פתיחת התפריט הראשי

פרשה מחעריכה

שמות רבה פרשה מח פיסקא: א ב ג ד ה ו


א. עריכה

"וַיַּקְהֵל" - "רְאוּ קָרָא ה' בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל" הה"ד (קהלת ז, א): "טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב" כמה הולך שמן טוב מקיטון לטרקלין ושם טוב הולך מסוף העולם ועד סופו שנאמר (דה"א יד, יז): "ויצא שם דויד בכל הארצות" שמן טוב נופל על המת והוא מבאיש שנאמר (קהלת י, א): "זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח" שם טוב נופל על המת ואינו מבאיש שנאמר (מ"ב ד, לד): "ויעל וישכב על הילד" "וְיוֹם הַמָּוֶת מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ" יום מיתתו של אדם גדול מיום לידתו למה שביום שנולד בו אין אדם יודע מה מעשיו אבל כשמת מודיע מעשיו לבריות הוי "יום המות מיום הולדו" אמר ר' לוי משל לשתי ספינות שהיו פורשות לים הגדול אחת יוצאת מן הלמין ואחת נכנסת ללמין זו שיוצאת היו הכל שמחין בה זו שנכנסת לא היו הכל שמחין בה פקח אחד היה שם אמר חלופי הדברים אני רואה כאן זו שהיא יוצאת מן הלמין לא היו הכל צריכים לשמוח שאינן יודעין באיזה פרק היא עומדת ומה ימים מזדווגין לה ומה רוחות מזדווגות לה וזו שנכנסת ללמין היו הכל צריכין לשמוח לפי שהם יודעים שנכנסת בשלום ויצאה בשלום מן הים כך אדם נולד מונין לו למיתה מת מונין לו לחיים ועליו אמר שלמה "וְיוֹם הַמָּוֶת מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ"
"טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב" טוב היה שמותן של חנניה מישאל ועזריה משמן המשחה שנמשחו נדב ואביהוא למה שאלו נכנסו להקריב ויצאו שרופין ואלו נכנסו לכבשן האש ויצאו בשלום הוי "טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב".
ד"א "טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב" טוב היה שמו של בצלאל משמן הטוב למה שפרסמו הכתוב שנאמר "רְאוּ קָרָא ה' בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל".

<< · שמות רבה · מח · ב · >>


ב. עריכה

ד"א "רְאוּ קָרָא ה' בְּשֵׁם" הה"ד (ישעיה מ, כה): "וְאֶל מִי תְדַמְּיוּנִי וְאֶשְׁוֶה" בשר ודם אם מהלך באפילה ובא אדם והדליק לו את הנר אינו צריך להחזיק לו טובה אבל הבריות ישינים ואני מעלה להם את האור ואינן צריכין להחזיק לי טובה הוי "וְאֶל מִי תְדַמְּיוּנִי וְאֶשְׁוֶה".
ד"א "וְאֶל מִי תְדַמְּיוּנִי וְאֶשְׁוֶה" אם כן "יֹאמַר קָדוֹשׁ". (שם, כו): "שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי בָּרָא אֵלֶּה" בזכות מי נבראו (בראשית ב, ד): "אלה תולדות השמים והארץ" ובזכות מי הם עומדים בזכות (שמות א, א): "אלה שמות בני ישראל" ואלה בזכות מי הם עומדים בזכות (דברים ד, מה): "אלה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים והמשפטים". "הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם לְכֻלָּם בְּשֵׁם יִקְרָא" וכתוב אחד אומר (תהלים קמז, ד): "לכלם שמות יקרא" כיצד יתקיימו שני כתובים אלו אלא כשהקב"ה מבקש לקרותם כאחד הוא קורא לכלם שם אחד וכשהוא קורא לכל אחד ואחד בשמו הוא קורא אותו מיכאל גבריאל לכך נאמר לכלם שמות יקרא אין לי אלא למעלן מנין אף למטן שנאמר "רְאוּ קָרָא ה' בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל".
ד"א "רְאוּ קָרָא ה'" מדכרין ומניחין (שמות לח, כג): "ואתו אהליאב בן אחיסמך" שבח לו שבח לאביו שבח למשפחתו שבח לשבט שיצא ממנו ומדכרין ומשחקים (ויקרא כד, יא): "ושם אמו שלומית בת דברי למטה דן" גנאי לה ולאביה ולמשפחתה ולשבט שיצתה ממנו מדכרין ומניחין (במדבר ג, טו): "פְּקֹד את בני לוי" מדכרין ומשחקים (יהושע ז, יח): "עכן בן כרמי בן זבדי בן זרח למטה יהודה" גנאי לו גנאי לאביו ולמשפחתו גנאי לשבט שיצא ממנו:

<< · שמות רבה · מח · ג · >>


ג. עריכה

ד"א "רְאוּ קָרָא ה' בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר" מה ראה להזכיר כאן חור אלא בשעה שביקשו ישראל לעבוד עבודת כוכבים נתן נפשו על הקב"ה ולא הניחן עמדו והרגוהו אמר לו הקב"ה חייך שאני פורע לך משל למלך שמרדו עליו לגיונותיו עמד שר הצבא שלו ונלחם עמהם אמר להם על המלך אתם מורדים עמדו והרגו אותו אמר המלך אילו ממון נתן לא הייתי צריך לפרוע לו עאכ"ו שנפשו נתן עלי מה אני עושה לו אלא כל בנים שיצאו ממנו אני מעמידם דוכסים ואפרכים כך בשעה שעשו ישראל העגל עמד חור ונתן נפשו על הקב"ה אמר לו חייך כל בנים היוצאים ממך אני מגדלם שם טוב בעולם שנאמר "רְאוּ קָרָא ה' בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל [וגו'] וַיְמַלֵּא אוֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים" ולא זה בלבד אלא כל מי שנתעסק במלאכת המשכן נתן בו הקב"ה חכמה ובינה ודעת שנאמר (שמות לו, ח): "ויעשו כל חכם לב" ולא בבני אדם אלא אפי' בבהמה ובחיה שנאמר (שם, א) "חכמה ותבונה בָּהֵמָּה" בְּהֵמָה כתיב שנתנה חכמה באדם ובבהמה ולא נתפרסם מכלם אלא בצלאל הוי "קָרָא ה' בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל":

<< · שמות רבה · מח · ד · >>


ד. עריכה

וכל השבח הזה מנין לו? משבט יהודה. ומהיכן זכה לכל החכמה הזאת? בזכות מרים שנאמר (שמות א, כא): "ויעש להם בתים" ומה היו הבתים בית הכהונה ובית המלכות יוכבד נטלה כהונה ומלכות אהרן כ"ג משה מלך שנאמר (דברים לג, ה): "ויהי בישורון מלך" ומרים נטלה חכמה שהעמידה בצלאל ויצא ממנו דוד שהיה מלך שנאמר (דה"א ב, יט): "ותלד לו (אפרת) את חור" וכתיב (ש"א יז, יב): "ודוד בן איש אפרתי" שבא מן מרים שנקראת אפרת.

בג' דברים הללו נברא העולם שנאמר (משלי ג, יט): "ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה" (שם, יט) "בדעתו תהומות נבקעו" ובג' דברים הללו נעשה המשכן שנאמר "וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת"

ובג' דברים הללו נבנה בית המקדש שנאמר (מ"א ז, יד): "בן אשה אלמנה הוא ממטה נפתלי וגו' וימלא את החכמה ואת התבונה ואת הדעת" וכן כשיעמוד הקב"ה לבנותו לעתיד לבא בג' דברים הללו נבנה שנאמר (משלי כד, ג): "בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן" וכתיב (שם, ד) "ובדעת חדרים ימלאו".


ד"א "וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ" כל החכמה הזה מנין מן הקב"ה "רוח אלהים" וכן אתה מוצא ביהושע שהוא בא מיוסף ומה כתיב בו (דברים לד, ט): "ויהושע בן נון מלא רוח חכמה" וכן אתה מוצא בעתניאל בן קנז שבא מיהודה מה כתיב בו (שופטים ג, י): "ותהי עליו רוח ה'" וכל הנסים שנעשו להם בזכות הברכה שברך משה את השבטים שנאמר (דברים לג, ז): "וזאת ליהודה ויאמר" בשעה שנכנסים בצרה "ועזר מצריו תהיה".


ד"א "שמע ה' קול יהודה" שנתן בו רוח הקודש לגדולה ומתגבר בה אמר ר' חנינא הה"ד (איוב לב, ז): "אכן רוח היא באנוש" וכל הבינה שהיתה בבצלאל משל שדי היא הוי "וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה" שהיה חכם בתורה ובתבונה שהיה מבין בהלכה ובדעת שהיה מלא דעת בתלמוד אמר הקב"ה לישראל בעולם הזה היתה רוחי נותנת בכם חכמה אבל לעתיד לבא רוחי מחיה אתכם שנאמר (יחזקאל לז, יד): "ונתתי רוחי בכם וחייתם":

<< · שמות רבה · מח · ה · >>


ה. עריכה

ד"א "רְאוּ קָרָא ה' בְּשֵׁם" הה"ד (ישעיה נד, טז): "הִנֵּה אָנֹכִי בָּרָאתִי חָרָשׁ" זה בצלאל "נֹפֵחַ בָּאֵשׁ פֶּחָם" חטאו ישראל באש שנאמר (שמות לב, כד): "ואשליכהו באש ויצא העגל הזה" בא בצלאל ורפא את המכה משל לתלמידו של רופא שנתן רטייה על מכה אחת ונתרפאת והיו מקלסין אותו אמר להם רבו קלסו לי שלמדתיו כך היו הכל אומרים בצלאל בחכמתו ובתבונתו עשה את המשכן אמר הקב"ה אני הוא שבראתיו ולמדתיו שנאמר "הִנֵּה אָנֹכִי בָּרָאתִי חָרָשׁ" לפיכך אמר משה "רְאוּ קָרָא ה' בְּשֵׁם":


ו. עריכה

ד"א "רְאוּ קָרָא ה' בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל" הה"ד (הושע יד, ה): "אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם אֹהֲבֵם נְדָבָה" מה כתיב למעלה "הביאו בני ישראל נדבה לה'" ואח"כ "רְאוּ קָרָא ה' בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל" אלא כשעשו העגל אמר הקב"ה למשה (שמות לב, י): "ועתה הניחה לי וגו'" אמר לו בדוק אותן שיעשו את המשכן מה כתיב באותו קלקלה (שם, ב) "פרקו נזמי הזהב" ומה הביאו נזמים וכשעשו המשכן עשו אותו נדבה ומה כתיב "כֹּל נְדִיב לֵב הֵבִיאוּ חָח וָנֶזֶם טַבַּעַת וְכוּמָז" בנזמים חטאו ובנזמים נתרצה להם ורוח הקדש צווחת על ידי הושע (הושע ב, א): "והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי" אמר משה לפני הקב"ה כתבת (שמות כא, לז): "כי יִגְנֹב איש שור או שה וטבחו או מכרו חמשה בקר ישלם תחת השור" הרי הביאו חמשה חח ונזם, טבעת עגיל וכומז:

קישורים חיצוניים

מדרש מעוצב, באתר דעת.