שמות רבה א ט
וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ הוא התחיל בעצה תחילה לכך לקה תחילה הוא התחיל בעצה תחילה דכתיב ויאמר אל עמו והוא לקה תחילה דכתיב (שמות ז כט) ובך ובעמך ובכל עבדיך. הָבָה נִּתְחַכְּמָה לוֹ להם לא נאמר אלא לו אמר רבי חמא בר רבי חנינא אמר בואו ונתחכמו לאלהיהם של אלו נדונם בחרב כבר כתיב (ישעיהו סו טז) ובחרבו את כל בשר לא נדון אותם אלא במים שכך נשבע הקדוש ברוך הוא שאין מביא מבול לעולם שנאמר (ישעיהו נד ט) אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ והם אינם יודעים שעל כל העולם כולו אינו מביא אבל על אומה אחת מביא ועליהם אינו מביא אבל הם באים ונופלים לתוכן שנאמר (תהלים סג יא) יגירוהו על ידי חרב מנת שועלים יהיו (שמות יח יא) כי בדבר אשר זדו וגו' בקדירה שבשלו בה נתבשלו אמר רבי חיא אמר רבי סימון שלושה היו באותה עצה בלעם ואיוב ויתרו בלעם שיעץ נהרג איוב ששתק נדון ביסורין יתרו שברח זכו בניו וישבו בלשכת הגזית דכתיב (דברי הימים א ב נה) ומשפחות סופרים יושבי יעבץ תרעתים שמעתים שוכתים המה הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב וכתיב (שופטים א טז) ובני קיני חותן משה עלו מעיר התמרים את בני יהודה. ועלה מן הארץ ועלינו לא נאמר אלא ועלה אמר רבי אבא בר כהנא כאדם שמקלל עצמו ותולה קללתו באחרים. דבר אחר ועלה מן הארץ כל זמן שישראל בירידה התחתונה הם עולים ראה מה כתיב ועלה מן הארץ אמר דוד (תהלים מד כו) כי שחה לעפר נפשנו דבקה לארץ בטננו אותה שעה (תהלים מד כז) קומה עזרתה לנו ופדנו למען חסדך: