שער הכוונות דרושי יום הכיפורים דרוש ה

שער הכוונות - דרושי יום הכיפורים דרוש ה:

בענין החתימה שאנו מזכירין בתפלת הנעיל' ובו יתבאר מאמר חז"ל ג' ספרים נפתחי' בר"ה א' של צדיקים גמורים וא' של רשעים גמורים וא' של בינוני' והנה של בינונים נכתבים בר"ה ונחתמין ביוה"כ ולכן בר"ה אומרים כתבנו לחיים וכתוב לחיים טובים כו' נזכר ונכתב וביום הכיפורים בנעיל' אומרים חתמנו לחיים וחתום לחיים נזכר ונחתם לחיים כו' גם נבאר ענין ליל הו"ר אשר גם אז נידונים ונחתמים כי לכן נקרא ליל החותם כמ"ש הרמב"ן ז"ל על פסוק סר צלם מעליהם כו' ונמצא כפ"ז כי ג' זמנים הם שבהם האדם נידון בר"ה ובנעילת יוה"כ ובליל הו"ר. ואמנם בר"ה נכתבים ובנעילת יוה"כ נחתמין ובליל הו"ר נחתמין פעם ב'. אבל הענין הוא דע כי בכל זמן שהגבו' מתעוררין הוא זמן דין ואז נידון העולם והנה בר"ה שהוא התחלת נסירת הדינין מאחורי דז"א וניתנין לנוק' כנ"ל לכן אז זמן שליטת הדינין והגבו' ולכן נקרא יום א' דינא קשי' כדאית' בפ' פנחם ואז צדיקים גמורים דוקא הם נחתמים לחיים בר"ה ולא הבינוניים לפי שהוא דינ' קשיא ובנעילת יוה"כ אשר נעשית בחי' היסוד של רחל נוק' דז"א עם הכלי של הה"ג לכן גם הוא זמן דין ולא קשה ולכן הבינונים נחתמים בו לחיים. ובליל הו"ר אשר אז נכנסים ה"ג לתוך הכלי שלהם הנעשה ביוה"כ בנעילה כנז' לכן נחתמים בו העולם חות' ב' כמ"ש והרי נת' עניינם דרך כללות. ונחזור לבארם דרך פרט הנה ג' חותמות הם חותם לאה בר"ה וחותם בתוך חותם דרחל בנעילה והו"ר. והענין יובן במ"ש למעלה כי מיום ר"ה עד יוה"כ ננסרין יוד אחוריים דרחל אבל דלאה ננסרה כולה ביום א' דר"ה ולכן כל הזווגים שיש מר"ה ועד ח' עצרת ולא עד בכלל הם ישראל ולאה או יעקב ולאה כי כבר היא ראוי' לזווג מיום א' ואילך וא"א שום זווג בעולם עד שיהיה בחינת החותם נחתם ביסוד הנקב' כמ"ש בענין הנעיל' דיוה"כ ונמצא כי בר"ה נחתם חותם לאה ונזדווגה עם ז"א. והנה לאה נקרא דינא קשיא כנודע ולכן בעת החותם הזה הנעש' בה שהוא בחי' גבור' היסוד שבו מתעורר הדין ונידון העולם ואז צדיקים גמורי' לבדם נחתמים לחיים ע"י החותם ההוא כי אם אין חותם בר"ה איך אמרו חז"ל שצדיקים גמורים נכתבים ונחתמים בר"ה לחיים. וא"ת אין חתימה נזכרת בר"ה אלא כתיב' בר"ה וחתימה בנעילת יוה"כ. והתשוב' היא כי נוקב' האמיתית והעיקרית דז"א היא רחל ולכן החותם העיקרי שהוא בחי' היסוד של הנוקב' אינו אלא ברחל ובפרט כאשר נכללת לאה ברחל ונעשו' א' כי אז היסו' הוא ברחל ולא בלאה ולכן החותם הנעשה בלאה לא יקרא חתימ' אלא כתיב'. והטעם הוא כי היסוד דלא' הוא בשליש העליון דת"ת דז"א בין ב' הזרועות והידים שלו אשר בהם ענין הכתיב' אבל היסוד של רחל הוא למטה בג' פרקין תתאין דנה"י דז"א ושם נק' חותם שהוא תחו"ם וחות"ם וחומ"ת וסיום הרגלים כמ"ש בע"ה. עוד טעם אחר כי לאה עיקר בנין פרצופה נעשה מן ד' שמות אהי"ה בד' המילויים ב' דיודי"ן וא' דאלפין וא' דההי"ן כמבואר אצלנו בכוונת ק"ש דשחרית דחול אבל רחל עיקר בניינ' אינו אלא מן נה"י דז"א אבל ענין שמות אהיה כנז' הם לצורך החותם שבה בלבד כמו שיתבאר ולכן עיקר שם חותם הוא ברחל והרי נתבאר ענין ר"ה כי בו נעשה חותם דלאה אבל נקרא בשם כתיבה:

ומה שאומרים זכרינו לחיים ביוה"כ עם היו' שנתבאר אצלנו שענין זה נאמר לצורך הנסירה והנה כבר נגמרת נסירת' בעיוה"כ אבל עכ"ז צריך לאומרו גם ביוה"כ כי ענין זה הוא בבחי' הנשמות שבה שצריך להמתיק כי עד עתה היו נמתקין ע"י זכרינו לחיים כשהיו ניתנות מז"א אליה אך עתה ביוה"כ אומרים זכרינו לחיים כו' להמתיקם פעם ב' אחר שכבר נתקנו ליתנו בה עכ"ל:

ובנעילת יוה"כ אז אנו מזכירין ענין החתימ' כמ"ש חתמנו לחיים וכיוצא בזה והוא כי עתה נעשה חותם דרחל אשר עיקר החותם הוא בה כנ"ל וענין החותם הזה הוא בחי' היסוד שברחל שהוא הכלי של הרחם שבה העשוי לקבל בתוכו הה"ג הנקר' מ"נ שלה וגם לקבל בתוכו טיפת מ"ד בעת הזווג והנה ענין החותם הזה הוא כי נודע כי כל בנין י"ס דרחל הם נעשים ונבנים מן נה"י עצמם דז"א ומן החסדים אשר בתוכם מן הפנימיות עצמו של ז"א. והנה בנצח והוד דז"א יש בכל א' מהם ג' פרקין ומהם נעשין ג' ספי' דקו ימין וג' ספי' דקו שמאל של רחל אבל היסוד דז"א אינו ארוך ומתפשט כשיעור נו"ה והנה חצי התחתון דת"ת דז"א ממנו נעשה כתר של רחל ומן היסוד שלו שאין בו אלא ב' פרקין והם היסוד והעטרה שבו נעשים הדעת והת"ת של רחל ונמצא כי יסוד דז"א מסתיים עד סיום הת"ת של רחל. והנה היסוד והמל' אשר ברחל אין להם על מה שיסמכו כנגדם בקו האמצעי דז"א וא"כ מהיכן יעשו בחי' יסוד ומלכות ואמנם בדרוש אלפא ביתא דאטב"ח כו' ביארנו כי בהיות המל' שהיא רחל בסוד נקודה קטנה כלולה מי' אות' הנקו' מתחלקת לעשר נקודות ואח"כ מתחברין בה הארות אחרות עד שנשלמה לי"ס ונמצא כי כבר יש בה מבחי' עצמה משרשה ב' נקודות א' לצורך היסוד שבה וא' לצורך המל' שבה ושם נת' כי נקודת הת"ת מתחברת עם נקודת היסוד שבה וממנו נעשה היסוד שבה. גם בדרוש קטנה נערה ובוגרת נתבאר ענין היסוד והמל' שבה מאיזה בחי' נעשו ונמצא כי החותם הזה הנז' אינו בחי' היסוד שלה ממש אבל הענין הוא בסוד גן נעול אחותי כלה גל נעול מעין חתום והענין הוא כי מפחד החיצונים שלא יתאחזו שם לב' טעמים האחד הוא לפי שהנקבה כולה דינים אשר החיצו' אין להם אחיזה אלא בדינין. ועוד לפי שרחל היא העשירית התחתונ' שבכל עולם האצילות ולכן היה יכולת אל החיצונים להתאחז ביסוד שלה שהוא פתחה של רחל שמשם יוצא כל השפע בסוד לפתח חטאת רובץ ולכן הוצרך להנתן ביסוד ההוא שבה חותם א' לשמור המקום ההוא מן החיצונים שלא יכנסו שם כדרך כל האדם השומר איזו דבר ע"י החותם הנחתם בו וזמ"ש גן נעול אחותי כלה כי זאת הכלה הנקרא רחל היא נעולה והמעיין שבה שהוא היסוד הממשיך מ"נ הוא חתום ע"י חותם א' כדרך הכלה דאוגרת פתח' לבעלה לבל ישלוט שם זר בה עד שתזדווג בבעלה בעת ליל ח' עצרת כנ"ל. והנה החותם הזה ניתן ביסוד שבה מן אימא עצמה מנה"י שבה כמו שיתבאר ולכן נקרא חותם לכמה טעמים הא' הוא אותיו' תחום לרמוז כי הוא תחום הקץ וסיום המל' ועד שם יכולים החיצונים להתאחז ומן התחום ההוא ולפנים אינם יכולים לכנם והב' הוא כי הוא אותיות חמו"ת ר"ל כי אימא עילאה היא אימ' דז"א בעלה של רחל ונמצא כי היא חמותה ובא לרמוז כי חותם זה נעשה בה מן נה"י דאימא הנק' חמות שלה. והג' הוא לסיבה הנ"ל כי זהו כעין החותם הנחתם באיזה מקום לשמרו שלא יגעו בו זרים. והד' הוא כי הוא אותיות חומת כי הוא כעין חומ' העיר העשויה לשמירה כדי שלא יכנסו בתוכו זרים. והה' הוא כי כמו שהחותם אינו העיקר רק הטבעת שבו חותמין על השעוה אבל החותם הנחתם והנרשם בשעוה אינו דבר ממש רק דמות ותמונ' הטבעת כך היסוד והמלכות של הנקבה אינם כמו שאר הספיר' שבה לטעם הנ"ל כי הנה שאר ספירותיה יש להם על מה שיסמכו בנה"י דז"א חוץ מן היסוד והמלכות אשר בה אשר אינם רק הארה בעלמא וחותם הנחתם בהם מן ספי' הא' כנודע כי היסוד נק' כ"ל לפי שבו מתקבצים כללות כל האורות העליונות ואינם הארו' בפני עצמם כי הנה ה"ג לבדם הם ומתפשטים בחסד עד הוד שבה וכללות חותם הנחתם מן הארתם הוא הניתן ביסוד וכעד"ז במל' כי היא מן הארת חותם היסוד נחתם חותם ב' גרוע מן הא' וניתן במלכות שבה כי לכך נקרא כל"ה כ"ל ה' כי בה מתקבצי' כללות הארות עליונות שביסוד שבה. והנה בטעם ה' הזו יתבאר משז"ל ד' דברים צריכים חותם בתוך חותם וסימנם חבי"ת ואין אנו בביאור ארבעתם זולתי ענין אות י' של חביות שהוא יין. והענין הוא כי ה"ג שביסוד שבה נקרא יין וצריכין חותם ע"ג חותם לשמור מן החיצו' כי אין החיצו' נאחזים אלא בגבו' לפי שהקלי' הם שמרי היין כנודע. והנה ב' החותמות הם אלו א' כיסוד שלה אשר הוא נעשה מהארת כללות האורות שבה' קצוות הגוף וזהו חותם הפנימי ועליו יש חותם יותר חיצוני והו' המלכו' שבה הנעשה מהארת כללות כל האורות שביסוד ונמצא כי חותם הב' הארתו גרועה מהארת החותם הא' כי ממנו נחתם. ובערך שיש מן האורות שבגוף אל חותם היסוד כך יש מחותם היסוד אל חותם המלכות שבה והרי זו כדמיון הטבעת החותם צורתו ע"ג השעוה וחזרה השעוה להיות כדמיון הטבעת ובלי ספק כי חותם השעוה הוא תולדות הטבעת והוא גרוע מאד ממנו. ואח"כ נותנים דיו שחורה על החותם הנחתם בשעוה עצמה ובה חותמים חותם ב' ע"ג הקלף והנייר ונמצא כי חותם הנייר היא תולדת חותם השעו' ודבר זה נאמר בהקדמת התיקונים בענין שינוי ד' עולמו' אבי"ע בענין מראות יחזקאל. ודע כי חותם היסוד נקרא ציון וחותם המל' נק' ירושלם כנודע כי היסוד נק' נקו' ציון שהוא יותר רחמי' מירושלם שהוא דין כנז' בס"ה וז"ס חומת בת ציון הורידי כנחל דמעה כו' ועל חומתיך ירושלם הפקדתי שומרים כו' כנ"ל כי חותם הם אותיו' חומת ונמצא כי יש חומת ציון וחומת ירושלם והם סוד חותם בתוך חותם הנז' בדברי רז"ל. והטעם הששי יתבאר לך במה שנבאר לך ענין החותמות האלו מה עניינם ומהיכן נמשכין:

הנה נודע כי המוחין דז"א הם בחינת אורות בלבד והם מתלבשין תוך הכלי' של נה"י דאימא כי האורות של נה"י דאימא עלו למעלה כנז' בסוד פסוק אדם כי ימות באהל וארז"ל אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה. ואח"כ נכנסין נה"י דאימא תוך הכלים דחב"ד דז"א הנקרא תלת חללי גולגתא והנה אימא נק' אהי"ה וכל ספירה מי' ספירות יש בה שם אהי"ה וג' אהי"ה אשר בג' ספי' קו ימין שבה שהם חח"ן הם במילוי יודין העול' קס"א ושל קו שמאל שבה שהם בג"ה הם במילוי אלפין העולה קמ"ג ושל קו אמצעי שהם דת"י הם בההי"ן העולה קנ"א ונמצא כי בנה"י שלה יש ג' אהי"ה דיודין ואלפין ודההי"ן ונמשכ' הארה מן ג' אהי"ה האלו ביסוד דרחל ונעשה בה בחי' החותם הנז' כי הנה ג' שמות אהי"ה הנז' במילוי יודין אלפין וההי"ן הם בגי' חותם והרי נתבאר טעם ו' למה נקרא חותם והענין הוא כי להיות כי הארה זו היא מנה"י דאימא עילאה ונודע שאין החיצונים נאחזים בג"ר מבינה ולעילא ולכן הארה זו הניתנ' ביסוד שבה נעשה חותם (דאימא) השומר את החיצונים מלכנס שם. אמר הכותב פקח עיניך בענין החותם הזה והנלע"ד בזה הוא כי כמו שנתבאר שאין ז"א יכול לקבל את הנפש והרוח והנשמ' שבו הנק' אורות ועצמות בלא כלים כי עשר ספירות הם הכלים והגוף ובתוכם מתפשטים האורות שהם נר"ן והם נקראים בשם מוחין דעיבור ויניקה וגדלות כי הנפש נכנסת בזמן העיבור והרוח בזמן היניקה והנשמה אחר היותו גדול ואיש בן י"ג שנה ויום א' וכמו שאיננו יכול לקבל אורותיו הנז' עד שבתחילה יתלבשו תוך הכלים דנה"י דאימא ואח"כ נכנסים תוך ג' ספירות ראשו' דז"א שהם חב"ד שלו בבחי' כלים והם נק' תלת חללי גולגלתא ונמצא כי המוחין הם אורות ולא כלים בין בעיבור בין ביניקה בין בגדלות. והנה הכלים של נ"ה דאימא הם ארוכים ומתפשטים בב' הקוים דז"א אבל כלי היסוד דאימא הוא קצר ואיננו מגיע רק עד החזה דז"א וכשאח"כ מתגלים אורות החסדים למטה מהחזה מוכרח הוא שאין נשמה בלא גוף ואין אור בלי כלי ולכן אעפ"י שהכלי עצמו אינו יורד למטה עכ"ז נמשכת הארתו למטה להלביש את אורות החסדים. וכן כללות החסדים שביסוד דז"א ושבמל' שבו אינם בלתי לבוש אלא ע"י הארה הנמשכת מן הכלים של אימא כנז' ובלי ספק כי הארה זו היא איזו בחי' חיצונה שבכלים שלה והיא היורדת להלביש את אורות היסוד ומלכות דז"א וחיצוניות הכלי הזה ודאי שהיא גרוע מן הכלים העליונים ולכן נקרא בחי' חותם בעלמא. והנה כך בנוק' דז"א כי האורות שבה הם גבו' והכלים שבה הם י"ס עצמן ואינה יכולה לקבל אורותיה עד שיתלבשו תחילה בכלים החיצונים הנק' אחוריים דנה"י דז"א ואח"כ מתלבשי' בכלים שלה וזהו ענין הנסירה כנ"ל. והנה ביסוד ומלכות שבה לא הגיע המשכת הכלים דנה"י דז"א כנ"ל ולכן כדי שלא ישלטו בה החיצוני' באורות שבב' ספי' האלו שהם גבו' לכן ירדו בחי' חיצוניות כלים דנה"י דאימא והלבישום ונכנסו תוך הכלים שלה עצמה והם נק' חותם. ובזה יובן כי החותם דבר א' והיסוד דבר א' ואין הכל א' ואם נרצה להרחיב הביאור יותר נוכל לומר כי גם הארת הכלים דז"א ירדו ביסוד ומלכות שבה וגם בתוך הכלי' האלו דז"א יש החותם הנז' שהוא כלים דאימא ואין נקרא חותם רק הכלים דאימא כי הם המונעים את החיצונים לכנס שם כנז':

גם נוכל לומר כי בכל י"ס דנוק' הוא כך כי הם אורות שלה עצמה ומתלבשים בכלי דנה"י דאי' וכלים דאי' תוך כלים דנה"י דז"א וכלים דז"א תוך הכלים שלה עצמה כי א"א לשום בחי' לקבל אור עליון אלא ע"י התלבשות כל אשר למעלה ממנו זו בתוך זו כו' וההכרח לזה יובן מדרוש הא' של סוכות כי שם נתבאר שנוקב' דז"א לוקחת גבו' דז"א וגבו' דאימא וחסדים פנימיים ומקיפים דאי' וחסדים פנימיים ומקיפים דז"א. ובלי ספק כי אלו מתלבשים אלו בתוך אלו ע"ד התלבשו' מוחין דאבא תוך מוחין דאימא ואח"כ מתלבשין בז"א והבן זה מאד. והנה זה הדרוש כולל הקדמו' רבות התועליות אם בענין מוחין דז"א ואם בנוק' כנלע"ד:

והנה זהו ענין תפלת הנעילה דיוה"כ אשר אמרו בגמ' שהוא עת נעילת שערי היכל. והענין יובן כמ"ש לעיל כי חותם היסוד דרחל נעשה עתה בתפלת הנעילה כי כן לשון הנעילה, מורה על בחי' [נעילת] הדלתות הסוגרות פתח היסוד שלא יכנסו בו זרים ואלו הם הדלתות של שערי ההיכל הנז' בגמרא כי היכל הוא רחל הנק' אדני שהוא בגימט' היכל והשערים שלה הם ביסוד שלה שמשם נכנסים ויוצאים כל מיני השפעות והנשמות הנאצלות משם והם ננעלות בשעה זו שהוא בחי' החותם הנז'. והטעם שאינם ננעלים עד זמן התפלה הזאת הה' הוא כי הנה בכל המשך יוה"כ נתקן בנין הנקבה רחל ע"י אי' בסוד ויבן ה' אלקי' את הצלע כנודע והה' גבורו' שנותנת לה אימא עילאה אינה נותנת אותם לה אלא ע"י ה' עינויים וה' תפלות כנ"ל ונמצא כי בסיום ה' תפלות בתפלה הה' שאז היא סוף היום וסוף זמן הה' עינויים אז נשלמו להנתן בה הה"ג ונתפשטו מחסד שבה עד הוד שבה כנודע ואז בתפלת הנעילה מתקבצות כללות הארת הה' גבו' שבה' קצוותיה ונמשכו ביסוד שלה ע"ד הנז' ביסוד דז"א ואז כדי שלא יתאחזו החיצונים באותם הגבו' שביסוד שלה נחתם בה החותם הנ"ל שהוא הכלי שבו מתקבצים מ"נ שלה שהם אלו הגבו' הנז' כדי להנצל מפחד החיצו' הנז':

ובזה יתבאר טעם למה זמן שדנים העולם ע"י חתימה היא בעת הזאת כי הנה עתה נגמרה להכנס בה כל תשלום הה"ג הנז' והנה הגבו' הם הדינים שדנים את העולם בעת תגבורת שלהם. עוד טעם ב' בבחי' החותם כנז' כי הנה עתה נחתמים וננעלים שעריה שלא יכנסו בה החיצוני' וכיון שהחיצונים רואים מניעת אחיזתם בה הם מתעוררים להתגבר ע"י היותם מקטרגי' על התחתונים ממעשיהם הרעים כדי שע"י כן יוכלו להתאחז כנודע ולכן אז הוא שעת גמר הדין של התחתונים ובו נחתמים הן לטב הן לרע בעת שנחתם בה החותם הנז' ואז ניתן לחיצוני' רשות לשלוט על אותם שנתחייבו מיתה וכיוצא בזה משאר העונשים ובזה הם מתרצים ואינם נאחזים עוד כלל בגבורות שביסוד הנז' כי כבר נחתם. ועוד כי כבר עמדו בדין כל ב"א ע"י קטרוג' ונגמ' הדין כפי המשפט ובזה אין עוד להם אחיזה כלל. עוד טעם ג' בבחי' החותם עצמו כי הנה החותם הזה נמשך מאימא כנז' ונודע כי כללות אימא הם דינין כי דינין מתערין מינה והיא נק' גבורה עילאה ובפרט נה"י שבה שהם יותר דינין אם להיותה ג"ת שבה ואם להיותה בסוד ירכין דאינון לבר מגופא כנודע ונוסף על הכל כי אין החותם הזה נעשה אלא מן הכלים והלבושים החיצונים של נה"י דאימא שהם יותר בחי' דין ונמצא כי בחי' חותם זה הוא דינין ולכן בעת חתימת חותם זה ביסוד שבה נידון העולם ונחתם כנז'. וא"ת והרי בכל יום ויום נתקנת בנין רחל בעת התפלה ומוכרח הוא שבכל עת תיקונה ניתן בה בחי' חותם זה וא"כ למה אין העולם נידון בכל יום ויום בכל שעת נתינת החותם ההוא. והתשובה היא כי אז נעשה החותם שבה ע"י ז"א ולכן אין כח בחותם ההוא לדון את כל העולם ועוד כי אין כח בחותם ההוא לדחות אחיזת החיצונים אבל עתה ביוה"כ שנעשה החותם הזה ע"י אימ' עצמה כנז' לכן יש בחותם הזה יכולת וכח לדחות את החיצוני' ואז היא דנה את העולם. ונמצא כי בר"ה שלא נעשה אלא חותם לאה לא נחתמ' אז אבל נכתבו זולת הצדיקים גמורים שיש להם כח ליכתב ולהחתם לאלתר וזה ע"י חותם לאה אבל זה החותם של יוה"כ הוא ברחל ולא עוד אלא שהוא ביסוד שבה שהוא חותם משובח ופנימי ועליון יותר מחותם המלכות שבה לכן נחתמים עתה כל העולם כולו ועיקר גזירת האדם הן לטוב הן למוטב הכל נחתם בחותם זה ואמנם בליל הו"ר שאז נחתם חותם החיצון במל' שבה גם אז הוא זמן הדין שהעולם נידון אז אבל התכלית הוא ענין מסירת הפיתקים לבד כנז' בס"ה וכמש"ל בע"ה: