שמות רבה נ ג
דבר אחר: "וַיַּעַשׂ בְּצַלְאֵל". הדא הוא דכתיב: (ירמיה ל, יז): "כִּי אַעֲלֶה אֲרֻכָה לָךְ וּמִמַּכּוֹתַיִךְ אֶרְפָּאֵךְ"
אין מדותיו של הקב"ה כמדת בשר ודם. מדת בשר ודם, שהוא מכה באיזמל ומרפא ברטייה; אבל הקב"ה, במה שהוא מכה הוא מרפא
- שנאמר (שמות טו, כג): "ויבאו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה". למה? "כי מרים הם". אמר רבי לוי: הדור היה מר במעשיו.
- "ויצעק אל ה' ויורהו ה' עץ" - ומה היה? יש אומרים זית; וי"א ערבה; ויש אומרים הרדופני היה; וי"א עיקרי תאנים ועיקרי רמונים היה.
- ונטלו והשליכו למים. מיד: "וימתקו המים".
הוי - "וּמִמַּכּוֹתַיִךְ אֶרְפָּאֵךְ".
- וכן אתה מוצא במימי אלישע, מה כתיב - (מ"ב ב, יט): "והמים רעים והארץ משכלת": אמר להם (שם, כ) "קחו לי צלוחית חדשה ושימו שם מלח ויקחו אליו" ומה כתיב (שם, כב) "וירפאו המים עד היום הזה כדבר אלישע אשר דִּבֵּר".
- וכן אתה מוצא בישראל: ב'לכן' הוכיחן, שנאמר (יחזקאל טז, לה): "לכן זונה שמעי דבר ה'", וב'לכן' עתיד להחזירן, שנאמר (הושע ב, טז): "לכן הנה אנכי מְפַתֶּיהָ", ואין מפתין אלא לבתולה, שנאמר (שמות כב, טו): "כי יפתה איש בתולה".
- אף כך ישראל חטאו ב'שטים' שנאמר (במדבר כה, א): "וישב ישראל בשטים" ונרפאו ב'שטים' שנאמר "וַיַּעַשׂ בְּצַלְאֵל אֶת הָאָרֹן עֲצֵי שִׁטִּים":