שמש ביום ולילה לא ייזח,
עלינו זרח.

שמש אנוש נסה אור פניך,
על אהובים עשה כרצונך,
אל תגפם בחצי עיניך,
הואל נא וקח.

כוכבי זבול יקנאו אותכה,
כי חמדו היות אורם ככה,
הנה בך אדמה מלכה,
קום הצבי עלה גם הצלח,
והדרך צלח.

עין אשר תשורך אשריה,
לולי משוך לבבות אחריה,
מה אעשה אני בדבריה,
העין אנוש לבבו תוכח,
היא הייתה לפח.

עתה אסיר ידידות הנני,
אתחננה לך ולא תענני,
איך תחשה עדן ותענני,
לא אגועה ופיך תפתח
בגנאי או שבח.

נופת וצוף בפיך ממולחים,
מעשה אלהים לא מרוקחים
וריח אפך כתפוחים,
חביבי אד אכלת אלתפח
קום אעמול לי אח[1].

  1. ^ שורה זו הינה בערבית ותרגמה הרב ח"י גודלנד כך: חביבי כאשר אכלת התפוח, קום עשה לי נחת רוח.