שער הכוונות/ענין נוסח התפלה

דרוש על נוסח התפלה עריכה

ועתה אכתוב נוסח התפלה שקבלתי ממורי ז"ל.

ובראשונה אכתוב ענין אחד שאמר לי מורי ז"ל בענין הפזמונים והפיוטים שתקנו האחרונים.

דע לך כי מורי ז"ל לא היה אומר שום פזמון ושום פיוט ובקשה מאלו שסדרו האחרונים כגון ר' שלמה בן גבירל וכיוצא לפי שאלו האחרונים לא ידעו דרכי הקבלה ואינם יודעים מה שאומרים וטועים בס' דבורם בלי ידיעה כלל. ובפרט פזמון "יגדל אלקים חי כו'" וכן וידוי אשמנו באומר ובפועל כו' וכן ביום הכפורים לא היה אומר וידוי של רבינו נסים ור' שם טוב ן' אדרוטל ור' יצחק בן ישראל שתקנו כל אחד וידוי בערבית ושחרית ובמוסף ובמנחה ובנעילה -- לא היה אומר אותם כלל.

אבל היה אומר התפלות והבקשות ופזמונים שתקנו הראשונים כמו תפלת ר"ע ע"ה ותפלת ר' אלעזר בן ערך ותפלת רבי נחוניא בן הקנה ע"ה. וכן היה אומר כל הפיוטים ופזמונים שתיקן ר' אליעזר הקליר, הלא המה במחזור האשכנזים -- לפי שכל אלו הראשונים תקנו דבריהם עפ"י חכמת האמת והיו יודעים מה שתקנו. ואף גם אם הם באמצע ברכות יוצר היה אומרם לפי שהם היו תנאים והיו יודעים מה היו מתקנים, וכל דבריהם היו מיוסדים על פי האמת.

ושמעתי בשם מורי ז"ל כי הקליר שסדר קרוב"ץ במחזור האשכנזים הוא רבי אלעזר בר' שמעון כנזכר במדרש (שיר השירים רבה ג, ו) על הפסוק "מכל אבקת רוכל זה ר' אלעזר בר"ש דהוה קראי ותנאי ופייטן וקרוב"ץ". אבל אני לא שמעתי ממורי ז"ל.

ואמנם בעיקרי המנהגים עצמם שיש הפרשים רבים ושנויים רבים בענין נוסח התפלות בעצמם -- חוץ מענין הפזמונים והפיוטים הנוספים בתוך התפלות -- אלא בנוסח הברכות והתפלות עצמם יש שנויים רבים בין סדורי התפלות, בין מנהג ספרד, ובין מנהג קאטלוניא, ובין מנהג אשכנז וכיוצא בזה -- הכה בענין הזה א"ל מורי ז"ל שיש ברקיע י"ב חלונות כנגד י"ב שבטים, וכל שבט ושבט עולה תפלתו דרך שער אחד מיוחד לו והם סוד י"ב שערים הנזכר בסוף יחזקאל (יחזקאל מ"ח, ל'-ל"ה).

והנה אין ספק כ"א תפלות כל השבטים היו שוות לא היו צורך לי"ב חלונות ושערים וכל שער יש לו דרך בפני עצמו -- אלא ודאי מוכרח הוא שכיון שתפלותיהם משונות לכן צריכים שערים מיוחדים לכל שבט ושבט, כי כפי שרש ומקור נשמות השבט ההוא כך צריך להיות סדר תפלתו. ולכן ראוי לכל א' וא' להחזיק כמנהג סדר תפלתו כמנהג אבותיו לפי שאין אתנו יודע מי הוא משבט זה ומי הוא משבט זה. וכיון שאבותיו החזיקו במנהג ההוא אולי הוא מן השבט ההוא הראוי לו אותו המנהג ועתה בא לבטלו ואין תפלתו עולה למעלה אם לא בדרך הסדר ההוא.

אבל צריך שתדע שאין זה אלא בענין תיבות משונות באמצע התפלה וכיוצא בו, כגון להקדים הודו קודם ברוך שאמר או אח"כ וכיוצא. אבל מה שהוא מיוסד עפ"י הדין המפורש בתלמוד -- זה הוא דבר השוה לכל נפש ואין חילוק ביניהם כלל בכל השבטים.

וזה נוסח התפלה כאשר קבלתי ממורי ז"ל וכדי שלא אאריך אכתוב סדורו כפי דפום הסדור של כל השנה ממנהג ספרד הנדפס בשנת רפ"ד ליצירה.

הנה כל ברכות הנאמרות בשחר קודם התפלה לא קבלתים ולא שמעתים ממורי ז"ל, אבל ענין ברכת "הנותן ליעף כח" היה הוא ז"ל נוהג לאומרה שלא כמ"ש הש"ע. גם ראיתי אותו עונה אמן באמצע שתי ברכות של "אשר קדשנו על דברי תורה" ובין ברכת "והערב נא ה' אלקינו" -- כנראה שהם שתי ברכות וכמ"ש בעל הטורים, כי והערב נא ה' אלקינו הוא ברכה שניה בפני עצמה ואינה סיום ברכה א'.

"אלקינו ואלקי אבותינו זכרנו בזכרון טוב מלפניך ופקדנו בפקודת ישועה כו'" -- הנה דל"ת של "בפקודת" תהיה דגושה

"רבש"ע כמו שכבש א"א את רחמיו כו' במדת החסד ובמדת הרחמים ותכנם לנו למ"ה ובטובך הגדול ישוב חרון אפך כו'. והביאך ה' אלקיך כו' והטיבך והרבך מאבותיך ונאמר ע"י נביאך ה' חננו לך קוינו כו' בעת צרה ונאמר ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע ונאמר בכל צרתם לו צר כו' אלו דברים שאדם עושה אותם אוכל מפירותיהם בעוה"ז" -- וצ"ל "מפירותיהם" בתוספת מם.

"לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר כבגלוי" -- עם כף.

"קדש שמך בעולמך על עם מקדשי שמך ובישועתך מלכנו תרום ותגביה קרננו ותושיענו בקרוב למען שמך ברוך המקדש שמו ברבים אבינו שבשמים חי וקיים עשה עמנו חסד כו':"

אחר פרשת התמיד קודם פסוק "וערבה לה' כו'" יאמר פטום הקטרת כו' ואח"כ יאמר פסוק "וערבה".

וזה נוסח פטום הקטרת -- בין בסדר הקרבנות, בין אח"כ בסוף התפלה, ובין בפיטום הקטורת דתפלת המנחה -- כולם שוים, וזהו נוסחו:
- "אתה הוא ה' אלקינו שהקטירו אבותינו לפניך כו' ת"ר פטום הקטרת כו'" -- ולא היה מוסיף בה פסוק "והקטרת אשר תעשה במתכונתה" כמנהג קצת בני אדם.
- "ונוטל מהם מלא חפניו כו' ושבולת נרד" -- ביחד, כי שניהם הם דבר א' ולא שתי סמים.
- "קלופה שלשה יין קפריסין" -- יוד ראשונה בצירי ולא בפתח לפי שהוא סמוך למלת "קפריסין".
- "מלח סדומית רובע" -- ואין צ"ל "רובע הקב" כי סתם רובע האמור במשנה ובברייתא הוא רובע הקב.
- "מכפת הירדן כל שהיא" -- בחירק, לא "כל שהוא".
- "בורית כרשינא למה היא באה כדי לשפות בה את הצפורן כדי שתהא נאה יין קפריסין למה הוא בא כדי לשרות בו את הצפורן כדי שתהא עזה והלא מי רגלים יפין לה כו' תניא רבי נתן אומר כו' תני בר קפרא כו' מפני שהקול יפה לבשמים" -- הבי"ת של "לבשמים" בשבא ולא בקמץ כמנהג קצת ב"א כי הנה בפי' ארז"ל בגמרא שהבל הקול היוצא מפי האדם בשעה שכותש הבשמים במכתשת גורם שיהא ריחם נודף ומבושם.
- "כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה'" -- וכאן יאמר ג' פסוקים "ה' צבאות עמנו כו' ה' צבאות אשרי אדם בוטח בך ה' הושיעה כו'", ובכל פעם שיאמר פטום הקטורת צ"ל אחריו ג' פסוקים אלו.

ואח"כ יאמר "וערבה לה' מנחת יהודה כו'" ולא יאמר שום פסוק אחר כלל ולא שום תפלה כמו שנדפס בסדורים אחר עלינו לשבח וזה נוסחתה "רבון העולמים גלוי וידוע לפניך שמדת הדין מתוחה". ואפילו בזמן שיהיה המגפה ר"ל -- לא יאמר אותה תפלה ולא שום פסוק אחר מאותם שנהגו לומר אחר פטום הקטרת כגון "ויאמר אליהם ישראל אביהם כו'" וכיוצא.

ולא היה נוהג לומר ביום שבת פסוק "וביום השבת שני כבשים בני שנה כו'" כמנהג ספרדים לפי שאלו הם מענין קרבן מוסף שבת ואין עתה זמנה עד אחר סיום תפלת שחרית.

"אביי הוה מסדר כו'" -- בהגיעך אל מלת "והקטרת קודמת לאברים כו'" אין להקפיד מכאן ואילך להזכיר מלת "קודמת", רק "וקטרת לאברים ואברים למנחה כו'" עד הבזיכין שהם באחרונה ואז צ"ל "ובזיכין קודמין לתמיד של בין הערבים כו' עליה השלם כל הקרבנות כולם", ולא יאמר "השלים".

"אנא בכח גדולת ימינך כו'" -- ויאמר כל שני תיבות ביחד, אנא בכח ויפסיק, גדולת ימינך ויפסיק, תתיר צרורה ויפסיק. ונלע"ד שהטעם הוא לכוין אל מה שנתבאר אצלינו כי כל שם מאלו הז' שמות של מ"ב יש בו ששה אותיות ומתחלקים לג' בחינות -- בשתים אותיות יכסה פניו, ובשתים יכסה רגליו, ובשתים יעופף -- ולכן צריך לחבר כל שני אותיות ביחד. גם היה אומר מורי ז"ל שבח זה בנעימה ובניגון ואחר סיומו יאמר בשכמל"ו.

"רבון העולמים אתה צויתנו להקריב כו' שיהא זה שיח שפתותינו חשוב ומקובל ומרוצה לפניך כו'" -- גם כשהיה קורא איזה פרשה או איזה פסוק מן התורה או מן הנביאים או מן הכתובים היה אמרו כפי ניגון טעמו ממש אם בתורה או בנביאים כו'.

לא היה נוהג לומר קודם איזהו מקומן פסוק "עורי צפון ובואי תימן כו' באתי לגני כו'" כמנהג קצת בני אדם.

"רבי ישמעאל אומר בי"ג מדות כו' וכן שני כתובים המכחישים זא"ז" ולא היה אומר וכן אלא הכף בפתח. ואומר קדיש דעל ישראל כו'.

"הודו לה' קראו בשמו כו' מופתיו ומשפטי פיהו" -- ולא פיו.
ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך כו' יאמר ב' פעמים מעומד. ואח"כ פסוק "והיה ה' למלך על כל הארץ כו'" ג"כ מעומד. ואח"כ ישב ויאמר הושיענו עד הללויה.
ואח"כ אם הוא בחול יאמר "למנצח בנגינות מזמור שיר כו'", ואם הוא שבת יאמר "מזמור השמים מספרים כבוד אל כו'". ואח"כ יאמר סדר המזמורים שהם רננו צדיקים בה' עד סיום הלל הגדול כנודע.

ברוך שאמר צריך לקום מעומד ויאמר אותו עד סיום הברכה "מלך מהולל בתשבחות" ואח"כ ישב. ויאמר "מזמור לתודה" מיושב.

ובהגיעו לברוך שאמר ימשמש בב' הציציות אשר לפניו ויאחזם בידו עד גמר הברכה. וזה לרמוז כי שני הציציות וכן ברוך שאמר שניהם הם בעולם היצירה.

ברוך שאמר יש בו פ"ז תיבות וי"ג ברוך, וזה נוסחו:

"ברוך שאמר והיה העולם. ברוך הוא. ברוך אומר ועושה. ברוך גוזר ומקיים. ברוך עושה בראשית ברוך מרחם על הארץ. ברוך מרחם על הבריות ברוך משלם שכר טוב ליריאיו. ברוך חי לעד וקיים לנצח ברוך פודה ומציל ברוך שמו. בא"י אמ"ה האל אב הרחמן המהולל בפה עמו משובח ומפואר בלשון חסידיו ועבדיו ובשירי דוד עבדך נהללך ה' אלקינו בשבחות ובזמירות ונגדלך ונשבחך ונפארך ונמליכך ונזכיר שמך מלכנו אלקינו יחיד חי העולמים מלך משובח ומפואר עדי עד שמו הגדול ברוך אתה ה' מלך מהולל בתשבחות"

וצ"ל "ברוך מרחם על הבריות" בשבא הבית והריש חיריק והיוד בחולם, וכן נזכר בס' היכלות. גם צ"ל "מהולל בפה עמו" ולא יאמר בפי ביו"ד לפי שמלת בפה היא בגי' פ"ז כמנין פ"ז תיבות שיש בברוך שאמר. גם "בתשבחות" התיו בחיריק ולא בשורק כמ"ש המדקדקים והרד"ק ז"ל כתב שהוא במשקל תפארת.

"מזמור לתודה כו' יהי כבוד כו' והוא רחום כו'" -- ויאמר פסוק זה אפילו בשבת.

"ויברך דוד כו'" יאמר אותו מעומד עד שיאמר ד' תיבות אלו "אתה הוא ה' האלקים" שר"ת שלהם אהיה כנז"ל באורך ענין זה. וישב אח"כ במלת "בחרת".

"אז ישיר כו' ה' ימלוך לעולם ועד" -- יאמר פסוק זה ב' פעמים בלשון הקודש ובפעם שלישית בלשון תרגום "ה' מלכותיה קאים כו'"

"כי בא סוס פרעה כו' ובני ישראל הלכו כו' כי לה' המלוכה כו' ועלו מושיעים כו' והיה ה' למלך כו'"

"ישתבח שמך" -- ולא יאמר פסוק שמע ישראל קודם ישתבח כו' כאשר נמצא בקצת סידורים הנדפסים.

גם אין לומר "ובכן ישתבח שמך כו'" אא"כ הוא בשבת שאומרים "נשמת כל חי" ואח"כ אומר "ובכן ישתבח שמך כו'"

"גדולה גבורה תהלה ותפארת" -- ויקדים גדולה לגבורה כי כן הסדר בי' ספירות. וכן נזכר בזוהר פר' תרומה.

"בא"י מלך גדול ומהולל בתשבחות" -- התיו בחיריק כמ"ש הטעם לעיל בברוך שאמר.

"הבוחר בשירי זמרה מלך אל חי העולמים אמן".

ושמעתי מפי חכם א' כי שבח זה תקנו אברהם אבינו ע"ה ונרמז בר"ת שאחר סיום הברכה: א"ל ההודאות ב"ורא כל הנשמות. ר"בון כל המעשים ה"בוחר בשירי זמרה. מ"לך אל חי העולמים. אמנם אני לא קבלתי דבר זה ממורי ז"ל.

ואומר קדיש עד "דאמירן בעלמא" וזה נוסחו:

"יתגדל ויתקדש שמיה רבא כו'" ככתוב בסידור, ויאמר "די ברא" בשתי תיבות מחולקות ולא בתיבה אחד - "דברא".

גם מן "וישתבח" עד "ויתהלל", כל תיבה מאלו השבעה מתחיל באות וא"ו והם ז' ווין.

"תשבחתא" -- התיו הראשונה בחיריק, כנ"ל במלת תשבחות.

ונוסח קדיש זה נוהג בכל הקדישים, אף בקדיש היתומים שאומרים אותו על מיתת אביהם.

"ברכו את ה' המבורך", ועונין הקהל "ברוך ה' המבורך לעולם ועד". ובעוד שהש"צ אומר "ברכו" יאמרו כל הקהל בלחש "ישתבח ויתפאר שמו של ממ"ה כו'" ככתוב בסי'.

"ברוך אתה ה' אמ"ה יוצר אור כו'" -- הנה כשיתחיל ברכה זו צריך למשמש בתפלה של יד כי היא ותפלה של יוצר אור הם בעולם הבריאה כמבואר לעיל.

"ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית" -- ולא יאמר "וטובו" אלא "ובטובו", ופירושו הוא כי השי"ת מחדש בכל יום את מעשה בראשית ע"י טובו שהוא אור הגנוז לצדיקים כנזכר בזוהר פר' תרומה.

"בקול דברי אלקים חיים" -- ולא יאמר "קול בדברי אלקים חיים כו'".

"ובנעימה קדושה" -- צריך להפסיק בין מלת "ובנעימה" למלת "קדושה". וגם צ"ל קדושה בשורק. והענין הוא כאלו אומר כן בשפ' ברורה ובנעימה כולם כאחד עונים קדושה באימה ואומרים ביראה קק"ק ה' צבאות. וכ"כ אבודרהם וגם רש"י ז"ל.

"והאופנים וחיות הקדש ברעש גדול מתנשאים לעומת השרפים לעומתם משבחים ואומרים כו'" וכן הוא נוסח האשכנזים.

"לאל ברוך נעימות" -- צ"ל הלמד בקמץ, ר"ל לאל הידוע שהוא ברוך, יתנו לו נעימות. ואם תהיה נקודה בשבא אז יהיה פירוש לאל של ברוך, ואין לו הבנה, כי האל עצמו הוא הברוך. וכן "למלך אל חי וקיים" -- צריך לנקוד אות הלמד ראשונה בקמץ, כלומר למלך הידוע שהוא אל חי וקיים.

"זמירות יאמרו ותשבחות ישמיעו" -- התיו נקוד בחיריק כנ"ל בברוך שאמר במלת "בתשבחות".

"המחדש בטובו בכל יום תמיד כו'", ולא "המחדש טובו" כמש"ל גבי "ובטובו מחדש בכל יום תמיד".

גם אין לומר כמנהג האשכנזים "והתקין מאורו'" קודם חתימת הברכה אלא כמנהג הספרדים.

"אהבת עולם כו' והאר עינינו בתורתך ודבק לבנו במצותיך" כצ"ל, כי התורה נאמר בה ותורה אור והיא המאירה עינינו להבין בכח הפלפול ידיעת התורה, ודבק לבנו במצותיך שיאהב לקיים המצות. הפך מן הנוהגים לומר "והאר עינינו במצותיך ודבק לבנו בתורתיך".

ובאמרך "מהר והבא עלינו כו'" ישים ב' צדדי הטלית ע"ג שתי כתיפיו ואח"כ יקבץ ארבע ציציות ביד שמאלו ויניחם על לבו ביד שמאלו כל עוד שהוא קורא ק"ש עד "ודבריו חיים וקיימים" כמו שנתבאר לעיל.

"מהר והבא עלינו ברכה ושלום מהרה מארבע כנפות כו'" כצ"ל:

"שמע ישראל כו'", ויסגור עיניו ביד ימינו עד שישלים בשכמל"ו.

כשיגיע אל "וקשרתם לאות על ידיך" ימשמש בתפלה של יד, "והיו לטטפות בין עיניך" - בתפילין של ראש. וכן כשיגיע אל "וקשרתם אותם כו'".

וכשיגיע אל "ויאמר" שהוא פרשת ציצית תקח ראשי חוטי הד' ציציות ביד ימין ושרשם הנאחזות בכנפי הטלית יהיו ביד שמאל, ותניחה כך נתונה על הלב בצד שמאל.

וכל עוד שאתה אומר פרשת ציצית תהיה מביט ומסתכל בציציות ההם, וכשתגיע אל "וראיתם אותו" תעבירם על גבי עיניך ותנשקם, וכמ"ש בתשובות הגאונים ובספרק עמודי גולה הנק' סמ"ק, שזו היא א' מן רמ"ח מ"ע שיסתכל בציציות.

וכשתגיע אל "ודבריו חיים וקיימים ונאמנים ונחמדים לעד" -- הנה במלת "לעד" תנשקם ותעבירם ע"ג עיניך ותסירם מידך שישתלשלו למטה כדרכן.

"גואלנו גואל אבותינו יוצרנו צור ישועתינו" כצ"ל ולא יאמר "צורנו".

"למלך אל חי וקיים" בקמץ הלמד, ולא בשבא, על דרך מה שנת"ל גבי "לאל ברוך כו'".

"רם ונשא גדול ונורא" כצ"ל, ולא יאמר "גדול גבור ונורא".

צ"ל "תהלות לאל עליון גואלם" בלשון רבים ולא בלשון יחיד, ככתוב בסדורים "תהלה לאל עליון". ובאמרך "תהלות לאל עליון" יקום מעומד עד סוף תפלת י"ח.

העמידה בקיץ יאמר "ברכנו" ובחורף יאמר "ברך עלינו", שלא כאותם שנהגו לומר ברך עלינו בין בקיץ בין בחורף.

"תשכון בתוך ירושלם עירך כו' וכסא דוד עבדך כו'" כצ"ל, שלא כאותם שמדלגים "וכסא דוד עבדך" ואומרים שאינה מעין ברכה זו אלא מעין ברכת "את צמח דוד עבדך כו'".

ופעם אחד נסתכל מורי ז"ל במצח אדם אחד וא"ל שכל ימיך לא התפללת תפלת י"ח שלימה והיה זה בשביל שהיה מדלג "וכסא דוד עבדך" והודה לו האיש ההוא שכך היה נוהג.

"על הצדיקים ועל החסידים ועל שארית עמך בית ישראל ועל פליטת בית סופריהם כו'" כצ"ל.

"שמע קולינו ה' אלקינו אב הרחמן רחם עלינו כו'" כצ"ל, וכשיגיע אל תיבת "מלפניך מלכנו ריקם אל תשיבנו כו'" יאמר וידוי על חטאיו בדרך קצרה "רבש"ע חטאתי עויתי פשעתי לפניך יהי רצון מלפניך שתמחול ותסלח ותכפר לי על כל מה שחטאתי ושעויתי ושפשעתי לפניך מיום שנבראתי עד היום הזה". ואם ירצה יתודה באורך בפרטות ואח"כ יאמר "ומלפניך מלכנו כו'". גם צריך לשאול על מזונותיו דרך קצרה במקום הזה קודם שיאמר "ומלפניך מלכנו כו'".

בחזרה יאמר "נקדישך ונעריצך" כמנהג בני ספרד. לא כמנהג בני אשכנז שאומרים "נקדש את שמך כו'". וכן במוסף לא יאמר "נעריצך ונקדישך" כמנהג בני אשכנז כי אם "כתר יתנו כו'" כמנהג בני ספרד.

וכשיגיע הש"צ אל "נקדישך כו'" יכול האדם אז לחזור למקום שעמד שם בתפלה וישאר שם עד אחר העמידה, שלא כמנהג קצת יחידים שאחר הקדושה פוסעים ג' פסיעות לאחוריהם ונותנים שלום לימינם ושמאלם, וכל זה מנהג בטעות.

בברכת כהנים כשמגיעים אל "וישם לך שלום" יאמר החולם "רבש"ע אני שלך כו'" ככתוב בסידור.

ויש לו להשלים תפילה זו עם גמר ברכת כהנים כדי שיענו הקהל "אמן" אחר תפלתו גם כן ואז תתקיים תפלה זו של רבש"ע.

בין חזרת העמידה לנפילת אפים אין לו להפסיק כלל ועיקר, זולתי באמירה הוידוי "אלקינו ואלקי את"ל כו'". ואח"כ יאמר ויעבר וי"ג מדות פעם אחת ותכף יעשה נפילת אפים. ואותם ט"ב פסוקים הכתובים בסידור בני ספרד -- אין לאומרם כלל ועיקר, לא אז ולא אח"כ. ולא ירבה לומר פעמים רבות "ויעבר", גם לא ירבה בוידויים פעמים הרבה, כי אדרבה הכופל וידויו הוא ככלב שב על קיאו על דרך מה שאמרו רז"ל עבירות שהתודה עליהם ביוה"כ הזה כו'.

"אל מלך יושב על כסא רחמים ומתנהג בחסידות" כצ"ל, ולא יאמר "מתנהג" בלא וי"ו, לפי שר"ת מלות אלו הוא אמ"י ע"ל כרו"ב בסוד "וירכב על כרוב".

נפילת אפים ישים ראשו בין ברכיו ופניו טוחות בקרקע כמ"ש הרמב"ם ז"ל (רמב"ם פ"ה מהל' תפלה הי"ד) וכשישלים זוקף ראשו ואומר "אבינו מלכנו" מיושב עד "עזרנו אלקי ישענו כו'". ואם הוא ביום ב' או ביום ה' אז יקום ויאמר סדר "והוא רחום" הנדפס בסי' של בני ספרד אבל לא יאמר הסדר ההוא בין חזרת התפלה ובין נפילת אפים. אלא אחר פסוקי "עזרנו אלקי ישענו כו'" יאמר "אל מלך יושב כו' ויעבר ואנשי אמונה כו' ויעבר כו' תמהנו כו' ויעבר כו' או"א אל תעש כו'" ואח"כ כל סדר "והוא רחום כו'" ואח"כ יושבים ואומר ש"צ קדיש עד "דאמירן בעלמא".

ואמר מורי ז"ל אעפ"י שעתה אומרים שניים או ג' פעמים "ויעבר" אין בזה חשש כי ה"ס זווג לאה וישראל כמבואר במקומו. ונודע מאמר רז"ל הבועל ושונה יהיו בניו זכרים והבן זה.

גם מורי ז"ל היה נוהג בזה הקדיש או בקדיש שאחר העמידה או אחר חזרת ס"ת למקומה שאז כל הקהל עומדין שהיה נשאר עומד עד שיענה "אמן יהא שמיה רבא כו'" עד "דאמירן בעלמא" ואז היה יושב. משא"כ בשאר הקדישים שלא היה עומד לענות "אמן יהא שמיה רבא".

אח"כ אומר אשרי יושבי ביתיך. ויענך ה'. ובא לציון כו'. ואומר קדיש תתקבל ואח"כ תפלה לדוד כו', וקדיש יהא שלמא, קוה אל ה' כו', ופטום הקטרת (ונוסחו כמו שכתבתי לעיל בסדר הקרבנות וע"ש), "תנא דבי אליהו כו' אר"א כו'" וקדיש על ישראל -- ואין לומר מ"ש בסידור "רבש"ע גלוי וידוע כו'", ואפילו בזמן המגפה ח"ו, ולא שאר פסוקים שנוהגים לומר בכאן בזמן המגפה.

עלינו לשבח כו' ועל כן נקוה לך כו', ואח"כ יסיר תפילין של ראש מעומד ויניחנה בכיס ואח"כ ישב ויסיר תפילין של יד מיושב כמו שהוא בעת הנחה, ויניחנה בכיס. ואח"כ יסיר הטלית. ולפעמים בימי החום, אחר שהיה מוריז"ל מסיר תש"ר מעל ראש היה מעביר הטלית מעל ראשו ומורידה על כתיפיו ואח"כ מסיר תש"י ואח"כ מסיר הטלית לגמרי.

אבל בתפלת המנחה אם היה אומרה סמוך לשקיעת החמה והיה רואה שכבר שקעה החמה היה תכף מסיר מעל ראש תש"ר ואח"כ היה מוריד הטלית בין כתיפיו משום דלילה לאו זמן ציצית הוא, וכשהוא בין כתיפיו אין חשש אם הוא לילה כמו שנבאר בס' המנהגים של מורי ז"ל. גם לקמן יתבאר בסדר שכיבת הלילה כי טלית קטן נכון שיהיה על האדם תמיד ביום ובלילה ולישן עמו ושם יתבאר.

תפלת ערבית בברכה ראשונה "אשר בדברו מעריב ערבים בחכמה, פותח שערים בתבונה" כצ"ל. ויאמר "מעריב ערבים בחכמה" ויפסיק, ואח"כ יאמר "פותח שערים בתבונה" ויפסיק, ואח"כ יאמר "משנה עתים כו'".

בשבת "אל אדון ע"כ המעשים כו' דעת ותבונה סובבים הודו", ולא יאמר "סובבים אותו".

"שרפים וחיות ואופני הקדש" כצ"ל ככתוב בתיקונין תיקון ע' (תיקוני זהר קז, ב), כי כן סדרן. ולא יאמר "שרפים ואופנים וחיות הקדש" כי שרפים הם בבריאה וחיות ביצירה ואופנים בעשיה.

אחר תפלת מוסף בשבתות וי"ט יאמר "אין קדוש כה' כו'" וסדר פטום הקטרת כמו בחול. ולא כאותם שנהגו שלא לאומרו בשבתות וי"ט.

ענין האלפא ביתא ושיר המעלות שנוהגים לאומרם במוצאי שבת -- מורי ז"ל לא היה נוהג לאומרם כלל ועיקר ע"כ.