שער כבוד ה'/הקדמה
הקדמה
עריכהתשובה שהשיב החכם השלם מרנא ורבנא, הרב אפרים נר"ו בן הקדוש ה"ר ישראל זלה"ה בן אלנקאוה, אשר ממדינת טוליטולה לבנו בכורו, ישמרהו צורו כרועה עדרו.
שאלת ממני בני בכורי ישראל אשר בך אתפאר, להודיעך את דעתי, במה שכתב הרב האלהי במורה על עניין אנכי ארד עמך מצרימה, אשר תרגמו אונקלוס ע"ה אנא איחות עמך, ועל מה שהשיב עליו הרמב"ן ז"ל בחידושי תורה שלו בזה ובזולתו בפרשת ויגש אליו. וגם על מה שהשיב בפרשת וישמע יתרו על מה שהשגיח במה שתרגם פסוק ואל ידבר עמנו אלהים ולא יתמלל עמנא מן קדם ה'. גם במה שהשיב עליו בתחילת פרשת וירא אליו ה' על מה שכתב שהשלשה אנשים שראה אברהם היה ענינם במראה הנבואה. גם במה שהשיב עליו בתחילת פרשת ויקרא בטעם הקרבנות. ובקשת ממני לגלות אליך האמת את מי משניהם ואשר כביר מצאה ידו, לפי דעתי באותם הענינים ההם, והנני משיבך על שאלותיך כפי הסדר ששאלת מלין כדי לתקן לך מקום להכנס עמו לטרקלין. וקראתי שם התשובה הזאת שער כבוד ה' על שם המחיצות שטפל אונקלוס על שם ה' להיות לו בקצת מקומות מן הגשמות שמירה מבוארת, ובקצת מקומות לאות ולמשמרת, לתהלה לכבוד ולתפארת. והקדמתי לך אלו החרוזים, בסבך שבחי המורה (נאחוים) [נאחזים], למען דעת כל עם אמוני, כי זה משה האיש קיבל תורה מסיני, וכי כל דבריו מכל זיוף צרופים טהורים ונקיים, דברי אלהים חיים.
| נבון לחש במורה הנבוכים | בסוד דעת ודת לו שם מהלכים |
| לטוש רעיון, נטוש כזב ודמיון | בלב אמיץ וידים תמוכים |
| וקו לקו, היה שב על פרקיו | ויהיו לך כמו שלחן ערוכים |
| ברעיונים, ועיונים נבונים | בלי זיוף והטעאה מסוכים |
| ואז תקרב, לדעת מענה רב | בשל גשמות ומקרים בו סבוכים |
| והתבונן, בסוד תרגום מבונן | בתוספת כבודות נערכים |
| ולו בשמות, במקצת המקומות | להקדיש אל במצטרפים סמוכים |
| לבל יטעה, אנוש טועה ומטעה | בהשאלות לשך אזן צריכים |
| ואל תטעה, לרב כביר ורועה | ומאיר לאשר הלכו חשכים |
| גאון יעקב, אשר כל הר ועקוב | למישור שם ושת בים דרכים |
| והאיר, מאפיל תורה והסיר | חרפות מנבוני עם ומכים |
| ואם כוין, בכונת מכוין | מתרגם אל רמזים בם סבוכים |
| להישרות, לחכמת הספירות | להראות סוד שמות אל הכרובים |
| ללב הרב, מאד ימתק ויערב | והוא מורה ליודעים בם וזוכים |
| ואם הרב, בנו נחמן מאד רב | בדעותיו וסודיו הנסוכים |
| ושם רקים, דבריו העמוקים | ואוריו המאירים שם חשוכים |
| בהבלות, דברים על נקלות | להשיב מענה פיהו הפוכים |
| כבודו לא, יהי חסר וחילו | גאון יערה וגבה כמלכים |
| בעיני כל, מתי דעת וכלכול | בסודות האמונה הם חנוכים |
| אשר המה, למודי דת וחכמה | ובעבותות יסוד דעת משוכים |
| ובנבואה, מאד הפליא פליאה | במראה וחלום הישיר דרכים |
| ואיך מלאך, בעין נביא יסובך | כמראה איש ומתהפך הפכים |
| וסוד קרבן, לכל משכיל וכל בן | בספרו ימצאו זוכים ונסוכים |
| ובחקים, ובמצוות חקוקים | טעמים שם עדי שחק אבוכים |
| ואל גבהות, ומציאות האלהות | ראיות שם ומופתים חתוכים |
| ואיך גשמות, משוללת וקדמות | ומופתי אריסטו שם דעוכים |
| וכל תאר, לצד שולל יבואר | לנגדו אך לצד חיוב חשוכים |
| וסוד איוב, אשר הוכח במכאוב | ביד שטן אשר חציו דרוכים |
| וסוד רשע, ברוב טובה ישעשע | וצדיקים בטיט חוצות דרוכים |
| והכרעה, בהשגחה וידיעה | פרצים למקוים לו וחוכים |
| ואיך שוים, לפניו כל ונתוים אנוש | עשיר ורש עם איש תככים |
| ואיך עניו, וחכמי לב לפניו | חנוני חן ועליונים ומוכים |
| וכי עיניו, פקוחות גם לפניו | גלוים כל בלי עב או מסכים |
| ועוד השית, בסוד מעשה בראשית | סדרים הם ככוכבים דרוכים |
| ומרכבת, יחזקאל נערבת | בפי כל שם ערך לה ערכים |
| וסוד פנים, ואופנים נכונים | למול חיות בכנפיהם מסוככים |
| ותו התוה, בסוד אדם וחוה | בגן עדן בעט נחש נשוכים |
| ואיך קין, כלא היה ואין | ומות הבל ודמיו השפוכים |
| ואיכה שת, בסוד ראשית ועשת | למין אדם שפלים עם נסיכים |
| והשאלות, והעברות בלולות | בשתופים לשונות מאריכים |
| ובמשלים, מאד גבר חיילים | והישרים ונקף הסביכים |
| וספורים, בסוד תורה ספורים | במועצות ודעת הם כרוכים |
| ומי הוא זה, יצפצף פה ויזה | למול עזו במילים מחשיכים |
| וכל נבון, יתו לו חטא ועון | דבריו אל ואותותיו זעוכים |
| וכל מורה, לנגדו חץ ומורה | סגוריו תוך סגור לבו מעוכים |
| ואיך ימצא, לנגדו יד ועצה | ותחתיו כל נבוני לב הדוכים |
| וכל חוקר, ימינו שוא ושקר | לעומתו ואם יריק חניכים |
| ומשכילים, לפניו כחסילים | חשובים או צללים נהלכים |
| ישלם לו, אלהים חי גמולו | בגן עדנו וימיו הארוכים |
| ועל עמדו, לקצו יעמידו | בהקיץ הפגרים המעוכים |
| ויכתירו, בחיבורו ונזרו | יהי מציץ במורה הנבוכים |