שערי תשובה א מד

<< · שערי תשובה · א · מד · >>

העיקר הט"ז תיקון המעוות באשר יוכל לתקן. כענין שנאמר (יונה, ג): "וירא אלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה". ונאמר (יונה, ג): "וישובו איש מדרכו הרעה ומן החמס אשר בכפיהם". כי בדברים שבין אדם לחבירו כמו הגזל והחמס. לא יתכפר עונו עד אשר ישיב את הגזלה. וכן אם ציער את חבירו והציק לו. או הלבין פניו. או סיפר עליו לשון הרע. אין לו כפרה עד שיבקש ממנו מחילה. וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה כי אף על פי שנתן לו דמי בושתו ודמי צער ההכאה. אין צער הבושה וההכאה נמחל לו עד שיבקש ממנו [מחילה] שנאמר (בראשית, כ): "ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא ויתפלל בעדך וחיה":