שער המצוות/פרשת שמות

פרשת שמות

איסור להגות השם ככתבו. ואיסור קבלה מעשית. כתיב זה שמי לעולם, לעלם כתיב, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, (פסחים דף נ') אמר לי מורי זכרונו לחיי העולם הבא, כי אמיתות פירוש דבר זה הוא, שלא יקרא ד' אותיות ההוי"ה ככתבן בלי מילוי. אבל אם יקראנו במילוי, כזה: יו"ד ה"י וי"ו ה"י, גם זה בכלל ההוגה את השם באותיותיו.

ובענין קבלה מעשית, מה שהוא שימוש האדם, לעשות דברים נפלאים, על ידי השבעת שמות הקדש, כל העושה השבעות אלו, גורם שיבואו תמיד בפיו ברכות לבטלה, כי עבירה גוררת עבירה, ואותם המלאכים שהוא משביען, בעל כרחן מתגרים בו, ומביאים אותו לידי ברכות לבטלה.

ושאלתי למורי זכרונו לברכה, שהרי ראינו דורות הראשונים, שהיו משתמשין כנודע, ובפרט כפי הנמצא כתוב בספר פרקי היכלות, שהיו משתמשים בהם, רבי ישמעאל, ורבי עקיבא, לענין פתיחת הלב והזכירה. והשיב לי, כי הם היו נטהרים באפר פרה, כנודע בענין רבי טרפון, שהיה מטהר הטמאים באפר פרה, אף על פי שהוא היה אחר חורבן בית שני. אבל עתה, אנו כולנו טמאים לנפש אדם, ואין לנו רשות להשתמש בהם.

ושמעתי בשם מורי זכרונו לחיי העולם הבא תשובה אחרת, והיא זו, כי כל מי שיתקיים בו על כן עַלַמות אהֵבוך, כי כפי הפירוש שפירשו בו רבותינו זכרונם לברכה, (עבודה זרה דף ל"ה עמוד ב) אל תקרי עַלַמות אלא על מו"ת. ורוצה לומר: כי כל מי שאפילו המקטרגים אוהבים אותו, מפני שאין בו שום חטא שיוכלו לקטרג עליו, ואפילו מלאך המות נעשה אוהבו, מותר וראוי לו שישתמש בשמותיו יתברך הקדושים. אבל כל מי שיוכלו לקטרג עליו מלמעלה, לומר ראה פלוני שעבר עבירה פלונית, והוא מתשמש בשמותיך הקדושים, הנה אדם זה הוא ודאי שיענישוהו אותו למעלה, אם ישתמש בשמות הקדש.

עוד שמעתי בשם מורי זכרונו לחיי העולם הבא, והוא, כי כל השמות והקמעים אשר בזמננו, הם מוטעים, אפילו אותם הפועלים בנסיון אמיתי, ולכן האדם המשתמש בהם, נענש. אבל אם היינו יודעים אותם על מתכונתם, היינו יכולים להשתמש בהם.

גם היה מורי זכרונו לחיי העולם הבא נזהר, מלהוציא בפיו שום שם משמות הקדש, או של המלאכים, אפילו אותם הכתובים בספרים, ולא היה זוכר אותם באמצע הדרוש, אלא כדרך זה: כשהיה זוכר מטטרו"ן, היה אומר מֵם טֵית. וכשהיה זוכר סמא"ל, היה אומר סַמֵ"ך מֵ"ם. וכן כיוצא בזה. וטעם הדבר, לפי כשהקדוש ברוך הוא מסרם והשליטם על שליחותיו ומלאכיותיו, צוה אותם, תיכף כשיזכרם האדם וישביעם בשמו, שיהיו נזקקים לו, כנזכר באותיות דרבי עקיבא. והנה תיכף כשיזכירם האדם וישביעם בשמו, שיהיו נבהל ונרתע לאחוריו, לשמות את משביעים אותו, כדי שיהיה מזדקק להשלים שבועתו, כנזכר. ואף אם רואה אחר כך, שאינם משביעים אותו, עם כל זה נרתע ונבהל בשמיעת שמו, ומתקנא במזכיר שמו, ומתגרה בו, ומקטרג עליו.

ופעם אחד שאלתי למורי זכרונו לחיי העולם הבא, כי הרי שמות אדני ואלהים וכיוצא, אנו מזכירים אותם תמיד, ואם כן למה אסור להזכיר המלאכים הנבראים. והשיב לי בסוד, ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך כו', ופירוש בזוהר, לפי שהארץ היתה מלאה גילולים, ואם ירד המלאך שם, יתלבש באותה הזוהמא, אבל הוא יתברך, אש אוכלת הוא, ואין דבר עומד בפניו, ואינו מקבל טומאה חס ושלום, ולכן בהזכרת שם המלאך, מתלבש הקול הזה באויר העולם, אשר יש בו בחינת חומר וקליפה כנודע. אבל שמותיו יתברך, אינן מקבלין טומאה, לכן מותר להזכירם. אבל שם ההוי"ה, אף כי גדול על כל השמות, צריך להעלימו מרוב קדושתו ומעלתו. אמנם שמות המלאכים, שהם נמצאים בבני אדם הנקראים בשמותיו, כגון: מיכאל, גביראל, מותר להזכירם, ואין בהם חשש איסור.