נעשין כראוי בדביקות בשורשן שהיא התורה. שמהתורה בא שורש המצות. אז שורה ברכה גם בעבודת הבירור ואינו בא לידי חסרון כלל. ומה שעולה על דעת האדם שמחסר עצמו ע"י המצות שהוא בהתחלה עבודה קשה. אמנם כשזוכה ע"י המצות לתורה אור יכול להיות הכל בנייחא. כמ"ש שהת"ח נק' שבת גם בימות החול. וברש"י כתית למאור ולא למנחות. ובמנחות כתיב ג"כ כתית רבע ההין ופי' חכמים דבא לרבות דכתית כשר למנחות דהו"א דפסול למנחות ע"ש ברש"י. וביאור הענין פרשנו כבר מ"ש במדרש מעלת בנ"י שחובטין אותן כו'. אף דכתית למאור כתיב. מ"מ עיקר האור בא ע"י העבודה בבחי' הבירור. שהוא ענין המנחות. עי"ז זוכה להעלות טיפה אחת נקיה וזכה. להעלות נר תמיד פי' שהאור עצמו תלוי בתיקון הגשמיות. ואחר כך אותו נקודה שזכה להעלותו לה'. מסייעו אח"כ לבחי' הבירורים ג"כ. והוא הברכה שבא מש"ק לימי המעשה שאחריו. וס"ד דכתית פסול למנחות קמ"ל שאותה נקודה הזכה מסייעת ג"כ להבירורים כנ"ל. והוא כמ"ש לעיל שבהתדבקות המצות בשורשן תורה אור. אינו בא לידי חסרון. ואמת שתמיד צריך להיות אשא אוכמא השורפת. לכן כפי מה שמברר אדם מעשיו ושורף ומכלה תאוות הגשמיות. אז זוכה לאשא חוורא כנ"ל. ובאמת סדר הבריאה הי' להיות האומות משועבדין תחת בנ"י. כמ"ש ואכלת את העמים. ועל בנ"י שורה אשא חוורא כמ"ש בזוה"ק. וזה מצד שהאומות דבקים בגשמיות שהוא הנשרפת. ולכן כפי מה שבני ישראל מבררין הגשמיות ומתרחקין ממנו אז מתקיים כנ"ל. וזה שהוכיח ירמי' את בנ"י והי' בימי ירידה של בנ"י. ואז הי' להם רק המעלה של הבירור. והוא מנחות כנ"ל. אבל כאן בימי עליה נאמר ויקחו אליך להיות נעשים כל המצות בהתחברותן לשורש התורה אור שהוא בחי' מרע"ה הדעת של בני ישראל וזהו ואתה תצוה חיבור התורה להמצות כנ"ל:

באפוד הי' אבני שוהם בלבד והוא אבנו של יוסף. כי יוסף הוא בחי' זכרון. והאבנים היו לזכרון השבטים לפני הבורא ית'. ובחושן הי' כל שבט בפרט. ובאפוד שהוא למעלה על כתפיו. הי' כלל השבטים. והוא יוסף שהוא שורש כל השבטים ולמעלה מהם כנ"ל:



תרל"ח

במדרש ואתה תצוה כו' זית רענן כו'. ביאור הענין שיש בנפשות בני ישראל נקודה טמונה אשר על זה נאמר אם תבקשנה כו' וכמטמונים תחפשנה כו'. וע"י רוב יגיעות נפש ויגיעות בשר לזכך החומר. מתגלה הפנימיות. וזה הדמיון לזית רענן שצריך כמה יגיעות להוציא השמן. והנה כתיב נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר. פי' שנפשות בני ישראל הם הפתילות להמשיך השמן אחר האור. ומרע"ה שורש התורה הוא האור. ולכן נאמר ויקחו אליך שמן זית להיות נמשך אחר הפתילה כנ"ל. והמצות הם הכלים שבאמצעות המצות מתחברין השמן והפתילה להאור. וכמו כן באדם עצמו יש כל אלה הענינים הנמצאים בכלל ישראל. כמו כן בכל פרט. ובמדרש ממנו פנה ממנו יתד כו'. שהקב"ה עשה האדם ישר שנמצא בו שלימות של כל הברואים מתהום ארעא עד רום רקיעא. והנה אהרן הכהן נבחר להיות עובד ה'. והי' זה לטובת בני ישראל אחר החטא שהי' בהם תערובות טוב ורע. הי' עצתו של הקב"ה להיות בוחר אדם מיוחד לדורותיו אחריו להיות טהור. ועי"ז ימשך מכחו טהרה לכלל ישראל. וכמו כן יש ללמוד אשר טוב לאדם ליחד מדה מיוחדת ומצוה מיוחדת לעשותה תמיד בשמירה עצומה. ועי"ז יוכל למשוך הארה ותיקון לכל המידות. וז"ש במדרש ממנו יתד כו'. שע"י בחירת אהרן הי' יתד קבוע לבנ"י. כי הקב"ה הרים אותו שיהי' נפרש מכל דבר רע. וממילא עי"ז היו יכולין בנ"י לחזור תמיד להתדבק בהבורא ית':

להעלות נר תמיד ברש"י כל לילה ולילה קרוי תמיד. ולפי הרמז נראה שצריך אדם לעשות כל מצוה ע"ד להיות נשאר ממנה הארה תמיד ממש. ובלי ספק הארת המנורה היה התגלות אור שלמעלה. והוא למעלה מן הזמן. ולפי מ"ש אא"ז מו"ר ז"ל בפ' בהעלותך כי המשכן נגנז ושם המנורה דולקת נר מערבי כו' ע"ש. ואפשר גם זה נכלל בלשון רש"י. כל לילה ולילה. להיות הכנה מאור של מנורת המשכן לכל ימי הגלות (המוכנים) [המכונים] ללילות. ויכולין לעורר הארת המנורה בכל לילה ולילה כנ"ל:



תרל"ט

במדרש זית רענן כו'. כי בא להראות שגם כשבני ישראל בשפל המדריגה. מ"מ נמצא נסתר בהם אור התורה. רק שצריכין יגיעה לברר הפנימיות. ולכן אם כי יש להם כמה מדריגות זו למעלה מזו. מ"מ מדריגה זו נמצא בהם לעולם. וירמיהו הגיד זה בהיותם בשפל המצב. אעפ"כ זית רענן כי'. וגם בכאן אחר החטא שהיו בנ"י בשפל המדריגה. והראה הקב"ה למרע"ה כי מ"מ נמצא בהם הארה גנוזה. ואמר ואתה תצוה שע"י שמרע"ה לא הי' בכלל החטא והוא הוא הראש והשורש של כללות ישראל. ולכן הי' בכחו לחזור לדבק אותם בנקודת השורש כנ"ל. והכל ע"י הביטול אל השורש בידוע שיש בכל איש ישראל נפש טובה ועליו מתלבש נפש רע. וע"י רוב פחיתות מתעבה ומתגדל נפש הרע על נפש הטובה. אבל עיקר נפש הפנימיות הוא טוב:



תר"מ

בחשן ואפוד תפתח כו' שמות בני ישראל כו'. כי בודאי י"ב אבנים אלו הם שורש כל אבנים טובות. ולכן אבנים טובות תכשיטין הם בעולם ע"י שכל תכשיט הבריאה הם השבטים לפני הבורא ית'. וז"ש תפתח. כי השבטים הם שורש אלה האבנים. והעיקר זכרון הוא יוסף לכן באפוד היה רק שוהם אבנו של יוסף. ובאמצעיות אבנו של יוסף. כל הי"ב אבנים מתאחדין בשורשיהם:



תרמ"א

ויקחו אליך שמן זית זך כו' להעלות נר תמיד. במדרש נר מצוה המקיים מצוה כאלו מדליק נר לפני הקב"ה ומחיה את נפשו שנק' נר ה' נשמת אדם נרך בידי כו'. וזה קאי בודאי על המקיים מצוה בשורשה ותרי"ג מצות התלוין בה שע"ז מבקשים ויהי נועם ה' כו'. דלאו כל מוחא סביל דא. כמ"ש בזוה"ק פ' תרומה. והעצה לזה הביטול אל הצדיקים. כמו שכ' ויקחו אליך. כמו דאיתא בכלל כשחטאו בני ישראל ניטלו מהם הכתרים. וכולן זכה מרע"ה ונטלן. ובש"ק מחזיר להם כידוע. כן יש לעולם בפרטות. שיש בכל נפש מישראל נצוצי קדושה שהם גבוהים עד מאוד. רק מי שאינו זוכה להמשיך נקודות אלו לכל עבודה מעשיית. בא הכל לצדיקי הדור. ובעת שמתקן מעשיו מחזיר להם את שלהם. וזה עצה שלא יאבד האדם חלק הטוב שבו. לכן אמרו זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בג"ע. וכן הוא בעוה"ז כנ"ל. ועי"ז להעלות נר תמיד כנ"ל והבן:

בגמרא ומדרש תרומה. שלשה זרים זר בארון ושולחן ומזבח. כתר תורה וכהונה ומלכות. והובא ברש"י. והענין הוא שכל אלו הם מעוררין וממשיכין עזר וסיוע מעולם העליון שהכהן יש לו כח לעורר בעולמות עליונים ע"י עבודה שלו. וכמו כן מלך ישראל. וכמו כן ת"ח העוסקים בתורה לשם שמים. וזה פי' הכתר שהוא אור מקיף ומאיר למעלה מכפי מדריגת גוף האדם. וזהו המדריגה שניתן לבנ"י שמיוחדין מכל האומות עובדי האלילים כ) שיכולין להמשיך כח מעולם העליון. וז"ש ואתם תהיו לי ממלכת כהנים הוא כתר מלכות וכהונה. וגוי קדוש מרומז על התורה שהוא קודש:

במדרש וזה הדבר אשר תעשה להם הה"ד לעולם ה' דברך נצב בשמים כו' כשמים כו' ע"ש. הענין הוא כי הקב"ה נתן לבני ישראל מתנה מרע"ה ואהרן הכהן. ועל ב' אלו נאמר ה' עוז לעמו יתן שהוא מרע"ה שורש התורה. ה' יברך כו' עמו בשלום הוא אהרן אוהב שלום ורודף שלום ובזכותו פרס ה' עלינו סוכת שלום. והענין הוא בחי' מרע"ה הוא התורה שבכתב בחי' הקול. ואהרן הכהן הוא כלי המקבל. והוא בחי' תורה שבע"פ בחי' דיבור שהוא הנהגתו ית' את העולם בבחי' הטבע. והוא הכח שיש בנ"י בהתאספם להיות נקודה אחת. ולכן דרשו ממנו יתד על אהרן הכהן. כמ"ש ותקעתיו יתד במקום נאמן. שכה"ג קישר וחיבר בנ"י בשורש הי"ב שבטים כמ"ש באבני חושן ואפוד ואין כלי מחזיק ברכה אלא שלום ודו"ק:



תרמ"ב

ואתה תצוה ויקחו אליך. דכתיב נר מצוה ותורה אור. דאיתא אור שברא הקב"ה היה מאיר מסוף העולם כו' וגנזו לצדיקים. ואיתא בזוה"ק פרשת תרומה כי בכל יום יש נקודה מאור הנ"ל בעולם. ועל זה כתיב בטובו מחדש בכל יום מעשה בראשית. כי זה האור שנאמר עליו כי טוב. והוא התורה שנקראת לקח טוב. ובשעת קבלת התורה הי' נגלה אור הזה. ואחר החטא חזר ונגנז. ונשאר אצל מרע"ה כמ"ש חז"ל וכולן זכה משה ונטלן. לכן העצה ע"י המצות הם כלים שיוכל להתגלות ניצוצות מאור הנ"ל בעולם. וז"ש ויקחו אליך כמ"ש בגמ' קח לך כביכול משלך אני רוצה יותר. כי למרע"ה הי' נגלה עצם האור. ובבנ"י בא על ידי המצות. להעלות נר תמיד הוא הנקודה שמחדש בכל יום תמיד ממנה מעשה בראשית. לכן זה הי' עדות שהשכינה שורה בישראל. שע"י המצות שלהם מתגלה האור בעולם כנ"ל. אך צריך להיות מכוון המצות כדי לעורר על ידי זה אור התורה. שהנר הוא רק כלי והכנה לקבל האור. כענין ויקחו אליך. וכן ביטול הימי מעשה להשבת שהוא התגלות אור תורה כמ"ש בשבת יעשה כולו תורה. וחז"ל הקדימו פרשת זכור קודם פורים להקדים זכירה לעשי'. כי באמת עיקר כחו של עמלק הוא בבחי' העשי'. כי הזכירה שהוא בחי' התורה בחי' נשמע. בזה אין לו שום נגיעה. לכן כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל. והתגברות כחו של מרע"ה הוא התורה. רק בבחי' נעשה גרם עמלק כל הקלקולים ובימי הפורים נתקן העשיה ג"כ. לכן קבעו למשתה ושמחה. אבל צריך להיות עיקר המכוון בזכירה לבטל העשי' אל הזכירה כנ"ל:

המשך מצות בגדי כהונה לשמן המנורה. על פי הפסוק בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר. ובגמ' דרשו על מצות תפילין וציצית. והבגדים רומזין על תיקון הגוף. שהוא המלבוש להנשמה. לכן מצות ציצית בכנפות שהוא התדבקות שיש להגוף בהקצוות היינו השורש. [ועיין מ"ש המהר"ל בדרוש לשבת הגדול]. והמנורה היא תיקון הנשמה נר ה' נשמת אדם. והוא רמז התפילין שנקראו קדושה והוא הארת הנשמה:



תרמ"ג

בפסוק ואתה תצוה ויקחו אליך כו'. כי בחי' משה רבינו ע"ה הוא תורה אור. והוא למעלה מן השגת אדם. לכן צריכין לקבל הארת התורה על ידי נר מצוה. וכל בני ישראל קודם החטא היו במדריגת מרע"ה. רק אחר החטא כתיב ויקחו אליך. ובודאי (גם) מקודם הי' [גם] תרי"ג מצות שבתורה רק באופן המעולה. ואיתא עבירה מכבה מצוה ואינה מכבה תורה. לכן בבחי' התורה לא נעשה קלקול רק בבחי' המצוה. וזה כל ענין פרשה זו הדלקת מנורה ובגדי כהונה כי עשיית המשכן הוא המשכת אור השכינה. והעבודות שע"י כהן שהן בעובדא. זה בחי' המצות לזה היו צריכין עצות ע"י בחי' מרע"ה שיקרב אותם. ואיתא כי בפרשה זו נתקיים אמירת מרע"ה מחני נא שאין נזכר שמו בפרשה זו. והוא כנ"ל כי בבחי' המצות נפלו מן מדריגת אספקלריא המאירה בחי' מרע"ה. לכן צריכין עתה יגיעה רבה בעובדין דקשוט יותר מבעסק התורה כמ"ש בזוה"ק תרומה:

בפסוק וידעו כי אני ה' כו' מא"מ לשכני בתוכם. וכ"כ בתמיד במועדו כי הקרבת התמיד הי' כמו מועד. שהביא דעת בבנ"י. ולזה נתקן תפלות במקום תמידין. כמ"ש מחדש בטובו מעשה בראשית. בטובו אלו ישראל. שהנשמה והפנימיות של מעשה בראשית הוא אצל בני ישראל. ועל ידיהם התחדשות הבריאה. וזה נעשה ע"י יציאת מצרים. לכן מזכירין יציאת מצרים קודם התפלה שבתפלה ממשיכין בנ"י הנשמה כמ"ש בזוה"ק ע"פ לא תאכלו על הדם. ובשבת קודש מוסף שיש בו נשמה יתירה וכן היא ג"כ זכר ליציאת. וכ' בשבת לדעת כי אני ה' מקדישכם. הכלל בכל מקום שיש הארת נשמה נקרא דעת. וזה המאמר נכתב בקיצור ממיעוט פנאי:



תרמ"ד

בענין הפרשה סמיכות שמן למאור לבגדי כהונה. כתבנו כבר עפ"י הפ' בכל עת יהיו בגדיך לבנים שהוא תיקון הגוף שהוא נק' מלבוש האדם. ועי"ז שמן על ראשך שהוא חלק הנשמה אל יחסר. וזה הכנות ימי המעשה. שהוא בירור ותיקון המעשים כדי להעלותן ביום השבת לזכות לנשמה יתירה וז"ש על ראשך. [לכן כתיב בכל עת. והארת הנשמה הוא לעתים מיוחדים כמו בשבתות וימים טובים]. ובגדי כהונה היו תיקון אברי הגוף שבודאי אהרן בחיר ה' נשתנו כל אבריו להיות כמלאך ה' כמ"ש מלאך ה' צבאות הוא. ואיתא במדרש שנכנס לפני ולפנים בזכות האבנים והשבטים. ויפלא כי לא שימש לפני ולפנים רק בבגדי לבן. אך הפי' כמ"ש והיו על לב אהרן. פי' כמ"ש שימני כחותם על לבך. והארת הבגדים הניחו רשימה בגופו של אותו צדיק כמ"ש והיו הדברים כו' על לבבך כו' ושמתם כו' על לבבכם. פי' על להיותן שולטין על כל רצונות הלב שלא תוכל השכחה לשלוט בזה. וזהו ג"כ התפילין שנקראו חותם. להיותם נחקקין אלה הדברים בלב ובמוח. ובמקדש ה' הי' זה מפורסם ונגלה. שנתעלו כל איברי הכהן. כמ"ש לקדשו לכהנו לי. והיה כל גופו בטל במציאות. והיה רק קודש וכהן ומשרת ה'. והוא הי' הנבחר. אבל הארת בגדי כהונה היה מתפשט לכל בני ישראל בבחי' תיקון הגוף והמלבוש. והמנורה הי' בחי' הנשמה שמן על ראשך כו' לכן כתיב ויקחו אליך. כי נשמת מרע"ה היא למעלה מכולם. ובהדלקת המנורה האירו כל הנשמות שבישראל. שנקראו נרות כמ"ש נר ה' נשמת אדם. ואמרו חז"ל מחוץ לפרוכת העדות עדות הוא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל. פירוש עדות ממש כמ"ש וראו כל עמי הארץ כו' שם ה' נקרא עליך. שבזמן המקדש האירו נשמות בני ישראל. ונתעלו להיות כמלאכי ה'. לכן דורש במדרש למעשה ידיך תכסוף כי הנשמות נק' מעשי ידיו של הקב"ה כמ"ש ונשמות אני עשיתי:



תרמ"ו

במדרש נר מצוה מי שעושה מצוה כאלו מדליק נר לפני הקב"ה ומחי' נפשו שנק' נר ה' כו' שהמצות הם תיקון הרמ"ח איברים להיות כלי מוכן בגוף לקבל הארת הנשמה. והוא תורה אור שיש לכל נשמה מישראל שורש בתורה. וע"ז אומרים ותן חלקינו בתורתך. רק שצריכין להיות מקודם כלי ע"י המצות. ונק' כל מצוה נר כי כל התרי"ג מצות כלולין זה בזה. כמ"ש וכל תרי"ג מצות התלוין בה. ועי"ז שמחי' נפשו הוא כאלו מדליק נר לפני הקב"ה. רק שצריך להיות הגוף בטל להיות מוכן רק לקבל הארת הנשמה. וז"ש במד' לפעמים אדם רוצה לעשות מצוה ויצה"ר מקטרג עד שאתה נותן כו'. לכך כ' נר מצוה ותורה אור. פי' כשהאדם יודע וזוכר כי כל הגוף ותקונו להיות נר וכלי לקבל הנשמה. וזה הוא ע"י הכנת המצות. אז אין מקום ליצה"ר לקטרג. כי אם לא יתן למצוה למה לו חיים שהכל הכנה לתורה אור כנ"ל:

במדרש וזה הדבר אשר כו' לעולם ה' דברך נצב בשמים כו'. הנה בקבלת התורה ועשרת הדברות הי' מוכן להיות תקון לכל העולם להיות מבורר הנהגתו ית' בעולם. ונתרוממו בנ"י להיות כמלאכי השרת. כמ"ש ואתם תהיו כו' ממלכת כהנים כו'. וגם אחר החטא נשאר כן בתוך בנ"י. ונעשה אהרן שליח צבור ונתקדש כמלאך בשמים. והכל בכח התורה. כמ"ש שפתי כהן כי' ותורה יבקשו כו' מלאך ה' צבאות הוא. דכתיב ואשים דברי בפיך כו'. וכן הי' בקבלת התורה שע"ז מבקשין ישקני מנשיקות פיהו. ובצל ידי כסיתיך הענני כבוד. ובכח זה היו מתעלין התחתונים להיות כעליונים בשמים. כדכ' לנטוע שמים כו' ארץ. וכן נתקיים באהרן הכהן ואשים דברי כמ"ש וזה הדבר כו'. ונתלבש בבגדי קודש כמ"ש ובצל ידי. ובכח עבודתו במקדש העלה כל התחתונים לשמים. שזה הי' כל עבודת הקרבנות לקרב התחתונים לעליונים. ובאמת אהרן הי' עדות על כל בנ"י שנשאר בפנימיותם הקדושה. הגם שלא היו יכולין לקיים בפועל ממש אחר החטא. מ"מ היה בהם זה הכח. וכל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד על כל הכלל יצא. וכחו של אהרן הכהן הי' בשליחות כל הכלל. כמ"ש במד' ממנו פנה ממנו יתד כו'. ונתקדש גופו כמ"ש והי' על לב אהרן. מצח אהרן. כתפיו כו'. ובו נתקיים האהבה שבין ישראל לאביהם שבשמים. כענין שנאמר שימני כחותם כו' לבך כו' זרועך. כן היו שמות השבטים על לבו. ועל כתפיו. ובאמת נמצא בכל איש ישראל זכר מאלה החותמים במצות תפילין של יד ושל ראש כדאיתא בזוה"ק. רק בעבודה במקדש היה נגלה בפועל ממש:



תרמ"ז

במדרש ואתה תצוה כו' הה"ד נר מצוה כו'. כי רמ"ח איברי האדם הם כלים לאורות הנשמה. וע"י המצות נתקן הגוף להיות מקבל הארת הנשמה. ואיתא רמ"ח עם אהבה ויראה גי' נ"ר. היינו שע"י דחילו ורחימו פרחין לעילא המצות. ועי"ז נגמר הרמ"ח איברים להיות כלי מתוקן לקבל האור ואז נק' נר. וכמו כן על ידי עבודת הכהן בביהמ"ק נתקנו נפשות בני ישראל לקבל הארה עליונה כענין המצות. ולכן כתיב לשון תצוה. וכ' יערוך כו' מערב עד בוקר כו'. ודייק מו"ז ז"ל דלכן כתיב בלשון הערכה כי עיקר הדלקה הי' בכח עליון. וכמ"ש שתהי' עולה מאלי'. רק שע"י הערכת הכהן בא ההארה. ונ"ל עוד דמה מערב עד בוקר הלא הדליק רק פ"א. ויתכן לרמוז כמ"ש חז"ל במרע"ה ויעמוד העם על משה מן הבוקר עד הערב וכי אפשר לומר כן רק ללמדך שהדן דין אמת לאמיתו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית דכתיב בי' ויהי ערב כו'. וכמו כן נאמר בעבודת הכהן בביהמ"ק שעי"ז נתקן מעשה בראשית ממש. ולכן נק' קרבנות שנתקרבו התחתונים לעליונים בכח עבודת הכהן. ובמשה רע"ה כתיב מן הבוקר עד הערב שהוא שושבינא דמלכא. והוא המשיך עליונים לתחתונים כמו שהוריד התורה מן השמים שהוא שלוחו של הקב"ה. ואהרן שושבינא דמטרוניתא והוא קירב התחתונים לעליונים. והוא שלוחם של בני ישראל לכן כתיב מערב עד בוקר ודו"ק:



תרמ"ח

במדרש משל הפיקח והסומא ע"ש שלא להחזיק לי טובה כו'. וצריך ביאור כי בוודאי יש לנו להחזיק טובה להקב"ה שמאיר לנו. ונראה לבאר הענין שבא לומר כי בני ישראל מצד עצמותם הם דביקים בעצם התורה שהיא האור. וכמו שהי' קודם החטא בחי' מרע"ה כי טוב הוא. אך אחר החטא צריך להיות האור ע"י צמצומים והתלבשות במצות גשמיות שנק' נרות. ואמרו חז"ל לא היו בני ישראל ראוין לאותו החטא רק להורות תשובה. וז"ש להעלות אותנו בפני האומות. פי' להודיע כי בנ"י שרוין בחושך וצריכין לנרות. הכל בעבור להעלות גם האומות. ולהוציא הניצוצות קדושות שנמצא בכאן. וזה המשל בזית רענן שכ' המדרש ע"ש שמתערבין באומות ומתעלין להיות עליון כנ"ל. ולכן ע"י המשכן וביהמ"ק שנבדלו מהתערובות שם הי' להם המנורה. וז"ש נגששה כעורים קיר. מכלל שבאמת בני ישראל יש להם עינים פקוחות. רק ששרוין בחושך. וזהו ענין שלא להחזיק לי טובה ע"ש:



תרמ"ט

במדרש וזה הדבר אשר תעשה הה"ד לעולם ה' דברך נצב בשמים כו'. כי הנה לכל המעשים יש שורש בשמים והכל נברא בכ"ב אתוון דאורייתא. ובשמים הנהגתו ית' מבוררת. אכן בעוה"ז צריכין לתקן ע"י אמונה להדביק כל המעשים בשורשן. וז"ש לדור ודור אמונתך שתיקן הזמן והטבע בכח האמונה. כוננת ארץ ותעמוד כי הארץ היתה תהו וצריך תיקון והעמדה. והם ב' העבודות במילולא ובעובדא. וזה הדבר אשר תעשה הוא מלה דקיימא בעובדא שהיא עבודה יתירה כדאיתא בזוה"ק תרומה. וזה הי' עבודת אהרן במעשה. ובחי' מרע"ה הי' תורה מן השמים בחי' אמת ויציב שחרית. ועבודת אהרן בחי' אמת ואמונה להעלות התחתונים לקרבם אל השורש. והוא בחי' אמת ואמונה ערבית. להעלות נר תמיד. וסימנך נר מערבי ממנה הי' מתחיל ובה היה מסיים שהוא התקשרות ראשית ואחרית. מערב עד בוקר. והוא עיקר עבודת בנ"י שמקיימים העולם שנברא בעשרה מאמרות. לברר כי חיות כל המעשים בכח התורה. וב' אלו הם נר מצוה ותורה אור. ואמרו חז"ל עדות הוא שהשכינה שורה בישראל. ובודאי לא ראו האומות הדלקת המנורה. רק כמ"ש להעלות נר תמיד שהארת המנורה היא עד סוף כל הדורות בזמן. וכמו כן בבחי' מקום הי' מתנוצץ הארת המנורה על כל העולם. כמ"ש משוש כל הארץ:



תר"נ

במדרש זית רענן כו' באין אומות וחובטין כו' בצר לך באחרית הימים כו'. הם הניצוצות שמבררין בני ישראל האור מתוך החושך בימי הגלות. ולכן במשה רע"ה נאמר ואתה תצוה כו'. שמן זית זך שהוא נקודה ברורה בלי פסולת. כתית למאור מגרגרו בראש הזית. וכן הוא בסדר הדורות כי דורו של מרע"ה היה בראש הזית והיו הכנה להעלות נר תמיד. ובדורות אחרונות הוא שמן המעורב תוך הפסולת. וב' אלו הם בחי' ימי המעשה שהוא לברר אוכל מתוך פסולת. וביום השבת לא נאמר ויהי ערב. כי הוא שמן זך למאור. כמ"ש אין דומה מאור פניו של אדם בשבת לימי החול. והוא הכנה להאיר לכל ימי המעשה. ובמד' למעשה ידיך תכסוף. נתאוה הקב"ה למעשה ידיו כו'. הענין הוא כי כל המצות הם כלים לתקן קומת האדם. רמ"ח ושס"ה. להיות כלי לקבל בו הארת הנשמה שהוא מעשה ידיו של הקב"ה כדכ' ונשמות אני עשיתי. והנשמה היא דביקה באלקות כשאדם זוכה כראוי כמ"ש תקרא ואנכי אענך. וזה תכלית המצות. כמ"ש אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. שזוכה לנשמת רוח חיים. אור תורה. היא הנשמה בראש שמן זך. וזוכה לזה על ידי נר מצוה שהוא תיקון הגוף כנ"ל. כמ"ש במדרש מי שעושה מצוה כאלו מדליק נר ומחי' נפשו כו':



תרנ"א

במדרש זית רענן כו'. כמי שיש בזית ב' מיני שמנים. זך ושמן היוצא ע"י טחינה. כמו כן יש בבנ"י ב' מיני שמנים. ואיתא זית אגורי ששמנו אגור בתוכו. וכזה יש מצד כללות בנ"י. וכל פרט. כי מה שהוא בתוך כלל בני ישראל נמצא בו שמן זך. ובפרטות צריך כל א' לייגע עצמו להוציא מן הכח אל הפועל אותו שמן שהוא מעורב תוך פסולת. וצריך יגיעות רבות לבררו להיות נמשך אחר הפתילה. כי באדם יש בחי' מעשה דיבור מחשבה. ובכל אלה מתקן הנר. שהשמן הוא בחי' מחשבה. ובמעשה המצוה. כשנמשך המחשבה הטהורה בתוך המעשה חל עליו תורה בכח הדיבור. וכבר כתבנו במ"א כי דורו של מרע"ה הי' בחי' מגרגרו בראש הזית. והוא מאיר לכל הדורות כמ"ש להעלות נר תמיד. אבל יש מעין זה בכל דור. ואפילו בכל פרט ופרט. שיש זמנים שנמצא בו מחשבות טהורות. ולעת מצוא זאת המחשבה טהורה. צריכין להתדבק בה להיות מאיר לזמנים אחרים. לברר בכח מחשבה זו גם המחשבות אשר אינם מבוררים. וז"ש ויקחו אליך כו' זך כו' להעלות נר תמיד. ובש"ק יש התגלות שמן זך בכל איש ישראל. כי משה רע"ה מאיר לבנ"י בכל שבת ושבת כמ"ש בספרים. לכן בש"ק אין צריך בירור. שהוא בחי' זך. מי מנוחות. ובימי המעשה צריכין להוציא השמן המעורב תוך הפסולת. וכמו כן בדורות בזמן הגלות. וכל היסורים שעוברין על בנ"י הם להוציא השמן הנ"ל. כמ"ש במד' באין האומות כו' ומקיפין כו'. ועכ"פ צריכין לראות שבכח היסורים יתברר אותו השמן. וזה שהוכיחן הנביא זית רענן כו' קרא כו'. שלא יהיו ח"ו היסורין והגלות לחנם. רק למצוא על ידם אותו השמן כנ"ל:

ובמדרש נרי בידך ונרך בידי. הענין הוא כי נר הוא כלי. ולכן כ' נר מצוה כי ע"י המצוה נמצא מקום בעוה"ז שיוכל להתגלות אור העליון הרוחניי. שהקב"ה רצה לזכות את בנ"י. כמ"ש כדי להעלותכם. כי הלא כל יכול הקב"ה לברוא עולם הזה בקדושה נגלית. כמו עולמות עליונים. אבל עשה עולם השפל הזה להיות בגשמיות. ולא יהי' התגלות הקדושה. רק כפי תיקון בנ"י במעשה המצות. כך נמצא מקום להתגלות הקדושה. וזהו נרי בידך. וכמו כן נרך בידי. כי ניתן לבני ישראל מקום בעולמות העליונים. הגם כי אין גשמיות למעלה. מ"מ השי"ת ממציא מקום שיוכלו לעלות נפשות בנ"י בעולם הרוחני. כפי עבודתם בעוה"ז לקשר הרוחניות בגשמיות. כן זוכין להעלות הגשמיות להתקשר למעלה ברוחניות. וזהו נרך בידי. אם אתה משמר נרי כו'. ומעין זה הוא עליית שבת קודש כפי העבודה בימי המעשה להביא הארת הנשמה בתוך מעשה הגוף. כי יש עלי' גם להגשמיות בש"ק להתדבק בהרוחניות. כי שבת הוא מעין עולם הבא:

במדרש כשאמר הקב"ה ואתה הקרב כו' הרע למשה כו'. והענין הוא כי מוכן הי' מרע"ה להיות כהן. ואז הי' העבודה במעלה גבוה ביותר. כמ"ש אני אמרתי אלקים אתם. שהיו בנ"י מוכנים ממש כמלאכים. ואחר החטא הי' התיקון במדריגה נמוכה מזה. וכל בגדי כהונה שהיו להיות נדמה הכהן כמלאך ה' כדאיתא במד'. אבל מקודם הי' עצם האדם מתלבש במלאכות ה'. ולכן משה רבינו ע"ה שימש בלי בגדי כהונה. [והרמז בגמ' בחלוק שאין בו אימרא. פי' שלא הי' בו כמלא נימא מגשמיות. רק כמ"ש בתורתו של ר' מאיר כתנות אור בא']. וכענין זה נמצא בתפילין לאות על ידך כו'. שע"י התפילין נחקק רשימה מאלה השמות הכתובים בתפילין. אבל בש"ק איתא שהוא עצמו אות. ומאירין אלה המצות בנפשות בני ישראל בעצמם. כענין זה הי' מוכן להיות כהן ה' בלי התלבשות. ולכן בפרשה זו לא נזכר שמו של מרע"ה. כמ"ש חז"ל שאמר מחני נא כו'. והענין כנ"ל כי מרע"ה אמר אם תשא חטאתם להיות נמשכין אחר מדריגה שלו. ואם אין נתרצה להיות הנהנה שלהם במדריגה קטנה שלא על ידו. ועתה שנאמר לו הקרב. שזהו בחי' אהרן בחי' תקרב שהיא מדת בעלי תשובה. ולא נתקיים לגמרי נשיאות חטאם להיות בבחי' תבחר שהוא בחי' מרע"ה בחיר ה'. לכן הרע לו ולא נזכר שמו בפרשת לבושי אהרן שהיא מדריגה נמוכה מבחי' מרע"ה כמ"ש. [ומ"ש חז"ל שע"י שסירב בהר חורב נגזר שיהי' אהרן כהן. נראה שהכל ענין אחד כמ"ש שם שע"י שלא נעשה ע"י מרע"ה. וצירף בחי' חסד של אהרן. ולכן יצאו גם ערב רב. ומזה נעשה החטא. וזה צריך אריכות דברים ואי"ה יתבאר עוד מזה]:



תרנ"ד

במדרש למעשה ידיך תכסוף ע"ש כי כל מעשה המשכן וכליו הכל לחבר התחתונים לשורש שלמעלה שזה רצונו יתברך. שימצא כל א' מקומו ושורשו. וזהו גמר מעשה ידיו של הקב"ה. וזה ג"כ תכלית כל המצות שמחברין את האדם לשורש נשמתו. ואיתא שלכן נתן הקב"ה לבנ"י מצות להרויח להם עוה"ב בשכר מעשיהם. דמאן דאכיל דלאו דילי' בהית לאיסתכולי באפי'. והקב"ה רוצה שיקחו בנ"י את שלהם בסבר פנים יפות. וצריכין להבין הלא בודאי הכל של הקב"ה. והכל אוכלין משולחנו של מקום. א"כ מה הכוונה באומרם דאכיל דלאו דילי'. רק הפי' שאם זוכה האדם לאכול השייך לי כפי מה שהי' כוונתו ית' שיוכל לקבל השייך לו. אז אין לו בושת. כי בוודאי הנברא מקבל חיות מהבורא. אבל הרשעים נאמר עליהם גוזל אביו ואמו כו'. ואוכלין מה שאינו שייך להם. ועל ידי תורה ומצות מקבלין בני ישראל כפי השורש השייך להם. וזהו למעשה ידיך תכסוף. וע"י עבודת בנ"י במשכן ובהמ"ק הי' נמשך השפע מלמעלה כפי הכנתם ועבודתם. וכ' ונשא אהרן כו' משפט בני ישראל על לבו. שזה ענין חושן המשפט שמשפט כל העולם נמסר ביד בנ"י. וכפי מעשיהם כך האירו האותיות שבחושן ואפוד. וכך נתברך העולם כפי משפט בני ישראל. וכמ"ש ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם:



תרנ"ה

תצוה ופ' זכור במדרש נר מצוה ותורה אור המקיים מצוה כאלו הדליק נר לפני הקב"ה ומחי' נפשו שנק' נר כו'. המצוה היא כלי ונר להמשיך אור מהתורה. והמקיים המצוה הוא המדליק זה הנר מאור תורה. לכן איתא המקיים המצוה כאלו עשאה דכ' ועשיתם אותם כו'. והנה התורה נק' אור ונק' אש. כדכתיב כה דברי כאש. כי כל נר יש בו אש השורף ואור המאיר. ונראה כי ב' אלו הם בכח רמ"ח מצות עשה ושס"ה מל"ת. כי על ידי קיום מ"ע מתעורר אור תורה. וע"י קיום מל"ת מתעורר אש התורה. דאיתא שמי עם י"ה שס"ה. זכרי עם ו"ה רמ"ח. ואיתא בזוה"ק כי מצוה הוא שם י"ה בחילוף אתוון מ"צ. ושם ו"ה בהתגלות. והענין הוא שע"ז כתיב יד על כס יה. כי באמת מ"ע הם מיוחדים לבנ"י. ואין שם מגע נכרי כלל. ולפי רוב המקיימים המ"ע. כך מתרבה האור תורה בעולם בישראל. וכפי מיעוט המקיימים. מתמעט האור תורה. אבל לית כאן מגע סט"א. אכן מל"ת אדרבה כל העיקר להיות מתוקנים בשמירת מל"ת כדי שלא יהי' שייכות סט"א לבנ"י. ולכן בעבירה יש שליטה לסט"א. וכל שאין נשמרין בשס"ה מל"ת לא יוכל להיות התגלות שם המיוחד. ולעתיד כשיתבער הסט"א. יתגלה כל השם בשלימות. המאיר והשורף. ולכן איתא במדרש שאומרים זכור לרמוז לבנ"י לשוב מחטא שבידם. כי כשיהיו נשמרים כראוי יתגלה אור התורה. וגם בחי' אש שורף. למחות זרע עמלק כמ"ש והי' בית יעקב אש כו':



תרנ"ו

תצוה ופ' זכור פרשת תצוה מיוחד לאהרן הכהן בחי' נר מצוה. ומשה רע"ה בחי' תורה אור. ואנו אומרים באור פניך נתת לנו כו' תורת חיים ואהבת חסד. והם בחי' משה ואהרן כי המצות ניתנו לצרף האדם ושימצא חן וחסד לפניו ית'. כמ"ש כי לוית חן הם כו'. וזה אהבת חסד. והנה שורש כל המצות בתורה. אבל נתלבש הארת התורה במצות גשמיות שלפנינו. שמתעורר בזה שורש המצוה למעלה. ואם היינו נמשכין אחר הנהגות משה רע"ה בשלימות היו מקיימין המצות במעלה יתירה. כמו שהי' קודם החטא שהקדמנו נעשה לנשמע. כמ"ש חז"ל עושי דברו וכמלאכי השרת שמקיימין רצונו ית' ומרגישין בעצמם רצון הבורא. כמ"ש משרתיו עושי רצונו. ולכן אמרו במד' כשנאמר למרע"ה הקרב כו' אהרן כו' הרע לו. פי' שראה שניטל ממנו הכהונה בעבור שלא ניתקן בחי' נעשה כראוי שיהי' תורה ממש. רק ע"י בחי' נר מצוה כנ"ל. וזה שרמזו שלא נזכר שמו בפרשה זו הואיל ואמר מחני נא מספרך כו'. שמרע"ה הבין מיד שאם לא יתוקן כל החטא לא יוכלו להימשך אחר מדריגה שלו. ובוודאי כך הי' שלא נמחה כל החטא להיות דביקין בתורת חיים ובעץ החיים. והי' התקרבות בכח אהבת חסד. וזהו התכשיטין ובגדי כהונה שהוא רומז לתקון הגוף שהוא המלבוש. ונרמז ג"כ במד' שכעס המלך על המטרונא ואעפ"כ צוה לעשות לה תכשיטין כו'. פי' שתמצא חן בעיניו ע"י התכשיטין. מה שלא הי' נצרך מקודם. וזה ג"כ ענין זכירת שמות השבטים. והוא בחי' תורה שבע"פ כי האבות הם המרכבה. והוא תורה שבכתב. שמותיו של הקב"ה. וזה בחי' זה שמי. אבל זה זכרי הוא בחי' תורה שבע"פ. והוא נשתנה לפי זכות הדורות. וצריך להיות לזכרון במקום שצריך זכירה. אבל האבות א"צ זכירה שהם מרכבה לשכינה. זה שמי לעולם:

ואיתא בגמ' אלו שמרו ישראל שבת ראשונה לא שלטה בהם אומה ולשון דכתיב יצאו מן העם ויבוא עמלק ע"ש. ותוס' הקשו למה נק' שבת ראשונה. אבל נראה כי השבת ניתן להם קודם קבלת התורה. כדכתיב אשר צוך במרה וכתיב שם שם לו חוק ומשפט. ונראה כי זה עצמו ענין קדימת נעשה לנשמע. שאין הכוונה הקדימה בדיבור רק שקיימו באמת השבת מצד עצמותם. שהרגישו בחי' השבת. ז"ש שם לו שהוא בעצם נפשותם. כמ"ש ראו כי ה' נתן לכם השבת. וכמ"ש לעיל פי' משרתיו עושי רצונו. שכן הי' דרך אבות הראשונים שקיימו התורה קודם שניתנה. וע"ז כתיב למען אנסנו במן. הילך בתורתי הוא בחי' הנ"ל כלשון שנאמר באבות התהלכו לפניו. ואז היו נזונים כמלאכי השרת. ואז הי' נתקן כל העשי'. והוא חיבור תורה שבכתב עם תורה שבע"פ. ועל בחי' זו נאמר אורייתא וקוב"ה וישראל כולהו חד. אכן אחר החטא שהוצרכו לקיים כל המצות בדרך התלבשות הטבע. אז ויבוא עמלק. כי עמלק הרשע מפריד זה החיבור של ב' תורות. ולכן כתיב כתוב זאת כו' בחי' תורה שבכתב. ושים באזני יהושע בחי' תורה שבע"פ וכ"כ אמחה כו' זכר עמלק. וכתיב תמחה. כי הוא רשע למעלה ולמטה. כדאיתא יורד ומסטין עולה ומקטרג. ואינו מניח לישראל להתדבק בו ית'. ומקטרג למעלה לעכב ירידת השפעת הקדושה לבני ישראל. כי הרשע היפך הצדיק. כמו דאיתא צדיק אחיד בשמיא וארעא. כמו כן לעומת זה הרשע מעכב זה החיבור. וכתיב בדרך בצאתכם ממצרים אשר קרך בדרך. כי יצ"מ היה להיות לכם לאלקים כמ"ש בהוציאך כו' תעבדון את האלקים. והוא סמיכת גאולה לתפלה. ואותו הרשע ביטל והפסיק בין גאולה לתפלה. ולכן כמו שצריכין לזכור בכל יום יציאת מצרים וקבלת התורה. כן צריכין לזכור מחיית עמלק. כמ"ש ז"ל לכוין בברכת אהבה בלשמך הגדול לזכור עמלק שאין השם שלם עד שימחה שמו כי הוא עומד בין זכירת השירה ויצ"מ. לק"ש ותפלה:



תרנ"ז

במדרש זית רענן כו'. שיש ג' שמנים. וכל אלה המדריגות נמצא בכל איש ישראל. שיש בו חלק אלקות שאין בו פסולת והוא שמן זך למאור שהוא בחי' הנשמה. וכחות הנשמה כשמתפשטין לגוף מתערב בהם פסולת וצריכין בירור. ומ"מ בכח השמן זך יכולין לתקן גם הכחות שמתערבין בגוף. ובמ"א כתבנו כי בדורו של מרע"ה הי' מגרגרו בראש הזית ויקחו אליך שמן כו'. והיה הכנה לכל הדורות. ומעין זה יש בכל פרט. ובאמת בחי' מחשבה דיבור ומעשה הן המה הג' שמנים. כי במחשבה לא שייך תערובות. וזה השמן שכתב במדרש שאינו מתערב עם שאר משקין. כי אין המחשבה מקבל תערובות. והמחשבות זרות שבאין לאדם מ"מ אינם יכולין להתערב רק שנדחה המחשבה מפני המחשבה זרה. אבל אין מתערב מחשבה במחשבה. לכן אין פגם במחשבה. וע"י בחי' המחשבה יכולין לעולם לשוב ולתקן גם הדיבור והמעשה כי המחשבה אינה נפגמת כנ"ל. ובכחה יכולין לתקן כל הרמ"ח איברים כמ"ש להעלות נר תמיד רמז לרמ"ח אברים שהם התפשטות הנשמה:

בפסוק ונשא אהרן כו' משפט בני ישראל על לבו כו'. כי עיקר הנהגת בנ"י בכח השבטים. כמ"ש שבטי יה עדות לישראל. ולכן האבנים תהיין על שמות בני ישראל. כי אבן נק' יסוד. כמו שאבן יסוד הבנין שכל הבית עומד עליו. כמו כן השבטים הם יסודות כל הבריאה. וכפי זכות בנ"י כך מאירין אותיות השבטים. ולכן משפט בנ"י תולה בהארת השבטים שבחושן. ובזמן המקדש הכהן ראה והבין עמידת בנ"י כפי הארת האבנים שבחשן. ולכן נק' חשן משפט. ובאפוד היו ב' אבני שוהם שהם בחי' יוסף שמעלה השבטים למדריגה עליונה כמ"ש קמה אלומתי כו' תסובינה אלומותיכם כו'. וכתיב נתתי לך שכם אחד על אחיך. כמו משכמו ומעלה גבוה. ולכן בזכות אבנו העלה כל השבטים על כתפות האפוד. וכמ"ש בזוה"ק שיש ב' בחי'. שבטים דלמטה ושבטי יה כו':



תרנ"ח

מפ' תצוה ופ' זכור במדרש ואתה הקרב אליך הה"ד ממנו פנה ממנו יתד כו' אוה"ע מביאין מלך ממקום אחר כו' ובנ"י מהם כהנים כו' מלכיהם כו'. עוד במד' הה"ד לולי תורתך שעשועי כו' אבדתי בעניי. כשא"ל הקב"ה למשה הקרב אליך כו' אהרן הרע לו א"ל תורה הי' לי ונתתי בידך כו'. התורה שניתנה לנו ע"י מרע"ה נשאר בנו לעולם. כמ"ש מורשה קהלת יעקב. ועתה אין לנו שיור רק התורה הזאת. ואם הי' נעשה עבודת המשכן ע"י מרע"ה הי' נשאר ג"כ לעד. לכן הרע לו כשראה שנעשה אהרן כהן. אכן באמת הכהונה ומלכות תליא בכללות בנ"י. ואנחנו לא זכינו להימשך לגמרי אחר הנהגה הגדולה של מרע"ה. ולכן נפסק המלכות ועבודת הקרבנות ומלחמה מבני ישראל. כי כל אלה הדברים הם כפי עמידת בנ"י כמ"ש ממנו פנה ממנו יתד כו' קשת מלחמה. ולולי התורה שניתנה לנו ע"י מרע"ה אבדנו ח"ו בגלות. ובזה ניחם הקב"ה למרע"ה. כי התורה שניתנה על ידו היא תקום בנו לעד. וכתיב הקרב אליך כו' אהרן. כי הי' דביקות לאהרן במשה רבינו ע"ה כמ"ש שבת אחים גם יחד. כי מרע"ה בחי' הקול ואהרן הדיבור דכתיב וזה הדבר אשר תעשה להם. ובמד' הה"ד לעולם ה' דברך נצב בשמים כו'. כי באמת כל העולם והטבע הכל בדבר ה'. כמ"ש ז"ל בתורה נברא העולם. והוא מלה דקיימא בעובדא. והנהגה זו נמסרה לאהרן הכהן בעבודת המקדש. ז"ש וזה הדבר אשר תעשה. מלה דקיימא בעובדא. והקול והדיבור הם אחדות אחד. רק הקול הוא עצם התורה והדיבור הנהגת העולם שנמשך מן הקול. וכתיב נר מצוה ותורה אור. כי המצות בעובדא ונמשך בהם אור התורה. ואיתא עבירה מכבה מצוה ואינה מכבה תורה. כי הנר יכולין לכבות. אבל עצם האור א"א לכבות. וזה עיקר עבודת האדם להמשיך המעשים אחר אור התורה. ובזה כ' זכירה וזכרתם כו' מצות ה' כו' תזכרו ועשיתם. כי הגוף יש בו שכחה כי הוא בטבע שאין לו קיום לעולם. וזכירה הוא דבר קיים לעד. אכן בנ"י בכח התורה ומצות זוכין לזכירה ובזה יתקיימו בתחיית המתים. וע"י זכירת עמלק דכ' זכור כו' תמחה כו' זכר עמלק כו' לא תשכח. פי ע"י זו המצוה זוכין לזכירה. כי עמלק שורש השכחה. שלא יהי' לו לעתיד שום זכר. כי לכל הדברים יהי' נמשך משהו זכירה ממנו לעתיד. הואיל והכל נברא בתורה. וזה הפנימיות יתברר לעתיד. אבל בעמלק כתיב אמחה כו' מתחת השמים. שלא יהי' לו שום זכר וחלק בתורה שהוא בחי' השמים. ובאמת בנ"י הם בחי' זכירה. ולא הי' צריך להיות להם כלל שכחה. ואז לא הי' לעמלק שום זכר בעולם. וכן שמעתי מפי מו"ז ז"ל כי מ"ש בעמלק זכר עמלק. מאין לו חלק בזכירה. רק מה שגונב מאת בנ"י. והוא כמ"ש שאם היו בנ"י בתכלית הזכירה לא הי' לעמלק שום זכירה. ולכן לעתיד שיהיו בנ"י מתוקנים לגמרי. ולא יהיו נטבעין בטבע שהיא בחינת השכחה. אז לא יהי' לעמלק שום זכר. ולפי ששבת הוא מעין עוה"ב. וכ' בשבת זכור. לכן בו יש מחיית עמלק. ומ"ש במד' כי הקב"ה בא להזכיר לבנ"י מה שחטאו ונזדווג להם עמלק. לכן אמר זכור כו' אשר עשה לך עמלק ע"ש. זה הפי' שכפי חטא בנ"י יש מציאות לעמלק כנ"ל. וכתיב ולא תתורו אחרי לבבכם כו' עיניכם כו' למען תזכרו. כפי מה שאין נמשכין אחר הטבע. כך זוכין לזכירה שהוא הפנימיות והתורה כנ"ל:



תר"ס

במדרש לולי תורתך שעשועי כו' אבדתי בעניי כשאמר הקב"ה למשה הקרב אליך כו' אהרן הרע לו. א"ל תורה היתה לי ונתתי' לך שאלולי היא הייתי מאבד עולמי כו'. פי' הגם כי הי' משה רבינו גדול מאהרן. מ"מ הכהונה ניתנה לאהרן שהוא נבדל מן העם כמ"ש ויבדל אהרן כו'. אבל מרע"ה שהוא שר התורה צריך להיות דבוק בכלל ישראל. ולכן לא הוריש מרע"ה כתרו לבניו. רק מורשה קהלת יעקב. ואילו הי' גם מרע"ה נבדל. לא הי' ח"ו לנו תקומה. אך זה כח התורה דכתיב בה יקרה מפנינים. ממי שנכנס לפני ולפנים. שהיא מעמדת ומקיימת כל העולם. ובזה ניחם הקב"ה למשה כי א"א לו להתפרש מכלל ישראל. ולפי שמסר משה רע"ה נפשו על כלל ישראל שילם לו הקב"ה להיות כחו נשאר בכלל ישראל. וכמעט כל איש ישראל יש בו הארה וניצוץ ממרע"ה. ולכן לא ניתן לו הכהונה. כי הכהן צריך להיות נבדל. וכן אמרו חז"ל כתר כהונה זכה אהרן ונטלו. כתר מלכות זכה דוד. אבל כתר תורה מונח לכל איש ישראל:



תרס"א

במדרש זית רענן כו' הה"ד יפה נוף כו' שמן המקדש יצא אור לכל העולם ע"ש. ולכן נמשלו בנ"י לזית כי הם כלים שעל ידיהם יוצא האור מן המקדש לעולם. כי עולם שנה נפש יש בהם המיוחדים אל הקדושה. ומבית המקדש אורה ושמחה לכל המקומות. וכן בזמן שבתות וימים טובים מאירים לכל הזמנים. ולכן נר שבת חובה כי היא משוש לכל הזמנים. ולכן נאמר וביום שמחתכם על יום השבת. וכמ"ש במד' שבאין לביהמ"ק מלא עונות ויוצא נקי מן העונות. כמו כן בשבת קודש השומר שבת מוחלין על כל עונותיו כמ"ש מחול לו. ובאמת בוודאי לא היו יכולין לכנוס לביהמ"ק להביא קרבן רק עם התשובה דזבח רשעים תועבה. רק שבעל תשובה צריך סייעתא דשמיא להיות נקי מליכלוך העונות. וע"י הקרבן מתנקה. וז"ש מלא עונות כי הקרבן בא על חטא בשוגג. ולא על עון מזיד. רק הפי' כנ"ל. וכן הוא בשבת קודש שע"י תשובה כולין להתדבק בקדושת שבת. ואז השבת מוחל ומנקה אותו מן העונות. ובנ"י צריכין להוציא מכח אל הפועל ההארות הגנוזין במקדש ובזמנים כי המה בנפש. נפשות המיוחדים לקדושה. כמו מקדש בעולם. ושבת בשנה:

עוד במדרש שנמשלו לזית שאחר שטוחנין אותו ומקיפין באבנים נותנין שמנן ע"ש. וכבר כתבנו במ"א שדורו של משה הי' שמן זך בלי פסולת. ובימי הגלות הוא שמן השני והשלישי שבא ע"י היסורים. וכמו כן בימי המעשה. שע"ז נאמר יגעתי ומצאתי. שצריכין לברר השמן מן הפסולת. ובש"ק מאיר בחי' מרע"ה. והיא מתנה מבית גנזיו של הקב"ה שהוא זך בלי פסולת. ולכן נקודה זו המבוררת בלי פסולת זה נשאר לעולם. וע"ז כתיב להעלות נר תמיד שהשמן שהוא מעורב בפסולת אינו דבר של קיימא. וכעין זה אמרו בגמרא יגעתי ומצאתי תאמין לחדודי. אבל לאוקמי גירסא סייעתא דשמיא. והוא המתנה של ש"ק שמתגלה נקודה זו הברורה בלי פסולת. ולכן נאמר זכור את יום השבת שהוא בחי' זכירה שאין בה שכחה. ואיתא כי שמן יפה לזכירה אבל הזית בעצמו מביא שכחה. ולכן אותו שמן זית זך בלי שום פסולת הוא להעלות נר תמיד כנ"ל. ועוד במדרש שנמשלו בנ"י לשמן שאינו מתערב במשקין וצף למעלה. ובאמת זה בכח הנשמה. שהרי הנשמה מחיה כל הגוף. וכחה מתפשט בכל האיברים. אעפ"כ היא נבדלת. וזה הרמז החכם עיניו בראשו. וברא הקב"ה להיות הנשמה בראש ומוח להיות למעלה מן הגוף. הגם שהיא נקשרת בגוף כמ"ש ומפליא לעשות. וכל מה שברא הקב"ה הכל למילף מיני' חכמה. ובאמת זה רק בצדיקים כי הרשעים בחייהם קרוין מתים. ומערבין כח הנשמה שלהם בגוף. ולכן בנ"י כא) שיש בהם כח הנשמה ואז הנשמה מאיר לכל הגוף. והיא למעלה. ואותן הנשמות הגבוהים מהפכין עוד הגוף. כענין חסידים הראשונים. שהי' להם התפשטות הגשמיות שע"ז נאמר אפילו במיתתן קרוין חיים. וזהו שמן זית זך בדורו של מרע"ה. וכן בש"ק יומא דנשמתין מאיר הנשמה יתירה שהיא למעלה מכל הגשמיות והטבע. כמ"ש ישמח משה במתנת חלקו. שבכל שבת יש הארה מבחי' משה רבינו ע"ה כמ"ש בספרים:



תרס"ב

בפסוק הקרב אליך כו' אהרן אחיך כו' לכהנו לי. בחר הקב"ה באהרן שהוא איש החסד כמ"ש לאיש חסידך להיות כ"ג. ואיתא אהרן שושבינא דמטרוניתא. לומר דהלכה כבית הלל. דאיתא בגמרא כיצד מרקדין לפני הכלה בש"א כלה כמות שהיא ובה"א כלה נאה וחסודה. ובחתן לא פליגי. דלכ"ע החתן חסיד ועושה חסד. וכ"כ כחתן יכהן פאר. וכהן מדת החסד. אך וככלה תעדה כליה משמע כב"ש. אכן בה"א כלה נאה וחסודה פרש"י חוט של חסד משוך עלי'. פי' אעפ"י שהיא בכלל מדה"ד ודאי. אך כל החסדים שבאים לעולם באים על ידי'. ומצד זה היא חסודה. שעלי' דייקא נמשך חוט של חסד. וזה הי' ג"כ מחלוקת קרח ואהרן. קרח אמר טלית שכולה תכלת. כי בחי' הלוים הם מדה"ד. ואהרן שגם הוא מן הלוים אבל חוט של חסד משוך עליו. ועל ידו נמשך החסד אל המטרוניתא שהוא בחי' נשיאת כפים כמ"ש בזוה"ק פי' כה תברכו ע"ש פ' נשא. ולכן בחר הקב"ה באהרן להורות כי הוא כלה נאה וחסודה. וכל המחלוקת הם רק בבחי' זו. כי החתן נק' המלך שלמה שהשלום שלו. ושם אין מחלוקת. רק בפמליא של מטה אלו אוסרין ואלו מתירין. מחייבין ומזכין. ולכן בשבת דזכור ושמור בדיבור אחד נאמרו. נקרא שלום דבשבת הכל שלום:



תרס"ג

במדרש מה שמן מאיר. כך ביהמ"ק מאיר לעולם. לכן נקראו ישראל זית רענן שהם מאירים לכל. השמן הוא מאיר שעל ידו האור נאחז בפתילה. וכמו כן ע"י ביהמ"ק הי' האור נאחז בנפשות בנ"י. דכ' ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. ובזוה"ק נר מצוה ותורה אור דבעי עובדין דמצות לאתקנא שרגא ובעי אורייתא לאנהרא שרגא. ומצות מתקנין אברי הגוף להיות כלי לקבל הארת הנשמה וע"י התורה מאיר הנשמה. ובשב"ק מאיר הנשמה שזה רמז הדלקת נר בשבת. ובימי מעשה לאתקנא שרגא. ויום השבת לאנהרא שרגא. וכבר כ' במ"א מה שלפעמים נאמר אתה תאיר נרי ולפעמים אתה נרי. וכענין שכ' בזוה"ק דיש שמן למאור. ויש שמן המאור שהוא מדריגה גבוה. דיש נשמות שהם כלים לקבל האור. ויש נשמות גבוהות שהם בעצמם האור כמ"ש חלק ה' עמו. וזהו בחי' משה רבינו כי טוב הוא אין טוב אלא תורה. וז"ש ויקחו אליך שמן זית כו' למאור. שהוא שמן המאור עצם האור. לכן כתיב ואתה תצוה שהתורה מתפשטת לרמ"ח ושס"ה מצות. ומרע"ה שר התורה הוא מחבר כל נשמות בנ"י שיקחו אליו שמן למאור. ומש"ה "שמן "המאור. ובשבת מתגלה הארת מרע"ה בכל איש ישראל. כי הנשמות שלמטה הם שמן למאור. ושורש הנשמה שלמעלה שמן המאור. ובשבת קודש יש התגלות נשמה יתירה ועל זה נאמר אתה נרי:

בפרשה זו מצות המנורה ובגדי כהונה. כי אהרן בחי' נר מצוה שהוא תיקון הגוף ברמ"ח ושס"ה. ומרע"ה בחי' תורה אור שהוא הנשמה. דעיקר המצוה להמשיך אור הנשמה אל הגוף. ומרע"ה הוריד התורה מן השמים והאיר אל הגוף. ואהרן העלה הנר אל הנשמה. כמ"ש במ"א דבמשה כ' מן הבוקר עד הערב ובאהרן כתיב מערב עד בוקר. דהגוף יש בו פסולת וצריכין לברר התערובות. ואהרן הי' בחי' גוף נקי. ולכן בחר בו השי"ת לכהן. וכמ"ש והי' על לב אהרן. מצח אהרן. שתי כתפיו. מצנפת על ראשו. זה תכשיט הגוף. רמז לדבר לא מצאתי לגוף טוב משתיקה והיא מדת אהרן כמ"ש וידום אהרן. ומרע"ה הוא הנשמה והמדבר. וב' האחים רומז לשפתים. כי השפה מיוחד לדיבור. ולהשתיקה ג"כ כמ"ש במ"א מזה. וכתיב משה ידבר. ושפתי כהן ישמרו דעת. ושניהם בחי' זכור ושמור. ומתאחדין בשבת קודש. שבת אחים גם יחד: