שמות רבה א כג
לִרְחֹץ עַל הַיְאֹר לרחוץ מגלולי בית אביה. וְנַעֲרֹתֶיהָ הֹלְכֹת אמר רבי יוחנן אין הליכה האמורה כאן אלא לשון מיתה וכן הוא אומר (בראשית כה לב) הנה אנכי הולך למות אמרו לה גברתנו מנהגו של עולם מלך גוזר גזרה וכל העולם אינן מקימין אותה ובניו ובני ביתו מקימין אותה ואת עוברת על מצות אביך מיד בא גבריאל וחבטן בקרקע. וַתִּשְׁלַח אֶת אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ רבי יהודה ורבי נחמיה חד אמר ידה וחד אמר שפחתה טעמא דמאן דאמר ידה דכתיב אמתה וטעמא דמאן דאמר שפחתה דלא כתיב ידה על דעתה דמאן דאמר שפחתה כשבא גבריאל וחבטן בקרקע הניח לה אחת מהן דלאו דרך בת מלך לעמוד יחידה איתיבון אלבא דמאן דאמר ידה לכתוב ידה לא תברא שלכך כתיב אמתה דאשתרבובי אשתרבוב ותנינן וכן אתה מוצא (תהלים ג ח) שני רשעים שברת אל תקרי שברת אלא שרבבת רבנן אמרין בת פרעה מצורעת היתה לפיכך ירדה לרחוץ כיון שנגעה בתבה נתרפאת לכך חמלה על משה ואהבה אותו אהבה יתירה: